אור ברסלב
שות רבי משולם איגרא אבן העזר › סימן מב

שות רבי משולם איגרא· רבי משה משולם איגרא

אבן העזר · סימן מב

סימן מא

תשובת רבינו זצ"ל על השאלה דלעיל

א נידון השאלה אשר נשלח לי. הנה באמת כאשר כתבו הרבנים אין כאן עידי כיעור. אך מה שנסתפקו בזה הוא על מה שכ' בשו"ת מהר"מ וז"ל בסי' כ"ה אף עפ"י שר"ת ור"י נחלקו ומפרשו וכו'. והנה הוא שם מקיים דברי השאלתות ובסוף כתב ובנידון זה אלו הי' עדי כיעור וכו'. נראה דכל אפין שווין שהיא אסורה לבעלה כיון שיש עדים שראו דבר מכוער. וילדה כמו כן לבסוף י"ב חודש בהא ודאי לא הוכשר רבה תוספאה כיון דאיכא עידי כיעור לא אמרינן אשתהי וכו'. ונמצא דמה שכתב לכולי עלמא קאי לשיטת ר"ת ור"י. דאלו לשיטת השאלתות בלא"ה נאסרו מכח עידי כיעור. והנה לשיטת ר"ת ור"י מדמה הש"ס עידי כיעור לקלא אפי' דפסק. וכמו דאיתא בתוס' יבמות (א) וכמו שהביא בתשובת מהר"מ בשם ר"ת ור"י וז"ל כיון דתלמודא מדמי התם לקנא דפסק ע"ש. וא"כ כמו שנאמר בעידי כיעור ובילדה לסוף י"ב חורש. כן נמי לשיטת ר"י ור"ת נאסרה בקלא ובילדה לסוף י"ב חודש. וא"כ צריך לעיין בזה אם יש קלא וילדה לסוף י"ב חודש נאסרה. ובפרט שהקול הי' קודם שילדה. ולא יהא הקול יוצא מחמת שילדה לסוף י"ב חודש. וצריך הב"ד דשם לחקור אחר זה. באם שאויבים הוא דמפקי לקלא לא הוי קלא. ודבר הזה אני מוסר לב"ד דשם לעיין היטב [מהיכן יצא] הקול. ובאם שיצא הקול מכח עדים גרועים ופסולים לא הוי קול. כמו שמבואר בתשובת ש"י. והנה מצאתי אח"כ בתשובת מהר"י בן לב. באם שיצא קלא דלא פסיק שהיא פרוצה קודם דאישתהי י"ב חודש יש להסתפק ע"ש. והוא לא מסתפק רק באופן זה שיצא הקול שהיא פרוצה ולא שזינתה. ומשום הכי בעי שם קלא דלא פסק דוקא. ומה שאין כן באם שיצא הקול שזינתה. אפי' קלא דפסק יש לאסור כמ"ש לעיל:

ב והנה מ"ש החלקת מחוקק והב"ש (ב) כהתוספ' דנדה שכתבו דלא קיי"ל אשתהי. יש לצדד היתר דאפשר בנידון זה גם התוס' מודו. דהנה לכאורה יש להקשות לפי מה שכתבו התוס' ביבמות דף פ' ע"א בד"ה והא תניא כו'. דבתוספתא בתר האי דבן שמונה הרי הוא כאבן כו'. והיינו אפי' גמרו דאין יוצא מתורת נפל בשלשים יום אלא ע"י עשרים ומילתא דלא שכיח היא דלכאורה קשה לפי מה שכתב הרא"ש בכתובות [דף ט' סוגיא דפתח פתוח]. שמצא כתוב בשם הר"י וז"ל דאם אמרה אמת שפתחה פתוח רק נאנסה תחתיו דנאמנת ומותרת לו מפני שהיא טענת ברי. והוא אינו יודע אם באונס אם ברצון וברי ושמא ברי עדיף. ורצה שם הרא"ש ז"ל לחלוק על רבינו יונה ז"ל. וכתב דטעי תלמידיו וכתבו בשמו מה שלא אמר מעולם. וכתב דלא היא דאיכא הכא כנגד הברי רוב דרצון דאונס לא שכיח ויש קול לאונס כו' ולבסוף מסיק להלכתא כרבינו יונה אלמא אע"ג דאיכא אונס דלא שכיח מהני ברי בחזקת כשרות שלה. ואם כן [מה] פריך כמאן כרבי דהא רבה תוספאה נמי מצי סבר כרבנן אע"ג דהוי לא שכיח מ"מ מהני ברי שלה בחזקת כשרות שלה דהא פסקינן כל המכשיר בה מכשיר בבתה (ג):

ג אך יש ליישב דהש"ס מקשי שפיר על רבה תוספאה כמאן כרבי. דהא באמת הטעם דאמרינן כל המכשיר בה מכשיר בבתה. אע"ג דאיתא בכתובות דף ע"ו דלא מהני חזקת הבת להאב. אבל הכא מהני חזקתה של אמה לבתה ג"כ דהואיל וחזקתה מהני לה מהני לבתה ג"כ. דכיון דכבר הכשרנו לאמה מחמת חזקתה דלא זינתה לפסולים, א"כ אין לה חזקה גדולה מזה. וכמו שהובא סברא זו בכתובות דף כ"ו ע"ב (ד) בשם ר"י בר ברוך. אבל באמת בבתה לא שייך חזקה משום דנולדה בפסול רק כיון דכבר הכשרנו לאמה אין לה חזקה גדולה מזו דמחזקינן אנן דלא זינתה לפסולים. מה שאין כן בכאן הא התוס' כתבו בכתובות (ה) דמש"ה חשבינן לאונס בספק ספיקא אע"ג דלא טוענת כן מ"מ בשביל שהוא גנאי לה לא טוענת כן. והנה משמע שם בתוס' דאונס הוי שכיח. אך מוכת עץ מפורש [בהר"ן] והמגיד משנה (ו) דלא שכיח ומ"ה לא נכנס בס"ס. אך אם טוענת מוכת עץ נאמנת. אע"ג דלא שכיח כמ"ש במשנה למלך הלכות אישות (ז). אלמא דמהני טענת ברי וחזקת היתר אע"ג דלא שכיח. אך מ"מ לענין ולד לא שייך [להכשיר משום] דכבר מחזקינן לאם בחזקת כשרות דדלמא באמת מש"ה מותרת משום דהוי אנוסה דהא אנוסה שפיר מכניסין בספק. וא"כ הוי ס"ס כיון דטוענת ברי וחזקה. ומהני אע"ג דלא שכיח ומכ"ש דמכניסין בס"ס אע"ג דלא שכיח. דהא מותרת עי"ז לחוד דהא דלא טוענת כן משום דהוי גנאי לה. ואנוסה לשיטת התוס' הוי שכיח וראיה שלי ממוכת עץ לפי שיטת המ"מ הנ"ל. וא"כ פריך שפיר על רבה תוספאה. דאם איתא דלא שכיח אמאי מכשיר בבתה דהא בתה לא הוי לה חזקה דהא נולדה בפסול. ומאי דמחזקינן אמה בכשרות משום דלמא הוי אנוסה אבל באמת היא שריא לבעלה אפי' אם לא סבירא לן כרבה תוספאה. ממ"נ או משום דטוענת ברי ובחזקת כשרות או משום דהוי אנוסה גם כן שריא:

ד והנה מה ששמעתי שהקשה הגאון מפ"ד על התירוץ התוס' (ח) ומדלא טוענה כך משום הכי לא חשבינן למוכת עץ לס"ס. ואמאי לא חיישינן דלמא עיניה נתנה באחר. ויש ליישב משום דהנה יש ליתן טעם על מה שכתב הב"ש בשם מרדכי [בסי' ו' ס"ק כ"ד] דאם נסתרה האשה אז נאמנת לומר דנטמאת. ויש ליתן טעם דהא י"ל למה נאמר עיניה נתנה באחר. אך הא באמת ע"א אינו נאמן לאסור אשה על בעלה. אך בכאן יש סברא לאסור ולהאמין לה דהא בשביל מאי טעם תאמר שקר ולאסור עצמה. אך בשביל שיש לומר שנתנה עיניה באחר אז לא שייך לומר שמסתמא אמרה אמת. וכמו שכתב הר"ן (ט) דאי לאו דקושטא קאמרה לא הוי מזלזל בעצמה. ומשום שעיניה נתנה באחר לא שייך לומר כן. אבל היכי דנסתרה דאיתא בכתובות דף י"ג דהא דאין אוסרין על היחוד הוי הטעם מטעם ספק. כמו היכי דראה שנבעלה ואמרה לכשר נבעלתי דנאמנת מטעם ברי ושמא ה"נ אין אוסרין על יחוד משום ברי ושמא. כן כתבו התוס' שם בד"ה אין אוסרין על היחוד. וא"כ בלא נאמנות שלה כיון דלא טוענת ברי אוסרין על היחוד. א"כ אין מהני עיניה נתנה באחר. וא"כ מתורץ קושית הגאון הנ"ל דהנה הש"ך כתב ביו"ד סי' קכ"ז דהיכי דלא הוחזק לא איסור ולא היתר נאמן ע"א. וכתב הש"ך דנפקא מיניה דהוי ודאי איסור ע"י עד אחד ולא מהני ס"ס. ואם כן בכאן דלענין הך ספיקא דמוכת עץ. ואם הי' בכאן ע"א שאמר שלא הוי מוכת עץ בודאי הי' אסורה. דהא הטעם דבס"ס מהני הוי הטעם משום דבספק אחד הוי מחצה על מחצה. ומכ"ש לשיטת הרמב"ם דס"ל דכל הספיקות הוי רק מדרבנן אסור. א"כ בספק אחד נעשה רק איסור דרבנן. ובספק שני נעשה ספק דרבנן ושרי. ונמצא בכאן שבאם הי' ע"א שלא הי' מוכת עץ לא שייך הך טעם דבספק אחד נעשה דרבנן. ובספק שני הוי ודאי. שבאיזה ספק נתחיל. אם נאמר ספק באונס ספק ברצון. אם ברצון ספק מוכת עץ כיון דאת אומר ברצון האיך שייך לומר מוכת עץ. ועל כרחך צריך אתה לומר ספק מוכת עץ ואם לאו ספק ברצון. וא"כ האיך שייך לומר בספק ראשון הוי מן התורה שרי. דהא בספק ראשון הוי כמו שלא אתחזיק לא איסור ולא היתר: והוי עד אחד נאמן מן התורה. א"כ היא אסורה מה"ת. א"כ לא מהני ס"ס אם הי' עד אחד. והנה היכא דע"א נאמן אשה וקרוב נמי נאמנים. והנה לפי מה שכתבתי לעיל דהיכי דע"א ואשה נאמנין בדין ולא צריכין לטעמיה שכתב הר"ן כי היכי דלא לזלזלי. לא שייך הך טעם דעיניה נתנה באחר דלישתרי מש"ה כמו שכתב הר"ן בנדרים הנ"ל ומתורץ קושיא הנ"ל:

ה והנה מה שכתב כבוד גיסי הרב הגדול המפורסים בהא דסנהדרין אם לאסרה על בעלה אמאי אמרה כדרך המנאפים דהא סגי בכיעור. יש לומר דבאמת הא השתא איירי דהוי רק זנות חדא. א"כ לפסלו לבועל לעדות קאתי וגם לאוסרה על בעלה. א"כ לא שייך תירוץ התוס' (י) דתי' דיאמרו דרק פלוני בא על נערה המאורסה ולא על מי. דהא באמת רוצים לאוסרה על בעלה ג"כ. ובעידי כיעור לא סגי לפוסלו לעדות. ובודאי אין סברא לומר שיאמרו שני פעמים עדות על שניהם. דאל"כ קשה דהא בזנות אין צריך שיראו כאחת. ובדי"נ בעינן כאחת:

ו כללא דמלתא דהב"ד אשר נבררו לעיין בהאי דינא. והם סמוכים להעיר שנעשה המעשה. יעיינו ויחקרו על הך קול (כ) כמ"ש לעיל [בסימן זה אות א']. גם יעיינו אם תתנה תודה. או באם שיש שני עדים שכתב' לרופא שיחזיק בכבודה וצריכה לתרץ דבוריה מה פירוש בכבודה. וכ"כ מהר"מ בר ברוך בסוף התשובה ויש לשאול את פיה למה כפרה (באלול) שלא היתה מעוברת. ולמה חרפה וגדפה את האומר לה שהיא מעוברת וכיוצא בזה. יש לדרוש ולתור בדרישה וחקירה על כל דבר ודבר אם לא תתנה אמתלא מקובלת ומיישרת בלי שום כפיה ועיכול על כל מה שישאלה. ובאם שתאמר אמתלא מקובלת על כל מה שישאלה אין כח ביד ב"ד לאוסרה לבעלה ולכופה לקבל גט הכ"ד הק': משולם איגרא

וזה מה שאח"ז הוסיף רבינו זקני זצ"ל לתשובה דלעיל

והנה כללא דמילתא. לפי מ"ש הש"ך ליו"ד סימן נ' ליישב שיטת הרמ"א יעו"ש היטב. וא"כ באשת איש לא שייך חזקת היתר לכהונה. אם בעלה ישראל. דהא בלא"ה השתא אסורה לכהן מכח אשת איש. ורק נ"מ אם ימות הבעל. ולא שייך חזקת היתר לכהן ורק חזקת היתר לבעלה ישראל, וא"כ שריא בלא"ה מכת ס"ס דילמא אנוסה וכמ"ש לעיל יע"ש היטב:

וא"ל מההוא מעשה דארוס וארוסה דאתיא לקמי' דר"י דהוי הדין דאכשור הולד, וא"כ גם שם יש להקשות אמאי מהני לבת דהא אמה לא הוה לה חזקת כשרות לכהן כיון דהיא א"א וכמ"ש לעיל. והא דלבעלה שריא ע"י ס"ס דהוי אנוסה. י"ל דבאמת הא הוי הדין אפילו דהבעל אינו מודה והיא אינה בכאן לשאול אותה אעפ"כ הוי רק ספק ממזר. אלמא דאע"ג דרוב פסולין אצלה אעפ"כ הוי ספק וא"כ שפיר מהני ברי שלה בלא חזקה דהא כיון דחזינן דמהני ברי שלה אפי' ברוב פסולין. ואפילו אם היה לה חזקה עכ"פ לא עדיף מרובא דהא באמת רובא עדיף מחזקה. וא"כ במקום שאין רובא ואין חזקה בוודאי ברי שלה מהני:

ובזה מיושב מאי דהקשה בספר א"ז דהא שלא ליוחסין גם ר"י מודה דבספק אחד שריא. ולפמ"ש מתורץ דכאן ליכא חזקת כשרות רק דכיון דלר"ג מהני נגד רוב פסולין ברי ושמא אע"ג דשם איכא חזקת כשרות מ"מ הא עכ"פ רוב לא גרע מחזקת כשרות ועדיף מינה, וא"כ פשיטא דמכ"ש מהני ברי שלה בלא חזקת כשרות דכיון דליכא רובא. משא"כ לר"י דמיניה לא מוכח דמהני ברי שלה היכא דליכא חזקת כשרות. והא דאין אוסרין על היחוד משום דאיכא ברי וחזקה. ושפיר מתורץ קו' הא"ז הנ"ל:

וא"ל על קושית הא"ז הנ"ל. דהא דאין אוסרין על היחוד הוי רק ספק ולא רובא. והתוספות הדר מהא דאין אפוטרופס לעריות יעו"ש בתוספות דף י"ג (כ) דז"א. דבכאן הוי רק ספק ממזר וכדאיתא בש"ע (ל) אם האשה אינה בפנינו לשאול אותה הוי רק ספק ממזר. והנה באמת ארוס אע"ג דכולן פסולין אצלה מ"מ כיון [דארוס] מצוי אצלה חשוב כמו פלגא ופלגא ומש"ה הוי רק ספק ממזר:

והנה באמת אע"ג דהתוס' כתבו (כתובות דף ט' ד"ה ואב"ע) דהוי רובא (דבאונס) [דברצון] לא הוי רובא מן התורה [אלא מדרבנן]. מ"מ הך סברא דאפילו לא שכיח [אונס] מ"מ ילפינן מהא דכתב הרא"ש ליליף אע"ג דרוב פסולין מ"מ מהני טענת ברי. זאת אמת היא דאע"ג דלא שכיח מהני ברי עם החזקה וכמו דמסיק הרא"ש:

והנה שם גבי ההוא עובדא דארוס וארוסה. או דאיירי דארוס הוא בכאן ואינו זוכר אם בא עליה. או לפי סברת הא"ז דהפירוש דארוס מודה דלא נתעברה מאחר רק ממנו. והנה או דאם איירי דארוס אינו בכאן מ"מ לא חשוב חזקה. דממ"נ כיון דאנוסה הוי בהיתר לבעלה ואע"ג דאם יכחיש הבעל תהא אסור' י"ל דבאמת דהוי אסורה משום דאין אנו מאמינין לה שנאנסה. אך מ"מ אם באמת נאנסה שריא רק דאין אנו מאמינין ואסרינן ליה מספק אבל עכ"פ לא שייך גבי. חזקה:

והנה דעת הפנ"י דאפילו איכא רובא בחד ספיקא נמי מצטרפין לס"ס, והנה הא דהקשה הש"ס הכא רוב פסולין. אע"ג דלפי מה שכתבתי אפילו הוי רוב פסולין מ"מ הוי רק ספק ממזר הואיל דהארוס מצוי [אצלה] מ"מ מקשה שפיר דעכ"פ לא חשיב רוב כשרין. והוא [שמואל] אמר ליה לר' יהודא כו' דלא עבדינן עובדא עד דהוי רוב כשרין. והנה א"ש דכתב הרא"ש [דאיירי] דמת הבעל וא"כ שייך שפיר חזקה לכהונה. ודלא כסברת הרמ"א ביו"ד [סימן נ'] דכיון דמת תו מותרת לאחר. יעוש"ה (בהרא"ש) ולא שייך סברת הרמ"א הנ"ל:

[ע"כ נכתב בכי"ק ממש. מכאן והלאה כתיבת יד אחד מתלמידיו שהוסיף רבינו לפרוש יותר הנאמר לעיל בתירוץ קושית א"ז וז"ל].

הנה לפי מה שכתבתי מתורץ קושיית האסיפת זקנים. דאיתא בכתובות (שם) ההוא ארוס וארוסה דאתו לקמיה דר"י כו'. אמר ר' יוסף למאי ניחוש לה חדא כו' ועוד הא אמר ר"י אמר שמואל הלכה כר"ג, והקשה הא"ז הא לעיל פריך הש"ס מהא דאמר רב מלקין על היחוד ואין אוסרין על היחוד ומשני הש"ס דרק על היוחסין החמיר רבי יהושע, א"כ הכא דלא על היורשין רק על הארוס או להכשיר הולד דלא להוי ממזר א"כ שלא על היוחסין גם רבי יהושע מודה:

ולפי מה שכתבתי מתורץ, דהנה לכאורה קשה מכאן על מה שכתבתי לעיל דבאשת איש לא שייך דתהא מהני חזקת אמה לבתה משום דמ"מ אמה אפשר דהוי אנוסה ושרי' לבעלה. ולפי דברי התוס' [סוגיא דפ"פ שהובא לעיל] רובא דברצון לא הוי רוב גמור והוי שפיר ספק [שמא באונס] והא דלא טענה כן דהוי בושה. ולענין איסור כהונה הא פסק רמ"א בי"ד [סימן נ'] דמחיים לא מיקרי חזקת היתר דהא השתא (אסור) [נאסר] קודם שנשחט ולא אמרינן דהוי מעיקרא בחזקת היתר אם ישחוט דהא לא נשחט עדיין וכתב הש"ך על קושיית מהר"ם מלובלין על קושית התוס' [ד"ה אשה זו בחזקת כו' מיבמות דף ל' ע"ב] דבאמת לאחר דמשנינן יגיד עליו ריעו הדר התרצן מסברא דמעיקרא. א"כ (ה"נ) כיון דהשתא בעלה ישראל ובלא"ה אסורה לכהן באיסור א"א, א"כ לא מיקרי חזקה להיתר לכהונה ולבעלה בלא"ה מותרת דילמא הוי אנוסה, והנה אפילו אם יבוא הבעל ויכחישה ולא יהיה נשאר רק ספק אחד (דאמה) [לאמה] ולא מהימנת מ"מ שפיר הוי מותרת משום דהוי אנוסה רק דאנן לא מהימנינן [לה] אך באמת דהכי הוי הדין [פסקינן] דהא אפילו [דאפי'] היכי דהבעל אינו לפנינו לשאלו וגם האשה אינה בכאן לשאול אותה אעפ"כ אינו רק ספק ממזר. כדאיתא בש"ע אבה"ע אלמא אע"ג דרוב פסולין אצלה אעפ"כ הוי רק ספק והוי הטעם משום דארוס מצוי אצלה יותר מאחר. א"כ הכי פירוש בש"ם כיון דחזינן לר"ג דמהני נגד רוב פסולין חזקת כשרות וברי של אשה והנה רובא וחזקה רובא עדיף אפילו הכי מהני ברי שלה וחזקה. א"כ מכ"ש דמהני ברי שלה היכי דליכא רובא וליכא חזקה, וא"כ בכאן אע"ג דכולן פסולין אצלה מ"מ חשוב רק כמו ספק וכמו שכתבתי לעיל דהוי כספק ממזר הואיל דארוס מצוי אצלה יותר מאחר א"כ וודאי מהני ברי [שלה] אע"ג דליכא חזקת כשרות לבתה כיון דלא חשיב רובא והא דמקשה אביי לרב יוסף (והכא) רוב פסולין אצלה. אע"ג דאפ"ה חשוב רק ספק ולא רוב דהא הוי רק ספק ממזר מ"מ עכ"פ רוב כשרים ליכא בכאן (כדשמואל דאמר עד דאיכא רוב כשרים אצלה) ומתורץ שפיר קושיית אסיפת זקנים הנ"ל דהא לרבי יהושע על כל פנים לא מוכח דמהני רובא בלא חזקה ובכאן ליכא חזקה כמו שכתבתי לעיל דחזקת אמה לא מהני לבת, ושם [בהא דפריך הש"ס מהא דאמר רב כו' ואין אוסרין על היחוד שהקשה משם הא"ז] משום דהוי חזקה וברי אבל הכא אע"ג דהוי רק ספק מ"מ ליכא חזקה [להכשיר הבת], ומר"ג שפיר מוכח דבספק אין צריך חזקה היכי דלא חשיב רובא, ושם גבי יחוד לא חשיב רק ספק ולא רוב כדאיתא שם בתוספות דהדר [הש"ס] מהסברא דאין אפוטרופוס לעריות ובכאן נמי לא הוי רק ספק כמו דאיתא בש"ע דאם האשה אינה בכאן לשאול אותה אינו רק ספק ממזר, ויש מכאן הוכחה למה שכתבתי לעיל בתשובתי:

ע"כ כתיבת יד תלמידו

והנה מה שכתבתי לעיל ביבמות (א) דהפי' בכוונת המקשן אע"ג דממ"נ הוי הולד מנשואין מ"מ דכיון דבשעת מעשה הוא לא ידע בבירור דהוי נשואין, דהוי ליה ספק וא"כ גזרו רבנן דלא הוי, [לולד] דין כהן, ולא קשה מבן ז' לאחרון ובן תשעה לראשון, (ב) משום דבאמת הא גבי שבעה שיפורא גרים [נדה דף ל"ח], וא"כ אפשר דמתעברה לאחר ג' חדשים. דשם בתשעה בעינן שלמים בכל חודש ל' יום, וא"כ באמת אם הוי אתו לקמן הוי הדין דשרי, דהא רוב הנולדין לתשעה עוברה ניכר לשלשה חדשים, וא"כ מדלא הוכר הוי בודאי אמרינן דאינה מעוברת, וכמו דאמרינן ביבמות פרק החולץ בדף ל"ז. בשלמא השתא דכבר ילדה וא"כ תלינן בראשון משום דרוב נשים יולדת לתשעה ולא לשבעה, משא"כ קודם דילדה, וא"כ באמת אם נתעברה מאחרון לא הוי זנות, והוי הולד ממ"נ ע"י נשואין דהא היבמה נקנית בלא כוונה:

וא"ל הא התוס' כתבו שם (ג). דלא אזלינן בתר רובא דחיישינן אפי' למיעוטא מדלא אמרינן דתנשא לאחר חודש. ובוודאי תלד לתשעה מבתרא ג"כ וא"כ יהא ניכר י"ל דבאמת ה"פ. דהר"ן כתב (ד) גבי לוקחין ביצים בכ"מ ואפילו מעכו"ם דסמכינן תרי מיעוטא ולא הוי רוב. וא"כ ה"נ מספקינן דילמא יהא בן שבעה הוי חדא מיעוטא. ועוד דילמא באמת הוא בן תשעה לראשון אך דיהא ממיעוט דהוי לא ניכר, וא"כ בהצטרפות הנך שני מיעוטי הוי כמו פלגא דלא יהא ניכרין לשלשה חדשים. וא"כ עדיין יהא מסופקין אם הוא תשעה לראשון או בן שבעה לאחרון. ומ"ה חיישינן הא לאו הכי בוודאי מהני הך רובא דניכר לשלשה חדשים. וא"כ עכ"פ לענין קידושין מהני הא דלא ניכר דהוי מקודשת. וא"ל הא התוס' כתבו שם ביבמות על קושיתם דלא ימתין עוד ב' ימים דכל כך לא היה משתהא הכרת העובר של ראשון עד שליש ימי' מן השני, אך י"ל דבאמת אתיא כר"א בן עזרי' דטמאה רק עד יום שלישי (ה). וא"כ הא הוי צ' יום חוץ מיום המיתה. וא"כ הוי באמת עד יום שלישי ובלא"ה קשה שם על תי' התוס':

וא"כ עכ"פ הא לענין זה. דמדלא ניכר העובר לשליש ימי' עכ"פ מוכח דהקידושין הוי קידושין מעליא. ניהי. דהוי החשש אולי תלד לשבעה. וא"כ מצרפין הך מיעוטא [דלא ניכר עובר] להך מיעוטא דלשבעה ילדה. וא"כ יש חשש דהוי איסור דאינו ניכר העובר ובעינן להבחין בין זרע ראשון לשני. אך עכ"פ זה הוי איסור בעלמא ובשביל זה [עדיין] תפסי קידושין. וא"כ לא הוי משום זנות בשעת מעשה. וא"כ לפ"ז. הנה בספר תבואת שור כתב, דאין לומר דהוי רובא דרוב נקלטין ביום הראשון דא"כ מאי מקשו התוס' בכאן ובאמת הא התוס' כתבו דהוי הוכחה דלא אזלינן בתר רובא, וא"כ כיון דלא אזלינן בתר חד רובא לא אזלינן בתר תרי רובא ג"כ. אך לפמ"ש הוי באמת הפי' משום דמצרפין שני מיעוטא. וא"כ לענין הך רובא דרוב נקלטין ביום הראשון לא שייך צרוף. ומתורץ שפיר קושית התוס' הנ"ל, והנה הא דלא בעי בדיקה לאחר ג' חדשים קודם שנשאת היינו כמו שכתב הכנה"ג אם לא ידעינן אם עברו ג' חדשים אם היא נאמנת וא"כ [לאחר ג' חדשים] האשה בעצמה ידעה ורק דמחפה ונאמנת. ומשא"כ [קושית הש"ס ביבמות דף מ"ב דליבדקי] היינו לאחר הנשואין ואז לא מהימנא:

תוכן העניינים

שות רבי משולם איגרא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה