אור ברסלב
שות רבי משולם איגרא יורה דעה › סימן א

שות רבי משולם איגרא· רבי משה משולם איגרא

יורה דעה · סימן א

יורה דעה

הרמב"ם פרק רביעי מהלכות שחיטה דין ט"ז אילו וכו' ואם שחטו בפנינו ה"ז מותרת. והנה קשה הא יש לפסוק כרבא דיוצא ונכנס ג"כ שרי, ויותר קשה דהא בדיעבד לרבא מותרת אפילו בלא יוצא ונכנס כלל וכקו' התוס' בחולין דף ג' ע"א בד"ה אבל עיי"ש:

והנה י"ל בדעת רבינו דס"ל כת"ק דרשב"ג דהוחזקו ולא כתיבא לא מהני ודלא כהש"ך, (א) וא"כ קשה מכח שמא שהה [באין רואין אותן אסורה והא דמותר] ביוצא ונכנס, אפ"ל דהפי' דהוי דרך עקלתון דישראל יהא רואה את הכותי והכותי לא יהא רואה את הישראל. וכדאיתא ביו"ד סימן קכ"ט סעיף א' בדין יין נסך יע"ש היטב:

או ד"ל דבאמת יש הוכחה דהוי [הלכה דלא] כרבא, דהנה באמת התוס' שם ע"ב בד"ה מאי טעמיה לא אמר כשמעתי', הקשה תימא דהא קתני במתניתין תרי הכל שוחטין וכו' עיי"ש, וי"ל דהנה באמת לכאורה קשה על הך דתירצו הפוסקים על הא דאמרינן רוב מצוין אצל שחיטה מומחין דלא אמרינן סמוך מיעוטא לחזקה ותירצו דלא הוי רוב מצוין, רק כולן מומחין, והנה לפ"ז קשה עכ"פ, אמאי הוי הדין גבי וושט באווזות הלעטה אם לא בדק כשרה דהוי כמו ריאה וכו' (ב) ואמאי לא יהא ע"פ הדין פסולין דהא כיון דאיכא ספק אם ניקב הוושט ולא הוי שחיטה והוי חזקת איסור ויהא מצרפין החזקה להמיעוט. אך דבאמת לפי סברת מהר"ם מלובלין וכן (ג) איתא להדיא בתשובות עבודת הגרשוני הוי הפי' דבאמת לא שייך חזקה בשחיטה רק אם הוי ספק אם שחט כלל או דרס או הגרמה ועיקור. ומשא"כ אם בודאי שחט רק דהוי ספק אם מועיל השחיטה הוי כמו דאמרינן אין ספק מוציא מידי ודאי דהא גבי עצם דכיון דאמרינן דעצם ודאי פוגם. [אמרינן אין ספק מוציא מידי ודאי] ומכ"ש בכאן דכיון דהוי מעיקרא קיימא בחזקת היתר אם ישחוט כמו דשחט השתא והא מותר וכמ"ש התוס' ביבמות דף ל' ע"ב וכמ"ש מהר"ם מלובלין דהוי כמו שם אם ימות וכו' יע"ש היטב וכן פשוט גבי עצם סי' י"ח סעיף ט"ו אמרינן דהרי שחוט לפניך רק דהיכא דהוי ריעותא וכן בתשובת עבודת הגרשוני בסימן קכ"ב דהשואל שם הוי סבור דלא הוי ספק בשחיטה רק [דהוא אוסר משום] היכא דשכיח יותר [הא ל"ה] גם בתשובת עה"ג מודה, וא"כ לא קשיא (ד):

אך לפ"ז בכאן במומר דהא הוי הטעם דמותר משום דלא שבק היתרא ואכל איסורא, וא"כ נצריך שפיר מקודם לבדוק אם הוושט לא ניקב [וא"ל דאזלינן בתר רוב דז"א], דהוי אמרינן סמוך מיעוטא לחזקה, וא"ל דהא הוי בודאי שחוט השתא כנ"ל, דז"א דאם הוי ניקב וזה המומר ראה דניקב לאחר שנשחט העור וא"כ בין כך ובין כך עריפה, וא"כ לא שייך לא שביק היתרא ואכיל איסורא דכיון דבין כך ובין כך יהא אסורה, וא"כ יש לחוש אולי נפסק בידו הגרגרת או חלדה ולא שחט כלל, וא"כ שפיר הוי ספק בשחיטה. וא"כ יהא צריך דוקא לבדוק ע"י העור דלא יהא עכ"פ נראה הנקב דאולי המומר יראה הנקב וצריך לבדוק כל הצואר כל השני סימנים, ואפילו אם בדק רק נגד מה ששחט לא מהני עד שיבדוק כולה, ואך זה דוקא לר"מ (ה) ולא לרבנן (ו), וא"ל דהוי מעיקרא לא הוחזק [בהיתר אם ישחוט] דדלמא לא נולד כשר. י"ל לפמ"ש הט"ז בסימן מ"ג ס"ק א' דאם נולד כך חסר הוי ולא ניקב והוי כשר וכו' עיי"ש (ז).

וא"כ ה"פ (ח) דכיון דהשתא ג"כ דאוקי בכותי הוי שלא אליבא דהלכתא דהלכה כת"ק דרשב"ג דהוחזקו ולא כתיבא לא מהני (ט) ויהא מוקי [בישראל מומר] וכר"מ דחייש למיעוטא וא"כ שפיר צריך לבדוק הצואר מקודם (י) ואם לא בדקו וראו אחרים ששחט שפיר, וא"כ שפיר לא חיישינן לנקיבת הוושט וכמו בשאר כשרים, וא"כ בזה אמר וכולן ששחטו ואחרים רואין היכא דלא בדקו בצואר, ובעינן אחרים רואין, ולא קשה כלל וכולן, וזה הוי קושית הש"ס, וע"ז אמר לדבריו דאביי קאמר:

וא"כ מתורץ ג"כ שפיר קו' התו' לעיל (כ) דרבא דייק שמא קלקלו לא קתני אלא שמא יקלקלו כו' דמכולן ששחטו לא שמעינן מידי דאמרינן דנקט אגב מומר וכר"מ והוי קו' הש"ס יותר חזקה, דבאמת אם מוקי בכותי, וא"כ וכולן כו' לא קאי רק אחש"ו, וצריך לומר [דהא דנקט שמא יקלקלו] משום דינא דר"ת (ל) דאין מוסרין להם לשחוט אפילו להשליך לכלבים ומנלן דין זה דילמא אתיא מתניתין כר"מ (מ) ולר"א דמוקי במומר [צ"ל] ע"ז [דמוקי וכולן אחש"ו] משום דהוי רוצה לאוקמיה אליבא דהלכתא. אך מנלן למידק דין חדש. ובזה א"ש רבינו הרמב"ם שלא כתב דין דר"ת משום דלמסקנא לא מוכח כלל דין דר"ת רק כפירש"י, וכולן קאי לרבא במומר. (נ) וא"כ לפ"ז אפ"ל דמ"ה פסק רבינו דלא כרבא, משום דקשה קו' דלעיל אמאי לא אמר [ר"א לא אמר] כרבא דמשום דהוי הל' כת"ק ע"כ צ"ל דקו' הש"ס קאי מכח הא דלעיל, וע"ז צ"ל דר"א ס"ל דגירי אריות, ומשא"כ לפסק הלכה דפסקינן גירי אמת ע"כ ר"א ס"ל כמו אביי וכת"ק דרשב"ג ודלא כרבא וא"ש פסק רבינו דלעיל:

והנה לפי תירוץ התוס' (ס) הא דלפי ס' הגאונים דהיכא דבדיעבד מותר לא חיישינן דילמא מישתלי ואמאי לא יתן לכתחלה על סמך שיבדקנו אח"כ כיון דבדיעבד מותר, ולפמ"ש לעיל א"ש, דכיון דהוי הטעם בישראל מומר רק מכח [חזקה או בכותי מכח] הוחזקו וכמ"ש רש"י ז"ל לקמן בהוחזקו ולא כתיבא דאוקמא על החזקה. וא"כ לכתחלה אין סומכין על החזקה, וא"כ [חיישינן דילמא] לא יראה ולא מהני אכילה [בכותי] וא"כ מתורץ שפיר קו' הא דלעיל, וא"כ לפ"ז יהא מוכח דהיכא דאין חושש לזביחה לא פסול דאל"כ עדיין [אפילו באחרים רואין] אמאי יהא כותי מותר לכתחלה לשחוט הא הוי הטעם רק מכח חזקה:

והנה על הא דיצרף מיעוט לחזקה כנ"ל (ע) אפ"ל משום דלא אפשר אך דעכ"פ שאר הצואר והוושט יבדקו לאחר שחיטה דזה אפשר, אך כדלעיל כדאיתא בתשובות עבודת הגרשוני דאין ספק מוציא מידי ודאי, רק דהיכא דהוי ריעותא ואי אפשר למיתלי, וא"כ כ"ז דלא ראינו לא חיישינן והשאר הכל כדלעיל:

והנה עי"ל קושית התוס' בד"ה רבא מ"ט לא אמר כשמעתיה אם נימא דהלכה כת"ק דרשב"ג ומקשה הכי דיהא נימא כשמעתיה וא"כ מצי לאוקמי כהלכתא ובסיפא (פ) הוי הפי' דבאמת באחרים רואין אותן, ואך אם הלכה כרשב"ג ל"ק, אך דהתירוץ דלעיל הוי אפילו אם הלכה כרשב"ג, אך דקשה מה"ת דיהא דין חדש דילמא ס"ל למתניתין כר"מ ולא מוכח דין חדש (צ):

והנה אם נימא כסברת הר"י דאפי' אם אינו חושש לזביחה לא הוי בכלל וזבחת, וא"כ מתורץ קו' הרשב"א דהקשה מאי אמר סייעתא בדף ד' ע"ב מברייתא דהכל שוחטין ערל ומומר דילמא איירי בעומד על גביו, דהא עיקר דהא כיון דדש ביה כהיתרא דמי והוי כמו אין חושש לזבוח ולא הוי בכלל וזבחת אך אם הוי לתיאבון א"ש ול"ק קו' הרשב"א:

והנה אם נימא כס' התוס' בטעם דא"י פסול משום וזבחת וא"כ אם אין חושש לזבוח הוי פסול מן התורה, וא"כ לפ"ז כותי לא מהני עומד ע"ג אם ס"ל דהוחזקו בלא כתיבא לא מהני וא"כ לפ"ז ל"ק קו' דלעיל וא"כ תקשי קו' התו' הנ"ל בד"ה מאי טעמא כו' והא קתני תרי הכל שוחטין, וא"ל דניפוך בכדי דיהא כהלכתא, דהא ע"כ בל"ה בסיפא דלא כת"ק דאל"כ לא מהני כלל עומד על גביו, ושפיר מקשה הש"ך (ק) דאמאי לא אמר ר"א לא אמר כתרוייהו דרוצה לאוקמיה כת"ק א"ו דהלכתא כן, אך לפ"ז שפיר קשה דא"כ האיך מוקי אביי הסיפא דא"ל דמוקי במומר הא לאביי לפי שיטת התוס' דכיון דדש ביה כהיתרא דמיא וא"כ עומד על גביו לא מהני, ואפ"ל במומר לדבר אחר זה בודאי [מהני עומד ע"ג]:

והנה לפמ"ש לעיל ליישב קו' הרשב"א דלא מוקי הך ברייתא דמומר בעומד על גביו, משום דהוי אסור לפי שיטת התוס' כנ"ל. וא"כ מתורץ מה דהוי קשה לאביי לשיטת רבינו וא"כ כיון דמוקי בכותי ולא במומר בשאר עבירות. א"ו דלאביי גם בשאר עבירות לא מהני בדיקת סכין, וא"כ לפ"ז קשה מברייתא דערל דהוי מומר לשאר עבירות, ולפי הא דלעיל א"ש דאפ"ל דאיירי בעומד על גביו בהך ברייתא דערל ועומד על גביו בודאי מהני בשאר עבירות ולפמ"ש בהלכות שחיטה לעיל אפ"ל דגם רבינו ס"ל כס' התוס' דמי שאינו חושש לזבוח לא הוי בכלל וזבחת ולפ"ז מוכח שפיר דרבינו ס"ל כרשב"ג דמהני הוחזקו מדמהני אם שחט בפנינו:

תוכן העניינים

שות רבי משולם איגרא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה