אור ברסלב
שות רבי משולם איגרא אורח חיים › סימן כ

שות רבי משולם איגרא· רבי משה משולם איגרא

אורח חיים · סימן כ

סימן יט

ועי"ל הרמב"ם דלעיל וגם קושיית התוס'. דהנה הרב מל"מ בהלכות מכירה פרק א' הביא בשם מהר"י בן לב דהיכא דהוי שבועה ויעבור השבועה אם יקנה בתרווייהו בכסף ובשטר. וא"כ כיון דהוי הברירה בידו דאם אמר אם ארצה בכסף אקנה קנה בכסף לחוד. וא"כ היכא דאיכא שבועה אע"ג דלא פירש מ"מ כיון דאל"כ יעבור על השבועה והוי כאלו פירש ע"ש. והנה הא איתא (א) דאם אמרה גבי קידושין וכן גבי גירושין דליהוי בלי תנאי מהני וכמו דפסק הרמב"ם כן וכמו דפירש הר"ן בכתובות דף ע"ג גבי לא תימא כיון שכנסה אחולי אחיל לתנאה דכיון דהדבר תלוי בתנאי יכול לבטל התנאי וליהוי קידושין וגט בלי תנאי. אע"ג דלא מצי לימחול הטעות גבי גט (ב) משום לצעורי קמכוון. אך אם אמר ליהוי בלי תנאי מהני ע"ש. והנה הדין דהוי קידושין למפרע. והנה הב"ש מביא בסימן ל"ח ס"ק ס"ב בשם רי"ו דאפי' לאחר מיתת המקדש מהני מחילת התנאי. וא"כ [ע"כ] דהוי למפרע [קידושין] דזה אין בידו [עכשיו כיון דמת]. אך צ"ל דהוי עיקר התנאי למפרע:

ולפ"ז שפיר אפילו לאחר זמן איסורו מצי הישראל לומר דהוי בלתי תנאי והוי למפרע של הא"י דזה מהני. ולפי"ז [צ"ל] דהא דאיתא במס' ב"ק (ג) והא כיון דמטאי זמן איסורא איאושי קא מיאש. והוי הפי' דהוי רק כמו יאוש ולא הפקר ממש משום דיאוש לא הוי הפקר. והוי הטעם כמ"ש הפ"י דאינו ברשותו גבי יאוש וכן חמץ הוי לאחר זמן איסורו אינו ברשותו ודמיא אהדדי (ד) וא"כ כיון דמטאי זמן איסורו הוי כאלו אמר ר"ל דהוי מפרש דהוי בלתי תנאי. ואמאי יהא עובר להרמב"ם אם אמר מעכשיו הישראל לעכו"ם המלוה:

אך י"ל דהפר"ח כתב דלהרמב"ם הוי אתי איסור חמץ ומפקיע דהא לא אתי ליד הקונה היינו המלוה כלל דחל איסור חמץ והוי הדין דיהא הישראל מבער. וא"כ ניחא דהא זה אין יכול לבטל התנאי רק אם התנאי עדיין תלוי ומשא"כ היכא דנתבטל התנאי וכן לשון הרא"ש ומביאו ב"י באה"ע סימן ל"ח יעש"ה. וא"כ מיד דבא זמן איסורו קודם שיבוטל התנאי אתי חמץ ומפקיע. וא"כ תו נתבטל לגמרי ולא מצי לומר דהוי בלתי תנאי ומיושב הרמב"ם. ובזה מיושב דזה הוי הדין דוקא לרבא דס"ל קונמות וכן חמץ מפקיע מידי שעבוד אך לאביי א"ל דאין הדין כן דמוצא ומפקיע חמץ מידי שעבוד אפילו בלא טעם דלמפרע הוא גובה וכן הוי ס"ד (ה) דהוי פלוגתא דתנאי אם קונמות מפקיע וכן ביבמות (ו) ר' בנאה לא ס"ל כן (ז) וא"כ הא הוי הש"ך (ח) דגבי אפותיקי הוי כמו שהתנה למפרע וז"ל דמאי דכתב לא יהא פרעון אלא מזו הוי כמו דא"ל מעכשיו יהא לך מכר אם לא אסלק לך עיי"ש. וכתב התומים דלאביי הוי כמו שהתנה דהוי מקודם מכירה דכיון דזבן מלוה מהני וכן כתב הפ"י דהוי כמו דהתנה למפרע יע"ש בגטין בפ"י וא"כ מ"ה אין עובר ולא אמרינן הואיל דאי פדה דהוי כאילו ביטל [וכאן לפי סברת העיטור ע"כ קודם דידעינן דהוחזק המלוה ע"כ איירי באפותיקי ואפותיקי ומוחזק שוין ועיין לקמן בסופו בד"ה והנה י"ל כמו]:

אך מנ"ל דילמא באמת ס"ל לאביי אם נימא דהיכא דשייך דחל עליו איסור חמץ מכח הואיל אמרינן שפיר דחמץ מוצא ומפקיע מידי שעבוד (ט) אך א"כ תקשי מתניתין לאביי דהעכו"ם שהלוה לישראל אמאי לא אמרינן הואיל ואי בעי פדה. אך דילמא מתניתין איירי דקודם פסח הגיע הזמן כמו שפירש הרמב"ם לאמת. אך כ"ז דלא ידעו מהרהינו לא מצי לומר כן דתיקשי באמת לפי הך דעה בירושלמי דס"ל דהיכא דחייב באחריות דעובר בבל יראה ובל ימצא אע"ג דהוי של עכו"ם אסורה לאחר הפסח. ואמאי לא קתני במתניתין עיקר הדין דעובר בפסח (י) וי"ל דאיירי בביטל דא"כ אין עובר. והנה הרמב"ן וכן בס' פ"י כתב דהא דבמטלטלין שיעבודא לאו דאורייתא וכתבו דעכ"פ מן התורה אין חילוק בין מטלטלין לקרקע רק מדרבנן וא"כ מ"ה אינו עובר בעכו"ם שהלוה לישראל מן התורה אפילו אם לא ביטל ולא קנסו לאחר הפסח עיי"ש. וא"כ הדר תקשי אמאי לא קתני במתניתין בישראל דהלוה לעכו"ם דיהא עובר בפסח ואמאי קתני לאחר הפסח. וא"ל דאיירי דביטל קשה הא הש"ס פריך לעיל בדף ו' ונבטלי' בשית ומתרץ כיון דאסור מדרבנן כדאורייתא דמי ואין ברשותו לבטלו. ומביא בס' כנה"ג דיעות דמן התורה עובר אם ביטל בשעות דרבנן. וא"כ בכאן דהא מדרבנן לא משועבד וא"כ מדרבנן לא קנה הישראל. ואי אפשר למבטל דהוי אינו שלו מדרבנן והוי כמו שעות דרבנן דאי אפשר למבטל בשעות דרבנן ומן התורה עכ"פ עובר וקשה אמאי לא קתני דעובר בפסח אם הגיע הזמן קודם הפסח. ובשלמא אם הוי הגיע הזמן לאחר הפסח. א"ל כמ"ש המ"א דלא שייך בפסח דעובר דעדיין אינו שלו ועוד דהוי ספק אם עובר עיי"ש בסימן תמ"א ומשא"כ אם הגיע זמן קודם הפסח אלא ע"כ דהגיע זמן אחר הפסח. וא"כ קשה במתניתין בנכרי שהלוה לישראל יהא עובר מטעם הואיל ואם פדה אנא ע"כ דנא ס"ל לאביי דמוצא ומפקיע חמץ מידי שעבוד. וא"כ הוי בלתי תנאי לגמרי מטעם המל"מ הנ"ל דהוי כאילו ביטל התנאי ולא שייך הואיל ופריך שפיר ותסברא. אך בתר דמסיק בהרהינו וגם מתניתין בהרהינו וא"כ שפיר איירי מתניתין דזמן פירעון הוי קודם הפסח ולא שייך הואיל וא"ל דאמאי נא קתני בישראל שהלוה לנכרי דעובר בפסח די"ל דביטל איירי והיכא דהוי ביד המלוה לא שייך תקנת חכמים וגם מדרבנן משועבד ושפיר מהני ביטול ולא קשה ותיסברא די"ל מכח הואיל ואי בעי פודה עובר ומתורץ הכל:

ובזה מתורץ המנא תימרא דלא מצי לאוקמי כמ"ש התוס' דהחילוק בין פדה אי לא. דכיון דצ"ל כמ"ש הרמב"ן דצריך גביי' אם [הפי' הגעתיך דלא פדה] מדנקט דא"ל דוקא הגעתיך. וח"כ תו אי אפשר לאוקמי' מתניתין קודם הפסח וע"כ דמיירי וכבר א"ל הגעתיך דאל"כ עכ"פ להרמב"ן [דבעי גביי'. וא"כ] עדיין מצי לפדותו (כ) וא"כ בזה מאי צריך לאשמעינן המתניתין דכיון דכבר קודם הפסח גבי ני' [ופשיטא דאינו עובר] אלא ע"כ דהפי' דהגעתיך דאמר ני' מעכשיו ולעולם היכא דמטא זמני' לא בעי גביי' ושפיר מצי איירי המתניתין בהגיע זמן קודם הפסח:

ובזה מיושב ג"כ השני קו' (ל) דהנה באמת ברישא דישראל דהלוה לא"י דעבר והנה [קשה] נימא דמיד דהגיע הפסח מסתמא הישראל א"ל ליהוי בלתי תנאי (מ) אך י"ל כמ"ש הב"ש (נ) דלא מהני ביטול התנאי רק דליהוי המעשה קיים הא לאיפוך דנתבטל לא אמרינן עיי"ש וא"כ בכאן אינו יכול לבטל המכירה. אך בזה אם אמרינן דעכ"פ יכול למחול דאמר דהוי כאילו התקבלתי ומ"ה ס"ל לת"ק דאינו עובר. ור"מ לשיטתו דס"ל גבי שבועה דלא מצי א"ל הריני כאילו התקבלתי ומ"ה ס"ל דעובר יע"ש בגיטין דף ע"ד ע"ב שמביא הך פלוגתא (ס):

אך דהנה התוס' הקשו בגיטין (ע) כמאן מוקי אביי דס"ל למפרע הוא גובה ואין שיחרור מפקיע מידי שעבוד מתניתין דגיטין כו' עיי"ש. והנה הפ"י תי דאפשר דגם לאביי מוציא [מידי שעבוד] הואיל דיכול לסלקו מוציא שיחרור מידי שעבוד אע"ג דלמפרע הוא גובה או דמחוסר גביי' עכ"פ. וא"כ קודם דידע בהרהינו וא"כ בכאן מחוסר גביי' ואפ"ה ס"ל לאביי דאינו מוציא איסור חמץ כנ"ל (פ) וע"כ צ"ל דהוי פלוגתא דתנאי אם למפרע גובה ומ"ה אמר שפיר לימא כתנאי. אך בל"ה (צ) לא מצי לומר דהוי פלוגתא דתנאי דהוי מצי לומר דשם בגיטין ס"ל למתניתין שעבודא לאו דאורייתא ומ"ה לא אמרינן למפרע הוא גובה. אך דבהך ברייתא ס"ל לר"מ למפרע הוא גובה. והוא ס"ל שעבודא לאו דאורייתא ומשא"כ לבתר דמתרץ בהרהינו וא"כ בלא הרהינו דמחוסר גוביינא. א"ל דבאמת הוי לא אמרינן [דחמץ אין מפקיע מכח] למפרע הוא גובה רק דמפקיע ואו דכיון דבידו לסלק כדברי הפ"י. ומתניתין (ק) איירי דהגיע זמן קודם הפסח ומתורץ שפיר שני קושיות של התוס' (ר):

ואו דהוי הפי' כי מסיק בהרהינו אמרינן דאביי לא ס"ל למפרע הוא גובה רק בהרהינו וכמו שמביא העיטור בשם ר"ח. וזה הוי רק למסקנא וכמ"ש הרמב"ן דלמסקנא נא אמר אביי במטלטלין כן י"ל דלמסקנא לא אמר רק בהרהינו ומתורץ שם קו' דמקשה הג"ת על הר"ח שמביא העיטור. והמ"ל באמת ולטעמיך איך הוי בלא שומת ב"ד. וכן באמת מסקנת הש"ס דהמ"ל ולטעמיך לפי הסלקא דעתיך ועיין לקמן אחר זה:

תוכן העניינים

שות רבי משולם איגרא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה