אור ברסלב
שות רבי משולם איגרא יורה דעה › סימן ב

שות רבי משולם איגרא· רבי משה משולם איגרא

יורה דעה · סימן ב

סימן א

ביו"ד סימן י"ח סעיף י"ג כתב, שחט בסכין בדוק ונאבד קודם שיבדקנו אחר כך כו' שחיטתו כשרה הואיל ויצא הדבר בהיתר עיי"ש והקשה בספר הפלתי וז"ל בס"ק ד' מהא דאמרינן בחולין אינקבא ריאה היכא דמשמשא ידא דטבחא תלינן או לא תלינן. וקאמר הגמרא מסתברא דתלינן דהא תלינן בזאב ופירש"י דאמרינן בא זאב ונטל בני מעים והחזירן כשהן נקובין אין אומרין במקום נקב ניקב וקשה מאי ראיה בשלמא שם דכבר נטלו זאב והרי הן אבודין וכבר יצא הדבר להיתר כו' אבל בלפנינו אין תולין ביד הטבח עיי"ש:

וי"ל משום דהנה באמת הא גם הלשון קשה נשחטה הותרה היכא דמשמש ידא ולמה נקט לשון נשחטה הותרה דהא לסברת הפוסקים אפילו נולד רעותא מחיים היכא שיש לתלות תלינן (א) וי"ל משום דהנה באמת רעותא דהרי נקובה לפניך לא מצי לגרוע הרובא דהוי מקודם [דרוב בהמות כשרות הן] דהא רובא וחזקה רובא עדיף והנה הא כתב הפלתי דאפילו נגד החזקה לחוד לא מהני ריעותא דהרי נקובה לפניך לגרוע החזקה דהוי מקודם וכן כתב בסימן פ"א וס"נ. ואך (ב) דהנה התוספות בכתובות בדף ע"ו בד"ה וחדא במקום תרתי לאו כלום היא הקשו וז"ל. וא"ת והא גבי בעל איכא נמי תרי חזקה והא כל חזקה בפ"ע עדיף מחזקת האשה ואמאי כי הוי תרתי הך חזקה דאשה עדיפא. ותירץ התוספות משום דלענין לסייע לבעל צריך שיהא שניהם החזקות אמת ומשא"כ לענין חזקה לאשה דאפילו לא הוי רק בטענה אחת אמת מהני ומסייע לה ומש"ה הוי חדא במקום תרתי עיי"ש.

והנה רב אשי אמר (ג) ילפינן משחיטה עצמה דאמר רחמנא אכול בישרא ודלמא במקום נקב קא שחיט א"ו דאזלינן בתר רובא. והנה איתא בפוסקים דשני חזקות לא עדיף רובא מהם, וא"כ ספיקא שלו (ד) [הוא] כך דהא וושט אין לו בדיקה מבחוץ וא"כ ניחוש דלמא במקום נקב קא שחיט והוי טריפה וא"ל כתירוץ הש"ס דאזלינן בחר רובא. וא"כ עדיין קשה הא הוי טרפה דחזינן נקוב לפניך והוי חדא חזקה לאיסורא דכאן נמצא וכאן היה, ורק רובא עדיף. וא"כ הוי חדא במקום תרתי דכיון דלענין הכשר בעינן שיהא שני הדברים אמת הן דלא ניקב הושט הן דלא ניקב הבני מעים וא"כ הוי רק חד רוב להכשר ולענין הטרפות הוי שני חזקות. חדא אוקמי בחזקת איסור דלא נשחט וחדא דהרי ניקב לפניך דבחדא נמי הוי טריפה ולענין נקב לא שייך חזקת איסור וכמ"ש התוספות ביבמות בדף ל"ג ע"א יעש"ה, וזה שפיר [אם] הוי מסופק בדין. אך אם אמרינן דבאמת כיון דיצא הדבר להיתר הוי שפיר מותר וא"כ כיון (ה) דזה גופא [שמא ניקב הושט הוי] בספק. מקרי חזקה. וא"כ הא באמת כיון דנשחטה הותרה לענין דלא מטמא כנבילה ועוד דלא אסור משום אמ"ה. ונ"מ דלא מצרף בהדי איסור אמ"ה לענין דאיסורין מבטלין זא"ז ויבטלו אמ"ה האיסור דטרפה או שאר נ"מ. וא"כ כיון דיצא השתא הדבר בהיתר ואי אפשר לבדוק הושט ואמרינן דהותרה וא"כ כיון דיצא הדבר להיתר לא מקרי הספק לאיסור, דכיון דהוי הוראה להיתר. וא"כ לא נשאר כלל לצירוף רק הך ספק דניקבו בני מעים ורובא עדיף מחזקה דהרי נקובה לפניך ומש"ה יש להכשיר, וע"ז שפיר מייתי ראיה מבא זאב ונטל בני מעים והחזירן כשהן נקובין, וא"כ ממ"נ אם אתה מכשיר שם כיון דתלינן בזאב וא"כ בכאן ג"כ כשר. אלא דאמרינן (ו) דכיון דהוי הטעם דכיון דהוי בחזקת היתר דנאבדה, וא"כ גם שם [באינקוב היכא דמשמש ידא דטבחא] שרי דהא הוי רובא עדיף (ז) כיון דאי אפשר השתא [למיבדק הושט ויצא להיתר] דכבר הוי מותר מנבילה ואמ"ה וא"כ אין מצרפין להך דהוי ספק דניקבו בני מעים וא"כ ממ"נ שרי ומייתי שפיר ראיה ומתורץ קושית הפלתי הנ"ל.

או י"ל. דבאמת קשה לר"מ [דס"ל סמוך מיעוטא] נימא מצרף למיעוטא הך חזקת איסור אמ"ה דלא נשחטה והוי פלגא ופלגא. אך [די"ל] באמת לפי סברת הט"ז (ח) וא"כ בוודאי לא נולד בנקיבת הושט וכן בניקבו המעים, דאם נולד כן כשר [לדברי הט"ז] וא"כ (ט) שפיר [הוי כנגדה] בחזקת דנולדה שלימה וא"כ הוי חזקה נגד חזקה ונשאר ברובא. וא"כ לפ"ז באמת בניקבו הבני מעים קשה הא הוי חזקה דשלמה דעדיף מריעותא דהרי נקובה לפניך (י) אך דהוי תרתי נגד חדא דהוי חזקת איסור אמ"ה וחזקה הרי נקובה לפניך דהא בעינן דלהכשר יהיו שניהם אמת וכמ"ש התוספות והמאור בכתובות הנ"ל. ואך אם אמרינן דכיון דכבר יצא הדבר להיתר. וא"כ לא מצרף לה הך ספק דנקיבת הושט וכמ"ש לעיל ושפיר הוי ממ"נ שרי וכמש"ל. וא"ש הכל ונתקיים פסק של הש"ע הנ"ל ומתורץ ג"כ האגודה ומביאו הרמ"א סעיף א' יע"ש לעיל היטב:

ובמה שכתבתי מיושב הא דפסק הראב"ן כעולא דאין חוששין [לשמא הבריא] אם נמצא תחוב בושט (כ) ובאמת הא הש"ס בחולין דף מ"ג אמר ולעולא מ"ש מספק דרוסה ומסיק דעולא ס"ל דאין חוששין לספק דרוסה. וכיון דנפסק לקמן דחוששין לספק דרוסה בדף צ"ג ע"ב אמאי פסק כעולא. וי"ל משום דהנה באמת אם אמרינן כשיטת התוספות (ל) דנקובת הושט יש לו בדיקה מבחוץ. אך לדרוסה אינו מועיל עיי"ש. וא"כ אם אמרינן דמ"ה בדרוסה [לא אמרינן נשחטה הותרה] דהוי הטעם משום דהא אם נדרס הושט ואין מועיל השחיטה והוי נבילה והוי שפיר ספק. ומשא"כ לענין ניקב הושט דעיקר החשש שמא הבריא (מ) והנה הא דקרום שעלה מחמת מכה לא הוי קרום עכ"פ הא כתבו יש פוסקים (נ) הטעם דאין מועיל קרום כיון דכבר נפסל ונטרף אי אפשר להיות כשר. והנה באמת הא נקובת הושט לא הוי נבילה מחיים רק דאין שחיטה מועיל (ס) וא"כ ע"ז עכ"פ מועיל הקרום דתו לא הוי נבילה ומועיל השחיטה ול"ש דאינה חוזרת להכשרה דכיון דעדיין לא הוי נבילה וא"כ ליכא ספק דמוקמינן ליה אחזקת היתר:

אך באמת לעניין דרוסה נמי קשה הא הוי קאי מקודם בחזקת היתר דיהא מועיל שחיטה אם ישחט. וכמו דכתבו רש"י ותוס' ביבמות בדף ל"א דהוי קאי בהיתר אם ימות אח"כ יעש"ה, וא"כ מקודם הך ריעותא הוי קאי בהיתר, אך באמת הא לא קאי בהיתר דהא לשמא ימות חיישינן אפילו קודם שנולד הריעותא וא"כ דילמא קודם גמר השחיטה יטרף (ע):

והנה י"ל בזה הקושיא שהקשה בספר תבואת שור וכן הפלתי על רבינו יונה דמכשיר הגבינות ואעפ"כ סתם דאם הוי ספק [אם נשמט הגף] קודם שחיטה או לאחר שחיטה דטרפה (פ) וי"ל משום דהנה הקשה הגאון מו"ה דוב בער אבד"ק גלוגא על מה דאמרינן בחולין דף מ' על הא דמקשינן מהשוחט חטאת בשבת בחוץ לע"ז נימא מכי שחט פורתא אסרה כו' ומתרצינן בחצי קנה פגום, והקשה דהנה התוס' כתבו בחולין דף כ"ח ע"ב על מחצה הא אי אפשר לצמצם, ותי' התוס' בשם ר"ש דהוי כמו ס"ס דהיינו ממ"נ אם הוי רק חצי כשר ואם פחות מחצי ג"כ כשר מאי אמרת דילמא הוי רובא וע"ז שפיר הוי ס"ס יעש"ה. וא"כ בכאן שפיר קשה הא אי אפשר לצמצם, וא"ל דהוי כמו ס"ס. דהא בכאן ממ"נ אם הוי רובא מקודם נפגם א"כ אי אפשר להקריב בפנים ופטור אש"ח. ואם הוי פחות מרובא, א"כ מיד שנשחט עד דהוי מחצה נמי אסור מכח דשחט לע"ז וא"כ הוי אי אפשר להתקבל בפנים וא"כ הוי כמו ס"ס לפטור דברובא נפטר ובפחות מחציו נמי פטור רק אי הוי שוה בשוה ואי אפשר לצמצם:

אך י"ל דבאמת אם אמרינן דמועיל חזקה אפילו אם הוי ס"ס יע"ש בסימן קי"א [ועיין לקמן בהתחלה בד"ה והנה לכאורה] וא"כ בכאן אמאי לא אוקמי אחזקת היתר, וכאן לא שייך דהוי ספק בשחיטה דהא הוי הטעם או דהוי אפשר דלא שייך החזקה דמי יימר דנשחט וכאן אם באמת הוי שחוט לפנינו. וא"כ הוי שפיר כמו סברת התוס' ביבמות דאוקמי על חזקת היתר דהוי היתר מקודם אם ישחט, ול"ד לשמוטה ושחיטה דאם הוי ספק [אם נשמט קודם] דטריפה מכח ריעותא לפניך ואמרינן כמו דהוי עכשיו כן הוי מקודם, יעש"ה בספר תבואת שור דמקשה באמת בספק שמוטה אמאי הוי אסורה מספק לפי סברת התוס' ביבמות בדף ל"א ע"ב ע"ש היטב ותירץ התבואת שור דהוי רק מדרבנן אסור ובכאן לא שייך דמשמע דמן התורה הוא דאמר דהכי אגמריה רחמנא למשה מסיני וכו':

אך י"ל דבאמת הא חזקה שלא נתבררה בשעתה לא הוי חזקה, והנה הדין אם אמר סמוך למיתה הוי שעה אחת [מגורשת] אסורה בתרומה מיד, וכאן ליכא רק חזקה להיתרא דחזקה דחזקת שלם ליכא דהא נקב באמת השתא או חצי או מעט פחות עכ"פ או יותר וא"כ יצא מחזקת שלם עכ"פ ורק חזקה להיתרא איכא, והנה אם נימא כר"מ [דחייש לשמא ימות] אזי הא הוי [ועיין לקמן בד"ה והנה באמת התוס'] כמו חזקה שלא נתבררה בשעתה שמעולם הוי מסופקין דילמא קודם שיוגמר השחיטה יטרף באמת אח"כ וא"כ מעולם לא חל דלא הוי בידו ולא מיקרי חזקה [כמ"ש לקמן דלא הוי חזקה] אע"ג דהשתא עדיין לא ניקב, משא"כ אם נימא דלא חיישינן שמא ימות אזי א"ש דהוי שפיר חזקה דנתברר דהא מחזקינן השתא דעדיין לא ניקב [והוי] בחזקת שלימה ולא יהא נקב אח"כ ג"כ, וא"כ היוצא לנו מזה דלמאן דלא חייש שמא ימות וא"כ שפיר הוי אפילו דאיכא ס"ס יש להכשיר. והנה הדין דאם לאחר ששחט רובא לא חשיב מעשה שחיטה בכל דהוא לאוסרה, דכיון דלא חשיב שחיטה דרק בשחיטה יכול לאוסרה במעשה כל דהוא וכמ"ש כן במגיני זהב וא"כ אם אמרינן דבעינן שחיטה מפורעת (צ) וא"כ אם ישחט כנגדו במה שפגם מכבר וא"כ אין מצרפין רק דהוי רובא בב"א, וא"כ אם כבר נפגם חצי קנה והוא ישחט כנגדו אזי אין יכול לאוסרה בהך חצי דממ"נ כ"ז דלא ישחוט להך רובא דהיינו המעט שהוי לאחר החצי לא מצרפו. והאם שישחוט הך מעט עד שיהא כסדר בלא"ה יהא מצרף דלמאי שנשחט דהיינו דנפגם מקודם. וא"כ אין זה מועט הראשון ששחט מצד השני צריך לשחיטה כלל והוי כמו לאחר רובא דלא מהני מעשה דיהא נאסרה. רק במאי דנגמר והוי רובא. וא"כ הוי הפי' דהוסיף עליו כל שהוא דפי' דפגע בנקב דנמי כשר. וא"כ מאי אמרינן דילמא הו"ל פחות מחצי וא"כ קודם דיגיע דיהא רובא רק שיהא חצי נאסרה. ואזי אמרינן ע"ז שפיר דבאמת אוקמה אחזקה דחזקת היתר דאוקמינן על חזקה דהיתרא דלא ס"ל דחייש שמא ימות ובודאי הוי [נפגם] חצי ולא אסרה רק עד שיגיע למקום הפגימה ומ"ה חייב דוק ותשכח. וא"כ שפיר מתורץ הקושיא הנ"ל דמאן דס"ל דאי אפשר לצמצם ס"ל באמת דבעינן שחיטה מפורעת ומתורץ הכל:

ולפ"ז מתורץ ג"כ רבינו יונה הנ"ל. דבאמת הכי הפי' בתוס' דיבמות דף ל"א ע"ב. דלכאורה קשה נוקמה בחזקת שלמה ולא ניקב. אך צ"ל דהוי בחזקת איסור דמחיים. ואזי שפיר מקשה התוס' דהא בכאן (צ) משמע דלא (ק) לא חשיבא חזקה לאיסורא. וא"כ נוקי אחזקה דהוי מקודם בחזקת שלם. אך דצ"ל דהוי חזקה להיפוך דחזקת איסור, וע"ז מקשי התוס' שפיר ואך לפי התירוץ [של התוס' עיי"ש] אפילו אם נימא דלא חשיב חזקה לאיסורא. אך עכ"פ לא הוי חזקה ד היתרא ג"כ דהא הוי כמו שמא ימות דחיישינן לר"מ יע"ש היטב בגיטין. וא"כ מיושב מ"ש לעיל ליישב קושית הגאון מו"ה דוב הנ"ל (ר) וא"כ בכאן (ש) דהוי הפי' דהיכא דהוי ספק אם מקודם שחיטה או לאחר שחיטה. וא"כ לא שייך חזקת היתר דהוי שמא ימות והוי כמו דלא איתחזק איסורא והיתרא וא"כ מש"ה יש לאסור. משא"כ הגבינה הוי עכ"פ כמו שכתבו הט"ז והש"ך גבי סכין שנאבד דקודם שנולד הריעותא הוי בחזקת היתר דאין צריך שחיטה עכ"פ. והוי שרי מיד כמו שם בסכין בסימן י"ח שכתבו הט"ז והש"ך משא"כ גבי בהמה לא הוי בחזקת היתר דילמא יטרוף עדיין ולא הוי מעולם חזקה דנתבררה בשעתה ודלמא באמת נטרפה סמוך לשחיטה וא"כ שפיר מייתי ר"י ראיה משחיטה היכא דהוי ספק בשחיטה דעכ"פ צריך לומר זה הסברא דהוי כמו שמא ימות ולא הו"ל היתר מחיים:

תוכן העניינים

שות רבי משולם איגרא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה