שות רבי משולם איגרא· רבי משה משולם איגרא
אורח חיים · סימן טו
והנה עוד י"ל הך קושיא על הרמב"ם. וכן הקושיא דקשה על הפוסקים דס"ל שבת הותרה או דכיון דאין איסור באכילה וא"כ מה טעמא דרבי [דס"ל א"צ לעשר] וי"ל דהנה באמת מ"ש הפ"ד ותוס' יוה"כ דהפי' הוי בהא דאמרינן בדלא אפשר דהוי אין בכאן בקי להפריש הא ל"ה מתקנינן ויאכל תרומה שלא יאכל איסור ריבוי. ומה פריך פשיטא וצריך לומר דזה הוי ג"כ פשיטא וי"ל דהכי פי' דהנה באמת המל"מ כ' דהוי בתרומת מעשר. הא לא"ה מה"ת חטה אתת כו'. והנה [עדיין] קשה כן דבאמת הקשה מכח ח"ש. והוי איסור קל דהוי לא מיקרי מושבע ועומד. ועוד טבל הוי במיתה. והנה אפילו אם אמרינן דלא כהר"ן רק כיון דאיסור תמור אע"ג דבזה מרבה באיסורו לא שבקינן דאמאי לא מפרישין עכ"פ פחות זית ויהא אוכל עשירי זיתים פחות מעט בהיתר. ולא שייך דהוי איסור תמור בזה. דהא ת"ש הוי איסור קל מאוד ואך הפי' דלא כהר"ן ודלא כתוס' יוה"כ ופ"ד (א) ומקשה שפיר דפשיטא. ואך באיסור דרבנן לא שייך זאת. אך באמת באיסור דרבנן הוי באמת לא משרי לעשות כן ואמאי יהא מותר דכיון דאיסור תרומה חמיר ולא שייך דהוי קל ת"ש כיון דהוי בלא"ה מדרבנן. אך דכיון דמתרץ דהוי החילוק בדרבנן בין היכא דגזרינן אטו עציץ נקוב לשאר איסור דרבנן א"ל דצריך להפריש משום דגזרינן אטו עציץ נקוב דהוי מה"ת. ומשא"כ חצי שיעור אע"ג דגזרינן והוי רק ח"ש דהוי איסור קל וצריך לעשות וא"צ לאוקמי בשבת. והא דלא מוקי בשם כן. י"ל משם דתקשי דיבטל. ואי"ל עכ"פ מדרבנן לא בטילה דהא אם אמרינן טעם כעיקר הוי מדרבנן ולא הוי בשביל איסור מה"ת. ומשא"כ אם אמרינן דטכ"ע הוי מה"ת שפיר ל"ק וא"כ לפי המסקנא הוי טכ"ע מה"ת ול"ק. והרמב"ם משו"ה לא הביא דמסופק איזה מן התירוצים הוי אמת. והנה בארבע שיטות להרשב"א בתולין פ' ג"ה כ' בשם הרמב"ן. דגם להאמוראים הוו מסופקין אם טכ"ע הוי מה"ת. ואיירי לעיל או לח בלח או דהוי רותת והוי נ"ט במינו וגזרינן אטו אינו מינו. ועוד י"ל דס"ל מין במינו בדבר לח או בדבר דנ"ט מה"ת לא בטיל. רק התוס' כ' דבדבר דרבנן בטיל מין במינו. אך דלא שייך לומר דיבטל דממ"נ דכיון דהטעם דגזרינן הוא אטו דהוי מה"ת והוי הדין דצריך לעשר. וא"כ הוי מה"ת לא בטיל דס"ל מין במינו לא בטיל. והנה רש"י לשיטתו דס"ל מין במינו לא בטיל לרבא ומש"ה שפיר ס"ל טכ"ע הוי דרבנן. ול"ק אמאי לא מתרץ הש"ס כדלעיל ולא קשה אלא לר"ת דס"ל דרבא ס"ל מין במינו בטל והוי התירוץ דטכ"ע הוי מה"ת והוי ג"כ כמו עציץ שאינו נקוב דגזרינן אטו נקוב. כן גזרינן מינו אטו אינו מינו. וא"ש.
ובזה מתורץ מ"ש הטור ביו"ד סי' צ"ת. וא"א הסכים לפי' ר"ת. וכ' הרב ב"י בזה שפיר מצינן בהרא"ש דע"ז דהסכים במין במינו לסברת ר"ת ואך באינו מינו לא מצינו דהסכים לסברת ר"ת. ולפמ"ש לעיל א"ש. דהא עיקר הפלוגתא הוי האיך רבא סבר. ובכאן מוכח דאם מין במינו לא הוי מה"ת לא בטיל רק בטילה מכח טכ"ע הוי מה"ת:
והנה עוד י"ל דהפי' פשיטא ולא מתרץ כמל"מ ותוס' יוה"כ משום דא"כ תקשי ונבטל ברובא לגמרי ולא יאכל כלל באיסור תרומה. אך אפשר דהוי מתבטל והוי חם בחם או נ"מ דלח בלח הא ל"ה יכול לומר דקשה ואמאי רק דמתקינן לי' ומוספינין לי' ולא אמר לי' דמבטל לי'. א"ו דאיירי כמו"ש הם. אך אפשר דהוי לח בלח או יבש ביבש וחם בחם. ולפמ"ש לעיל א"ש לתרץ רק על חצי שיעור:
והנה מ"ש לעיל ליישב הפי' בש"ס טלטול בעלמא וליישב קושית התוס' יוה"כ. והוא דהכי. דבאמת אמרינן ניחום אגב אמי'. ומביא הר"ן הפי' בשם הר"י דכיון דביו"ט שרי במה דהוי בקדירה אחרת. וה"נ לדבר מצוה שרי להרבות בשיעורין במה דהוי חד טירחא. ואנן ילפינן דעל כל מצוה שרי שבות ע"י נכרי ממילה לחד דעה וזה אמר רבא דניחום לי'. וא"כ ה"פ דלכאורה ע"ז הקושיא דזה הוי רק מדרבנן וזה הוי איסור מדאורייתא. הנה המל"מ הקשה דהא חטה אחת פוטרת וא"כ הוי רק חצי שיעור וליכא איסור כולא האי. ותירץ בתרומת מעשר דיש שיעור. והנה לכאורה [מאי מקשה אפשר בחולין פשיטא הא י"ל] דה"פ דבאמת אם הוי מספק חולין מתוקנין והוי [מצי להיות] יפריש רק חטה אחת בשאר הפירות תרומה רק מדרבנן צריך אחד מששים. והוי זה מדרבנן. והגבהת הפרשת תרומה הוי איסור רק מדרבנן ואשמעינן דשרי כעין שמתרץ בעציץ שאינו נקוב. אך דכיון דרשות להפריש והוי תיקון והוי זה רק לרבות בשיעורין ושרי במקום מצוה דלא יעבור איסור כלל והוי זה פשוט וכבר אשמעינן לרבא זאת בעירובין וחדא זימנא אמר ועוד דניהוי אשמעינן הך דין בשאר מצוה דרשאי לעשות כן (ואפילו לפי שיטת הר"ן א"ש עכ"פ בודאי עדיף טפי לרבות בשיעורין מאם דיקצץ שני אע"ג דשם ליכא רק שנים. וא"כ בכאן ניהו דהוי שוין מ"מ הוי דיאכל איסור טבל מדרבנן והוי בכמו שני מלאכות) והנה המג"א כ' דשרי שבות דשבות גבי חמץ. וכן הח"י ע"ש היטב (ב) רק באמת הא מטלטל התרומה (והנה שם בשני עוקצין אע"ג דהוי בב"א דיחתוך אפילו בפעם אחת מ"מ כיון דהוי שני מעשים אע"ג דהוי בב"א אסור. וכאן בטלטול הוי מנדנד המוקצה דכיון דלא הוי בקדירה אחת הוי שני מעשים) דבאמת אין הפי' דטלטול הטבל חדא דבכאן הוי נוטל ומטלטל בלא"ה שאר הטבל וכדלעיל (וא"כ הוי כמו שני קדירות או שני ככרות אע"ג דמטלטל כל חדא וחדא בב"א רק כיון דלא הוי בקדירה אחת) רק דפי' התרומה אפילו לפי שיטת התוס' (ג) וכדלעיל והנה גם שם (ד) אין הפי' משום הטבל. דהא ממ"נ אם יהא שרי להפריש לא הוי מוקצה כיון דבידו להפריש. אך דפי' בתרומה דהוי מוקצה וכסברת הר"ן דתרומה. ואך לפי סברת התוס' לא שייך כן. דכיון דשרי לכהן לא הוי מוקצה ואם זכאי בהרמתה יכול להוליכה לב"ה וליתנה לכהן. ולפמ"ש לעיל א"ש (ה) והנה אפ"ל דהוי הפי' טלטול בעלמא. ס"ל דליכא מלאכה אך באמת דהפרשה באמירה בעלמא נמי לא שני וכדלעיל א"ש. אך ביבמות (ו) לא שייך תירוץ זה ואפ"ל דעיקר הגזירה אם יהי' ע"י הגבהת תרומה ודמיא למקח ואסרה על כולן אפילו בדיבור. ואפ"ל דלרבותא מקשה הש"ס אפילו אם הוי בדבר שצריך הגבהה וטלטול הוי נמי רק מדרבנן. ורק שם ביבמות הוי שפיר רק לשיטת הר"ן אבל לשיטת התוס' קשה דהא תרומה רשאי לטלטל וטבל דכיון דבידו לתקן לא הוי מוקצה. וי"ל דאיירי בתרומה טמאה ואין שורפין תרומה טמאה בשבת והוי שפיר גם לשיטת התוס' מוקצה:
והנה באמת הפי' דעל תירוץ של המל"מ ותוס' יוה"כ דמתרצי דהוי הפי' דאין הבע"ה בכאן י"ל דהא לפמ"ש הב"י והט"ז בי"ד סי' של"א דלרבא אע"ג דלא שויא שליח בתרומה מ"מ אם הוי ייאוש שלא מדעת מהני וכאן כיון דהדין דיכול ליטלו הוי כמו דאיתא בב"ק דף קט"ו דראה אנס כנגדו דמייאש מסתמא. א"כ הוי יאוש שלא מדעת דמהני. והוי רק הפי' כדלעיל דמספיק הפ"י דאם מספיק עשרה זיתים פחות מעט. ומשא"כ היכא דלא מספיק ולכו"ע מודו דצריך להפריש היכא דמספיק. ול"ק דלמא באמת הם ס"ל דמין במינו לא בטיל ואיירי בלח בלח או חם בחם דהוי כמו לח בלח וכדלעיל. ולרבא ל"ק כלום דהוא אמר דבזה כו"ע מודו דצריך לעשות. ומשא"כ לפי המסקנא קשה אמאי לא חזר ואוקי דלא בשבת אך ע"כ צ"ל משום דלפסק הלכה שבת הותרה וכפי סתם מתניתין:
ועוד י"ל דכיון דלאחר דתירץ בדרבנן ל"ק והוי מצי להקשות כמל"מ ולבתר דתירץ מדרבנן ל"ק דמה לי זה דרבנן או זה דרבנן. אך לבתר דתירץ דהוי משום גזירה עדיף טפי. וא"כ שפיר קשה לרבא וע"כ צ"ל או דס"ל מין במינו לא בטיל דטעם כעיקר הוי מה"ת ואם ס"ל לרבא דמין במינו בטיל. ע"כ לטכ"ע דהוי מה"ת. ואך להרמב"ם א"ש דלפסק הלכה יאוש שלא מדעת לא קנה והוי הפי' דאין הבעה"ב בכאן. והנה י"ל דהוי הפי' דקשה אם אמרינין דפליגי בפלוגתא והוי קשה אמאי לא מעשרין ועכ"פ על עשרה זיתים פחות מעט. ואין לומר דאין מבטלין לכתחלה קשה דהא החילוק שבין שבת הוי זה דלא איתעביד איסורא באכילה. אך לבתר דתירץ ל"ק דבאמת זה הוי דגזרו אטו איסור מה"ת דהוי מה"ת: