אור ברסלב
שות שבט סופר חלק א חלק אורח חיים › תשובה א

שות שבט סופר חלק א· רבי שמחה בונים סופר

חלק אורח חיים · תשובה א

חלק אורח חיים

שלום וכ"ט לידידי הרב המאוה"ג חריף ובקי כהן שדעתו יפה כש"ת מו"ה.

משה ליב כ"ץ נ"י חד מב"ד צדק דק"ק ניראלסבורג יע"א

אמרתי לקיים מילי דאבוהו' רבן של ישראל מחצי השגותיו אשר ירה עליו, בתשו' כ"ו בכתב סופר במה שתמה על מה שיצא לחלק בברכת שהחיינו אם מברך על דבר שספק הוא אם תקנו על זה ברכת שהחיינו, או שרצה לברך על דבר שתקנו בוודאי כמו פדיון הבן רק שספק עתה אם מחויב בפדיון יע"ש. ומתמה מעלתו נ"י דהא אי סמכינן על הב"ח בסי' כ"ט שכ' שיכול לברך ברכת שהחיינו על ספק כדמשמע מבעל העיטור סי' תל"ג ומדברי הטור שלא השיג על בעה"ט שם ובסי' כ"ט משיג שאין יכול לברך על הספק וע"כ צריכי' אנו לומר כמו שהסביר הב"ח כיון שתקנו ברכה זו על הנאתו א"כ גם מצד הספק יכול לברך כיון שהוא בעצמו יודע שהוא נהנה, ואי לא סמכינן על הב"ח בזה גם בספק אם מחויב במצוה זו נמי אינו יכול לברך ברכת שהחיינו כמו שהחמיר בח"ס יו"ד רצ"ט ובח"ל קי"ח שאין לברך על הספק.

והנה חילוקו של אבא מאוה"ג ז"ל נכון מאוד הוא ופשיטא הוא לפי שיטת כמה ראשונים שפסקו דיכול לברך על ספק דאורייתא כמו אנדרוגכיס או שאר ספיקות כמו שהביא הר"ן שיטת רבינו יונה שפסק שיכול לברך על ספק דאורייתא ותלי' בפלוגתא דאביי ורבא בש"ס שבת כ"ג ע"א אי ספק דדבריהם לא בעי ברוכי כמו בוודאי או כדמשני רבא רוב ע"ה מעשרין הן וכמה ראשונים כ' וכן פסקינן להלכתא דאין לברך על ספק מצוה דאורייתא דרבא לא פליג אאביי רק כמ"ש הר"ן בשם הרמב"ן דה"א דדמאי הוי מצוה וחוב וודאי מדרבנן ומשו"ה צריך רבא ליתן טעם אחר בדמאי, אבל בספק דאורייתא מודה דלא בעי ברוכי, ור"י סבר דאביי ורבא פליגי והלכה כרבא, ולשיטות אלו דיכול לברך על הפדיון אם מסופק אם מחויב בפדיון מכ"ש שיכול לברך נמי שהחיינו לפי מה שהסביר הר"ן דשאני ספק מצוה דאורייתא כיון שמ"מ מחויב מצוה זו לעשותה מצד ספק הוי כוודאי מצוה, וממילא מחויב נמי לברך ומכ"ש ברכ' שהחיינו דהא הוי כוודאי מצוה, ואפי' לפי שיטת הראשונים וכמו שפסק הרי"ף ורמב"ם בכמה מקומות דלא מברכינן על ספק דאורייתא מ"מ יכול לברך ברכת שהחיינו דשאני דדווקא ברכה שמברך ואומר אשר קדשנו במצותיו וציונו, וא"כ י"ל דלא מברך וציונו כיון דלא הוי רק ספק מצוה ושמא אינו מחויב אבל ברכת שהחיינו שלא אמר וציונו רק שתקנו ברכה זו אם בא לידו המצוה לעשות, א"כ כיון שמחויב לעשותה מצד ספק נמי יכול לברך אבל אם מסופק אם תקנו על דבר זה ברכת שהחיינו אי מקרי הנאה או לא י"ל דלא יכול לברך והחילוק רב ביניהם כמו שמחלק בכ"ס שם והב"ח פסק דיכול לברך שהחיינו על ספק והאלי' רבה רצה לעשות סמוכי' לשיטת הב"ח מהגמרא ברכות דף ס' דאמרינן כחא דהתירא עדיף, והא דברכו' דאין מברכין מצד ספק משום לא תשא אדרבא הא דיכול לברך עדיף לאשמועינן לפי האי טעמא שכ' רש"י שכח דהתירא עדיף משום מאן דאסר יכול להחמיר בלא זה, אבל בברכ' דא"א להחמיר ולברך אדרבא לאשמועי' דיכול לברך עדיף ולפי מה שמחלק הב"ח בברכ' שהחיינו דיכול לברך על ספק ניחא ועיין בח"ס סי' נ"ה. ובצל"ח בסוגי' שם מביא ג"כ ראי' זו לשיט' הב"ח. והנה ראיתי בפר"ח סי' ס"ו שכבר מקשה קושי' זו בש"ס שם ותי' דאף בשאר ברכות נמי הא דלא צריך לברך קולא הוא, דהא דעובר על לא תשא רק מדרבנן כשיט' תוס' ר"ה דף ל"א ועיין במג"א סימן רט"ו א"כ מצד ספק היה יכול לברך כמו בשאר ספיקא דרבנן ולא צריך לברך משום ספיקא דברכות לקולא ומשו"ה אמר כחא דהתירא עדיף יעיי"ש שמביא שיטת ר"י ורי"ף בברכות דף י"ב דר"י פסק בהאבעי' בפתח על דעת לברך אחמרא וסיים בשכרא לחומרא משום דאבעי' דלא אפשטא, והרי"ף פסק לקולא משום ספק ברכו' להקל, חזינן הא דלא מברך מקרי קולא ולא חומרא שלא לעבור על לא תשא, וצ"ל דלא תשא רק מדרבנן ודלא כהרר"י מנוח הובא בכ"מ בפ"ב מה' ק"ש דספק ברכות להקל משום חומרא דלא תשא.

ועיין במהרש"ל ומהרש"א פסחים ק"ב שכתב מהרש"ל שם דספק ברכות לחומרא משום לא תשא, והא דיכול לברך כחא דהתירא הוא והמהרש"א הודה לו רק מחלק בין ברכת הנהנין לשאר ברכת המצות משום דאסור להנות בלא ברכה, ולדברי מהרש"א ליכא ראי' מתוס' דף י"ג דשאני התם דמשום הכי פסק ר"י לחומרא משום דהוי ברכת הנהנין וצריך להחמיר בברכה, ועיין במג"א סי' כ"ט סק"ג שמקשה על שיטת ר"י דהא ספק ברכות להקל ולפי דברי מהרש"א א"ש, וכן מוכח מדברי התוס' ברכות דף מ"ט שכ' תוס' בשם ר"י דיש להחמיר בשתיה לברך אפילו בפחות מלא לוגמיו וע"כ בברכת הנהנין שאני משום דאסור להנות אבל בשאר ברכת המצות מודה ר"י דספק ברכות להקל כמו שאמרי' בספק קרא ק"ש דלא צריך לברך, ועיין בפנ"י שם שרצה לומר לדברי הר"י דגם כל ספק דרבנן להחמיר בברכה דלא הוי טרחא וקשה מסוגיא דספק קרא ק"ש ונדחק מאוד, ויצא לחדש דלא עבר על לא תשא משום ספק כיון שלא מברך בחנם רק משום ספיקא, ובאמת מתוס' ר"ה ל"ג ע"א מוכח להיפך שמכריח תוס' דלא תשא רק דרבנן דאל"כ האיך ספק אמר אמת ויציב חוזר וקורא אע"ג דהוי ספיקא דאורייתא דהא הוי בספק לא תשא ולפי דברי פנ"י לא הוי לא תשא כיון שחוזר וקורא משום ספיקא דאורייתא ולחומרא ומכ"ש בספק דרבנן דפסקינן לקולא בוודאי יש לחוש על לא תשא אלא לשיטת הרמב"ם דסובר דלאו לא תשא דאורייתא מוכח דמשום ספק אינו עובר על לא תשא כמ"ש בפנ"י אלא שאינו מוכרח דהרמב"ם סובר דלא תשא בברכה שאינה צריכה דאורייתא כמ"ש באלי' רבה שם והוי רק אסמכתא.

ויש ליתן טעם לשיטת ר"י שפסק בברכת הנהנין דספיקא להחמיר משום דהאי ספיקא חמירה דגמ' פ' כיצד מברכין יליף ברכה של לפניו מהברכה דלאחריו מק"ו והוי כעין דאורייתא ועיין בפנ"י שם, ואף אם הוא רק דרבנן כמו שאר ברכת המצות דהוי חובה מ"מ י"ל דצריך לברך דהא באמת מצד הדין יכול לברך כמ"ש הפר"ח דלא תשא רק דרבנן וספיקא לקולא אבל מ"מ ספק ברכות להקל ולא יברך משום דבזה עובר רק בשב ואל תעשה ואי מברך הוי קום ועשה ושוא"ת עדיף ומשו"ה לא יברך כלל, ועיין בפנ"י ברכות כ"א ע"א בספק קרא ועיין גם כן בט"ז ה' ציצית סי' ח' שכ' דהחמירו יותר משום לא תשא ומשו"ה צריך לבדוק טליתו קודם ולא חשו שמא ילבש טלית בלא ציצית, ועיין במחצית השקל שם שצריכים לומר לדברי טו"ז אפילו לשיטת תוס' דלא תשא רק דרבנן וטלית בלא ציצית מבטל עשה דאורייתא מ"מ מבטל מצוה דאוריי' רק בשוא"ת ושמא עובר על לא תשא בקום ועשה אף על גב דהוי רק דרבנן ומכ"ש בברכה דהוי רק דרבנן וזה רק בברכת המצות דהוי רק שוא"ת אם לא יברך אבל בברכת הנהנין דהוי נמי קום ועשה שנהנה בלא ברכה יותר מסתבר שצריך לברך ומשו"ה פסק הר"י לחומרא בדף י"ג ועיין מג"א סי' ר"ט שמקשה על ר"י דספק ברכות להקל ומתרץ דברי הר"י בדוחק משום מצ"כ יעיי"ש ומה יענה לדברי ר"י בתוס' דף מ"ט שכ' דיש להחמיר בשתיה ולברך ולדברי מג"א אדרבא חומרא הוא שלא לברך אפי' בברכת הנהנין וצ"ע.

ונחזור לדברי הב"ח שכ' שיש לברך שהחיינו על ספק ומביא אלי' רבה סמוכים לדבריו מש"ס ברכות ס' ואנן לא נהיגן כן לברך אפי' ברכת שהחיינו על הספק כמו שסובר הב"י בסי' תל"ג שתמה על בעה"ט, וכן משמע מתשו' הרשב"א קל"ב שאין מברכין על הספק, וראייתו מש"ס ברכות ס' יש לדחות כמ"ש ומצאנו בפר"ח סי' ס"ו אלא לשיטת הר"ר מנוח שכ' שאין לברך על ספק משום לא תשא דמשמע דסבר מדאורייתא וכן לשיטת הרמב"ם לפי מה שסבר המג"א דלא תשא בברכה שאינה צריכה, צריכים לדחוק בסוגיא שם דשאני ברכת שהחיינו דמברך על הספק א"כ לדידן אינו מוכרח אבל מ"מ בספק מצוה דאורייתא הי' מקום לצרף שיטת הב"ח ואלי' רבה וגם שיטות ראשונים שיש לברך על ספק נמי ברכות המצות, אף דלא פסקינן כן בברכת המצות מ"מ בברכת שהחיינו היה מקום להקל וכמו שחלק בכ"ס שם, לולי שח"צ ואאמ"ו זצ"ל החמירו בדבר ומי יבוא אחריהם להכריע.

ואעתיק לפר"מ נ"י מה שכתבתי בענין זה ליישב דברי הרמב"ם סוף פ"ו מהלכות סוכה שכתב בשביעי ספק שמיני יתובי יתבינן ברוכי לא מברכינן וכן טומטם ואנדרוגניס מחויבין בסוכה אבל אין מברכין ועיין בכ"מ שם שיוקשה על דברי הרמב"ם על המשך דבריו שכ' וכן טומטם דהא לא דמי אהדדי דמצד הדין באמת היה צריך לברך בשביעי ספק שמיני רק משום זלזולא דיו"ט לא מברך כדמסיק בש"ס יתובי יתבינן ברוכי לא מברכינן ואפי' היה מן הדין לברך על ספק מ"מ לא מברך כאן משום זלזול דיו"ט שמיני אבל טומטם מצד הדין לא מברך ע"ש שנדחק מאוד בדברי הרמב"ם ז"ל.

ולפענ"ד נראה ליישב דברי הרמב"ם ואקדים להסביר פלוגתא דרב ור"י סוכה מ"ו ע"א אי ברוכי נמי מברכינן או לא במאי פליגי לל"ק ולל"ב ועיין בנוב"י מהדורא קמא סימן מ' דהנה הריטב"א שם מתרץ קושית הרמב"ן על הרי"ף דיהיב טעמא דברוכי לא מברכינן משום זלזול יום טוב שמיני דהא בלא"ה נמי אינו מברך כמו כל ספק מצוה שאמרינן ספק דדבריהם לא בעי ברוכי וכתב כמו שמברך על יו"ט שני דהוי ספק משום זלזול יו"ט כמו שמשני על אביי בש"ס שבת א"כ ה"נ הי' לן לברך משום זלזול אלא משום שלא יבא זלזול אחר עי"ז ליו"ט שמיני א"צ לברך כלל, ולפ"ז נראה לומר ולהסביר דהא דאמרי רבנן שלא יברך על סוכה בשמיני ס' שביעי ועקרו הברכה משום דבלא"ה א"צ לברך על ספק מצוה רק שמ"מ היה לו לברך משום זלזול, אבל כאן שאתי עי"ז ויש לחוש לזלזול אחר הניחו דבריהם על הדין שלא לברך כמו כל ספק דדבריהם, אבל אם בצד הדין התקינו ג"כ לברך על ספק מצוה א"כ מצד הדין יש גם כן לברך על סוכה בספק שמיני ושביעי י"ל בשביל זלזול לא עקרו דהא אי לא יברך איכא נמי זלזול ומי נדחה מפני מי והניחו על עיקר הדין, וי"ל דבזה פליגי בלישנא קמא דרב סבר שצריך לברך ג"כ משום דסבר דמברכינן על הספק כמו שסבר רבא דיהיב טעמא דדמאי דאין מברכין משום דרוב ע"ה מעשרין הן ור"י סובר כאביי דלא מברך על ספק מצוה כלל מצד הדין ג"כ כאן היה לו לברך משום זלזול וכיון שיבא עי"ז לזלזול אחר הניחו על הדין שלא לברך, וללשנא בתרא כ"ע סברי הכי דאין מברך מצד הדין על ספק מצוה ופליגי אי בישיבה לחוד נמי איכא זלזול, ולר"י עקרו משום זלזול גם ישיבת סוכה אע"ג דמצד הדין הוא מחוייב, ומשו"ה פסקי' יתובי יתבינא דלא עקרו מה שמחוייב מצד הדין אבל ברוכי לא מברכינן משום שא"צ לברך על ספק וא"ש בהסבר נכון פלוגתא דרב ור"י.

ולפ"ז מישב שפיר המשך דברי הרמב"ם דמתחלה כתב ופסק שיתובי יתבינן ברוכי לא מברכינן והיינו ע"כ משום שאינו צריך לברך על ספק מצוה ורק משום זלזול היה צריך לברך וכיון שיבא עי"ז זלזול אחר משום הכי דחו הברכה כאן, וע"ז כתב וכן טומטם ואנדרוגניס נמי אינו מברך דלא מברך על ספק מצוה כלל ושייך למ"ש למעלה דאי בטומטם היה מברך גם בסוכה היה מברך ודברי הרמב"ם נכונים ומזוקקים בלשונו זהב טהור ועין.

שנית יצא לתמוה על דברי אבא מאוה"ג זצ"ל במה שמצא תקנה שלא יפסיד בברכה שיברך על בגד חדש ויכלול בתוכו גם ברכת פדיון הבן יע"ש, וכ' פר"מ נ"י שזה נפלא בעיניו מאוד דאי מכווין גם לפדיון הבן הוי ברכה לבטלה ואי אינו מכווין לא מקרי ברכה כלל בלא שם ומלכות.

ואני אומר אדרבא שפלא בעיני הי' בהעלמה ממנו דין מפורש יוצא מש"ע או"ח סי' ר"ח סי"ד שכ' שאין לכלול בברכה מעין ג' ואין להוסיף על הספק ברכה אחרת ומוציא דין זה מת"ה, ועיין בט"ז שחולק על הרמ"א דת"ה לא כתב רק לכתחילה אין לו לאכול דבר שמסופק בו אם יש לברך עליו ברכה מעין ג' או לא משום דאין להוסיף בברכות שתקנו אבל בדיעבד אם כבר אכל דבר שמסופק בברכה האיך יברך ביותר טוב לכלול אותה בברכה וכן הסכים עם הט"ז באלי' רבה שם וכן בפרמ"ג במשבצות זהב יעיי"ש, והת"ה כתב בפירוש וכן הטו"ז שאין לחוש משום ברכה לבטלה כיון שהזכיר כבר שם ומלכות על דבר אחר ולא הוי ברכה לבטלה, ומפורש בפירוש בשו"ע ממ"ש פר"מ נ"י ומתמה פלא גדול על הוראת אבא מאוה"ג זצ"ל ובאמת תמוה בעיני שלא הראה מקום בתשו' שם ועיין בסי' כ"ח ובט"ז שם, ובסי' קפ"ח במג"א ס"ק י"ד.

ויש לחלק קצת אפילו לדברי הטו"ז שיש להוסיף בדיעבד מ"מ זה דווקא בברכה מעין ג' כיון שאכל כמה מינים שצריך לברך ברכה מעין ג' יכול לכוללם כולם כא' א"כ כבר מצינו ברכה כיוצא בזו על הוודאי א"כ גם על הספק יכול לכלול ולא מחזי כמוסיף על הברכות כ"כ ומשנה מטבע שטבעו חכמינו ז"ל בברכות אבל ברכת שהחיינו וברכת פדיון שלא מצינו שתיהם כא' לומר בברכה א' י"ל שלא יכלול באחת מצד הספק אבל מ"מ כבר הראנו מקום מפורש דלא הוי ברכה לבטלה כלל כמו שהתפלא פר"מ נ"י ודברי אבא שרירין וקיימין.

וביותר יש לתמוה על דבריו במה שרוצה פר"מ נ"י להביא קצת ראי' ממה שפליגי ופלפלו הראשוני' בברכת הזמן דליל ב' דסוכה אם יש להקדים זמן או ברכת סוכה והלא יכול לברך כאחת השתי ברכות על ידי שיכוללם יחד, ואני לא מצאתי בו אפילו שמץ ראי' נגד זה דהא כל פלפול הראשונים שם הוא משום דפסקינן כרב דתחלה מברך ברכת סוכה ואח"כ זמן משום דחיובא דיום קודם ואח"כ זמן דקאי על תרווייהו על סוכה ויום טוב ומסתפק ברא"ש שם אם זה דווקא בליל ראשון דצריך לברך גם כן זמן משום סוכה כמו על יו"ט אבל בליל ב' דל"צ לברך זמן על סוכה דאפילו בחול אם מברך בשעת עשייתו נמי יוצא והזמן בליל ב' קאי רק על יו"ט אי אמרינן גם כה"ג חיוב דיום עדיף או לא כיון שהזמן לא קאי רק על יו"ט אם כן אין להפסיק בחנם בברכת סוכה בין קידוש היום וברכת הזמן דשייכי אהדדי ושאר ראשונים דאפילו כה"ג נמי אמרינן דחיוב דיום קדים ועיין בסי' תרס"ו א"כ במאי נתקן אי מברך שתי ברכות בברכה אחת דאם יקדים ברכת סוכה תחלה א"כ מפסיק בין ברכת הזמן וקידוש ומה לי אם מברך תחלה ברכה בפני עצמה או שיקדים סוכה באותה ברכה ואי יקדים הזמן שמא חיוב היום קודם וצריך ג"כ להקדים באותה ברכה ורק בברכה יש למצא תקנה זו כיון שאומר שם ומלכות על דבר שבוודאי מחיוב לברך ויכול לכלול ג"כ הספק בתוכה וא"ש.

ועוד בה שלישי, ושבה והיתה לבאר במה שמתרץ שם ויהיב טעמא דאין מדליקין בש"ש משום דאין מצות חבילות ומתרץ בזה קושי' תוס' ומעלתו נ"י כ' ע"ז שתי תמיהות דמסוגי' דידן מוכח דל"ל סברא זאת לפ"מ דמשני רב חסדא שבת כ"ג ע"ב דטעמא דשמן שריפה משום דאין שורפין קדשים ביו"ט אם כן בע"ש בעלמא שרי וכן לרבה למאי צריך טעמא שמא יטה דבלא"ה אסור משום דא"ע מצות חבילות, ועוד תמה דבאין לו שמן אחר רק שמן שריפה בוודאי מותר להדליק בו לרבה ולא גזרינן שמא יטה כיון דלא הוי רק ספק שמא יטה כמ"ש בתוס' שם.

והנה פר"מ נ"י לא הביא לנו ראי' לסברתו דבש"ש באין לו אחר מותר לטעמא שמא יטה רק מסברתו אומר כן ומפני זה קרא תמה, ואני אומר דנראה להיפך דהא בשאר שמנים שנשנו במתני' דאין מדליקין אפי' באין לו שמן אחר נמי אסור משום חשש שמא יטה ועיין בפרמ"ג סי' רס"ה ע"כ הא דאין מדליקין בש"ש דומיא דשאר שמנים איירי לטעמא דרבה משום שמא יטה דמשום ספיקא שמא יטה ויבוא לידי איסור דאוריי' חיישי' אפי' באין לו, וכן לרב חסדא נמי אפילו באין לו אסור ומצינו משום שמא יטה החמירו לגזור אטו שמנים וכן שאר גזירות חלב מהותך אטו חלב שאינו מהותך ובעירב בו שמן כ"ש אטו לא עירב א"כ בוודאי חיישי' נמי משום ספק שמא יטה לאסור אפי' אין לו.

ואציע לפני מעלתו נ"י מה שאמרתי בזה לתרץ דברי הרמב"ם בסוגיא שבת ב"מ כ"א ע"א בעי מניה אביי מרבה עירב בתוכה כל דהוא מאי א"ל מפני שאין מדליקין ופי' רש"י דגזרינן בתערובת אטו בעין, והרמב"ם כתב דאפילו עירב בתוכו אסור מפני שאין נמשכין, ועיין בכ"מ שם דלהרמב"ם הי' הגירסא בגמרא מפני שאין נדלקין יעיי"ש, וראיתי בתוס' שבת רס"ה שמקשה קושי' עצומה על הרמב"ם מהא דרב ברונא דמתיר בקרבי דגים וחלב מהותך שעירב בתוכו כ"ש וקאמר רבה משום דהוי גזירה כמו בלא תערובת אם כן נגזור מהותך עם תערובת אטו אינו מהותך בתערובת שמן והוי רק חדא גזירה והניח בצ"ע.

ונ"ל ליישב דברי הרמב"ם במה שצריכי' עוד להבין בשיטת הרמב"ם במה דאבעיא אביי לרבה אי אסור בעירב בתוכו נמי ואח"כ שאל לו מ"ט דלרש"י י"ל דבעי הוי אי גזרינן נמי גזירה לגזירה או לא ופשיט ליה רבה דגזרינן משום דלא הוי גל"ג כמו שכתבו תוס' ישנים שם. אבל להרמב"ם דלא משום גל"ג אסרינן לה רק דהוי כמו שאר שמנים דאין נמשכים, וקשה לומר דאביי בעי ולא ידע אי נמשך או לא דפוק חזי הוא, וי"ל הא דכ' הרמב"ם דטעמא משום דאין נמשכים אפילו בעירב לתוכו בוודאי לא דמי לשאר שמנים בלא עירב בתוכו שאין נמשכים כלל ובוודאי יטה רק שאינו נמשך יפה כמו שמנים כשרים רק שע"י עירב בתוכו נמשך קצת אבל לא דולק יפה ויש לחוש בו שמא יטה אבל לא וודאי יטה וכן מסתבר, ולפי זה י"ל דאביי סבר דמתני' לא מוכח רק בשמנים דאין נמשכים כלל ויש לחוש דוודאי יטה ומשו"ה בעי לרבה עירב בתוכו דנמשך רק שאינו נמשך יפה ויש לחוש לשמא יטה אי גם כה"ג מחמרינן משום שמא יטה, והשיב לו רבה דגם כה"ג אסור משום שאין נדלקים יפה וגם משום ספק חיישינן שמא יטה לאסור להשתמש בו ואפי' בתשמיש שא"צ עיון רב נמי אסרו משום ספק כמו שאסרו ואמרו אין קורין אפי' בנר יפה משום שמא יטה אע"ג דלא הוי רק ספק שמא יטה.

ולפ"ז מיושב שפיר קושי' התוס' שבת על הרמב"ם דהא דגזרינן גל"ג בשמנים פסולים כבר כתבו בתוס' וכל הראשונים משום דשמא יטה לאו ספיקא הוא רק וודאי ולא הוי גזירה ומש"ה גזרינן חלב מהותך אטו אינו מהותך או עירב בתוכו אטו בעין, אבל היכא דהוי ספק שמא יטה לא גזרינן דהוי גל"ג ע"כ להרמב"ם אף דסבר אפילו בעירב אינו נמשך מ"מ אינו רק ספק שמא יטה ואין לגזור במהותך בעירב בתוכו אטו אינו מהותך בעירב לתוכו כיון דגם אינו מהותך הוי רק ספק ולא גזרי' גזירה לגזירה כנ"ל בעה"י.

ועשיתי בזה סמוכים לדברי אבא מאוה"ג ז"ל בתשובה שם שכתב בפשיטות דגם בש"ש אסור אי טעמא משום שמא יטה אפי' באין לו נמי וכדמשמע נמי ממתני' דאין מדליקין בש"ש דומיא דשאר שמנים אפילו באין לו אסור וא"כ גם ראייתו מסוגי' ש"ס דל"ל בש"ש טעמא דא"ע מצות חבילות נמי ליתא דהא בפסחים ק"ב ע"א משני הש"ס היכא דלא אפשר לא אמרינן א"ע מצות חבילות משו"ה נמי לא יהיב רב חסדא ורבה טעמא דמתני' משום דא"ע מ"ח ויהבו טעמי' אחרים משום דמשמע להו דמתני' בכל גוונא איירי שאין מדליקים בש"ש דומיא דשאר שמנים פסולים ומשום א"ע מ"ח הי' שרי באין לו שמנים אחרים ומש"ה אמרו דטעמא דמתני' משום שמא יטה או שאין שורפין קדשים ואפי' באין לו נמי אסור ואין מוכח מסוגיא להיפך זה וא"ש.

וראיתי במכתבו שכתב שכבר נאמרה ונשנה סברא זו דאין מדליקין נ"ח בשמן שריפה משום דא"ע מ"ח בס' קהלת יעקב וראיתי ועיינתי בתוכו באות א' ובסוף דבריו כתב דרב חסדא ורבה ע"כ ל"ל סברא זו ומתמה ע"ז למה והניח בצ"ע, ולפמ"ש לא קשה מסוגיא דידן והוא בעצמו זכר החילוק שם בין יש לו ואין לו לפרש דברי הירושלמי סוף תרומות ולא ידעתי למה לא ניחא לי' לתרץ כן על סוגיא דידן דמתני' איירי אפי' באין לו דלא שייך אין עושין מצות חבילות כמובן.

ולאחר שיישבתי וקיימתי כל דברי אבא מאוה"ג זצ"ל על נכון ואתן קנצי למילין כי טרוד אני ג"כ בענינים אחרים ופר"מ נ"י ישים עין עיונו עליו ואם יש אתו להשיב ישיב ואשמח לשעשע בו בשעשועים דאורייתא וד' יחזקני לתורתו ולעבודתו. הכ"ד פ"ב אור ליום א' לס' משפטים תרל"ג לפ"ק ה"ק שמחה בונם סופר בה"ג מהראשב"ס זצ"ל.

תוכן העניינים

שות שבט סופר חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה