שות שבות יעקב חלק א· רבי יעקב ריישר
חלק אבן העזר · שאלה קח
חזר השואל הרב דק"ק צאנז וז"ל תשואת חן להוד רום מעלתו על כל הטובה אשר גמל אתי ולא מנע תורתו תורת אמת ממני ושכרו כפול ומכופל מן השמים והנה כאשר החל רום פאר מעלתו ושפעת כבודו כן יגמול חסד עמדי להראני עוד נפלאות מתורתו כי חביבים עלי מאוד דבריו והם הלכ' למש' מסיני עוקר הרים והנה באתי להודיע למר שמצאתי בספר בית שמואל במהדורא בתרא בסי' ע"ז כתב בשם הט"ז ז"ל הא דמוציאין ממנו דוקא בזמן הגט אבל אם אינו רוצה לגרשה ואנן לא כפינן ליה אין מוציאין ממנו כלום אלא א"כ שתפסה וכן משמע במרדכי עכ"ל ובקיצר הדינים כתב וז"ל וצריך לחזור לה אפי' מעות הנדן כן משמע מכל הפוסקים ולא כב"ח אבל א"צ להחזיר את שלה עד בשעת הגט אבל קוד' הגט א"צ להחז' אא"כ שתפס' היא אין מוציאין מיד' וקוד' שגירש' וכל אחד יושב לבדו משמע דאין לזה על זה שום תנאי כתוב' אלא אם מתה יורש אותה וכל זה מיירו שביררה טענה שלה למה מאוס עליה עכ"ל ונלע"ד כמ"ש הט"ז דכן משמע במרדכי כוונתו לדברי המרדכי סוף כתובות והובא דבריו בחלקת מחוקק בסי' ע"ז בהשגות שהשיג על הב"ח סעי' ה' שכתב וז"ל דדינא דמתיבתא הוא כאלו היה מוציאה מדעתו היה צריך לשלם לה נצ"ב וכו' מזה משמע דדינא דמתיבתא הוא דוקא בזמן הגט כנלע"ד ראי' לדברי הט"ז הנ"ל וא"כ לפ"ז משמע דקוד' נתינ' הגט לא דיינינן כלל דינ' דמתיבתא רק דינא דש"ס ובדין הש"ס פשוט הוא דאם הוא ביד שליש הוא בחזקת הבעל כמ"ש הריב"ש והובא דבריו בב"י ובב"ח וכ"כ בספר בית שמואל ובתשובת מהר"א ששון סימן קפ"ו פוסק דהבעל יכול לומר קים לי כהרשב"א וצריך דוקא תפיסה אף בטענה מבוררת מכל אלו הראיות היה נלע"ד שהמעות בחזקת הבעל בנ"ד אף שלא בא לידו עדיין והעיקר שמתחלה כשהושלש המעות ביד שליש הושלש ע"ד שימסור המעות להזוג אך הבעל התרצה את עצמו שיתעסק בהן השליש לטובת הזוג זמן רב ובספר בית שמואל בסימן נ"ב כתב בזה שהוא בחזקת הבעל ואף אם יהיה ספיקא דדינא היה נלע"ד דאביו ואחיו של הבעל נקראו מוחזקים ויכולין לטעון קים לנו כדי שיועיל השטר מחילה וכמ"ש ראי' לזה מטור א"ע סי' ק"ו וכ"כ בספר ב"ש. סי' נ"ז ס"ק ך"ח:
ומה שהוד רום מעלתו תמה עלי מאוד על שהבאתי ראיה לזה מדברי תקפו כהן דף פ"ב ושם משמע לכאורה איפכא הנה המאור הגדול אב"ד דק"ק פינטשוף תמה עלי ג"כ בזה אך כתבתי לו דנלע"ד דהתקפו כהן מיירו כעין מעשה שכתב בתחלת הספר שעל המעות שחייב הלוה למלוה ליכא שום ספיקא דדינא רק על מעות אחר שביד המלוה יש ספיקא דדינא והלוה אינו יכול להוציא ממנו שהמלוה מוחזק בו ורוצה הלו' לתפוס זה המעות שחייב על שטר זה משום ספיק' דדינא שעל המעות שביד המלו' על זה כתב דאין יכול לתפוס משום ספיקא שבא ממקום אחר אבל בנדון דידן שהספק אם המעות שייך לבעל ויכול למחול או לא נלע"ד דהוא דומה ממש לדין הנזכר בא"ע בסי' ק"ו דכשם שהתם הספק הוא אם נמחל כתוב' כן כאן הספק אם נמחל השט"ח ומאוד מאוד נפשי בשאלתי שיעשה עמי חסד שלא ימנע תורתו ממני כ"ע תלמידו החושק וכוסף ליהנות מזיו תורתו ה"ק משה בלא"א מהר"ר מנחם נחום סג"ל זלה"ה חונה פה ק"ק צאנז:
תשובה. מה שמכ"ת חוזר על הראשונות מפני שמצא חידוש בספר בית שמואל במהדורא בתרא שכתב בסי' ע"ז בשם הט"ז ז"ל הא דמוציאין ממנו דוקא בזמן הגט אבל אם אינו רוצה לגרשה ואנן לא כפינן ליה אין מוציאין כלום ממנו אא"כ שתפסה וכן משמע במרדכי עכ"ל הנה באמת כאשר כתבתי תחלת התשובה הרגשתי בדברי הט"ז אלו אך לא רציתי לכתבו בתוך תשובתי מפני שראיתי שמכ"ת ושאר תשובת הרבנים המופלגים שהעתיק תוך כתבו כולם לא הזכירו מחילק זה אמרתי חדא מתרי טעמי או שבנדון דידיה הוא גם כן בזמן הגט באמת או לפי שלא השגיחו בדברי הט"ז בזה לפי שהוא נגד משמעות הפוסקים ראשונים ואחרונים כאשר אבאר ועכשיו בכתבו שנית ראיתי שמכ"ת רוצה לתפום לדברי הט"ז לעיקר ועושה סעד לדבריו מדברי המרדכי סוף כתובות שכתב וז"ל תקנת חכמים היא להקל על בנות ישראל שלא תצאנ' לתרבו' רעה לפי שראו שנתקלקלו הדורת ותקנו לכל הפחו' דשקלה נכסי' צאן ברזל לא נכסי מלוג ועשו אותם בנכסים כאלו הוא מוציאה ולא מחמת מרדה ואלו היה מוציאה מדעתו היה צריך לשלם נכסי צאן ברזל השת' נמי תקינו הכי עכ"ל הנה בודאי לכאורה כיון מכ"ת בזה האמת שזה הוה כוונת הט"ז כמ"ש וכן משמע במרדכי דמשמע כן מדבריו לפום ריהטא אבל אחר העיון היטב נראה דהט"ז לא דק בזה במחילת כבודו במקומו מונח חדא דאיך יהי' זה כוונת המרדכי דהא המרדכי עצמו בסוף פ' אע"פ כתב להדיא להיפך וז"ל לפעמים רבות בא כזה מעשה ודיני כך דיהבינן לה מה דעיילה ומעגנינן לה עד שתתפייס להיו' עמו או עד שיתפייס הוא ליתן גט עכ"ל הרי להדיא דנותן לה מיד אף שאינו רוצה ליתן גט וכלשון זה כתב ג"כ באגודה פ' אע"פ ובהג"ת אשרי שם בשם המרדכי וכן בהרא"ש עצמו שם ובקיצר פסק הרא"ש יע"ש ובתשובת הרא"ש כלל מ"ג סי' ה' מבואר להדיא כן דאין כופין אותו להוציא ומ"מ צריך ליתן לה מה שהכניסה לו וכן משמעות הטור וב"ח ורמ"א בהג"ה ושאר אחרונים וכן מבואר בתשובת מהר"של סי' ס"ט וכן מבואר ומוכח ג"כ מה שטרחו האחרונים לתרץ דברי מהר"מ שבמרדכי וכמו שהוזכר ג"כ בתשובתינו הראשונה בהא דאי תפסה ולא קא מוקי בפשיטות שלא בזמן הגט אלא ודאי דאין חילוק וכן מבואר להדיא בתשובת הרשב"א סי' תת"ס ובהגהו' מרדכי דפוס קראקא דף קפ"ב ע"ג כתב וז"ל הקשה מהר"מ וז"ל וא"כ דחייב לה נכסי צאן ברזל היכא דחזיא דאשמוטי נכסי תמרוד ותתפוס בנכסי ותאכל היא ותחדי וי"ל אין זו שמחה שלימה אחרי דבידו לעגנה ונהי דאיהו נמי מעוגן בתקנת ר"ג מ"מ איהי נמי מעגנא עכ"ל הרי דאף שמעגנה ולא נתן גט מ"מ דיינן דינא דמתיבתא:
ואף שיש מקו' לבעל דין לחלוק ולתלות שלשון זה דתשובת הרשב"א והגהו' מרדכי אלו במ"ש ותתפוס בנכסי משמע דוקא אי תפסה:
אי משום הא לא תברא חדא דהא כתב תחלה בלשונו לשלם לה משמע דבלא תפיסה איירו אלא דמ"ש ותתפוס הוא רק לשון בעלמא כאלו כתב ותיקום בנכסי ע"פ ב"ד:
ועי"ל והו' עיקר דהקושי' ותמרוד קאי אף באמתל' שאינ' מבוררת על כן צריך לכתוב ותתפוס וכמו שכתבו האחרונים על דרך זה לתרץ דברי מהר"מ במקום אחר כמבואר בתשובתינו הראשונה:
כלל כל משמעות דברי הראשונ' ואחרוני' ומדברי המרדכי עצמו הוי להיפך מדעת הט"ז בזה:
ועיקר מטרין של הט"ז שהוא מהמרדכי כמ"ש מכ"ת שכן משמע מדבריו בסוף כתובת אין ראיה כלל לע"ד דאדרבה דוק לאידך גיסא וזיל בתר טעמה שכתב תקנת חכמים היא לתקנת בנות ישראל שלא תצאנה לתרבות רעה ומה הועילו חכמים בתקנתם אם לא ירצה לגרש לפי שאין כופין ולא יתן לה נכסי צאן ברזל כיון שאינו רוצה לגרשה לדעת הט"ז מכ"ש שתצא לתרבות רעה במאיס עליה בטענה מבוררת אלא ודאי אף דאין כופין אותו להוציאה מ"מ משום תקנתא דידה עשו חכמים כאלו היה מוציאה מדעתו וצריך ליתן לה הנצ"ב מיד אף שאינ' מוציאה כדעת המרדכי עצמו בפ' אע"פ וכל הפוסקים וזה פשוט כוונתו ג"כ כאן ושלא כדעת הט"ז:
ואולי כוונת הט"ז עצמו בדרך אחר שלא יהא נגד דעת כל הפוסקים והבית שמואל קיצר בהעתקת לדברי הט"ז ועכ"פ אם הכוונה כפשוטו כמו שהבין מכ"ת דבריו לאו דסמכא אינן נגד כל הני פוסקים ראשונים ואחרונים:
ועתה מ"ש מר עוד שהושלש על דעת שימסור המעות לאחר נישואין להזוג ומביא ראיה מספר בית שמואל סי' נ"ב הנה אין לכפול הדברים שכבר הוזכר בתשובתינו שזה לא דמי לנדונית חתנים כמבואר בתשובת מהרש"ל וכמפורש בתשובת מחותני הגאון מהרי"ל מקראקה שהעתיקו ואף אם יהיה ברשות הבעל לא יוכל לומר קים לי גם עיקר תמיהתי על כתביו הראשונים היה רק בדרך זה לפי שכתב בלשונו דאביו ואחיו של הבעל נקראי' מוחזקים על זה כתבתי דלא דמי לסי' ק"ו כיון שבשטר של אביו ואחיו ליכא פלוגת' כלל רק שהפלוגתא הוא בעסק הבעל ואשתו לכן ליכא למימר קים לי:
כלל הדבר אני על עמדי עומד בתנאי כפול אם עדיין הם המסכימים הגאוני' המפלגי' מחותני מהרי"ל מקראקה וש"ב מהר"ע נר"ו ובאם לאו בטלה דעתי באלפי אלפים והאלף לך שלמה רבא וחייא ה"ק יעקב: