שות רבי משולם איגרא· רבי משה משולם איגרא
אבן העזר · סימן כז
א"ה זה מצאתי בכתי"ק כתוב בקיצור נמרץ במפתחות שלו על חיבורו הגדול על הרמב"ם שעשה בכבודו ובעצמו:
הנה הרב בנודע ביהודא חידש דאין הבעל יכול לעשות שליח לגרש בע"כ משום דהוי שליח לחב לאחרים דלא מהני. והנה מהרמב"ם פרק ששי מהל' גירושין לא משמע כן דזה לשון הרמב"ם הבעל אינו יכול כו' אבל יכול לעשות שליח להוליך הגט לאשתו וזה נקרא שליח להולכה כו' עיי"ש והנה מסתימת לשון רבינו משמע פשוט דיכול לעשות שליח אפילו לגרש בע"כ כמו הבעל בעצמו ולא אמרינן דבמקום שחב לאחרים הוי [והטעם] משום דאמרינן בקידושין בדף כ"ג ע"א רבא אמר זה קבלת רבו גרמה לו והנה באמת כמה דעות דזכי' אין מטעם שליחות ואפ"ה אין יכול לתפוס במקום שחב לאחרים (והנה מה דכתב הרא"ש בפ"ק דגיטין לא יכול להיות שליח בתופס לרבותא כתב דאפי' שלית לא מהני ודלא כשיטת רש"י) והנה (א) דאע"ג דלא הוי מטעם שליח. מ"מ האיך יכול לעשות כן (ב) אלמא אע"ג שהוא חב לאחרים יכול לעשות ה"נ הכא (ג):
ועוד דלא דמי כלל לתופס. כיון דבדין יכול לכופה ולגרש בע"כ. ומשא"כ בתפיסה לא יכול לכופו בדין ליטול לבדו דהדין דכולם (ד) שוין בדין (ה):
והנה שמעתי מקשין עליו מגיטין דף יוד בשליחות בע"כ כו' וא"כ משמע להדיא דהוי שליח בע"כ. אך זה י"ל דהפי' בע"כ היכא דהוי הדין דכופה והוי מצוה לגרשה ואסורה לו. והנה איתא בשבועות דף כ"ז דמאי דהוי איסור מיקרי הטבה אם אוסר על עצמו ולאיפוך מיקרי הרעה עיי"ש וא"כ אזי בודאי לא הוי חוב וכמ"ש בס' תה"ד. אך דהאשה צוחה דאינו רוצה ולא שייך חב לאחרים אך דצוחה דאינה רוצה והוי שפיר מיקרי עכ"פ בע"כ. ואך מ"מ פשוט כדלעיל דמועיל שליחות לגרש בע"כ ומסתימת כל הש"ס וכל הפוסקים משמע כן:
אך [בלא"ה] בגיטין דף ס"ד דמקשה הש"ס שם ולימא חזקה שליח עושה שליחותו דאמר ר"י כו' וכתבו התוס' שם בד"ה אסור בכל הנשים וז"ל ונראה דקנסא בעלמא דאין זו חזקה גמורה דאין בידו לקדש שמא לא תרצה ועיין במל"מ בהלכות בכורות פרק ד' הלכה א' דכתב כן בדעת התוס' לדינא עיי"ש ולפי"ז מאי פריך בגיטין שם ונימא חזקה כו' דהא לא הוי חזקה גמורה דילמא לא רצתה בשעת מעשה האשה ורק השתא רצתה והנה בס' הנ"ל מתרץ דבאמת הוי תירוץ הש"ס (ו) [דבכאן לא הוי אלא] מכח קנם. והנה התוס' כתבו שם וז"ל ומוכח דעכ"פ וכו' ומשמע דבגיטין הוי מדינא דלא כס' הנ"ל. וכן בגיטין דף ס"ה ע"א דאמרינן מ"ש ברישא דלא פליגי ומתרץ איהו דמדעת' ופירש"י דאזי הוי קפידא ומשא"כ בקבלה [שעשתו האשה שליח] דילמא לא תרצה הבעל שם וא"כ [לפי דברי הנוב"י דשליח אין יכול לגרש בע"כ] לאיפוך בשליח להולכה שעשה הבעל ג"כ נימא דאינו אלא מראה מקום ולא קפידא משום דילמא לא תרצה האשה א"ו דיכול לגרש בע"כ. כללא דמילתא לית לזה קיום בעולם: