שות רבי משולם איגרא· רבי משה משולם איגרא
אבן העזר · סימן מז
מה שמחולקין הגאונים הגאון מוהר"ר העשיל והגאון בעל ט"ז באשה שהלך בעלה ובנה למה"י ויש ע"א שמתו שניהם ואינו יודע מי מת תחלה והיא אומרת שמת בעלה ואח"כ בנה אם נאמנת. הגאון מוהר"ר העשיל כתב היכא דליכא מגו כיון ששניהם מעידין שמת אלא שאין יודעין מי קודם. א"כ היא בחזקת איסור. ולהט"ז הוא בחזקת היתר ואפשר דאין צריך אפילו חליצה להט"ז כו' (א) ולכאורה הוא דמי להך ברייתא דמייתי הש"ס ביבמות בדף ל"א נפל הבית עליו ועל בת אחיו ואין ידוע איזה מהן מת ראשון צרתה חולצת ולא מתייבמת:
ולכאורה קשה לפמ"ש הש"ך ביו"ד סימן נ' דאפשר לבסוף דמסיק יגיד עליו ריעו הוי בחזקת איסור כמו חזקת איסור אמ"ה. ולכאורה קשה לפי"ז מאי אמר רב ששת לפשוט (ב) ה"ד אילימא תרי ותרי מאי חזית דסמכת אהני סמוך אהני כו' עיי"ש א"כ תקשה קו' התוס' (ג) מאי פריך מאי חזית דסמכת אהני סמוך אהני הא הוי בחזקת איסור וא"ל כתירוץ התוס' כיון דטוענת ברי לא הוה לן למימר תצא מידי דהוי אניסת לאחד מעדי' לעיל עיי"ש הא קשה קו' התוס' בכתובות דף כ"ב ע"ב בד"ה הבא עלי' דמאי מהני כשניסת לאחד מעדי' כיון דמוקמינן אחזקה והא לוקין על חזקה. וא"ל כתירוץ התוס' דחזקה דדייקא ומינסבא מדע לחזקת א"א והא ראיה דמתירינן מכת הך חזקה היכא דליכא עדים כלל עיי"ש. הא כאן לא אמרינן דדייקא ומינסבא מכח זמנין דסניא ליבם. רק דהאשה עצמה מהימן מכח מגו דאי בעי אמרה מת בעלה לחוד וכאן [היכא דאיכא תרי ותרי] לא שייך מגו ומאי מקשה מאי חזית דסמכת כו', ואם נאמר כסברת מהר"ם מלובלין דגם לפי המסקנא אמרינן גבי יבמה בחזקת היתר לשוק גבי ערוה דנפל הבית כו' ה"נ בנידון דידן ל"ק [קו' התוס' משום חזקת איסור] ופריך רב ששת שפיר מאי חזית דסמכת כו':
אך א"כ תקשה קושית הגאון מוהר"ר העשיל (ה) מה"ת לא יהא נאמן עד אחד דמת בעלך ואח"כ מת בנך הא לא הוי חזקת איסור ועד נאמן בלא חזקה דדייקא ומינסבא. וצ"ל כמ"ש הט"ז כמ"ש מהרי"ו משום דעד אמר יתור מילי דל"ל למימר כלל מת בנך א"ו דבא לקלקלה. ואי אמרינן דספק לבעל האיבעיא מכח הך סברא דאמר יתור דברים א"כ לא תלי' כלל בהטעם דע"א נאמן או משום דייקא ומינסבא או משום מילתא דעבידא לגלוי' דיכול להיות כהטעם דדייקא ומנסבא ומ"מ נאמן כאן (ו) דהא ליכא חזקת איסור אי לא אמרינן הך סברא דמשום יתור לשון חזינן דבא לקלקלה ויכול להיות [לאיפוך דאף] דהטעם משום מילתא דעבידא לגלוי'. ומ"מ אין נאמן הואיל דאמר יתור לשון חזינן דבא לקלקלה נמצא דהך ספק ליתא כלל בהאיבעיא (ז) (ומ"ה) [כמו] לפי קושית הרא"ש דלא ס"ל עדיין הטעם דהאשה עצמה נאמנת לומר מת בעלי ואח"כ מת בני מטעם מגו [ורק משום דדייקא] א"כ לא קשה על רב ששת ושפיר פריך מאי חזית דסמכת אהני דהא לא הוי בחזקת איסור דהא דייקא ומינסבא מרע להך חזקה דהא האשה בעצמה נאמנת ותו לא קשה קושית הגאון מוהר"ר העשיל דהא הוי חזקת איסור. משא"כ לבתר דמקשה הרא"ש א"כ יהא נאמן ע"א על מת יבמה ג"כ. ותירץ דהא דנאמן האשה עצמה מת בעלה ואח"כ מת בני מכת מגו. וא"כ הא היכי דלא שייך מגו לא מהימן אשה ולא אמרינן דדייקא ומנסבא דמסניא סניא לי'. וא"כ קשה מאי פריך מה חזית דסמכת הא הוי חזקת איסור (ח) וצ"ל דהוי חזקת היתר (ט) וא"כ קשה קושית הגאון מוהר"ר העשיל דמהיכי תיתי לא יהא נאמן הא לא הוי חזקת איסור כלל, וצ"ל כמ"ש הט"ז בשם מהרי"ו דמשום דאמר יתור מילתא חזינן דרוצה לקלקלה, א"כ הך סברא לא תליא כלל בהך איבעיא אי הטעם הוא משום דדייקא ומנסבא או הטעם משום מילתא דעבידא לגלויי, וא"כ לא נזכר כלל הך ספק בהאיבעיא, ול"ל לפי"ז דפשיטא דהוי חזקה להיתרא דא"כ הא חזינן מפשיטות דרב ששת מה חזית כו' כנ"ל: א"ו דפשיט לאיסורא ופשיטות דרב ששת דאפשר דאיירי מתניתין דאיכא עדים דמת בנה או שיצא הקול אך לא ידעינן אימת, וא"כ לא אמר העד יתור לשון ושפיר דמי להך ספק דמת יבמה. וקושית הגאון מוהר"ר העשיל י"ל לשיטת התוס' משום דכל חזקה שלא נתברר לא מיקרי חזקה אפילו חזקה דאתיא מכח רובא כיון דאנן לא ידעינן בודאי, א"כ היכא דאין מעיד רק ע"א בודאי לא שייך חזקה וא"ל כמ"ש התוס' דאיכא דייקא זוטא ומכח דייקא זוטא מרע לחזקת א"א, א"כ מאי איבעיא לגמרא בודאי נאמן ע"א בלא שום טעם כיון דהוי כמו דליכא חזקת א"א דדייקא זוטא מרע ליה, א"ו דצ"ל דחשבינן בחזקת א"א אעפ"י דאיכא דייקא זוטא [חסר. סיום הענין]: