אור ברסלב
שות רבי משולם איגרא אבן העזר › סימן מו

שות רבי משולם איגרא· רבי משה משולם איגרא

אבן העזר · סימן מו

סימן מה

השאלה מובן מתוך התשובה

בעזה"י יום ראשון בשבת פ' מטות תק"נ לפ"ק טיסמניץ

שלום לכבוד אהו' הרבני המופלג חריף ושנון החכם השלם הוותיק המוכתר במעלות ומדות תרומות. ה"ה ידיד ד' וידיד נפשי כ"ש תפארתו מפארים מוהר"ר יוסף נ"י ויופיע מו"ץ דק"ק סערוד יצ"ו:

גי"ק קבלתי, ולענין השאלה דשאילה קדמנא, ומקודם נסביר ונפלפל בעיקר הדין ואחר נבא אל ענינינו נידון עובדא דידן. והנה מ"ש הב"ש (א) בשם הנמוקי יוסף. דלא מיקרי חזקה גמורה ומש"ה הוי עד אחד מהימן. באמת ז"א. דהא מבואר בכמה מקומות דחזקה ורובא רובא עדיף. וא"כ לפי מה דמבואר ביבמות (ב) בסוגיא דאם היתה לה חמוחה אינה חוששת. משום דהוי מחצה זכרים ומחצה נקיבות ומיעוט נפלים (ג) א"כ מש"ה אינו נאמן ע"א משום דהוי רוב. דהא התם איירי בידוע שהיה לו חמותו. מכ"ש בנידון דידן. דהא התם לת"ק אין חוששין אפילו ביצאה מליאה. וכ"ש כאן דמיקרי רובא. אבל באמת מבואר בפ"י בקדושין דף ס"ג. דנגד הרוב הוי ע"א מהימן. ובזה מיושב קושית הב"ש מה שהקשה בסי' קנ"ה ס"ק ט' (ד) אמנם ז"א דהנה מבואר בפוסקים דחזקה דאתיא מכח רובא. הוי חזקה אלימתא וא"כ הרי יש לנו חזקה טובה מכח רובא ולא הוי ע"א מהימן. ודברי הפ"י אמורים במקום דלא שייך שם חזקה דאיירי בגוונא דתשע חניות יעו"ש. ודברי הפוסקים בחזקה דאתי מכח רובא איירי בגבינות מבהמה שנמצאת טריפה. אך לפי מה דמבואר בשיטה מקובצת בכתובות דף ק"ו ע"ב. דהיכי דאיכא תרי להדי תרי לא אמרינן דכיון דהנך קמאי דאישתרי לה להוי כמו חזקה. דהא מתירין אותה. זה לא אמרינן. דהרי לא עדיפא החזקה. מהאי מילתא דעבדינן מינה החזקה. וא"כ הוי תרי ותרי וה"ה כאן כיון דהחזקה אתיא מכח הרוב. וכיון דנגד הרוב הוי ע"א מהימן כמו כן נאמן נגד החזקה דאתיא מכחו. ולפ"ז נאמר דבזה תלוי עיקר הדין. אם ע"א מהימן. אי נאמר דהחזקה אלימא מהעיקר מלתא דעבדינן מינה החזקה או לא:

והנה בקדושין דף ס"ד ע"ב רש"י ד"ה רבי סבר כו' וז"ל. וקיימא הך איתתא בחזקה שאין זקוקה ליבם. קודם שהדר ואמר דלא הוי ליה בנים. ומ"ה לא מהני חזרה ולר"נ לא הוי מרע וא"כ מ"ה יכול לחזור (ה) וכן בדיבור שאח"ז. והתוספות דקדקו בהעתקתן לשון רש"י אוקי אחזקה קמייתא (ו) ולא הזכירו בדבריהם. חזקה להיתרא, דהוי מקודם בהדר ואמר דלא היה לו בנים. דהוי בחזקת שאינה זקוקה, ונ"מ לענין דידן, דלא הוי ליה חזקה לאיסורא ולא להיתרא מקודם, דהיינו אם היה באו בבת אחת הך עד שמעיד דה"ל אח, והך אשה דאמרה דהבעל אמר דלא הוי ליה אח, וא"כ אם אמרינן דבעינן דוקא חזקה להיתרא מקודם, (ז) ושפיר מצי הבעל לחזור, ואם אמרינן דעיקר הטעם מכח חזקת איסור מקודם, (ח) וא"כ בכאן לא ה"ל חזקה לאיסורא מקודם, אע"ג דהשתא אמר העד, (ט) הא שם בהש"ס אתו עדים אח"כ, דה"ל אחים והוחזקו בלא"ה באחים, אך דעיקר החזקה דמעיקרא, והוי בכאן שרי, וא"כ לכאורה הוי מותרת בבאו בב"א. ממ"נ אי אמרינן דהחזקה עדיפא ממה דאתי' מכחה. א"כ לא הוי העד מהימן לאיסורא נגד החזקה. ואם נאמר דלא עדיף החזקה מכח מאי דנעשתה החזקה. וא"כ ע"כ לא מצי אמרינן כפשטות של רש"י. דמ"ה דוקא לא מצי לחזור משום דהוי חזקה להיתרא. ונמצא אם לא ה"ל חזקה להיתר. דהיינו אם אתו בב"א. וכמ"ש לא שרי דמצי לחזור. אע"ג דאמר מקודם דה"ל בנים. וה"ל מגו אעפ"כ מצי לחזור. וא"כ מה מהני [שם] דה"ל חזקה דאינו זקוקה. הא השתא קיימינן בהך סברא. דחזקה לא עדיף מכח מאי דאתיא. ובכאן [בש"ס שם] אתיא מכח מה לו לשקר. ונגד מה לו לשקר בעצמו הוי מצי לחזור. וא"כ אמאי לא מצי לחזור נגד החזקה. אלא ודאי כס' התוס' דהא דלא מצי לחזור, לא הוי הטעם מכח דהוי חזקה להיתרא. רק דכיון דלא הוי חזקה לאיסורא מקודם. דאיתרע עכ"פ החזקת דמקודם. וא"כ בבאו בב"א דליכא חזקה לאיסור ולא להתיר שפיר שרי ממ"נ:

אך באמת מבואר. בהשאלה בנידון דידן דלא באו בב"א. ושפיר נוכל לומר דמקודם ה"ל חזקה לאיסור (י) ולא הוי הע"א השני מהימן. אך ז"א דהא חזקה לאיסורא הוי מכח ע"א וא"כ לא עדיף מע"א ונגד ע"א נאמן במגו. דהא דכתבו התוס' ורש"י שם דאינו נאמן. פירשו דבריהם דהעיקר הטעם הוא משום דאלו היתה זקוקה הוי הדר בי'. משמע מתוך דבריהם דאינו נאמן אדבריו הראשונים אלא במאי דחזינן דלא הדר בי' ועיין בהאי דינא דע"א שאמר דהטבח שחט שלא כהוגן (כ), יש לי משמעות משם דכיון דיכול להיות שישתנה לא הוי חזקה בע"א יעש"ה. אך בנידן דידון קרוב לודאי נראה לי מתוך גב"ע שאמת דהוא אמר שיש לו אח. אך דהוא אמר דאינו רוצה להעיד בבירור ומ"ה לא רציתי להכניס א"ע בדבר הלכה להתיר אשתו. אך יחקור עוד עד שיעמידנו הדבר על בורי':

וגם תמי' לי איך לא נודע הדבר שקיבל קנין ליתן גט. והלא מילתא כי הא קלא א"ל. וא"כ חזינן דהאי איתתא לא דייקא כדבעי לאינסובי. דהרי ידעה דאית לי' אחי. דהא רצה ליתן גט ואין ע"א נאמן. דהא אין עד אחד נאמן אלא דאמרינן דגם האשה דייקא. אבל בכאן איתרע לה, ועוד דא"כ אין לנו לומר, דלא יהא הע"א נאמן לאוסרה. דהרי כאן הוי כשני עדים דהא הבעל אמר שיש לו אח. וא"ל דהא הבעל אינו נאמן להעיד לאשתו. ז"א דהא בדבר דלא מעיד אלא לאחר מיתתו נאמן להעיד. כמבואר בש"ע חו"מ סי' ק"ג סעיף י"ד דהעדים שהיה רחוקים מבניו וקרובים לש"מ דיש מי שמכשיר שם ע"ש, אף דמבואר בר"ן ונמו"י ורש"י שם. דע"א נאמן ובעל אינו נאמן. אלמא ע"א עדיף מן הבעל. היינו לדעתם דס"ל דע"א נאמן. אמנם לפי דברינו דע"א אינו נאמן הוי הבעל וע"א שוים. כן נוכל לומר וא"כ אסורה לשוק:

והנה על סברת הב"ש (ל) קשה דהא באמת אם אמר ע"א דמת האח היבם. הוא איבעיא בש"ס (מ) הא באמת [נגד] מת האח הא לא הוי חזקה רק דלא שמענו מקודם [שמת] ולענין מיגו (נ) [הא באמת] שפיר נאמן לשיטת הרמב"ן (ס) ועוד דהא הוי מוחזק מקודם דלא ה"ל בנים כמו [בשם] דמוחזק דלא מת האח וא"כ אינו נאמן העד [דאין לו בנים]:

תוכן העניינים

שות רבי משולם איגרא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה