אור ברסלב
שות שבט סופר חלק א חלק אורח חיים › תשובה ב

שות שבט סופר חלק א· רבי שמחה בונים סופר

חלק אורח חיים · תשובה ב

תשובה א

שלום וכ"ט לכבוד הרבני המופלג מורג חרוץ ברק השנון בעל פיפיות כש"ת מו"ה משה שמואל שטערן נ"י בק"ק סערענמש יע"א.

את מכתבו עת צרור כסף קדשים קבלתי ע"נ והי' בדעתי להשיבו מיד על מעט צרי ששדר לן בש"ס סוכה ל"ח ע"א, אבל רוב טרדותי בפרט בעתים הללו אשר רבו למעלה ראש מנעוני, ועתה באתי רק בקוצר אומר להשיבו מפני הכבוד במה שרוצה לחדש הא דאמרינן בש"ס שבת דף י"א ע"א דאם התחילו מפסיקין בתפלת ערבית אי אמרי' חובה היא משום דחיישינן לשכרות או משום דאין זמנה קבוע חשינן דלמא יפשע זה דווקא במצוה דרבנן אבל לא במצוה דאורייתא ומיישב בזה הא דמקשה תוס' בסוכה שם אמאי לא משני דלולב שאני דזמנו כל היום במסקנא דדייק במתני' ביו"ט שני דמיד הי' להתוס' להקשות אלא שמתחלה לא היה קשה לתוס' מפני די"ל דבמצוה דאורייתא לא חשינן שיאחר ויפשע משא"כ בדרבנן, אלו דבריו. גם אנכי עמדתי על דברי תוס' אלו ויצאתי ג"כ לחלק מכח זה בין מצוה דאורייתא לדרבנן, ומצאתי אחר החפוש שכ"כ גם כן בספר שו"ת בית אפרים ויישבתי בזה דברי הרמב"ם בפ"ב מהל' ק"ש שכתב דאם התחיל והי' עוסק באכילה א"צ להפסיק לק"ש, דהרמב"ם סבר אפילו בדאורייתא א"צ להפסיק, ועי' בהראב"ד ובכ"מ, ובס' קרבן נתנאל תמה עליו דהא אמרי' דבתפילת ערבית מפסיק משום שכרות או יפשע, אם כן בק"ש של לילה היה צריך להפסיק, ומסתימת הרמב"ם משמע דאף בק"ש של לילה אינו מפסיק, ולפי חילוק זה א"ש דק"ש דהוי דאורייתא לא חשינן שיפשע משום דחמיר ולא אתי למפשע, אלא שבאמת מדברי הרמב"ם אין להביא ראי' לחילוק הזה, לפמ"ש הרשב"א וכן פסקינן בש"ע בסי' רל"ה דהא דצריך להפסיק בתפלת ערבית זה דווקא אם שרא המייני' אבל אם התחיל כבר לאכול ל"צ להפסיק משום חשש שכרות או יפשע, א"כ הרמב"ם שכ' היה עוסק באכילה או במרחץ משמע שכבר התחיל לאכול א"כ שפיר כתב הרמב"ם דלא צריך להפסיק דכולי האי לא מחמרינן בשביל חששות אלו כמ"ש הרשב"א וא"ש.

והנה הרי"ף בסוכה כתב המתני' דמי שבא בדרך וכו' ולא הביא הא דמחלק בש"ס בין יש שהות לאין שהות, ומתני' דסוכה מיירי באין שהות דווקא, והרא"ש תמה על הרי"ף שלא ידע מפני מה לא הביא דמתני' דווקא באין שהות, ובשעה"מ בה' לולב מיישב דברי הרי"ף דזה תלי' בשתי לשונות בשבת שם מפני מה צריך להפסיק בערבית ודוחק הוא ליישב כן דברי הרי"ף כמובן. ולענ"ד נראה לפ"מ שהביא המג"א סי' תל"א בשם הב"ח לחלק בין תפלת מנחה לבדיקת חמץ דבדיק חמץ אפילו התחיל בהיתר מפסיקים משום דלא שכיח ואינו תדיר וחשינן שמא ישכח משא"כ בתפלת מנחה שמתפלל בכל יום אין לחוש כ"כ שישכח, ובמג"א שם תמה עליו מש"ס סוכה מאי מקשה שם ממתני' שבת דהא לולב נמי לא שכיח רק פעם א' בשנה א"כ חמיר יותר ורגיל שישכח אפילו התחיל מפסיק יע"ש, וחלוקו של הב"ח נכון מסברא, וי"ל הא דלא מחלק בש"ס סוכה כן י"ל דתוס' מקשה מקידוש דסבר ר' יוסי דאינו מפסיק אם התחיל לאכול בהיתר ומחלק תוס' שם בין קידוש ללולב, ואף דבאמת פסקינן כשמואל דפורס מפה ומקדש מ"מ מקשה תוס' מרבי יוסי דמשום דחד מ"ד פוסק כר"י וגם דוחק לומר דר"י פליג על מתני' דסוכה, ועיין בר"ן שם שמקשה כן דא"ל דר"י פליג על סתם מתני' וי"ל דגם קידוש אינו רגיל כמו תפלת מנחה דהוי בכל יום וקידוש רק פעם א' בשבוע ויש לחוש יותר שישכח, ועיין בס' שאגת ארי' סי' י"ח שעמד על המחקר שם אם רשאי לאכול קודם תפלת מוסף ובתוך התשובה יצא ג"כ לחלק בין תפלת מוסף דלא הוי רק בשבת יו"ט ור"ח, ובין תפלת מנחה דהוי בכל יום אלא שסתר זה מכח ש"ס סוכה כקושי' מג"א, ועיין בח"ס בחידושים בח"ש שרצה להצדיק הב"ח בחילוקו של התוס' בין לולב דמאגבי' נפק בי' ולא חשינן לעצלות ובין תפלה, וש"א במתק דבריו כתב דלענין חשש שמא ישכח לא שייך חילוקו של התוס' ועיין שם. ולפ"ז יש לומר דהיינו טעמא דשמואל באמת שסבר דפורס מפה ומקדש אע"ג דהתחיל בהיתר, עיין בר"ן שהסביר טעמא דשמואל, ודוחק קצת לומר דפליגי בזה ר"י ושמואל אי מקרי קידוש במקום סעודה או לא, ולפמ"ש י"ל דר"י סבר אף בקידוש אע"ג דלא הוי רק פעם א' בשבוע ולא שכיח כתפלה מ"מ אינו מפסיק, ושמואל סבר דפורס מפה ומקדש משום דאינו רגיל ויש לחוש שישכח וי"ל הא דלא רצה הש"ס בסוכה לחלק חילוקו של הב"ח משום דלולב איכו רגיל כ"כ היינו משום דר"י דסבר אף בקידוש אינו מפסיק, ואף שי"ל דקידוש רגיל יותר מלולב מלבד דדוחק לחלק בין רגיל קצת ולא רגיל כלל. עוד י"ל דהא בלולב גם כן לפי המסקנא דמתני' בשאר ימי יו"ט מיירי ולא בי"ר א"כ כבר הוא רגיל קצת, ועיין בח"ס שכתב דעיקר קושי' מג"א הוא למסקנא דמשני ביט"ש ולא בהס"ד די"ל דבאמת הומ"ל הכי אלא דעדיפא משני, א"כ לולב בשאר ימים דומה וודאי לקידוש ולא יכול לחלק בין לולב דלא הוי תדיר כחלוקו של הב"ח דאם כן קשה מדר"י, ומשו"ה מוקי מתני' באין שהות אבל לדידן דפסקינן כשמואל דפורס מפה ומקדש י"ל באמת דבלולב פוסק אפילו ביש שהות משום דלא הוי תדיר, ומשו"ה כ' הרי"ף המתני' סתם ולא הביא חילוקו של הש"ס ואפילו ביש שהות צריך להפסיק, אלא שעדיין היה קשה על זה מהבדלה דפסקינן נמי דאם התחיל בהיתר א"צ להפסיק והא הבדלה נמי אינו תדיר כקידוש אלא שמלבד שיש לחלק י"ל שהרי"ף אזיל לשיטתו שפסק הא דהבדלה אינה קובעת זה דווקא לענין ספק חשיכה, אבל בוודאי חשיכה צריך להפסיק להבדלה ג"כ, ועיין בש"ע או"ח רצ"ט סעיף א' ומיושבים דברי הרי"ף על נכון. פרעסבורג אור ליום א' לס' לך לך תרל"ו לפ"ק הכ"ד החותם בברכה ה"ק שמחה בונם סופר בה"ג מהראשב"ס זצ"ל.

תוכן העניינים

שות שבט סופר חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה