שות רבי משולם איגרא· רבי משה משולם איגרא
חושן משפט · סימן כא
הנה מה שראיתי מקשין בב"ק דף יו"ד על הא דהקשה רב אשי וליתני חומר בשור וכו' דשור חייב בפסולי המוקדשין משא"כ בבור. ולרב אשי כתבו התוס' בדף נ"ג ע"ב בד"ה לענין כלים כו' דפודין להסיק תחת תבשילו ומיקרי המת שלו וחייב בבור:
וי"ל דבאמת קשה (למאן דס"ל דחייב על פסולי המוקדשין דס"ל פודין כו' ל"ל והמת יהיה לו. וא"ל להקדש שלא נפסל) דהוי הדין דכל מזיק מהקדש (שאינו) פסול (פטור) דכתיב כי יאכל פרט למזיק בהקדש וכתיב רעהו בשור הוי ילפינן כל המזיקין פטור בהקדש, וא"כ ל"ל והמת והיה לו דממ"נ לא חייב קודם פסולו, ולאחר שנפסל גם [גם עכשיו] חייב דהא ראוי לפדות. והנה (ע"כ) או די"ל דנ"מ לרבי יוסי הגלילי דקדשים קלים ממון בעלים (וחייבין נם קודם שנפסל) ונ"מ בוהמת יהיה לו דפטור בבור קודם שנפסל או לרבנן דס"ל דקדשים קלים לאו ממון בעלים נ"מ לפטר חמור. וכדאיתא בבכורות דף י"א דהוי ממון בעלים דקרינן וגונב מבית האיש דכיון דיכול לפדות בשה בדנקא עיי"ש [וכל המזיקין חייבין ובבור פטור דאין המת שלו] דלאחר שמת א"א לפדותו. וא"כ פריך ממ"נ רב אשי או דס"ל כר' יוסי הגלילי או דהקרא אתי לפטר חמור, וא"כ עכ"פ בשור דליכא זה המיעוט חייב ובבור פטור, והא דנקט פסולי המוקדשין נ"מ לבכור בזמן שבית המקדש קיים דאי אפשר לפדותו (א) ולא הוי המת שלו. והא דנקט פסולי [לומר] אפילו בזמן שבית המקדש קיים כיון דהוי בו מום והוי ממון של כהנים דכיון דאין ראוי להקרבה. כמו בזמן הזה דאינו ראוי להקרבה (ובשור חייב דהוי ממון כהנים ובבור פטור דלא הוי המת שלו דבכור לכ"ע אין פודין):