שות שבות יעקב חלק א· רבי יעקב ריישר
חלק אבן העזר · שאלה קט
ראובן שהשיא בתו והפריז לה סך מסוים לנדן ומתה תוך שנה ראשונה ב"מ והניח אחריה זרע נגמר בשערו וצפרניו ותוך שמנה ימים מעת לידתו מת הילד מתוך חליו ובעל מוחזק בכל אשר לו:
אי יוכל ראובן להוציא מידו הנדוניא שנתן לבתו בכח תקנת שום כיון שהולד לא נתקיים שלשים יום או לא:
תשובה. האריכות בנדון זה הוא אך למותר לכאור' כי כבר מבואר כל חלקי התשובה זו בדברי תשובת האחרונים ועיין בתשובת עבודת הגרשוני סימן כ"ח שהאריך בדברי ראשונים ואחרונים העלה לבסוף דעכ"פ מידי ספיקא לא נפקא ויש לפשר הדבר דרך פשר ע"ש דבריו באריכות:
גם שם בסי' ק"ג כתב שאלו בא לפניו דין כזה היה עושה פשר דבר אפי' שלא מרצון הצדדים עכ"ל ומה רב גוברי' בזה ויש לו על מה שיסמוך והו' מתשובת הרא"ש כלל ק"ו הובא בש"ע בח"מ סי' י"ב סעי' ה' וכ"כ שם בסמ"ע ס"ק י"ב וכמבואר ג"כ מהראי' שהביא הרא"ש כלל ק"ז הובא בש"ע ח"מ סי' י"ב סעי' ה' וכ"כ שם בסמ"ע ס"ק י"ב וכמבוא' ג"כ מהראי' שהביא הרא"ש שם מפ' המפקיד דכל שאין הדבר יכול להתברר על פי הדין פשרה בזה היינו דינו ודלא כמשמעות תשובת באר עשק סי' קס"ג וכבר השגתי עליו באריכות בספרי משפטי יעקב סי' י"ב:
גם בתשובת נחלת שבעה סי' פ"ב האריך בנדון זה שאין להוציא מיד הבעל מספיקא ושהסכימו עמו כמה גדולים ובאמת זו שקשה בדיני ממונות להוציא ממון מיד מוחזק היכא דיוכל לומר קים לי:
ובר מן כל דין היה נראה לכאורה דבנדון זה הדין עם הבעל מכח ודאי ולא מכח ספיקא דדינא אפי' להוציא מיד מוחזק וראיה ברור' לזה מסוגיא דש"ס והתוספ' הרא"ש בסוגיא דיבמות, דף ל"ו ע"ב דגרסינן שם כל ששהה שלשים יום אינו נפל הא לא שהה ספיקא הוי ולא חולצת ולא מתייבמת וכתבו שם התוספת והרא"ש וא"ת אמאי לא אזלינן בתר רוב נשים דולד מעליא ילדן:
ואומר ר"י דחיישינן למיעוט המצוי כמו במים שאין להם סוף דאשתו אסורה שאין מעידין עליו להשיא את אשתו עכ"ל תוספות שם:
ומבואר בח"מ סי' רפ"ד במים שאין להם סוף אף דאשתו אסורה מ"מ לענין ממונא דהיינו נחלה היורשים יורדים לנחלה דאזלינן בתר רובא וחזקה שהוא בחזקת מת ע"ש א"כ בנדון דידן שאזלינן בתר חזקה דחזקת רוב נשים ולד מעליא ילדן שהרי התוספת בחדא מחתא מחתינהו כן היה נ"ל מדינא:
אף שבתשובת מהר"מ גלאנטי סי' כ"ב כתב בפשיטות דאם כתב זרע של קיימא צריך להיות דוקא שלושי' יום וכה"ג שמעתי בשם מוח"ז הגאון המפורסם מהר"ש זצ"ל שפסק כן למעשה גם בבית שמואל בא"ה סי' נ"ב ס"ק י"ח פסק כן בפשיטות מ"מ היה נראה לי מדינא כמו שכתבתי ובפרטות שבתשובת עבודת הגרשוני דוח' דברי תשובת מהר"מ גלאנטי בשביל תשובת הרשב"א ומהר"ין לב גם בתשובת נחלת שבעה סי' פ"ב והסכים כן בשם כמה גדולים הביא ג"כ בשם מוח"ז הגאון מהר"ש ודוחה דבריו ע"ש:
אכן אחר העיון היטב ראיתי שאין לפקפק בדברי מוח"ז הגאון מהר"ש שפסק כן ומעשה רב ובפרטות שהיה מפורסם בהוראה והלכה כמותו בכל מקו' וכדאי הוא לסמוך עליו כי טעמו ונימוקו עמו לע"ד דאף שלדינא נ"ל דכה"ג מקרי זרע של קיימא דאזלינן בתר רובא וכמ"ש מ"מ בתנאים שמתנין בני אדם זה עם זה ולשון שטרו' וכן לשון התקנ' ודאי הולכין אחר מנהג ולשון בני אדם וכל שלא חי שלשים יום קוראים אותו נפל וכן קוברין אותו אצל נפלים ויוצא בחיק ואין מתאבלין עליהם כדאית' בי"ד סי' שי"ג לכן קוראין אותם בלשון בני אדם נפל כל שלא חי שלושים יום ועוד נראה דיש ללמוד הסתום מן המפורש דבתקנת טולטילה שהביא בטור א"ה ר"ס קי"ח מפורש כוונתיהם כן להדיא דלא הוי בן קיימא עד שיחי' שלושים יום וא"כ מזה יש ללמוד ג"כ לענין תקנ' שום דודאי היה כוונתיה' על מה שנקרא בלשון בני אדם בן קיימא ובודאי אלו ידעו החולקים טעם מקורן הדברים של מוח"ז לא היו דוחים דבריו במילי דכדי וכנ"ל ה"ק יעקב: