שות שבט סופר חלק א· רבי שמחה בונים סופר
חלק אורח חיים · תשובה ה
שלום וכ"ט להרבני המופלג בתורה ויראה חו"ב ותיק מלא עתיק כש"ת מו"ה פנחס הלוי הורוויץ נ"י בקהל לזענסק בגאליציען.
קבלתי מכתבו ונפשו בשאלתו בשתיים אודות הפמוטות של נפט ושמן שקורין לאמפען אשר רגילים בהם אם השלהבת עולה יותר מדי שממשיכין אותו לאחור על ידי הברזא שקורין שרויף שקבוע בו להקטין השלהבת אי אין בו חשש כיבוי ומותר גם ביו"ט לעשות כן, וגם זה דרכי בשעת הדלקה שמוציאין הפתילה ומושכין למעלה כדי שיהיה נקל להדליקו וקודם שנותניי עליו הזכוכית שקורין צילינדער מחזירין ומושכין לאחור הפתילה שלא ישתבר הזכוכית וגם שלא יעשון שלהבת אי מותר להדליק הפמוט באופן זה ביו"ט, ואען ואמר להגדיל השלהבת ביו"ט פשיטא דמותר כמ"ש במכתבו גם כן דלא גרע ממוסיף פתילות בנר שכתב הר"ן בפ"ב דביצה והובא בהגהת רמ"א דמותר אע"ג דע"י כן יכבה מהרה וברמ"א משמע דאף אם עושה כן כדי לכבות ולא כדי שיבער ולכבות אורה רק כוונתו כדי שיתכבה מהר נמי מותר, ומה"ט מתיר בטו"ז סי' תקי"ד ס"ק וי"ו להטות נר של שעוה אצל האש למטה קצת כדי שיתוך השעוה ויחזירנה למעלה וכן יעשה פעמים הרבה כדי שבמהרה ישרף כל הנר כיון שע"י הטיה זו מבעיר טעי ודמי למרבה פתילות יע"ש, ובא"ר חולק והביא בשם עבודת קודש שכתב בפירוש לרבות פתילות אם לרבות אורה מותר ואם לקרב כיבוי אסור שזה גורם כיבוי שלא לצורך או"נ וכן מר"ן משמע דווקא להרבות אורה דהא מדמי לבישרא אגומרא דהוי לצורך ואינו מכוין לכיבוי, ובדינו של הט"ז חולק גם החמד משה וכתב דווקא במרבה בפתילות דלא מגרע לא את שמן ולא את הפתילה משא"כ היכי שמתוך החלב או השעוה אצל האור דממעט השעוה והחלב אסור לדעת הרא"ש, וא"כ בפמוט שמגדיל השלהבת ע"י שמושך הפתילה לחוץ ורוצה להרבות אורה לכ"ע מותר אבל להמשיך הפתילה כדי למעט השלהבת אי הוי כיבוי' זה תלי' בשיטת התוס' והרא"ש בביצה דף כ"ב ע"א שכתבו בתוס' בעלמא בנותן שמן שבנר דחייב משום מבעיר והמסתפק ממנו חייב משום מכבה לא משום גרם כיבוי דלרבנן גרם כיבוי מותר וביו"ט שרי לגמרי ובשבת אינו חייב אלא טעמא משום דבשעה שהוא מסתפק מכבה קצת ומכבה אורו דלא יכול לאנהורי כולי האי כי איכא שמן מועט בנר ונראה ככיבוי, וברא"ש כתב דטעמא משום כיבוי דגרם כיבוי כהאי אסור גם לרבנן כיון שעל ידי השמן דולק הפתילה ושתיהם גורמים הדלקה ונוגע בגוף דבר הדולק וא"כ לתוס' כה"ג שממעט השלהבת דמכהה ומכבה אורה קצת אסור משא"כ להרא"ש מצד גורם מותר דהא נשאר כל השמן בתוכו אלא די"ל דגם הרא"ש מודה לטעמא דתוס' אלא שצריך לחדש דמצד טעמא דגרמא נמי אסור משום קושיא מהא דשפופרת של ביצה דמוכח דאסור דמסתפק אע"ג דליכא שם חשש דמכהה אורה ומדברי תוס' משמע דרק מדרבנן אסור משום דלא הוי רק כיבוי במקצת ולא מכבה לגמרי, וכן כתב בפנ"י בפשיטות אבל הרמב"ם בפי"ב כתב דחייב משמע דחייב חטאת וכפשטות לשון הברייתא דחייב והוכיח הפנ"י דרמב"ם סבר כתוס' דלרא"ש דטעמא משום גרמא דכיבוי בוודאי לא מחייב מדאורייתא כיון דלא עשה מעשה כיבוי מיד רק ממילא אח"כ ולא בידים יע"ש.
ולכאורה דברי הרמב"ם מוכרחים דהא בהבערה בוודאי רק אם מרבה אורה שידלק יותר יפה מדאוריי' יהא אסור ולא מדרבנן דהא מפורש בש"ס שבת דר' ישמעאל כתב על פנקסו אני ישמעאל בן אלישע קריתי והטיתי נר בשבת לכשיבנה בית המקדש אביא חטאת שמנה מוכח דהטי' דאורייתא וחייב חטאת אע"ג בהטיה אינו רק מוסיף אור ע"י שמקרב השמן אל הפתילה מ"מ גם מוסיף אור ולא מבעיר ממש חייב חטאת ואמאי לא יהי' חייב גם כן מה"ת על ידי כיבוי במקצת אם מכהה מאי שנא כיבוי במקצת מהבערה במקצת, ובירושלמי פרק כל כתבי הובא ברא"ש שם בנר שהי' מונח ע"ג טבלא מסלק את הטבלא והוא נופל אמר רבי יוחנן קרוב לבוא לידי חיוב חטאת לפניו משום מבעיר לאחוריו משום מכבה מוכח דגם בכיבוי ע"י שיחזיר לאחוריו השמן ולא דולק יפה הוא חיוב חטאת, והש"ס מדמה הא דעולא דקם שמעי' הקף לי' לשרגא שיסתלק השמן לאחוריו להא דנותן שמן שבנר ומסתפק דמה"ט הוא ולפנ"י להרא"ש ליכא חיוב חטאת כלל במסתפק ומבעיר, ועוד דהא ש"ס מפו' הוא ג"כ בכריתות דף כ' ע"א החותה גחלי' בשבת חייב חטאת ורשב"א מחייב שתיים מפני שמכבה את העליונות ומבעיר את התחתונות והתם נמי לא מיד ע"י שחותה הוא מכבה ממש רק אח"כ ע"י שחותה מגחלים אחרים יהי' נכבה שנעשים עכשיו תחתונים אע"ג דלא נעשה הכיבוי מיד דהא לוחשות המה רק שיכבו אח"כ וכן במבעיר אינו רק ע"י האויר יבערו יותר מ"מ חייב חטאת משום מכבה ומבעיר אף על גב דאין הגחלים מכבים מיד רק אחר כך וע"כ דגרמא בעושה בנר עצמו חייב מדאורייתא וגם משום מבעיר חייב כיון שדולק יותר ע"י האויר, ועיין במג"א סי' רנ"ט סק"י דתנור שיש בו גחלים בוערות הפותחו חייב משום מבעיר והסותמו חייב משום מכבה ועיין, ובפנ"י הקשה מאי מקשה לעולא מברייתא דלמא הברייתא כר"י דמחייב בכיבוי אע"פ שאינו צריך לגופה ועולא כר"ש דפטור בכיבוי שאינה צל"ג, ומתרץ אע"פ דפטור מ"מ מדרבנן אסור אלא דלפי דבריו דלתוס' ורא"ש לא הוי רק מדרבנן עדיין קשה דלמא לא חשש משום גרם כיבוי כזה רק לר"י דכיבוי גמור מדאוריי' ומש"ה גזרו אף בכיבוי דמכהה אותו או לגרום כיבוי משא"כ לר"ש דכל הכיבוי רק מדרבנן דמלאכה שאינה צריכה פטור לא גזרו כה"ג, והקשיתי גם כן בשבת דף ק"כ דמקשה רבנן אדרבנן דקסברו גרם כיבוי מותר ובמחיקת השם סברו דאסור דלמא שאני כיבוי דאף אם יכבה ממש ליכא דאורייתא למה דקיימ"ל כר"ש דפטור משאצל"ג ולא גזרו שמא יכבה אבל במחיקת השם גזרו גרמא אטו מחיקה ויש להאריך.
הראינו לדעת מכמה מקומות כשיטת הרמב"ם דמוסיף הדלקה או מגרע הדלקה הוי דאורייתא לר"י דמשאצל"ג חייב ולר"ש מדרבנן דהוי כיבוי ממש, וראיתי בכ"ס או"ח סי' נ"ה שרצה להסביר סברת תוס' גם כן משום גרמא אע"ג דגרמא מותר מ"מ היכא שניכרת הפעולה מיד הוי כמכבה ממש ולא גרמא לבד, וא"כ באותן פמוטות להמשיך הפתילה לאחור להקטין הלהב גם לתוס' ליכא איסור דהא השמן נשאר בתוכו, ולמש"כ יש חשש דאורייתא אף אם השמן נשאר בתוכו ולא נסתפק ממנו כלום, ועוד נ"ל בנידון כדידן כ"ע מודה דהוי כיבוי ממש בידים דהא ע"י שמושך הפתילה לתוך הקנה של מתכות שהפתילה ניתן בתוכו להמשיכו ממנו למעלה או למטה מכבה ממש אותו מקצת פתילה שמושך לתוך הקנה והוי כיבוי בידים ממש ולא דמי למסתפק שמן שהפתילה דולקת כמקדם רק שמכהה האור ע"י ששמן מעט בתוכו, או לרא"ש משום שיכבה אח"כ אבל בפמוטות מיד מכבה כאשר מקטין השלהבת ע"י שמכבה המקצת פתילה לגמרי ועיין.
ועל השאלה הב' אם מותר להדליק כדרך שעושין בחול לחזור הפתילה להמשיכו למטה ואח"ה להוציאו, לכאורה זה דומה למש"כ הט"ז סי' תקי"ד סק"ד דווקא להרחיק השמן שישאר כך אסור אבל מותר להמשיך השמן מן הפתילה כדי שיכול לאחוז בה ולהוציאה קצת טפי ממה שהי' מתחילה חוץ לשמן ואח"כ יחזור ויטה השמן כדי שתדלק יפה ולא דמי למה שכתב הרא"ש דאסור ליטול הפתילין מהנר ליתנו בנר אחר יע"ש.
ובהשקפה הראשונה אמרתי שדבר זה דומה להא דבשרא אגומרי שכתב הרי"ף דליכא כיבוי ועיין בר"ן ובמלחמות דכיבוי ליכא שסופו מבעיר, ועיין במג"א סי' תקי"א, ומצאתי אחר כך בפרמ"ג במשבצות שכתב אפשר דומה להא דתקי"א, ולדעתי אינו דומה כלל ולא אפשר לדמות דדווקא בשרא אגומרא דממילא מבעיר אח"כ אף בלא עושה מעשה ממילא ליכא מכבה מעיקרא כיון שסופו להבעיר ממילא, משא"כ בנדון הט"ז אם לא יחזור ויטה השמן רק שיהי' נשאר איכא כיבוי ורק ע"י מעשה מחזיר השמן בוודאי חייב משום מכבה ולא דמי לבשרא אגומרא דגם שם אינו מכבה לגמרי רק על ידי הבשר נכבה קצת אבל מ"מ לא שרי רק אם מבעיר ממילא והט"ז לא אתי עלה רק משום דסופו מבעיר והבערה מותר ביו"ט ואע"ג דהרא"ש אוסר דווקא היכא שתכבה לגמרי משא"כ רק במכבה קצת, ועיין בטו"ז סי' רע"ה שטעמא דלא חיישינן לשמא ימחוט הפתילה גם ביו"ט משום דסופו להבעיר ומותר ביו"ט אבל לדמות לבשרא אגומרא דמותר לר"ן ולרמב"ן אע"ג דאינו לצורך או"נ משום דכיבוי שסופו להבעיר לא שמי' כיבוי זה דווקא בנעשה ממילא וברור, ועל גוף דינו של הט"ז חולק החמד משה דהא גם הרא"ש שכתב דמיד שנוטל הפתילה הוי מכבה ומה יועיל אם חזר אחר כך והדליק ע"כ אין הפתילה נכבה מיד דבכבה מיד לא הי' לאשמעינן דזה לא הי' צריך לכתוב כלל וגם לא תלוי' במה שכ' מקודם אלא וודאי דהרא"ש רצה לאשמעינן אע"ג דלא מכבה מיד מ"מ כיון דחייב משום דגורם כיבוי לאחר זמן אע"ג דחזר ונותן אותו לתוך שמן מאי מהני עוד כיון דכבר כיבה ועתה מבעיר מחדש והוי מעוות שלא יכול לתקן יע"ש וכ"ש לשיטת תוס' משום דמכבה מיד בוודאי לא מהני אם חוזר ונותנו בנר אחר ואפילו להרא"ש לטעמא משום גורם נמי אסור כיון דהוי כיבוי בשעה שנוטלו ולא הבנתי דברי הכ"ס שם שהעלה דגם לשיטת תוס' לפי מה שהעלה דעיקר טעמא דתוס' גם כן כיון שממהר לכבות וממילא אם יתן הוא או אח"כ כשמן שהיה בו מתחילה ליכא חיוב ואפילו איסור י"ל דליכא דהא הרא"ש כתב מפורש בנוטל הפתילה לא מהני אם נותן אחר כך לנר כיון שכבר נעשה הגרמא לכיבוי ומה לי שנוטל הפתילה או השמן מהנר.
ובט"ז בסק"ה הקשה מאי שנא מהא דסימן תק"ב דמותר ליקח מן המדורה עץ הדולק מצד זה ולהניחו לצד אחר, וחמד משה מחלק ובא"ר כ' דמשום דבנטילת פתילה א"א שלא ילך לאיבוד טפה שיטיף מהפתילה משא"כ בעץ הדולקת ועיין גם כן בנתיב חיים ובקרבן נתנאל שמחלק דשאני התם במדורה שעושה לצורך או"נ או שלא יקדיח הקדירה בצד הזה או שבצד אחר ליכא עצים שיבשל כדי צרכו משא"כ בפתילה דולקת ליכא או"נ, א"כ לפי טעם א"ר הי' שרי בנדון שלנו דהא אינו מאבד בשעת כיבוי כדי שיבעיר אח"כ יותר אבל לטעמא דח"מ וקרבן נתנאל אסור אבל לפמ"ש דהוי מכבה ממש מקצת הפתילה בשמישך אותו למטה ומה לי שמכבה מקצת פתילה או כולו א"כ לכ"ע אסור לכבות ממש כדי שיבעיר אח"כ יותר ועיין במג"א סס"י תקי"ד ס"ק דאף שהרא"ש כתב שמותר לכבותו מה שמונע הדלקת הנר מ"מ בידים אסור והכי מסתבר דכיבוי לא שרי אלא לצורך או"נ ולא שייך בי' מתוך ואם כן ה"נ מכבה בידים ולא הותר בשביל הבערה ועיין.
תבנא לדינא להגדיל השלהבת ולהוציא הפתילה יותר כשעוש' להרבות האור לכ"ע מותר אף ע"ג דממהר הכיבוי עי"ז אבל בעושה כדי שיכבה מהר יש להחמיר דמספר עבודת הקודש ומר"ן משמע דווקא לצורך הבערה מותר ולמשוך למטה הפתילה שלא יאיר כ"כ וממעט השלהבת לכ"ע אסור, אף הרא"ש י"ל דמודה לסברת התוס' רק מוסיף דאף בלא מכהה נמי אסור, ולפי מה שכתבתי הוי זה כיבוי ממש ומדאורייתא למ"ד משאצל"ג חייב. ולכבות קצת כדי להגדיל השלהבת אח"כ כמו שאנו רגילין לעשות בחול גם כן אסור כמו שהוכתי מ"מ ביוט"ש יש להקל לפי מה שמבואר בסי' תצ"ו דלמכחול עין שרי ביו"ט שני ועיין בר"ן ביצה שהביא הרמב"ן הא דאין מכבין את הנר משום דבר אחר וכן אין מכבין הבקעת משום דהלכה כר"י ולפי מה דמסיק שם דמכחול עיני שרי ביו"ט שני גם כיבוי מותר כיון דלא הוי רק דרבנן דהוי משאצל"ג משא"כ מלאכה דאורייתא אסורה כמבואר שם דף כ"ב בר"ן וראשונים אבל כבר כתב הב"י דלא משמע כן מדברי שאר פוסקים ודווקא לכחול עין ועיין בפר"ח ואם כן גם ביו"ט שני אם אפשר ע"י נכרי טוב יותר להדליק כן על ידי נכרי וגם ביו"ט ראשון אין מזניחין מי שמיקל ע"י נכרי אבל ישראל בוודאי אסור לעשות כן וטוב לזהור מאוד על זה כי העולם נוהגים בו שמדליקים כדרכם בחול, ולדעתי יש חשש איסור גמור וטוב משניהם שיצמצם שלא יוציא את הפתילה ביותר שלא יצטרך אח"כ לחזרה ולמעט השלהבת, כנ"ל להלכה וה' יאר עינינו וירבה מאור תורתו ויראנו נפלאות הכ"ד ה"ק שמחה בונם סופר בה"ג מהראשב"ס זצ"ל.