שות רבי משולם איגרא· רבי משה משולם איגרא
אבן העזר · סימן כב
מעשה בשכיב מרע שגירש על תנאי, ונתן הגט לאשתו, ולאחר הנתינה נטל המסדר הגט מהאשה והיה הגט אצלו עד אחר מיתת הבעל, וא"כ לא היה הגט בשעה קודם המיתה ביד האשה:
יש לומר דאין נפסל הגט מכת הך חששא דמרדכי (א) בשכיב מרע. דכוונתו שיתחיל הגט רק סמוך למיתה ואם הגט אינו קיים סמוך למיתתו תצא וא"כ בנ"ד סמוך למיתה לא הוי הגט בחצר שלה, [דהכא שאני] משום דכמו דאמרינן (ב) גבי מדה של סרסור כיון דהשאילו לשניהם והוי לאחר שנתמלאה המדה ללוקח, ה"נ הכא [בנ"ד] לאחר שבא הזמן דהיינו סמוך למיתה הוי נשאל חצרו של הנפקד (ג) ומכ"ש בכאן דנטל המסדר מיד האשה:
ואין לומר דהוי טלי גיטך מע"ג קרקע בעת שבא הזמן (ד) י"ל דהא איתא בתוס' דגיטין דף ס"ה ע"ב בד"ה גיטא לא הוי עד דמטא למתא מחסיא, כו' א"נ מבבל ועד מתא מחסיא הוי הכל שליח לקבלה כו' והנה בודאי אם אמר ה"ז גיטך לאחר למ"ד, והוי בחצירה לאחר ל', נקנה לה אע"ג דהוי בנתיים בחצר אחרת דבודאי לא הוי חילוק, ולא שמענו כלל דבעינן דלא יהיה בין הזמן רק בחצר שלה, רק בסוף הזמן [צריך להיות בחצירה], וא"כ ה"נ הכא:
ועוד לפי מ"ש התוס' בגיטין דף ע"ז ע"ב בד"ה ותיזיל איהו ותחיד כו'. דכיון דבא מרשות הבעל לרשותה לא הוי כמו טלי גיטך, ה"נ הכא דכיון דמקודם הוי החצר נשאל לבעלה, ואח"כ לה להאשה, ולא הוי כמו טלי גיטך מע"ג קרקע:
והנה לפי הסברא הראשונה דהוי הכל שלית לקבלה לפי סברת התוס' בגיטין דף ס"ה הנ"ל, וא"כ הוי ג"כ קודם הזמן כמו שמונח אצלה כיון דאמרה עד דמטי כו' הוי הכל שליח לקבלה, וא"כ בנ"ד כיון דהמסדר נטל אצלה והוי החצר שלה ג"כ לקבלה, כמו האשה שאמרה פד דמטי כו' בש"ס הנ"ל ולא הוי כמו טלי גיטך מע"ג קרקע:
ועל הטעם השני שכתבתי לעיל יש לפקפק בו דהא קשה דאיתא בש"ם גיטין דף כ"ד ע"א ברש"י ד"ה משום חצרה הבא לאתר מכאן. אם זרק לחצר של אחר ואח"כ קנתה. וא"כ יקשה הא בא מרשות בעלה לה. ואפשר דהש"ס שם איירי דזרק הבעל להחצר שלא ברשות בעל החצר ולא נשאל להבעל כלל וכלל:
אך דבאמת יש לחלק, דכיון דאין בא החצר להאשה מיד הבעל רק אחר הקנה (לו) לה ולא הבעל. לא דמי להא דכתבו התוס' פרק הזורק דף ע"ז הנ"ל/: