אור ברסלב
שות רבי משולם איגרא יורה דעה › סימן כ

שות רבי משולם איגרא· רבי משה משולם איגרא

יורה דעה · סימן כ

סימן יט

גרסינן בב"מ דף ס"א ע"ב אמר רבי אלעזר רבית קצוצה יוצאה בדיינים כו' ור' יוחנן אמר אף רבית קצוצה אינה יוצאה בדיינים כו' רבא אמר מגופי' דקרא שמיע ליה כו' מלוה ברבית לא ניתן להישבון. והקשה בספר מהר"ם שי"ף דלקמן בדף ס"ה ע"א רבא אמר חמשה מפקינן מניה גלימא מפקינן מניה תריסר מפקינן מניה עיי"ש:

וי"ל דהנה באמת מאביי דס"ל דהאי מאן דמסיק בחבריה ד' זוזי דרביתא ויהיב ליה להמלוה גלימא דשוי חמשא בארבעה כי מפקינן מניה ד' מפקינן רבא אמר ה' מפקינן מוכח הש"ס בתמורה (א) דס"ל דרבית קצוצה יוצאה בדיינים. וקשה מה מוכח מאביי דהנה התוס' כתבו בע"ז דף ע"ב ע"א בד"ה ומאי לא ניתן להשבון וא"ת למאי דפרישית לעיל דמשיכה קונה לכ"ע היכא דליכא זוזי כגון במציאה ומתנה ומאי מייתי ראיה מגזל למקח וממכר. וי"ל דס"ל דאי אינה קונה בעכו"ם במקח אף בגזל נמי לא תיקני דלא דמיא למציאה ומתנה דבהתירא אתי לידיה אבל בגזל דבאיסורא אתי לידיה לא קניא משיכה אי לא דקני במכר עיי"ש, וא"כ בכאן כיון דבאיסורא אתי לידיה שנותן הרבית שקוצץ לידיה, דהדין דאסור ליקח אפילו בדעת הלוה וכמ"ש הרא"ש בב"מ (ב) וא"כ לא קנה במשיכה, ובמעות הרבית שחייב לו נמי לא קנה, כיון דאם בא לב"ד לא מחייבינן ליה לכתחלה לא קנה במעות זה כמו דאיתא בב"ק דף ע' ע"ב כיון דכי תבע ליה קמן בדינא לא אמרינן ליה זיל שלים מכירה נמי לאו מכירה הוא, יע"ש:

והנה במל"מ (ג) כתב גבי תנאי דקנה ע"מ שלא ימכרנו לפלוני ועבר ומכר לאותו פלוני דהמקח השני בטל והמקח הראשון קיים, דהשני לא קנה ממ"נ דאי אמרת דהשני קנה אם כן הראשון לא קנה דביטל התנאי ואם כן לא יקנה השני ממ"נ, ואם כן באמת השני לא קנה והראשון שפיר קנה, ובנידון דרבא ואביי אם נימא דצריך לחזור הרבית מ"מ גוף המקח הגלימא קיים מדאורייתא, והדמים צריך ליתן לו מחדש, וא"כ ממ"נ לא קנה דמי הרבית דאי אמרת דקנה הדמים ג"כ וא"כ עביד איסורא שנטל רבית קצוצה ולא קנה הגלימא כו' ואפילו אם ירצה ליתן ולחזור הדמים [מחדש] מ"מ כיון דהדין הוא דרבית קצוצה אין יוצאה בדיינים ממילא לא קיים מ"ע ולא תיקן הלאו וכמ"ש הפ"י (ד) וא"כ כיון דלא קנה החפץ ממילא לא נטל רבית ולא עבר הלאו, והקציצה שעבר בשעת הקציצה הוי מקודם. וא"כ ממ"נ לא יקנה הדמים דאי אמרת דקנה הדמים לא קנה כלל גוף החפץ. וא"כ באמת אמרינן דנקנה גוף החפץ ולא הדמים ולא עבר הלאו:

וי"ל דלאביי מוכח ומקשה הש"ס שפיר דהנה אביי הא אמר ארבעה מפקינן מניה חמשה לא מפקינן מניה. וא"כ חדא [זוזא] מיהו קנה בלא דמים [דהרבית] (ה) והברירה יהא ביד המלוה ליקח איזו שירצה כיון דלאו איסורא הוא דהא חדא זוזא לא אתי בתורת ריבתא:

וא"כ נ"ל הדין באם שאחד מכר לחבירו אחד מחמשה חפצים ונתן הברירה ללוקח לברור. ואם נאנס אחד [מהן] משועבד לו חבירו לאחריות. וא"כ הוי אחד מהם קנוי לו [והשאר] כולם משכן לו לאחריות. באם שיאבד יטול מהאחרים. והברירה בידו לברור איזו שירצה וליקח לעצמו. וב"ח קנה משכון דהוי כמו מחילה. ומחילה אין צריך קניין. וא"כ שפיר קנה לכולם אפילו אם משיכה אינו קונס [הכא קנה] כיון דאין צריך קנין. רק נקנה במחילה וכדאיתא בחו"מ סימן רנ"ג סעיף י"ג דכולן באחריות יע"ש והוי כמו משכון:

אבל לרבא דס"ל חמשה מפקינן מניה אלמא דכולן בתורת ריבתא בא לידו לא מוכח מידי: ואפשר לומר דבאמת ס"ל דרבית קצוצה אין יוצאה בדיינים אך דלא קנה דמים כמ"ש לעיל מכח ממ"נ דלא מהני משיכה:

ומהא דאמר רבא גבי קרקע דיהיב ליה חצר תריסר מפקינן מניה. י"ל משום דהנה מתבאר ביו"ד סימן קס"ד סעיף ד' הלוהו על שדהו ואמר ליה אם לא תתן לי מכאן ועד ג' שנים הרי הוא שלי בענין שאין המקח קיים כו' ושם בהג"ה אבל מה שאכל לאחר ג' שנים צריך להחזיר וכתב שם הש"ך משום שהיה סבור שנחלטה לו וכשנודע לו שלא קנאה מוציאה מידו דהוי מחילה בטעות עיי"ש. וא"כ ה"נ גבי קרקע הוי מחילה בטעות דהוי סבור דלא מצי לחזור משום דשכירות קרקע נקנה בכסף ובאמת הא הוי רבית קצוצה:

ועי"ל דלא קשה משכירות קרקע דאמר רבא תריסר מפקינן מניה. משום דבאמת כיון דאגיר לו קרקע, בעד מה שמכבר חייב נתחייב לו שכירות מקודם. והנה הדין דבשכירות קרקע אם מחולקין בקציצה (ו) אם בא קודם שדר בו הוי קרקע בחזקת בעלים עומדת. דיכול [המשכיר] לומר לו איני רוצה שתדור בו את כל זמן דאינך רוצה ליתן לי כמו שהתניתי (ז) וה"נ בנ"ד יכול הלוה לומר איני רוצה שתדור בו [בחצר]. וכמו שהדין [ביו"ד] סימן קע"ב סעיף א' ברמ"א בסופו. דבמשכנתא הוי כאילו גבה קרקע, ואם אמר לו לא בעינא דתיכול עוד פירות ברבית ואכלן אח"כ מנכין לו פירות שאכל אח"כ וכאן הוי כמו משכון וכמ"ש בחו"מ (ח) גבי מכר הכותי קרקע לישראל ונתן לו דמים ובא אחר והחזיק בה דהשני קוה משום דכותי אסתלק וישראל לא קנה אלא בשטר, מ"מ צריך המחזיק ליתן להראשון דמים, דבעד מעותיו של הקניין הוי כאילו משועבד [הקרקע] לישראל, (ט) ומש"ה בכאן שפיר יוצא בדיינים דהוי כאילו הלוה מוחזק בו, ולא קנה כלל המלוה [החצר]. ומתורץ קושית המהר"ם שיף על רבא, דבאמת ס"ל לרבא דרבית קצוצה אינו יוצאה בדיינים:

וא"ל הא משיכה קניא מדרבנן אפילו במקח וא"כ [באיסורא נמי מהני] במכר, וי"ל משום דהנה כיון דמדאורייתא לא קנה והאיך יכול ליטול עפ"י תקנת חכמים כיון דמדאורייתא לא קנה, והוי איסורא ליטול, והאיך יכולין חכמים להקל באיסור דאורייתא:

תוכן העניינים

שות רבי משולם איגרא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה