שות רבי משולם איגרא· רבי משה משולם איגרא
חושן משפט · סימן כב
והנה י"ל מה שהקשה התוס' ב"ק דף ק"ז ע"א על רש"י דס"ל דבפיקדון חייב בכופר בכל משום דמעיז ואמאי אמר בבן גבי מנה לאביך בידי והאכלתי פרס דפטור דהוי מיגו דהוי כופר בכל דבבנו מעיו. וכיון דמעיז לפירש"י הוי חייב גם בכופר הכל. אך י"ל משום דבאמת אם נימא דמצי לטעון החזרתי ליורש קטן והנה רש"י פי' בכתובות דף י"ח אלא לעולם בטענו קטן וכיון דהנתינה הוי כשהוא גדול אע"ג דהתביעה הוי כשהוא קטן חייב והנה בב"ק בדף ק"ו ע"ב איתא דאכלו כשהוא קטן פטור, וא"כ אם הוי הוא טוען שהחזיר לקטנים, וא"כ הוי התביעה שאמר שהחזיר לקטנים והוי כמו שאכלו כשהוא קטן ואין צריך שבועה (ואמאי חייב בטענו קטן גם למ"ד בבנו אינו מעיז הא עכ"פ יש לו מיגו לטעון דהחזיר אותו החצי ליורש קטן דפטור משבועה ולא הוי העזה יותר מעכשיו) אך באמת דעת רש"י דמיגו לאפטורי משבועה לא אמרינן כשיטת הרמב"ם רק מיגו דמשיב אבידה אמרינן (ולא הוי משיב אבידה דכיון דע"כ צריך להודות בחצי ולא הוי מיגו) וא"כ (עכ"פ) הוי מיגו דהוי טען דהחזיר הכל ליורשין (והוי משיב אבידה), וא"כ למאן דס"ל דבנו אין מעיז לא הוי מיגו ולמאן דס"ל דבבנו מעיז אזי ה"ל מיגו והוי טען דהחזיר הכל לקטנים וה"ל כמו שאכלו כשהוא קטן ואין מגיע שבועה ואך קשה לשיטת רש"י דקיי"ל דאין הודאת קרקע מביא לידי ש"ד, קשה הא כיון דכופר במטלטלין נהוי חייב גם בכופר דכיון דלא שייך חזקה אין אדם מעיז דהא עכ"פ הודה בקרקע ולא הוי העזה. אך י"ל דשם בהא דאיתא טענו כלים וקרקעות והודה בקרקעות והוי הטעם דהודה בקרקעות פטור משום הילך והוי למ"ד הילך פטור והוי העזה וכדאיתא שם בתוס' ומ"ה כי מקשה בב"מ דף ד' ע"ב למ"ד הילך פטור מהודה בקרקעות וכפר בכלים הא כלים וכלים כו' ומקשה התוס' דלוקמיה בחפר בור כו' וע"ש (ולהנ"ל מיושב) דא"כ תקשי למ"ד בפקדון חייב בכופר בכל דעכ"פ לא הוי העזה ומ"ה משני הש"ס הא קמ"ל זוקקין וע"ש היטב, והנה הא דאיתא שם א"נ משום דהוי שטר שעבוד קרקעות למ"ד הילך חייב הוי דלא כר' חייא בר יוסף אלא כרמי בר חמי דס"ל כופר בכל בפקדון פטור: