שות רבי משולם איגרא· רבי משה משולם איגרא
יורה דעה · סימן כח
טעה בדבר מצוה
(א) הנה מה שהקשה בספר שאגת אריה (א) על האחרונים (ב) דסברי תוך שמונה יצא חשוב מצוה א"כ אמאי אמרינן (ג) דאם מל של אחר השבת בשבת, דחייב דלא חשוב מצוה:
וי"ל דהנה באמת הא אמרינן דעשה דוחה ל"ת גרידא. והוי הטעם דיש לפנינו דרך אחד שיעשה המצוה ועי"ז יהיה עובר עבירה. ודרך השני דלא יעבור עבירה ולא יעשה מצוה. וא"כ אי לאו העבירה הוי מצוה והוי עדיף טפי עשיית המצוה. ואפילו היכא אם הוי עשה ולא תעשה דלא דחי. עכ"פ יש דיעות בתוס' (ד) דעכ"פ הל"ת נדחה ואינו לוקה. והנה אם באמת ל"ת דחייבי כריתות לא נדחה, עכ"פ לא יהא ענשו חמור [כל] כך, כי לנגד זה יהא קיום מ"ע אם יעבור, ואם לא יעבור לא יקיים, והוי נגד זה [הל"ת] לא חמור כל כך, וזאת הוא בשאר מצות עשה, דעכ"פ אם לא יש עבירה בדבר יש בכאן המצוה מש"ה עי"ז יהא הל"ת לא חמור כ"כ, משא"כ בכאן דבלא"ה בלא עבירה הוי המצוה יותר כתקנה דימתין עד שמנה. וא"כ עדיין בלא"ה עבד המצוה שלא כתקונה דמל שלא בזמנו, וא"כ ע"י דעבר עוד עבירה אחת לא יהא קל הל"ת:
(ב) והנה מה שהקשה עוד על דברי הש"ך שכתב דאם מל בתוך שמונה צריך להטיף, מהא דאיתא במנחות ואי ס"ד נקצר שלא כמצוותו כשר אמאי דחי שבת, ה"נ אם נימא דמל תוך ח' יצא אמאי דחי שבת לימהליה מע"ש דאם כן בלא"ה אפילו אם נימול בתוך ח' לא יצא מ"מ הא מצי להמתין עד למחר, לא קשה דבכל יום עובר האב על מ"ע ומה זה דימתין עד למחר, עכ"פ השתא עובר על עשה, ובשאר קרבנות ליכא עשה על כל יום רק בקרבנות לאחר רגל אחד קודם שיקריב הוי בעשה:
(ג) והנה מה שהקשה עוד מן ספק בהש"מ אמאי א ימול מקודם. אפשר לאחר זמן עדיף למול מתוך זמנו אע"ג דשניהן הם שלא בזמנו:
והנה דעת הש"ך (ה) דכיון דפסק הרמ"א סימן רס"ב סעיף א' אם מל בלילה אינו יוצא ובסימן רס"ד סעיף א' דכותי שמל צריך להטיף. וא"כ ע"כ דשייך קצת מצוה דאם אמרינן דהוי כנכרת הערלה וא"כ גם בנמול בלילה או ע"י ע"ג. לא יהיה צריך להטיף כלל דם ברית:
(ד) והנה על קושית הר"ש שהביא הרא"ש בשבת קל"ז ע"א מהא דקדים ומל של שבת בע"ש דלא ניתנה שבת לידחות אלמא דאין צריך להטיף כו' יעו"ש. י"ל דה"פ דבאמת איכא ג"כ איסורא דחותך מן המחובר כמו בצפורן והנה ע"ז לא שייך דמותר מכח ניתן לדחות מלאכה אחרת. וכמו דאמרינן (ו) אם שחט לשם אימורי ציבור חייב אע"ג דלא נקרבו [כיון שכבר נשחטו] אלא וודאי משום דזה הוי מלאכה אחרת והנה חיתוך מן המחובר הוי מלאכה אחרת מן המפרק. וא"כ שפיר לא ניתן לדחות:
ועוד דבאמת הרמב"ם (ז) ס"ל מפרק בעינן שיעור [כגרוגרת] ולהטיף צריך מעט ולא הוי כשיעור וא"כ ל"ק קו' הר"ש שהביא הרא"ש:
והנה גם על הרא"ש דמקשה. י"ל אם אמרינן משום חותך והוי מקלקל. רק על מנת לתקן חייב וא"כ התיקון הוי רק לאחר הפריעה והתיקון הא ניתן לדחות וכמ"ש הרא"ש לענין מוחק ע"מ לכתוב (ח):
(ה) והנה הש"ך מביא ראיה דתוך זמנו צריך להטיף דאי לא אמאי דחי שבת כמו דמקשה הש"ס גבי קצירת העומר. ובס' ש"א הנ"ל דחי ראייתו מכח לכתחלה יעו"ש. וי"ל דאיתא בש"ס וכן כתבו התוס' דהטעם משום דהוי שלש עשרה בריתות והגוף נכרת [והוי כריתות בריתות] אפי' שלא בזמנו וכן כתבו התוס' במילה בצרעת (ט) וא"כ שפיר הוי דברי הש"ך ומתורץ הכל:
(ו) והנה לפי הא דלעיל מתורץ קושית התוס' (י) דר"א השיב מה פסח כו' ור"י מתרץ רק לטעמא דר"א וע"ש. דהנה לפ"ז הא לאחר תמיד של בין הערבים הוי עכ"פ לכתחלה אסור. ובלא שבת. וא"כ לא חשיב כאלו עשה מצוה. אך י"ל לפי מ"ש הפ"י במסכת ביצה (כ) דלאחר ששחט ונפסל שפיר דחי עשה דהשלמה דאי אפשר להמתין וא"כ [גם בכאן] כי שחט פורתא אי אפשר להמתין. אך דחייב על התחלה. אך דהוי מקלקל. ואם מקלקל חייב שפיר חייב על פורתא. אך אם מקלקל פטור לא חייב על פירתא. וא"כ ל"ק דגם לר"י צריך לתרץ כן אם ס"ל דמקלקל בחבורה חייב ושפיר חייב. דהוי לאחר תמיד של בין הערבים וכו לשיטת הרמב"ם (ל) דס"ל דבהתחלת השחיטה חייב מכח מקלקל ע"מ לתקן. אך דהתיקון לא בא מיד וא"כ על התחלת השחיטה לא עשה מצוה:
(ז) והנה אפשר לומר לר"ל דס"ל (מ) דבעינן שישגוג דוקא בלאו וכמו דאיתא במס' הוריות דכיון דכו"ע ס"ל דשרי. דב"ד הורו כך ולא קרינן בי' שב מידיעתו. וא"כ לר"ל דבעינן שב מידיעתו רק בשביל לאו לבדו. וא"כ הא הלאו נדחה אם אין בו כרת ומשו"ה היכא דעשה מצוה פטור דלא קרינן שב מידיעתו בשביל לאו לבד בלא הכרת.
(ח) והנה באמת אם שחט אפילו סתמא היכא דאם הוי שחט בפירוש הוי פסול שפיר לא עשה מצוה דיפטור בשביל זה דהא באמת הוי עיקר הטעם משום דשחט סתמא הוי טעה בדבר מצוה משום דשחט ברשות והוי ליה למישחט בפירוש. וא"כ אם [בפירוש] חישב תיקן עכ"פ מפרק הוי פטור וכמ"ש מהר"ם שי"ף. דכיון דאסור לא חשוב הנאה ולא חשוב מלאכה שצריכה לגופה. וא"כ עכ"פ משום מפרק פטור. ומשום דהוי א"צ לגופה (נ) וצריך לעיין היכא דהוי עכ"פ מדרבנן אסור לזרוק בשבת אם הוי א"צ לגופה וא"כ כיון דאסור לזרוק מדרבנן הוי נמי מלאכה שא"צ לגופה והוי עשה מצוה. אך הוא סובר כן (ס) והנה לפמ"ש הפ"י בשבת ע"ב ע"ב הטעם דבאמת גם בשבת חשיב הנאה [ואצטריך קרא למיפטר מתעסק] ומש"ה מתעסק בחבורה חייב משום דנהנה. וא"כ כאן מצות לאו ליהנות נתנו ומש"ה גם מתעסק בחבורה פטור.
(ט) והנה באמת לר' יוחנן הסנדלר (ע) הוי מה"ת אסור וא"כ אם עשה איסור שבת הוי מה"ת אסור. ולפ"ז ל"ק דישחטו שנים כל הקרבנות. והוי שנים שעשאו מלאכה ויפטרו ולא דחי שבת וכעין שהקשה הרמ"א. אך י"ל א"כ א"א לעשות רק ע"י שנים. א"כ אם יעשה לבדו והוי אסור למזבח והוי מפרק א"צ לגופה [ולא הוי שם מלאכה כלל] והוי א"א לאחד לעשות המלאכה רק ע"י שנים ובודאי שניהם חייבין דכיון דא"א לאחד לעשות רק ע"י שנים:
והנה אם הטעם כמ"ש הפ"י דלעיל. בשבת ג"כ שכן נהנה לא שייך בכאן. דאין נהנה כלום דהא אסור רק לבני נח. וזה לא ניחא ליה דהוי מקלקל רק מכח מלאכת מחשבת עכ"פ לא שייך נהנה:
(י) עוד י"ל דבכאן בודאי פטור מתעסק (פ) דכיון דעיקר הוי מכח מלאכת מחשבת (צ):
והנה לפמ"ש התוס' בכתובות (ק) וא"כ אם לדם המציצה הוי רק משום תקנתא והוי במילה מלאכה שא"צ לגופה לצורך הדם ואסורה. וכמ"ש הפ"י דצריך לדם דמצוה. לדם ברית. וא"כ אם מל בתוך זמנו והוי שפיר מלאכה שא"צ לגופה אם אמרינן כמ"ש מהר"ם שיף דכיון דבאמת אסור הוי מלאכה שא"צ לגופה ומתורץ הרמב"ם שכ' מל שלאחר השבת בשבת פטור:
(יא) והנה [לפי מ"ש לעיל אות ח'] דהוי ליה לומר בפירוש שלא לשמו [והוי פסול והוי מפרק מלאכה שא"צ לגופה] ולא היה רק תיקון קצת ופטור מכח מתעסק (ר):
והנה י"ל דה"פ דבשלמא פסח ששחטו שלא לשמו פטור דעשה מצוה וסובר דרשאי לשחוט ומה הוי ליה למיעבד. משא"כ בסיפא דשוחט אחרים לשם פסח לא הו"ל טעות. אך דהוי לאחר תמיד של בין הערבים וא"כ תו לא עשה מצוה וכמ"ש לעיל לענין מילה. דהא אין דוחה וא"כ גם בסיפא קשה דהוי כלא עשה מצוה, דהוי אחר תמיד של בין הערבים (ועיקר החיוב הוי) (ש) אך דצ"ל לאחר ששחט קצת הוי מצוה וכמ"ש בס' פ"י דליכא עשה דהשלמה כיון דנפסל ועל התחלה הוי מקלקל (ונמצא דבלא"ה) מ"ה דבאמת י"ל דחייב בסיפא אע"ג דעשה מצוה משום דהוי ליה להתנות שלא לשם פסח. דבאמת לא שייך עקירה בטעות דאמרינן אם הוי ידע הוה שוחט לשמו ומשא"כ בזה לא הוי שחט בשבת וא"כ לא שייך דהוי בטעות. ועוד מכי שחט פורתא תו לא קאי כלל לשמו. דממ"נ דתו או דלא יגמור כלל [עכשיו ממילא יהא פסול]:
אי נמי דה"פ דרישא בעוקר וא"כ פסול, וסיפא בטועה ולא פסול, ואם הוי בעוקר הוי פסול דאפילו אם נימא דיהא חייב, על התחלה ליכא חיוב דהא הוי מקלקל דסבור דכשר. וא"כ לא שייך דיהא חייב על קלקול דלא חשיב כלל תיקון, אך זה תליא כיון דהוי מחשב בטעות וא"כ פטור על הקלקול דאין רצונו כן רק דסובר דיהא כשר:
(יב) והנה באמת מה דמשמע דחייב לר"א דהוי לא עשה מצוה דהקרבן נפסל דהוי שוחט לשם פסח והנה אם [נימא דהוי כמו] שוחט סתם דעקירה בטעות לא הוי עקירה וא"כ עדיין תקשי דגם ולר"א לא הוי פסול דלא חישב כלום, אך מש"ה חייב דהוי ליה לעקור ולשחוט לשם פסח והוי עכ"פ פטור אמפרק, דהא הוי מלאכה שא"צ לגופה וכסברת מהר"ם שיף בשבת וע"ש היטב:.
והנה לשון רש"י ז"ל במס' שבת בדף קל"ז ע"א משמע כן, כמ"ש לעיל דכתב דמילה ראויה אי לאו שבת וכוונתו לזה דעיקר דניהוי מצוה אי לאו איסורא דשבת ומתורץ קושית הש"א:
והנה אם נימא לאחר תמיד של בין הערבים פסול רק דהוי הפירוש דאפ"ה פטור מכח מתעסק דהוי סבור דמותר, וכמו שמקשה הש"ס ומתרץ בכריתות:
והנה י"ל דבאמת פסול מכח תמיד של בין הערבים אך דאפ"ה פטור, דהש"ס מקשה והא הוי מתעסק ותירץ הואיל ומקלקל. והנה התוס' כ' בכתובות (ת) דתליא במלאכת מחשבת. והקשו התוס' בסנהדרין (א) למה לי מלאכת מחשבת תיפוק לי' מבה, ותירצו דהואיל ונהוה ומשו"ה בעינן מלאכת מחשבת, וא"כ התוס' כתב דהא הוי קלקול וכ' דעכ"פ לא חשיב נהנה וא"כ שפיר אימעט בכאן בלא מלאכת מחשבת דהוי מקלקל וזה הפי' דכאן שינה לדבר המותר ופטור מכח מתעסק דלא חשיב נהנה, ומתורץ שפיר קושית התוס' והנה אם נימא דלא פסול מכח תמיד של בין הערבים אך תחלה אינו רשאי לשחוט מכח תמיד של בין הערבים, ואם כן עכ"פ ל"ש מצוה וכדלעיל לתרץ קושית הש"א:
אך אפשר לומר דכיון דהטעם דאין מביאין קדשים לבית הפסול, ואימורין יהיו נפסלין וא"כ כי שחיט פורתא ואי אפשר לפדותו מכח דאין פודין כו' או דהוי בהתחלת השחיטה חולין בעזרה, דהא ממ"נ אם לא יגמור השחיטה אין פודין כו' ואלא דיגמור השחיטה והוי חולין בעזרה אזי רשאי, אך א"כ עכ"פ בהתחלת השחיטה חייב מכח דעדיין לא הוי מצוה, אך דהוי מקלקל, אך ע"מ לתקן, אך דבאמת ל"ש אילו אתידע. דממ"נ אם יתיידע לא יהא רשאי לגמור והוי מקלקל:
או י"ל דהתיקון הוי דרשאי לפדותו מיד דהוי בעל מום אם ס"ל דפודין קדשים להאכילן כו' הוי התיקון מיד אך לפ"ז שפיר קשה מכח מתעסק, ואין לומר כמו שתירץ המגיני שלמה, דהא עכ"פ בהתחלה לפי דעתו לא הוי כלל מלאכה דלא הוי תיקון:
והנה באמת אם אמרינן דפסול מכח לאחר תמיד של בין הערבים וא"כ אם אמרינן דגם בטועה הוי עקירה וא"כ שפיר קשה (ב) דהוי חייב דהו"ל לפרש שלא לשמו וא"כ לא הוי תיקון כלל. דממ"נ אם משום לא ירד יפטור [מ"מ] כיון דהדין [בפי' שלא לשמו] בשבת ירד רק דהורצה [משום דהוי בטעות] והוי שלא לשמו ג"כ ובלא"ה [אם חישב בפי'] לא הורצה וא"כ לא הוי תיקון כלל (ג) וכ"ז אם נימא בטועה משא"כ אם נימא דוקא בעוקר לא שייך זאת ומש"ה מקשה הש"ס רק השתא דאמרינן ש"מ עקירה בטעות כו' ומוקי דוקא עוקר אזי כריך שפיר: