שות רבי משולם איגרא· רבי משה משולם איגרא
יורה דעה · סימן ג
אם בדק הסכין קודם השחיטה בחודה ומן הצדדים לא בדק ונאבד הסכין מהו
חולין דף ח' ע"א אמר ר"ז ליבן סכין ושחט בה שחיטתו כשרה חידודה קודם לליבונה והאיכא צדדין בית השחיטה מירווח רווח. הרי"ף לא כתב הא דר"ז וכן לפי גירסת הרא"ש בהרמב"ם גם הרמב"ם פסק דפסולה. והנה י"ל דבאמת בכאן אם מסופק אם נגע בצדדים וכמ"ש הראב"ד (א) לכאורה דזה הוי רק אם נימא דנקיבת הושט הוי רק טרפה וא"כ בכאן [בליבן ושחט] לא הוי [ניקב גם אם נגע בצדדים] רק נגד מה ששחט (ב) וא"כ [בדיעבד כשרה דהא] בקנה לא איכפת ליה וכמ"ש הפר"ח (ג) וכן בוושט עכ"פ לא הוי רק טרפה דרוב נשחט מקודם והוי רק נקיבת הוושט וכשר מספק [אמרינן נשחטה הותרה] אך לפי שיטת הרמב"ם (ד) לא הוי שחיטה והוי שפיר פסול מספק [דהוי ספק בשחיטה] אך לר"ז דהוא ס"ל דטעמא דר"ל [בשחט הקנה וניקבה הריאה. כשרה משום] דאין טרפות לחצי חיות (ה) ואך [לפ"ז] עכ"פ לא הדר ר"ל מחילוק שבין אחר ששחט במקום חתך או לא (ו) וא"כ לפ"ז הוי נקיבת הוושט כי שחט שלא במקום חתך רק טרפה (ז) ומשא"כ לפסק הלכה דפסקינן כרבא שם דר"ל גופא הדר מהך סברא. ועוד דר"י לא ס"ל כהך תירוץ דר"ל וכמ"ש הרמב"ן, והוי שפיר נבילה ומספק אסורה (ח) והא דהשמיט הרי"ף, וא"ל הא עכ"פ נ"מ לקנה (ט) ואפילו אם נימא כס' התבואת שור דשורף למטה (י) קשה הא נ"מ אם הוי שחט קנה בשני צדדים (כ) או דהוי חצי קנה פגום והוא שחט אח"כ בצד השני וא"כ לא הוי נפסל. אך [די"ל] דא"כ פסול מכח אי אפשר לצמצם, ולא שייך [בכאן] תירוץ הר"ר שמעון (ל) משום דהוי תרי ספיקי להתיר עיי"ש דאדרבה בכאן הוי תרי ספיקי לאיסור דילמא הוי יותר מרוב פגום ודילמא הוי פחות ושורף (מ):
אך לשיטת הרמב"ם (נ) י"ל [אפילו] כמ"ש הראב"ד לחלק בין לכתחלה בין דיעבד [דהוי ספק אם נוגע בצדדים כנ"ל] ואו דאפילו הוי הספק בשחיטה (ס) י"ל דאין ספק מוציא מידי ודאי דודאי נשחט, וכמו שהבאתי (ע) ע"פ תשובת עבודת הגרשוני ליישב קו' התוס' בדף ג' ע"ב בד"ה רבא אמאי לא אמר כשמעתתי':
ובזה א"ש דפריך על רב חסדא (פ) פשיטא דכיון דכי נקב טריפה בעי בדיקה. ולכאורה קשה דהוי ליה למיפרך דכיון דבעי שחיטה וזה הוי עיקר [הפסול] בסכין פגומה לשיטת רש"י ולשיטת בה"ג עכ"פ בסכין פגומה לא הוי שחיטה כלל (צ) ולפמ"ש א"ש דה"פ במאי דפריך הש"ס, דאולי ס"ל לר"ח דבעי בדיקה בג' רוחות וא"כ קמ"ל דבזה נמי בעי בדיקה (ק) וע"ז פריך הש"ס ואפילו אם ס"ל כר"ל דעכ"פ כיון דס"ל דאם ימצא בצדדין פגומה טרפה ג"כ, מדאמר דבעי בדיקה וא"כ פשיטא כיון כי נקב טרפה בודאי בעי בדיקה (ר) דהא זה לא מוכח דהוי טריפה מן הצדדין דלא אמרינן מרווח רווח לא מן הקרא ולא מן רב חסדא דרק הוא אמר כלל דמאי דצריך לענין שחיטה דלא יטרוף בעי בדיקה, רק דזה דלא אמרינן מרווח רווח ע"כ צ"ל דהוי בל"ה הוי סבור ר"ח רק דאשמעינן דבעי בדיקה. וע"ז פריך הש"ס שפיר דבודאי כיון דס"ל כן בל"ה, דמקרא לא מוכח דילמא לא בעי רק בהחוד לבדוק. א"ו [משום] דזאת ידע בל"ה דטרפה בפגום בחודה וא"כ פשיטא דבעי בדיקה ולא בעינן קרא (ש) או כפי ס' הרמב"ם דהוי [נקיבת הוושט] נבילה ג"כ [וא"כ בספק אסור כנ"ל] או כפי סברת הרמ"א בסימן נ' דכיון דהוי ריעותא מחיים [אסור בספק טרפה] וכאן הוי כמו ריעותא מחיים דמיד נולד הספק ולא הוי לו מעולם בחזקת נשחטה הותרה. או דעכ"פ לכתחלה אין רשאי לעשות ספק (ת) והנה הא דאמר רק טריפה [ולא קאמר נבילה] דאולי סבור כר"ל דאם לא שחט במקום חתך הוי רק טריפה דטעמא דהרמב"ם (א) הוי [נמי משום הא] דכיון דהוי טריפה נפסק החיות בזה האבר שלא ע"י שחיטה תו לא מהני שחיטה (ב) והנה מכאן הוי יצא הדין דאם לא בדק מן הצדדין ובחודה שפיר בדק ונאבד הסכין אם הוי אסור מספק או לא (ג):