אור ברסלב
שות שבות יעקב חלק א חלק יורה דעה › שאלה מח

שות שבות יעקב חלק א· רבי יעקב ריישר

חלק יורה דעה · שאלה מח

שאלה מז

שוחט אחד שהוא אטר יד ובאימון ידיו לשחוט אינו שוחט באמצע צואר ממש רק מן הצדדים דהיינו באלכסון ומ"מ הוא חותך הסימנים ולא פגע ונגע במפרקת ואיזה אנשי' מרננין עליו שראוי להעבירו שאינו שוחט מן הצואר ממש ילמדינו רבינו מה דינו גם ילמדנו מנהג ברור בדין מיעוך בסרכות הריאה כי יש פלוגתא בין שחיטת האחרונים והרבה שוחטים אי צריך להסיר הסרכה כולה מן הריאה שלא ישאר בה דלדול או למשמש רק באמצע סירכא אפי'.

תשובה. גרסינן בש"ס פ"ק דחולין דף י"ט במתני' השוחט מן הצדדים שחיטתו כשרה המולק מן הצדדים מליקתו פסולה השוחט מן העורף שחיטתו פסולה המולק מן העורף מליקתו כשירה השוחט מן הצואר שחיטתו כשרה המולק מן הצואר מליקתו פסולה עכ"ל המשנה ופרש"י דהשוחט מן הצדדים שחיטתו כשרה אפי' לכתחלה ואפי' בדלא אהדר דהא משחטו הסימנים מנים שפיר קודם חתיכת המפרקת עכ"ל אכן קשה לכאורה לפי פרש"י למה לא נקט המתני' בחד בבא השוחט מן הצדדי' ומן הצואר שחיטתו כשר' והמולק מן הצדדים ומן הצואר מליקתו פסולה אלא נ"ל דלא דמי השוחט מן הצדדים לשוחט מן הצואר דהשוחט מן הצדדים דוקא בדיעבד דשחיטתו כשרה משא"כ שוחט מן הצואר כן מצותו לכתחילה לכן אי אפשר למתני גבי הדדי וזה כוונת התוספ'. וגם ליכא למימר דדוקא בדלא אהדר הסימנים לכן לכתחלה אסור לשחוט דא"כ תקשה שם בש"ס דקאמרי אמרי בני ר' חייא מצות מליקה מחזיר סימנים לאחורי עורף ומולק איכ' דאמרי אף מחזיר דאיכא דאמרי מחזיר דוקא ומסתבר' כמ"ד אף מחזיר ממאי מדקתני השוחט מן העורף וכו' ולא קאי מדייק מרישא דמתני' דהשוחט מן הצדדים שחיטתו כשרה דיעבד דוקא ובדלא אהדר מיירו וקתני המולק מן הצדדים מליקתו פסולה מכלל דהמולק מן העורף כה"ג בדלא אהדר שחיטתו כשרה ש"מ אף מחזיר ע"כ כתבו תוס' דמרישא אין לדייק דמצינו למימר דוקא דעבד ואפי' החזיר סימנים גזירה אטו לא החזיר. אכן לפי מ"ש תוספת ד"ה מסתברא כמ"ד וכו' דלכתחלה פליגי וכו' ולה"ק מסתברא וכו' א"כ אין לדייק מרישא כלל דברישא ליכא מסתברא כי האי. וגם בלא"ה ליכא למפשט מרישא דאע"ג שהשוחט מן הצדדים מיירו בלא החזיר י"ל דהמולק מן הצדדים מיירו בהחזיר אפילו ואע"ג דצריכין לחלק לשנא דמתני' אין זו קושיא ודיוק כלל שם במתני' וכן מוכח מדברי המקשה דקאמר התם מסתברא כמ"ד אף מחזיר ממאי מדקתני השוחט מן העורף שחיטתו פסולה המולק מן העורף מליקתו כשרה ואי ס"ד מחזיר דוקא מאי אריא מולק אפי' שוחט נמי ולא קמקשה בפשיטות דאי מחזיר דוקא א"כ אמאי מן העורף שחיטתו פסולה הא כשרה היא כיון דהחזיר אלא ודאי דאף דהמולק מיירו במחזיר דוקא אפ"ה איכא למימר דהשוחט מן העורף מיירו שלא החזיר ולא יהיה צריכין להיו' המתני' דומין זו לזו אלא דקושית המקשן מאי איריא מולק וכו' דלמה מחלק המתני' בין שוחט למולק ושוחט מיירו בלא החזיר ומולק במחזיר דוקא מאי איריא מולק אפי' שוחט נמי ולחלק מניה וביה בין שוחט בלא החזיר לשוחט שהחזיר וק"ל:

מ"מ מבואר מדברי הב"י בי"ד ס"ך ושאר אחרונים דלדעת התו' דהשוחט מן הצדדים אפי' בהחזיר אסור לכתחלה גזירה אטו לא החזיר משום דבלא החזיר אפי' דעבד פסול בשחט מן הצדדים ואע"ג דמסיק בש"ס דהשוחט מן העורף מיירי בלא מחזיר רישא על כרחך אינו דומה לסיפא וכמ"ש דאין צריכין להיות דומין:

ותו דהא ברישא השוחט מן הצדדים מיירו רק דעבד וסיפא דמתני' דהמולק מן העורף והשוחט מן הצואר דכשר אפי' לכתחלה כך מצותם אלא ודאי פשוט דאין נפקותא בהא אף שאין דומין הבבות זו לזו. וגם אתה אל תתמה לדעה זו דלדעת התו' דהא דהשוחט מן הצדדים כשר דדיעבד מיירי דוקא בהחזיר אם כן מאי אריא מן הצדדים כשרה הא השוחט מן העורף נמי כשרה כשהחזיר וכקושית מהרש"א בזה וגם אין לדחוק ולתרץ כמו שכתב הש"כ שם בי"ד סי' ך' ואחריו נמשך הפר"ח דהשוחט מן הצדדים אף דלא החזיר כל שידע ששחט הסימנים קודם המפרקת כשרה וכמ"ש הרא"ש חדא דהא התו' וסייעתו לא הזכירו כלום מידע וכו' רק הרא"ש הוא מחדש דין זה והתו' הזכירו דרישא מיירי בהחזיר ותו דמ"מ הקושי' עדיין במקומה עומדת דמה לי שוחט מן הצדדים או שוחט מן העורף דאם שחט הסימנים קודם המפרקת בשניהם כשרה ואם לא שחט הסימנים בשניהם פסולה אך באמת מעיקרא לא קשה מידי דלכך תנא השוחט מן הצדדים שחיטתו כשרה דאפי' מן הצדדים שחיטתו כשרה רק דיעבד ולא לכתחלה וגם משום סיפא דהמולק מן הצדדים פסולה וכמ"ש התורת חיים ובחנם השיג עליו הש"כ שם. גם לא תקשה לך הא דלא מחלק ברישא בין שוחט לשוחט ומאי אריא מולק מהצדדים פסולה לתני שוחט מצדדים פסולה בלא החזיר וכגוונא דמקשה בש"ס על סיפא מאי אריא מולק ליתני שוחט אי משום הא לא איריא חדא דרוצה לחלק מיניה וביה הכל בהחזיר סימנים דכשר בשוחט מצדדים ופסול במולק משא"כ סוגית הש"ס מקשה שפיר מאי אריא וכו' וכמ"ש לעיל ועוד דלא איצטרך למתני דמכללא שמעינן דלכך השוחט מן הצדדים בדיעבד שחיטתו כשר' ולא לכתחלה משו' דגזרינן אטו לא החזיר דפסול דיעב' והא דנקט בסיפ' השוח' מן העורף פסו' דמיירו בלא החזי' ליתני השוחט מן הצדדים אפי' פסול בלא החז' י"ל משו' דקבעי למתני המולק ולהראות כמ"ד אף מחזיר וכדקאמר בש"ס ומסתברא וק"ל כל זה נ"ל לי ליישב כוונת התוספת לפי הסכמת האחרוני' דלדע' התוס' בלא החזיר פסול אף דיעב' בשוחט מן צדדים והרא"ש כתב וז"ל השוחט מן הצדדי' כשרה ובלבד שידע שחתך הסימני' קודם שחתך המפרקת עכ"ל בודאי הרא"ש לא לחלוק על דברי תוספ' בא ולומר דאף בהחזיר לא מהני עד שידע זה אינו דהא גדולה מזו מכשיר שם בשוחט מן העורף כל שהחזיר סימני' ולא הצריך ידע אלא להוסי' על דברי תוס' בא דמן הצדדי' כל שידע שחתך הסימני' קודם המפרקת כגון שהחזיר הסימנים או ביונים שהסימנים הן מן הצדדים וכדאית' שם בי"ד סי' ך' דאז יודע שחתך הסימנים קודם או שחתך באלכסון לא ממש מן הצדדים דאז יוכל לידע שחותך הסימנים מקודם ואפשר דגם דעת רש"י הוא על דרך זה שפי' דהשוחט מן הצדדים כשר אפי' לכתחל' בדלא אהדר דהא משחט הסימנים קודם חתיכת המפרקת וקשה לכאורה שהוא נגד השכל והחוש כשמניח הסכין על צידי הצואר ממש בודאי חותך תוך המפרקת קודם שמגיע לסימני' אלא ודאי דכוונת רש"י דוקא לומר כן בתורים ובני יונה שהסימנים הם מן הצדדים דמיירי מתני' מינה דקתני המולק ומצות מליקה לגבייהו נינהו או אפי' באינך כגון ששחט באלכסון ולא על הצדדים ממש דאז משחט הסימנים קודם כל זה נ"ל ברור לדעת הפוסקים ודלא כמקצת האחרונים שיש להם שיטה אחרת בזה והעול' מכל זה דאף לדע' התוספ' דמחמירין בשוחט מן הצדדים היינו בחתך גם המפרקת דאז צריכן למידע שחתך הסימנים מקודם ע"י שהחזיר סימנים דכשר רק כדיעבד משא"כ בזה שצדד אצדודי לשחוט באלכסון ואינו חותך רק הסימנים ודאי כה"ג דעת כולם שווים לטובה דמותר לכתחלה לשחוט כה"ג וזה נכלל במתני' שם כל הצואר כשר לשחיטה כיון שאינו שוחט על צדדים ממש ואינו חותך המפרקת והוא ברור ותו דאף אם יאמר האומר דכה"ג שחיטה שאינו ראויה היא לכתחילה מ"ע אין מעבירין אותו בשביל כך דהוי בדעבד כיון שכבר נתמנה לשוחט מומח' דהא אפי' בטבח שנמצא אחריו חוט או קרום אין מעבירין אותו כיון שאינו אסור מדאוריית' כדאית' ברמ"בם פ"ז מהמ"א ובי"ד סי' ס"ד אלא מלמדין אותו שלא יהא רגיל בכך מכאן ולהלן חושבנא ומכ"ש בשוחט שאין עוש' כן במזיד רק שאימון ידיו כן הוא ובפרטות לפי מה שכתבו דכה"ג שאינו חותך תוך המפרקת כלל מות' לעשו' כן לכתחל' פשוט שאין מעבירין אותו בשביל כך ועל מה ששאלת בדין מיעוך בסרכות הריאה הנה ראיתי באמת חלוקי דעות בין השוחטי' ובודקים שזה אומר בכה וזה אומר כה וכל אחד טעמו ונמוקו עמו דאותן שאמרו שלא ישאר שום דלדול בריאה לכן צריכן להעביר הסרכא במשמוש סמוך לריאה ממש טעמייהו דאם ישאר שום דלדול מן הסרכא בריאה איך תהני שוב בדיקת נפיחה שהרי הסירכא סותמת הנקב וכת הסוברים הממעכין וממשמשין באמצע הסירכא היינו משום דאם ממשמשין סמוך ודבוק לריאה ע"י מיעוך ומשמוש חיישינן דתנקב הריאה ויטרף שלא כדין כיון דלא יעלה ע"י נפיחה ותבצבץ וכל מקום דאיכא ריעותא לא תלינן בידו דטבחא לכן ממעכין וממשמשין קצת רחוק מן הריאה. ול"נ לצאת ידי שניהם כי באמת המעיין בטור וב"י בסי' ל"ט במקור הדין בענין המיעוך והנענוע וכה"ג משמע מדברי הראשונים דכל שנפסקה הסרכא באמצע אף שנשאר דלדול בריאה אינה סרכא גמורה רק הפשט הליחה וסומכין על בדיקתינו בנפיחה לכן נראה דודאי יש למעך הסירכא בנחת אפי' באמצע כמשמעות הראשונים והאחרוני' ואם נפסקה הסרכא ע"י המיעוך (דהיינו שמתפשט הסרכא תחלה שיהי' כעור דק ומשמוש בו דאי לאו הכי אינו מתפסקת הסרכא כלל ע"י משמוש דאדרב' ע"י גלגול ומשמוש נעשה חזק כחבל וכ"כ שחיטות אחרונים) אזי קודם שתנפח הריאה לבדוק ע"י בצבוץ יפרק הדלדול בנחת בלי היזק מהריאה או ע"י סכין דחליש פומיה וכה"ג וכדאית' בפא"ט דף מ"ח גבי ריאה הסמוכה לדופן ואח"כ בודק ע"י בצבוץ דשוב אין כאן חשש סתימה כלל מחמת הסירכא כנ"ל לנהוג ע"ד החכמה לעשות פשר דבר בין הדעות נ"ל ה"ק יעקב:

תוכן העניינים

שות שבות יעקב חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה