שות רבי משולם איגרא· רבי משה משולם איגרא
אבן העזר · סימן מא
בעזה"י החונן לאדם דעת כו':
הנה מדי עוברי לשוטט בעיוני בהלכות הללו ובאתי על שן סלע המחלוקות באה"ע סי' ק"א אשר הבארה לחלק יצאו בין גדולי פוסקים ראשונים כי לדעת הרי"ף וסייעתו אין אוסרין אשה על בעלה אלא דוקא בעדי טומאה ולדעת ר"ת אשר הובא בהרא"ש ז"ל סימן פ"ב דיבמות דבחד מנייהו מוציאין או בעידי כיעור או בקלא דלא פסיק והיינו אליבא דשאלתות ולדעת הרא"ש ז"ל אליבא דשאלתות בעינן תרתי קלא דל"פ ועדי כיעור אבל בחד מנייהו אין אוסרין ע"ש והבית שמואל עושה פשר בין הדיעות דבעינן תרתי קלא דל"פ ועידי כיעור ואין לו בנים ממנה ע"ש וכן כתב בהגהות רמ"א וז"ל וי"א דאם הי' בכאן קול ממש כדרך שנתבאר עם עידי כיעור מוציאין אותה מבעלה אם אין לו בנים ממנה אבל בא' מהם אין מוציאין מבעל עכ"ל. ולולי דמסתפינא היה נלע"ד ראי' לסתור סברת ר"ת דע"כ אין אוסרין אשה על בעלה רק בתרווייהו היינו קלא דל"פ וע"כ כסברת הרא"ש בהשאלתות ולא כסברת ר"ת וחילא דידי מהא דאי' בסנהדרין דף מ"א וז"ל עדי נערה מאורסה שהוזמו אין נהרגין שיכולין לומר לאוסרה על בעלה באנו ומסיק בגמ' מתוך שהן אינם נהרגין אף היא אינה נהרגת דהוי עדות שאא"י וכו' ע"ש ואי ס"ד כסברת ר"ת דבחד מנייהו נמי אסרינן על בעלה קשה האיך יכולין לומר לאוסרה על בעלה באנו קשה מ"ט אמרי שראו בה כדרך המנאפין באופן שמחוייבת מיתה הוי להו למימר שראו ממנה דבר מכוער ובכה"ג נמי אסרינן לבעלה ולא קטלינן אותה כדאי' בתשו' המיימוני להלכות אישות סי' פ"ה וז"ל אע"פ דלא קטלינן לה עד שיראו כדרך המנאפין הני מילי לענין נפשות אבל לאוסרה על בעלה אסרינן אף בעדי כיעור עכ"ל ע"ש וממ"נ אי איכא התם קלא דל"פ בלא"ה אסורה על בעלה אף בלא עדותם לסברת ר"ת ואף את"ל דליכא התם קלא דל"פ אבל עכ"פ בע"כ לבד אוסרין אותה לפי סברת ר"ת ומ"מ אמרי שראו ממנה כדרך המנאפין הוי להו למימר שראו ממנה דבר מכוער אע"כ מה שאמרו שראו כדרך המנאפין ע"כ צ"ל שהי' כוונתם לחייבה מיתה ומ"ט אינה נהרגת דבכה"ג הם באו לחייבה מיתה דוקא ולא לאורה על בעלה והוי עדות שאא"י כו' אע"כ צ"ל מאחר שאינם נהרגין ע"כ צ"ל דלא אסרינן על בעלה בעדי כיעור לבד רק בצירוף קלא דל"פ והתם מיירי שלא היה קלא דל"פ ואם היו העדים אומרים שראו ממנה דבר מכוער לבד לא היו יכולין לאוסרה על בעלה על כן הוכרחו לומר שראו ממנה כדרך המנאפין ואפ"ה יכולין לומר שהיה כוונתם רק לאוסרה על בעלה ולא להמיתה לפ"ז שפיר אינה נהרגת דהוי עדות שאא"י וא"כ מוכת מהכא דתרווייהו בעינן קלא דל"פ ועידי כיעור כסברת הרא"ש ז"ל ולא כדעת ר"ת דבחד מנייהו סגי כן נ"ל ע"ד נכון והנה אתר דזכינו לדין דתרווייהו בעינן קלא דל"פ וע"כ ואין לו בנים ממנה. עתה אלך ואשוב אל מקום המשפט אשר אנו דנין עליו בנ"ד דיש לה מבעלה שני זכרים ושני נקבות ולא נמצא בה שום דבר מכוער לא בטענות הבעל ולא בעדות העד שכל עניני דברים המכוערים כולם מנויים בפרטיות בר"י י"א אתת לאחת ע"ש עד שבאר היטב שם ס"ק י"ב כתב בשם מהר"ם לובלין דנשיקות הבועל על דלתי חדר האשה לא הוי דבר מכוער גם הביא בשם ס' תומת ישרים בדיבור הנחשד עמה בקריצות עין וחיבה לא הוי דבר מכוער ע"ש על כן אין אנו יכולין לבדות מלבינו דבר מכוער והכא בנ"ד עיקר שורש יציאות הקול הרע הזה יצא מאת רופא אחד ושמו מאיר שהוציא קול שהאשה בקש' ממנו לעשות לה תרופה כדי להפיל ולדה כמבואר בגב"ע ע"ש אבל הרופא לא אמר שהודית לפניו שזינתה מאיש אחר מבלעדי אשה ובשביל כן מבקשת ממנו להפיל ולדה רק הרופא אמר סתם שביקשה ממנו לעשות לה תרופה להפיל ולדה ולא גילה לו טעם הדבר מפני מה רצונה להפיל ולדה ואולי הרגישה איזה צער עיבור וסכנה וכדאי' בחה"ע סי' רפ"ה וז"ל עוברה שהיא מקשה לילד מותר לחתוך עובר שבמעיה אבל אם הוציא ראשו לא ע"ש וכתב הסמ"ע אבל בעודו במעיה מותר לחותכו אע"פ שהוא חי עכ"ל ע"ש א"כ מצינו שדרך נשים לבקש תרופות להפיל ולד שבמעיה כשמרגישין איזה צער וסכנה מחמת העובר א"כ האיך נאסור אשה על בעלה בשביל אומדנא תלושה כזו ואם קי"ל דמלקין על היחוד ואין אוסרין על"ה ומסיק לא אמרן אלא בפנויה אבל באשת איש אין מלקין אותה כדי שלא להוציא לעז על בניה כדאי' בקדושין דף פ"א ע"ש וכן באה"ע סי' קע"ח סעיף ו' וז"ל וכן אם נסתרה בפני עדים ושהתה עמו כדי טומאה ולא קינא לה בפני עדים מותרת שאין אוסרין על היחוד ע"ש וכ"כ הב"ש סימן י"א ס"ק י"א וז"ל אבל לכ"ע משום יחוד לבד אע"פ שנחיחדה לשם זנות אינה אסורה וכו' ע"ש ואף דאין לך אומדנא דמוכח גדולה מזו שזנתה מאחר ששהתה עמו כדי טומאה אפ"ה לא אסרינן לה אלא בדבר ברור דוקא ועוד נלע"ד ראיה ברורה דאין אוסרין אשה לבעלה אף באומדנא דמוכת לאיסור מהא דאי' בסוף נדרים האי גברא דהוי מהרזיק בביתא הוא ואינתתא על מרא דביתה פרטי נואף להוציא וערק אמר רבא איתתא שריא אם איתא דעביד איסורה ארכוסי הוי מירכס ע"ש והנה משמע דאם היה מנאף היה מתחבא א"ע בהבית ובעל האשה מצאו נטמן בביתו דהאשה אסורה קשה הא קי"ל דאין אוסרין על היחוד מכ"ש אשת איש רק ע"כ צ"ל דמיד אחר הקינוי שקינא לה מאותו הנואף ואפ"ה נסתרה עמו וכדאי' בסי' כ"ב סעיף ת' וז"ל ואם קינא לה בעלה עם זה לא יתיחד אפילו בעלה בעיר ע"כ וכן איתא בסי' קע"ח סעיף ח' וז"ל וכן אם הוא בעצמו ראה שנסתרה עמו ושהתה כדי טומאה ה"ז אסורה עליו והיינו אתר הקינוי ע"ש ולפ"ז כשהנואף היה מתחבא א"ע בהבית ומצאו בעל האשה שפיר אסורה על בעלה מאתר שנסתרה עם זה שקינא לה ואפ"ה מצינו דאם פרטי הנואף להוצא וערק דאיתתא שריא משום האי אומדנא דאי איתא דעביד איסורא לא הוי פרטי להוצא וערק רק ארכוסי הוי ארכס אף דהוי אומדנא קלילה להתירה לבעלה אחר הקינוי דדילמא מחמת הבהלה ובושה ואימת הבעל פרטי להוצא וערקו ולעולם דעביד איסור אפ"ה אנחנו רואין דאף משום אומדנא קלישה מתירין אשה לבעלה אף לאחר הקינוי א"כ מכ"ש דאין אוסרין על בעלה משום אומדנא קלישה וכו' והכא בנ"ד דדברי הרופא שאמר שביקשה ממנו להפיל ולדה דהוי אומדנא קלישה מאד כנ"ל עאכ"ו דאין אוסרין אותה על בעלה בזה ואם קי"ל כיעור צריך שיצא הקול מצד אתר ולא מצד עידי כיעור אבל אם יצא הקול מצד עידי כיעור לאו כלום הוא כדאי' בב"ש ס"ק ט' תסי' ק"א ע"ש מכ"ש בנ"ד דליכא עידי כיעור דברי הרופא שממנו נולד הקול לאו דבר מכוער הוא רק אומדנא קלישה מאד כנ"ל עאכ"ו דהאי קלא לאו כלום הוא ולדברים הללו היינו צריכים לבוא אם האשה הודית לדברי הרופא בעסק הפלת ולדה אמנם אם מכתשת את הרופא גם בזה בלא"ה עד א' בהכחשה לאו כלום הוא כדאיתא בקדושין דף ס"ה ע"ב ואפילו בדבר מכוער קי"ל בסי' י"א דעד א' בדבר מכוער לאו כלום הוא ע"ש מכ"ש דדברי הרופא הוי עד א' בהכחשה וגם אם לא הכתישה אותו דברי הרופא לאו דבר מכוער הוא רק אומדנא קלישה כנ"ל וגם אין לאוסרה בשביל מה שאמרה שרצונה לעשות תשובה דאם עשתה אולי איזה שתוק וקלות לפני הנחשד כמבואר בטענתה ולכאורה דומה להא דאי' בסי' קט"ו דמשחקת עם בחורים הוי עוברת על דת יהודית ואף דסיים התם דאם רוצה הבעל לקיים אותה אין כופין אותו להוציאה מכל מקום מצוה עליו להוציאה ואין בזה משום תר"ם ע"ש והט"ז פי' אהא דמשחקת עם בחורים דהיינו שאומרת דברי שחוק לפניהם ע"ש בס"ק ו' וא"ל דהתם צריך עכ"פ התראה והכא בנ"ד לא היה שום התראה מהבעל אך לכאורה ז"א דהא כתב הטו"ז שם בס"ק ט' וז"ל ויכול לגרשה אף בלא התראה דדוקא לענין להפסיד כתובתה משא"כ לענין גט אין צריך התראה ע"ש רק דאפ"ה זה ליתא משום דדין זה נובע מתשובת הרשב"א סי' תקנ"ו כמובא בהגהות רמ"א ואנכי עיינתי בתשובת הרשב"א שם מיירי שהבעל ראה ממנה דברים שזינתה וכתב שם הרשב"א דלא גרע מרוכל יוצא מבעל חוגרת בסינר או רק למעלה מן הכילה ולא תיקן בזה ר"ג שלא להוציאה בע"כ ואין את עוד שהוא מדות חסידות מ"מ משום מדות חסידותו מוציאה והאיך יתקן ר"ג שלא יתנהג במדת חסידות וכו' ע"ש באריכות א"כ הרי לך לפניך שהרשב"א ז"ל מדמה המעשה ההוא שפסק עלה שמצוה להוציאה לדבר מכוער דרוכל יוצא וכו' כנ"ל ואפ"ה כתב דלא הוי רק מדת חסידות דמצד הדין כתב הרא"ש ז"ל בספ"ב דיבמות דבראיית הבעל דבר מכוער אפילו בקלא דל"פ לא מפקינן ע"ש אבל הרב חלקת מחוקק כתב דלא הוי מצוה רק רשות בס"ק י"ח ע"ש והרב הטו"ז בעצמו כתב אהא דמשחקת עם בחורים דהיינו שאומרת לפניהם דברי שחוק היינו ברגילה בכך אבל לא באקראי כדאיתא בס"ק ו' ע"ש משא"כ שהבעל לא אמר שראה ממנה בעיניו שעשתה איזה שחוק וקלות לפני הנחשד רק שהבעל לא היה בביתו וכשבא לביתו שמע הקול הרע שיצא על אשתו וחפש בשכלו מאין יצא הקול הרע הזה ואמר לה בלשון ספק אולי עשית איזה קלות ושחוק לפניו ודבר זה גרם יציאת הקול ועל זה השיבה גם כן בלשון ספק אם אולי עשיתי איזה שחוק וקלות לפניו אעשה תשובה:
ה) ואם לא מסתפינא היה נלע"ד לומר דלגבי בן ביתה הניזון על שולחנה לא שייך לומר דאם אינה נזהרת לפניו בהלבשות מלבושים כראוי לא הוי קלות. וחילא דידי מהא דאי' בכתובות דף ע"ב קלתה אין בה משום פרוע ראש הוי בה רב זירא היכא אילימא בשוק דת יהודית היא ואי בחצר לא הנחת בת לא"א יושבת תחת בעלה ומשני אביי מחצר לחצר ודרך מבוי ואם איתא דגם בפני בן ביתה אסורה לילך בלא קלתה מה צריך אביי לשנות מחצר לחצר ודרך מבוי הוי ליה לשנות בפשיטות דלעולם דמיירי בחצר וא"ל א"כ לא הנחת בת לא"א וכו' הוי לאביי ליה לחלק דהיכא דאיכא איש אחר בביתה אסורה אפילו בביתה בקלתה אע"כ צ"ל דאף דאיכא איש אחר בביתה מותרת בקלתיה דאל"כ לא הנחת בת לא"א וכו' דזה שכיח מאד שיהיו אנשים אחרים בביתה והוצרך אביי לשנות מחצר לחצר ודרך מבוי וא"כ בנ"ד שהבעל מחזיקה בחזקת צנועה כמבואר בטענתו והיא רצונה לעשות תשובה אף בספק אולי לא היתה נזהרת באיזה שחוק וקלות לפניו. והנה הרב חלקת מחוקק כתב בס"ק י"ח אפילו אם היתה בוודאי משחקת עם בחורים או שאר דברים שהם דת יהודית דאם אין הבעל מוציאה והיא מתנהגת מכאן ואילך בדרכי הצניעות אסור לדור עמה בלא כתובה ע"ש מכ"ש בנ"ד דהא דאמרה שרצונה לעשות תשובה היינו מספק אם אולי עשיתי לפניו וכו' כנ"ל דליכא מצוה כלל להוציאה והיכא דליכא מצוה כלל להוציאה בודאי איכא חר"ג שלא להוציאה בע"כ וגם בשאר דברים שהיה בינו לבינה כמבואר בטענותיהם לית בהו מששא דהיינו מה שהתחילה לבכות בעת שהוכיחה והשיבה אני מוכן לעשות תשובה ואמר הבעל בודאי אותו הפוחז וכוונתו על הנחשד והיא גם היא תשיב אמרי' בודאי אותו הפוחז וכוונתה היה על המוציא ש"ר כמבואר בטענותיהם בודאי לית בהו מששא כלל כי כל דבריהם שהיה בינו לבינה היה בחידות ולא במראה וכל היכא שיכולה לתרץ דבריה ולומר כך היה כוונתה אין למידין מהם כלל ומש"ה איתא ספ"ג דשבועות שאומרים להנשבע הוי יודע שלא על דעתך אנו משביעים אותך אלא על דעתינו ועל דעת ב"ד וכו'. וגם מצינו רפ"ק דב"מ גבי אמרו לו שנים אכלת חלב והוא אומר לא אכלתי דפטרו רבנן להביא קרבן משום שיכול לומר מזיד הייתי דהיינו מה שאמרתי לא אכלתי היינו לא אכלתי בשוגג רק במזיד וכו' ע"ש. א"כ הרי שלך דכל היכא דיכול לתרץ ולומר שכך היה כוונתו נאמן אפי' נגד עדים:
ו) גם מה שטען הבעל שאמרה לו בודאי אותו הפוחז והרי הוא בחור והיא מודית שהשיבה לו בודאי אותו הפוחז רק שכוונתה היה על המוציא ש"ר כנ"ל. אבל על מלת הרי הוא בחור מכחשת אותו. גם בזה לית ביה מששא כלל. דהא מצינו בסימן קט"ו סעיף ו' בהגהות רמ"א וז"ל הודית לפני אחד שזינתה ואחר כך אומרת ששקר היא ומכחשת אותו מותרת לבעלה אף אם הבעל מאמין לדברי העד דאמרינן דמה שהודית בתחילה עיניה נתנה באחר ועכשיו חוזרת בה ע"ש א"כ משם בארה דאם מכחשת את העד שנאמן להבעל דאפ"ה מותרת לבעלה מכ"ש בנידון דידן שלא הודית לבעלה שזינתה רק שהבעל טוען שאמרה לו בוודאי אותו הפוחז והרי הוא בחור ולא נודע כוונתה במלות הללו דגם אם הי' מודית שאמרה הרי הוא בחור ולא ביארה כוונתה דברים הללו לא מעלין ולא מורידין ולא הוי רק אומדנא בעלמא והיכן מצינו שתאסר אשה על בעלה באומדנא ובאמת שאני נסיתי את האשה הנ"ל בערמה ואמרתי לה כשתודה שאמרה הרי הוא בחור ותודיע כוונתך מה שכיוונת במלות הללו בזה תוכל להיות מותרת לבעלך בלי שום פקפוק כלל והשיבה אני איני יודעת במה תולה ההיתר או האיסור אבל באמת לא אמרתי מלות הללו כלל:
ואף לכאורה דלגבי נפשיה שוויי' חתיכה דאיסורה דהא הא יודע בעצמו שאמרה לו מלות הללו הרי הוא בחור. אך אפ"ה ז"א דהא אינו יודיע כוונתה מה שכיוונה בזה הדברים ולא הוי רק אומדנא ואין אשה נאסרת משום אומדנא כנ"ל:
[ו] גם מה שנזכר בטענת הבעל שהוגד לו איך שהנחשד לן כמה לילות בחדר אשתו בעת שלא הי' האיש בביתו. גם דבר זה לית ביה מששא כלל. דבהדיא איתא בתשו' עבודת הגרשוני סימן כ"ח דהיכא שלנים עוד בני אדם באותו החדר שהנחשד והאשה שם לאו מילתא היא. דאל"כ האיך מתירין אשה אחת להתייחד עם ב' ב"א ניחוש שמא יפול תרדמה על אחד מהם ותזנה עם השני אלא מירתת לקלקל אולי יעורו משנתם ויגולה קלונם. והכא שהמשרתת לנה ג"כ באותו חדר שהנחשד עם גבירתה שם מירתת לקלקל והתם הי' המעשה שהמשרתת הקיצה משנתה וראתה לאור הלבנה איך שהנחשד עמד בלא לבוש רק בכתונת לבד אצל המטה שהגבירתה שוכבת וצעקה המשרתת עליו מי הביאך הלום ונבהל להשיב ואפ"ה מסיק שם הגאון הנ"ל דלא הוי עדות של כיעור אפי' היו עדים כשרים רואים זאת משום דמירתת לקלקל מפני המשרתת ששוכבת שם עכ"ל הגאון הנ"ל ע"ש באריכות:
ולפ"ז בנ"ד לנו שם בני' הבחורים ובנותיה ומשרתים שלה בוודאי מירתת לקלקל וליכא בזה שום קפידא כלל:
[ח] גם מה שמבואר בגביית עדות שישראל משרת ראה אגרת בבית הרופא איך שהאשה כתבה להרופא שימהר ויחיש מעשיהו לביתה כדי להחזיקה בכבודה. ג"כ לאו מילתא היא הגם לפ"ד ישראל משרת לא פורש בהאגרת מה סיבת גריעת כבודה אם לא יבוא אצלה והוי ג"כ אומדנא קלושה מאוד ובפרט שהאשה מכחשת אותו ואומרת שהיה כתוב שם כדי להחזיקה בבריאתה:
[ט] ועתה אחר אחרון אני בא דעה שהולידה בי"א חדשים לאו מילתא היא דהא איתא באה"ע סי' ד' דבתוך י"ב חודש אמרינן אישתהי, הגם שכתבו הלח"מ והב"ש בשם התו' דלא קיי"ל כרבה תוספאה ע"ש אמנם ראינו להגאון חלקת מחוקק בעצמו בס"ק י"א דדוקא כל כך דהיינו י"ב חודש לא אמרינן אישתהי. משא"כ בחודש העשירי אף שהיא יותר מרע"א ימים אפשר דלא חיישינן אף בדאיכא עידי כיעור. מחמת שרגילות עתה להוליד בחודש העשירי ע"ש והסכים עמו הב"ש בס"ק י"ח אבל הרמב"ם והטור והש"ע והגהות רמ"א כולם פסקו בפשיטות כרבה תוספאה דאמרינן אישתהי שנים עשר חודש עיין עליהם ואף בתשו' מיימוני כתב בדליכא עידי כיעור אמרינן אישתהי רק בדאיכא עדי כיעור לא אמרינן אישתהי כל כך ע"ש. וכתב שם הב"ש דדוקא היכא שיש לה חזקת כשרות אמרינן אישתהי כל כך ע"ש. ולפ"ז בנ"ד שלא מצאנו בה שום ערות דבר מכוער מהיכי תיתי אבדה חזקת כשרותה. דבעל האמר שהיא בעינו בחזקת צנועה מיום דעתו אותה כמבואר בטענותיו וגם כל בני העיר מחזיקים אותה בחזקת צנועה. ושמץ דבר מכוער מעולם לא נראה ולא נשמע ממנה. זולת מה שמבואר בגב"ע וטענות הבעל ואשתו וכבר שפכנו סוללה לנתוץ ולהרוס כל יסודות הגב"ע והטענות שהי' בינו לבינה שכולם נבנו על קו תהו ובהו וכל דבריהם הבל ואין בהם מועיל לבטל חזקת כשרות של האשה כאשר הארכנו למעלה מילתא בטעמו בעזהי"ת. א"כ למה יגרע האשה הזאת דלא נימא אישתהי עכ"פ י"א חדשים. דאם הגאון בעל חל"מ פרץ גדר של התוס' וכתב דבחודש העשירי אמרינן אישתהי אף בדאיכא עידי כיעור מחמת דשכיח כנ"ל. מכ"ש דנפרץ גדר התוס' בנ"ד דליכא עידי כיעור ולא אבדה חזקת כשרותה דבטילין דברי התוס' נגד כל הפוסקים הנ"ל דס"ל כרבה תוספאה ובפרט היכא שיש לה חזקת כשרות גם תשובת מיימוני מודה דאמרינן אשתהי י"ב חודש. ובפרט לפי עדות נשים הבקיאות רגילות עתה להוליד בי"א חדשים:
י והנה יש להפליא על רבותינו הגאונים בעל חל"מ והב"ש מה ראו על ככה ומה הגיע אליהם שהציגו סברת התוס' בספרתם מאחר שהם בעצמם פרצו גדר התוס' לענין חדש העשירי כנ"ל רק י"ל דעדיין יש נפקותא לפ"ד רמ"א בסי' י"א שהבאתי למעלה דהיכא דאיכא קלא דל"פ ועידי כיעור ואין לה בנים מוציאין אותה מבעלה ע"ש. משמע אבל יש לה בנים אין מוציאין אותה מבעלה. אמנם אם מצורף לזה שילדה יותר מרע"א יום מוציאין אותה מבעלה אפילו יש לה בנים. והא דכתב החל"מ דבחודש העשירי מתירין אותה לבעלה אפי' בדאיכא עידי כיעור היינו היכא דליכא קלא דל"פ. כנלע"ד בכוונת רבותינו הגאונים שלא יקשה עליהם כנ"ל:
יא והנה אחר שהאשה נשארה בחזקת כשרותה בלי שום גרעון כלל כנ"ל. י"ל מאחר דהגהת אשרי בקידושין פרק האומר ותוס' בסוף נדרים והרשב"א בשבע שיטות בסוף נדרים. כל הנביאים כולם פה אחת דאין הבעל נאמן לומר שמאמין לדברי העד בזה"ז דאיכא חר"ג ומנדין אותו שעובר על חר"ג שלא לגרש אשה בע"כ עיין עליהם רק שבהגהות רמ"א בסי' קע"ח סעיף ח' כ' שיש שני דעות בדבר זה ע"ש דקיי"ל דהאשה יכולה לטעון קים לי כאותו דיעה דבזמן הזה שיש חר"ג שלא לגרש בע"כ ומי יכריחה לקבל גט בע"כ ובפרט בנ"ד דליכא עידי כיעור. ואפילו עד אחד בכיעור ליכא אף דלא מהני דבריו. וגם לאותה אומדנא קלושה שאמר שבקשה ממנו להפיל וולדה מכחשת. ורק אומדנות קלושות כנ"ל דלא אבדה חזקת כשרותה בודאי אין יכול לכופה לקבל ממנו גט בע"כ רק כופין אותו ומשמש עמה כסברת המרדכי אשר הובא ברמ"א ע"ש ולא שייך לומר דשוי' אנפשיה חתיכה דאיסור' דהא רק אמר אם יתברר שהדבר אמת תהי' אסורה עליו כמבואר בטענותיו ועכשיו שאין ממש בדבר חזר להיתרה הראשון כנלענ"ד כפי שהורוני החונן לאדם דעת וכו'. הק':
משה באאמ"ו הגאון המפורסים המנוח מוהר"י דוב זצ"ל ה"ה חונה פה ק"ק טשארטקוב.
ומה שפירסה נדה בתחילת הריונה לאו מילתא היא ומשנה שלימה שנינו בפ"ק דנדה ארבעה נשים דיין שעתן המעוברת ומניקות וכו' ובהלכות נדה סוף סי' קפ"ט ולא ניתן לכתוב מרוב הפשיטות: