אור ברסלב
שות רבי משולם איגרא יורה דעה › סימן יב

שות רבי משולם איגרא· רבי משה משולם איגרא

יורה דעה · סימן יב

סימן יא

והנה י"ל קושית התוס' בפסחים דף מ"ד ע"ב בד"ה ורבא מבשר וחלב לא גמרינן כו' דהקשו תימה תינח לרבא אלא לאביי דאית ליה בפ' כל הבשר בשר בחלב לאו חידוש אמאי אצטריך למילף מנזיר לטעם כעיקר. וי"ל משום דהנה לקמן אמרינן ורבנן גיעולי עכו"ם נמי חידוש הוא. דהא כל נותן טעם לפגם מותר. והכא אסור. והקשו התוס' בע"ז (א) דהא משמע דמאן דס"ל דגיעולי עכו"ם גם נט"ל הוה אסור. ס"ל דגם בכל התורה כולה ילפינן דנט"ל יהא אסור. ולא שייך דהוה חידוש:

וי"ל דהנה הפ"י הקשה. דהאיך יליף טכ"ע מגיעולי עכו"ם, דילמא מטעם בשר בחלב אסרה התורה לגיעולי עכו"ם, וי"ל דממ"נ אם החשש דלמא בשלו הם בשר לחוד או חלב לחוד, ועתה יהא רוצה לבשל לאיפוך חלב או בשר, א"כ בכה"ג משמע בע"ז (ב) דהיכא דהיתירא בלע א"צ ליבון וכמו שפי' רש"י שם (ג) דכיון דלא הוה בעין לא חל עליו איסור, ואפילו לפי תירוץ הש"ס שם שכל יום ויום נעשה גיעול לחבירו, המציא הרשב"א (ד) דעכ"פ היכא דבשעת הגעלה הוי היתר, לא הל עליו איסור ולא בעינן ליבון, וליבון הא ילפינן מכל דבר אשר יבוא באש דכתיב גבי בישולי כותים ואמאי בעינן ליבון. וא"ל דלמא כבר בישלו בשר בחלב, דז"א דלפי סברת הש"ך (ה) הוה כמו שאר איסורין, דכיון דכבר נאסר ונעשה נבילה, ולפ"ז לאחר כך יכול לאסור אפילו בכבוש, וא"כ שפיר לא הוה אסיר בשביל זה:

אך אם נימא כמו סברת הפר"ח, דהא דיליף מגיעולי עכו"ם כי היכי דלא נאמר דבטיל ברובא, א"כ שפיר תקשי דלמא מהחשש דכבר בישלו בה בשר וחלב, וא"כ נהי דהוה כמו שאר איסורין דהוה כמו נבלה וטריפה, מ"מ בשעת מעשה דבלע [מבישולי הכותים הבשר וחלב] הוה איסורא קודם שבטל ברוב, והנה הפר"ח כ' דעכ"פ אם כבר בישל בשר וחלב וגם עכשיו הוא מבשל בשר וחלב, מצרף שפיר בשר וחלב שהיה מכבר לשל עכשיו דניהוי כי היכי דלא בישל כלל בעבר רק בשר או חלב, וסברת הש"ך היא אמת, אם רוצה לבשל שאר דברים כגון ירקות, א"כ עכשיו שפיר לא יהא בטיל ברוב, דהא הוה השתא איסור בשר בחלב, ושפיר בעי ליבון עכשיו אם יבשל בשר או חלב:

אך א"כ ממ"נ לפי שיטת הפר"ח, בלא"ה ל"ק קושיא הנ"ל דלמא משום בשר בחלב, דהא איסורין אין מבטלין זא"ז. והנה העולם תירצו דאין איסור בשר בחלב חל כלל על איסור נבילה דשחיטת כותי נבילה, אך דהעולם מקשין דהא כיון דטכ"ע בשאר איסורין מותר שפיר חל בשר בחלב, דאין שייך אין איסור חל על איסור דטעמא לא אסור משום נבילה. אך אם נימא משום ביטול ברוב א"כ נמי נימא כן דבשר נבלה בטיל בחלב דהוה רובא, וא"כ משו"ה שוב אסורה משום בשר בחלב, קשה הא איסורין אין מבטלין זא"ז, וא"כ ממ"נ אם נימא דבטיל איסור נבלה ברוב חלב, והוה ההיתר ג"כ איסור דהא יהא בכר בחלב ואיסורין אין מבטלין זא"ז:

ואין לומר דנתבטל מקודם, האיסור נבלה בשאר דברים, שפיר חל האיסור בשר בחלב דא כ אפילו בשר בחלב מותר כיון דכבר נתבטל, דהא הוה רק גזירת הכתיב דרק בבשר בחלב לא בטיל ברובא, וא"כ כיון דכבר נתבטל שרי, וא"כ כיון דאינו חל במה שבישל מכבר איסור דבשר בחלב, תו עכשיו שפיר קשה למה בעי ליבון, דהא השתא תו אי אפשר לחול כלל איסור מחדש, דהיינו איסור חדש דבב"ח, דמקודם לא הוה בב"ח רק נבלה, ועכשיו אתה רוצה שיהא איסור חדש דבב"ח ולא תל כלל ולא בעי ליבון:

וע"ז שפיר משני הש"ס, ורבנן גיעולי כותים חידוש הוא דכל נט"ל שרי, ובגיעולי כותים אסור [וה"פ] וא"ל דילפינן משם מגיעולי כותים דז"א דלמא משום בכ"ח, ובב"ח חידוש הוא (ו) דהא איסורין אין מבטלין זא"ז, [דז"א] דזו הבליעה מבשר הוה מקודם, והוה נט"ל, ושפיר ע"י תערובת מותר נט"ל. [וההיתר דנט"ל] אינו מכח ביטול ברוב. אך מטעם דלא חשוב נהנה, וכמ"ש הר"ן (ז) דאפילו באיסורין דהוו במשהו, מ"מ נט"ל שרי יעו"ש בר"ן, וא"כ כיון דאין הטעם מכח בטול, וא"כ אפילו [בשתיהן] אסורין שפיר שייך כן דלא חשיב נהנה:

וא"כ מתורץ קושית התוס' דבאמת א"ל דהוה הטעם דרבנן דלא ילפו לענין נט"ל דאסור מגיעולי כותים וכמ"ש התוס' בע"ז (ח) ותירצו שם מכמה טעמים יעו"ש. אך באמת הפי' לאביי דיליף מגיעולי כותים טכ"ע, וא"ל דהא חידוש הוא. דכל נט"ל שרי, די"ל דיליף זה גופא דבכל התורה אסור נט"ל, וא"ל משום בב"ח אסרה תורה, ובב"ח חידוש הוא, [דלאביי לאו חידוש הוא] וכמו שהקשה אביי בחולין (ט) וא"כ אפילו ליכא נותן טעם נמי, אך דבאמת מבב"ח לחוד אי אפשר למילף טעם כעיקר, דא"ל דהוה הטעם (י) משום דבאמת בטיל ברוב וכסברת הפר"ח, אך שם בב"ח משו"ה לא בטיל דהוה כל חד וחד בפני עצמו שרי והוה היתר בהיתר, ולא שייך להקשות לפ"ז א"כ אפילו ליכא נותן טעם נמי, דכיון דהטעם משום דאינו בטל [ובליכא נ"ט לא שייך זה] וכמ"ש הפ"י (כ) גבי דבר שיש לו מתירין דהוה הטעם דמין במינו לא בטיל לר"י ולרבנן באינו מינו לא בטיל, אך במינו בטיל, דהיכא דליכא טעמא הוה כמו נאבד ע"ש. ובאמת ליכא חידוש כלל, דלא הוה הא דלא ילפינן מבב"ח משום חידוש (ל) ולא שייך להקשות אפילו ליכא נ"ט נמי:

אך א"כ לפ"ז שפיר מצי למילף עכ"ע מגיעולי כותים (מ) וא"ל דטעם נבלה הוה נט"ל, וא"כ שפיר חל עליו איסור בב"ח, דקשה א"כ לפ"ז השתא נמי דיבשל בשר או חלב [אמאי לא בטיל] כיון דבשאר איסורין באמת נ"ט מותר משום דהוה בטיל אמאי לא בטיל השתא, וא"ל כסברת הפר"ח, דעכשיו מצרף בשר לבהדי חלב דמכבר, ולא גרע בשביל דבישלו כבר בשר ג"כ, קשה הא לענין ביטול שפיר יש למיבטל, דכיון דלא הוה שנים שוין, דכבר נקרא להבשר איסור ושפיר בטיל אפילו לענין חלב דהשתא וא"כ ממ"נ מוכח מגיעולי כו ים ומבב"ח, ומתורץ קושית התוס':

והנה בזה מיושב ג"כ קושית התוס' (נ) ביבמות דף פ"ב ע"א ד"ה אנא לר' יוחנן כו', דמקשה שם הש"ס לר' יוחנן דס"ל דלא בעינן ביטול ברוב, ואי ס"ל תרומה בזה"ז דאורייתא אמאי תלינן, והקשו הא בלא"ה, אפילו אם הוה ס"ל דבעינן רובא מ"מ הא ס"ל כזית בכא"פ דאורייתא:

וי"ל דלכאורה קשה מה מקשה הש"ס לר' יוחנן משתי קופות, דלמא באמת לר' יוחנן הוה בתרומה לא משכחת כלל כזית בכא"פ, דהא נתחללה מכבר, ובתר הנאת מעיו אזלינן, אך דבאמת לא נתחללה, לפי דהוה באיסור דהא חצי שיעור עכ"פ אסור, כסברת המל"מ שהובא לעיל, משא"כ בכאן [בשתי קופות] דחצי שיעור מותר דהוה ע"י תערובת, א"כ לא משכחת כזית בכא"פ דהוה נתחללה בהיתר, וא"ל דהא חנ"נ מכח טעם כעיקר והוה באיסור, דז"א דבשלמא שם [במקפה] שפיר שייך זאת דהוה באיסור ולא נתחללה דלא שייך דהוה בהיתר משום דהוה חצי שיעור ע"י תערובת, דהא טעם כעיקר, משא"כ בכאן [בשתי קופות] דלא נודע וא"כ אין חנ"נ, דהוה איסור מחדש ולא אמרינן ברירה, וכסברת התוס' בתמורה דף ל', וא"כ לא הוה נבלה דהוה כמו לא נודע, וא"כ כיון דלא נעשה נבלה, שפיר חצי שיעור לא אסור ולא הוה נתחללה באיסור, וחצי שיעור בטעמא לא גרע מדהוה בעין ואינו בטל ואעפ"כ ע"י תערובת שרי, וא"כ לא קשה [על ר' יוחנן משתי קופות, ומה מקשה הש"ס]:

וי"ל משום דאביי מוכח ליה. דע"כ ר' יוחנן לא ס"ל כן. דהנה קשה אמאי אמרינן לר' יוחנן דלוקה דוקא אם אכל כל אכילת פרס. ואינו חייב על כל כזית וכזית. דהא דכיון דטעם כעיקר חנ"נ נמי וא"כ ילקה על כל כזית וכזית. ואין צריך לאכול כל הפרס. ואין לומר דלא הוה רק עבה כמו גבי גיעולי כותים ומש"ה אין לוקין. קשה הא איסורין אין מבטלין זא"ז (ס) ואין לומר דס"ל איסורין מבטלי זא"ז. קשה לפי סברת אביי דלא ס"ל בב"ח חידוש, ואם נימא איסורין מבטלין זא"ז. א"כ גם ההיתרין מבטלין זא"ז. וא"כ קשה אמאי לא יליף טכ"ע מבב"ח. וא"צ כלל לגיעולי כותים. דהא אביי ס"ל דלאו חידוש הוא וכקושית התוס'. אך ע"כ דהא דצריך למילף מגיעולי עכו"ם. הוא מכח דלא מצי למילף מבב"ח. משום דהוה היתר בהיתר ולא בטיל. אך דכיון דאמרינן דאיסורין מבטלין וא"כ גם היתר בהיתר בטל ג"כ. וא"כ שפיר הוה מצי למילף מבב"ח. ואין צריך לגיעולי עכו"ם. וא"כ (ע) שפיר לוקין. וא"כ על כל כזית וכזית יהא לוקה. ואמאי אינו חייב אלא על אכילת כל הפרס. אלא ודאי דלא ס"ל לר"י חנ"נ. או דלא ס"ל טכ"ע (פ) ואלא ודאי דלא ס"ל הנאת מעיו ולא נתחללה כלל אפילו בהיתר, וא"כ פריך אביי שפיר. אמאי אמרינן שאני אומר וכו' דכיון דאין הטעם מכח חנ"נ. וא"כ אביי דוקא לשיטתיה מקשי שפיר אך הסוגיא דיבמות אזלא דלא כשיטת אביי. אך לשיטת רבא. דלא מצי למילף מבב"ח דהוה חידוש. וא"כ שפיר ל"ק מכח כזית בכא"פ [דהוה דאורייתא כקושית התוס'. די"ל] דהוה הטעם דתולין מכח דנתחללה. דהא לא הוה איסור. דנגד איסור דחצי שיעור לא אמרינן חנ"נ דהוה ע"י תערובת. דלענין איסור חדש דנעשה נבלה אמרינן ברירה. ולא אמרינן חנ"נ כדלעיל ומתורץ קושית התוס' ביבמות:

תוכן העניינים

שות רבי משולם איגרא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה