שות שבות יעקב חלק א· רבי יעקב ריישר
חלק חושן משפט · שאלה קמט
מב' ברורים שנבררו ע"ד ז"ב לו א' וז"ב לו א' וז"ל הנה תבע שמעון את ראובן בכתיבת ידי עצמו שחייב לו סך מאה זהובים כמשמעות כתב חילוף שנהגו הסוחרים וחתם תחתיו בחתימת ידו וראובן משיב שהוא חתם עצמו אסיפא דמגילתא ומצא שמעון חתימת ידו וכתב עליו כך כי מעולם לא לוה ממנו ולא נתחייב לו כלום ויעיד על זה השתנות הכתב שהכתב חתימה נראה שנתיישן יותר מגוף הכתב ובהיות שלא היינו יכולים להשוות דעתינו נצטווינו מפי הבע"ד לשאול את דעתו הרחבה להכריע וכאשר יצא מפיו כן יהי' וכן יקום כי מפיו אנו חיין בכן יחוה אדמ"ו את דעתו הרמה עכ"ל:
תשובה. הנה שאלתכם קבלתי ואשיב בקצרה מפני הטרדא הנה מה שכתבתם נצטווינו מפי הבע"ד לשאול את דעתי משמעות דבריכם דאי לא"ה לא היה רשות בידכם לשאול את פי וזה אינו דהא קי"ל כחכמים ריש פ' זה הבורר דדעת הבעלי דינים לא בעינן רק דעת הדיינים בעינן וכן הסכמת הפוסקים כמבואר בטור וש"ע ס"י י"ג:
ואין מקום לבעל דין לחלוק ולומר דשאני הכא כיון ששניהם רוצים בכך צייתינין להו זה אינו דלהדיא כתב בהג"ה אשר"י פ' זה בורר וז"ל ויש ללמוד מכאן היכא דבררו שני דיינים וטענו לפניהם שאין הבעלי דינים יכולין לומר לדיינים אל תשאלו דיני לפני פלוני תלמיד חכם אלא בפני פלוני דהא הלכ' כחכמים דלא בעי דעת בעלי דינים עכ"ל והובא דברי הג"ה אלו בב"י שם ובהגהות רמ"א לפסק הלכה הרי דאפי' היכא דשניהם רוצים אין בכך כלום אף שראיתי בתשובת הראנ"ח ח"א סי' קך"א דף ק"פ ע"ב כתב וז"ל ומ"ש בהגהות אין הבעלי דינים יכולין לומר וכו' לאו כששניהם כא' אומרים כן יכו' ע"ש אך דבריו אינם מוכרחים כלל והוא נגד משמעות לשון הגהות אשר"י דודאי אף ששני הבעל דינים מרוצים בכך מ"מ אם הדיינים אינם מרוצים בכך לא משגחינן בבעלי דינים וכדקאמר טעמא דאי' אדם יושב אא"כ יודע מי ישב עמו בדין מכ"ש לשאול. לפני דיין שאין הגון לפניהם איכא זילותא יותר להם ודוקא בזה א"צ הדיין להיות ציית לבעלי דינים שאומרים אל תשאלו אלא לפני פלוני כיון שהברורים אינם רוצים בכך אבל במה שאמרו אל תשאלו לפני פלוני כיון שיש עוד חכמים הרבה שיוכל לשאול להם להכריע מי שירצו אז ודאי ראוי להיות ציית להם לבעלי דינים אכן היכי שאחד מבעלי דינים אינו רוצה להיות שואל לפני זה רק לפני זה על זה וכיוצא בזה אמרו בש"ס דעת הבעל דינים לא בעינ' והטעם נלע"ד דאי בעינ' לזה דעת הבעל דינים א"כ כשיאמר התובע תחלה שרוצה לפלוני לשליש מיד יעלה על דעת הנתבע כיון שזה בורר אותו לשליש יודע בו שיהפך בזכותו ולא ירצה הנתבע וכן להיפך ועל פי הרוב לא יבאו לעמק השוה ואטרוחי בכדי למה לי ואף אם יתרצה אחד מה שבירר חבירו לשליש מ"מ יהא לבו נוקפו שאולי יהיה מהפך בזכות זה שבירר אותו תחלה וכן יהיה באמת לפעמים לכן אמרו חכמינו ז"ל דעת בעל דינים לא בעינן רק שני נבררים בוררין להם אחד אשר הוא חכם וישר בעיניהם להוציא הדין לאמתו כאשר ראוי באמת להיות בשני ברורים (דלא כטועים בלשון רש"י כמ"ש הרא"ש ריש פ' זה בורר) לברר הדין וזה נ"ל כוונת הרע"ב בפי' המשנה ריש פ' זה בורר וניצל מהשגת בעל תי"ט גם הלבוש בסי' י"ג י"ל שכוונתו על דרך זה ובעבודת הגרשוני סי' ק"ח ראיתי שכתב בזה דברים שאינם מוכרחים ולע"ד עיקר כמ"ש דדעת הבעל דינים לא בעינן אפי' שניהם רוצים כל שאי' דעת הדיינים בזה אבל כשהדיינים והבע"ד שניהם רוצים בכך כמו בנדון שלפנינו ודאי דעת חכמים נוחה (ואפשר לומר דגם כוונת הראנ"ח שם בתשובה מיירי בכה"ג ע"ש במסקנות דבריו) בלי חולק כלל ועל עיקר הנדון דבר כזה כבר נשאלתי כהאי מעשה ממש מה"ה מוהר"ר מאיר פערלש נאמן דקהלתינו בהיותו בעיר מלוכה וינא והשבתי לו וז"ל כיון שיש כאן ריעותא שניכר ונראה כאלו נכתב החיוב זמן רב אח' החתימ' וא"כ הוי כאן עדיין החתימ' על נייר חלק מבלי שנכתב עליו שום משמעו' דלדעת העיר שושן סי' מ"ח והב"ח שם אינו כלום וכ"כ הב"ח בתשו' סי' ל"ב אף דהסמ"ע שם חלק עליו מ"מ הרי הש"כ בסי' ס"ט ס"ק י"ז חוז' ועוש' סמוכ' לדברי הע"ש דמשו' מגו דהוי כתב עליו מה דבעי אין לחייב החתום דהוי מגו להוציא ממון ע"ש:
ועוד נלע"ד דזה הוי מגו גרוע די"ל שהיה מתירא לכתוב עליו דאולי יהיה הרגישו בדבר מפני השתנו' הדיו והכתב ולעולם מאחר נפל אחר שנחתם זמן מה ועוד כתב הש"כ שם בשם אביו הגאון ז"ל ראי' לדין זה מהגמ' דכתובת דף ך"א דלמא משכח אינש דלא מעלי וכתב עליו מה דבעי ואי ס"ד שיהא חייב לשלם על חתימה חלק אמאי צרי' לכתו' עליו מה דבעי הלא בלא כתב עליו ג"כ יכול לתבוע מה דבעי עכ"ל הש"כ דגברא חזינא וראיה לא קחזינא ויש לדחות דבאמת הא דגובין בחתימה חלק הוא ג"כ מה"ט דמגו דכתב עליו מה דבעי וא"כ זה הוא ג"כ כוונת הש"ס וק"ל ועוד דודאי אם היה מותר לחתום אסיפא דמגילתא ודאי היו הכל מודים שלא היה יכול לתבוע בחתימה חלק כיון שנהגו לחתום כך והנתבע היה יכול לטעון כן שאני חתמתי והוא מצא כן משא"כ עכשיו שתקנו חכמי' שלא יחתום כי אם ארישא דמגלת' מטע' דכת' עליו מה דבעי א"כ יכול לתבעו בחתימתו החלק דאל"כ איך עבר וחת' את עצמו אם לא שהי' חייב להתוב' והאמינו מה שיטעון עליו ודוק:
מ"מ בעיקר הנדון נ"ל שאין להוצי' מיד מוחזק בחתימה חלק או כנדו' דידן כי יכול לומר קים לי כהני פוסקים עכ"פ וכדעת הב"ח רק במקום שנהגו לגבות בו ע"פ תיקוני מדינה:
וכל זה כשהדבר ברור לחוש הראות שנשתנה בחתימה מחמת שנתיישן שנכתב זמן מה קודם כתיבת החיוב שלמעלה אבל אם אפשר לתלות מחמת השתנות הדיו עצמו והוא דבר המצוי שאין כל מיני דיו שווים במראה ודאי אין לפסול אם היא מקוים בנאמנות ומ"מ אם נראה לדיי' אומדנת שיש חשש ערמה בדבר זה יכול להשביע שבועה חמורה את ראובן אף שאינו חייב שבועה מדינא כמבואר פשוט בש"ע סי' ט"ו כנ"ל ה"ק יעקב: