אור ברסלב
שות רבי משולם איגרא אבן העזר › סימן ו

שות רבי משולם איגרא· רבי משה משולם איגרא

אבן העזר · סימן ו

סימן ה

[תשובות רבינו זצוקללה"ה]

מעשה שהיה במים שאין להם סוף. והנה אודות החשש של הלקט הקמח. דחוששין שמא הוא הלך מהספינה. ואחר הלך בספינה. וי"ל לפי מה שכתבתי בתשובה לעיל דהטעם של הח"צ דמהני סימנין שאינן מובהקין. היכי דאין שכיח שיירות, ולכאורה מתשובת הרא"ש שהוציא הח"צ דינו אין ראיה. דבאמת שני יוסף בן שמעון הוי מדרבנן. לפמ"ש התוס' (א) הא מדאורייתא לא חוששין וסימנין לא מהני מדאורייתא. וא"כ האיך מדמה לזה. ועוד דהא היכי דלא שכיח שיירות ולא הוחזקו לא חוששין בגט. והיכא דהוחזקו אע"ג דלא שכיח שיירות חוששין. ובעינן סימנין מובהקין. ואם נימא דסימנין דאינן מובהקים הוי כמו דלא הוי שני יב"ש, וא"כ הוי לא הוחזקו ולא שכיח שיירות, אלא ודאי דהוי הטעם כמו שכתבתי, דהוי קרוב ושעת חירום לא הוי רובא. וכן הטעם של הרא"ש מכח דהוי תרי דרבנן חשש דשני יוסף בן שמעון מדרבנן, וקרוב דלא אזלינן בתריה הוי ג"כ רק מדרבנן. וכמ"ש בריב"ש סי' שע"ט:

(ב) והנה מה שהקשה הפ"ח (ב) על הרשב"א גבי בשר שנתעלם מן העין דאם מצאו בזוית אחרת דאסורא ואמאי גבי חמץ דאם מצא ככר, אמרינן דזה הוא אפילו באיסור דאורייתא דלא ביטלו, וי"ל משום דהנה בספר נודע ביהודה כתב, דהא דלא אמרינן כאן נמצא וכאן היה והוי מקודם משום דבדק מקודם, ובאמת אין זה תירוץ. מספיק דהא [תינח] אם בשעה שהלך מן הככרות למקום שנמצא השתא בדק מיד ולא נמצא. והנה אם בדק מקום שנמצא הככר מקודם שהלך משם מן הככרות, וא"כ נימא כאן נמצא וכאן היה וה"ל שם מקודם שנאבד מכאן:

(ג) אך י"ל דממ"נ דהא הככר שניטל מכאן היכן הוא אם ליתא בבית כזה ונאכל א"כ א"צ בדיקה. ואלא דיש בבית הזה, וא"כ על אותו ככר לא הוי כאן נמצא וכאן היה דהא ה"ל אח"כ, וא"כ דכיון דהוי על חד דלא הוי כאן נמצא וכאן היה דלמא היא זאת, ומשא"כ בבשר שנתעלם מן העין. שפיר אמרינן כאן נמצא וכאן היה וא"כ היה מקודם שם, מקודם שנאבד מכאן וא"ל הך בשר היכן היא דלמא באמת אכלוהו העכברים כיון דליכא על הך מקומו ומתורץ קושית הפר"ח:

(ד) וא"כ נחזור לענינינו דבאמת אמרינן אפילו באיסור דאורייתא, בככר גבי חמץ דזה הוי זה שנאבד. אך דהא שם לא הוי חזקה, משא"כ בכאן הוי חזקת א"א, אך דהא הוי קרוב כיון דלא שכיח שיירות, דהא יראים לילך בספינה זו משום הספאלאווין כמו שמיחו לאותו האיש, וא"ל א"כ הוי עכ"פ מדרבנן אסור. י"ל ע"פ פסק הרמב"ן דכתב בב"ב (ג) דאישתכח בפרדיסא דערלה ושריא רבינא כו' וה"מ חמרא אבל עינבי מצנעי בגויה, וצא אזלינן בתר רובא. דכיון דהוי במקומו והוי מצוי וכאן נמצא וכאן הי'. וה"ל כמו דליכא חזקת א"א דכיון דחזקה נגד חזקה, וא"כ מספיקא אמרינן דזה הוא שמספקינן, וא"כ א"ל דהא הרא"ש והג"א פליגי על הרמב"ם, וס"ל דאזלינן אפילו בעינבי בתר רובא. י"ל דכיון דבלא"ה כיון דלא שכיח אדם לבא לכאן. והוי מן התורה אזלינן בתר קורבא, רק דעכ"פ לא עדיף מרובא והוי חשש מדרבנן, ובדרבנן הוי ספיקא דפלוגתא ולקולא, וא"ל דלמא באמת הבטיח למי שהלך בספינה שיתיר הספלאוויס כמו שהבטיח לזה דז"א דהא באמת אמרינן כאן נמצא וכאן היה, אך באמת בספינה לא חייך זאת, משים דהוי ממקום למקום שהלך הספינה. אך עכ"פ קודם שהלך הספינה אמרינן כאן נמצא וכאן היתה ובתוך הים שכבר לא נטל הספלאוויס:

(ה) ונידון דהוי רק שמו לחוד [ולא שם אביו], לפי מה שמבואר בתשובת צמח צדק כיון דשמו ידע ולא הוחזק עוד מי ששמו כן, ובדרך זה שידענו שהלך לא מספקינן באחר. ועוד לפמ"ש בתשובת משאת בנימין, דכיון דהך סחורה דנסע עמה הוי סימן. ועוד לפמ"ש הרא"ש גבי עובדא דיוצא בקולר. דכיון דאמרה החבורה בדרך זה. ואנו ידעינן דבדרך זה הלך החבורה לא מספקינן בחבורה אחרת וכן הביא ב"י והובא בקע"ג סי' קפ"ג ובתשובות קע"ג סי' רע"ד ועוד דכן פסק המ"ב כהרא"ש והובא בס' הב"ש:

והנה בג"ע מוזכר ששהו כשיעור שתצא נפשו, אע"ג דבאמת לא בעינן מ"מ בכאן בודאי בעינן, דהא לא אמר לשון שנטבע. ובלשון שנטבע הוי אמרינן דמסתמא הוי כדי שתצא נפשו דאל"כ לא נקרא טביעה. משא"כ בכאן דאמרו רק דראו דשקע הספינה כמו שראה בעינן דיאמר כדי שתצא נפשו:

(ז) והנה אם אמרינן דמסתמא [לא] השגיח עד. הא איתא בס' ב"ש דאם במעמד אחד אומרין דנתקדשה ואמרו שני עדים דלא ראו הוי כמו שאומר לא נתקדשה ויותר מזה מבואר בתשובות מהרי"ק בשורש קע"א דף ק' דאם לא הוי הכחשה מעדים דאומרים נתקדשה אמרינן דלא ראינו הוי ראיה. ועוד דאם בעינן דיהא רואה דוקא בכיון אזי לא הוי מהימן כותי. כיון דאין כוונתו להעיד:

(ח) והנה בתרי רובא דפסק הבית יעקב, דבתרי רובא רשאי להנשא מוכרח מהרמב"ם (ד) דפסק דאם ראוהו צלוב, והעוף אוכל בו אע"פ כו' ופירש הכ"מ דהוי מגוייד. ובמגוייד איתא להדיא במרדכי דהוי אומדנא דהוי רוב אלמא דלא מהני תרי רובא, וכן איתא בתשובת ב"י דמביא הירושלמי דהוי כמו מים שאין להם סוף:

והגם דאיתא בתשובת הריב"ש סי' שע"ט. ומשמע דאם הוי מדרבנן, והוי תרי מדרבנן הוי שרי. י"ל דהריב"ש אזיל לשיטתיה, דסבר גבי ספינה שנותן עליה חומרי חיים. משום דתרי חזקות נגד הרובא והוי ספיקא מן התורה אע"ג דהוי רובא, אבל באמת הוי רובא, (ה) ומה שרצה הב"י לומר דחולה דמיא להא דשבויה וחיישינן למיתה. באמת לא הוי רובא רק דפי' דהוי חייש טפי למיתה. משא"כ אדם בריא והוי רק ספק ולא רובא. וכן איתא בתשו' הראנ"ח בסי' ע"א וע"ש היטב:

(ט) ומה שרצה חכם אחד לומר דמהרמב"ן דיבמות מוכח דאמרינן כאן נמצא. באמת שם לא כתב הרמב"ן. רק דהיכא שאמרו יוב"ש דהזכירו שם אביו ולא חיישינן עוד בתרי יצחק אבל בלא שם אביו בודאי לא הותר, ונידון דהוי בכאן חולה. אע"ג דלא ידעינן דהוי בשעת מעשה חולה. רק מקודם. י"ל ע"פ מ"ש התוספות דב"ב דף קנ"ג ע"ב דמוקמינן מסתמא דהוי חולה כמו מקודם דהא דבחולה אמרינן בחזקת שהיא קיים ולא מת הא חולה היה כן מוכח שם מהא דאמרינן שם אטר ליה, אביי ומה ספינה שרובן לאבד נותנין עליהן חומרי חיים וחומרי מתים, חולין שרוב חולין לחיים לא כ"ש:

ולכאורה קשה. לפמ"ש הריב"ש דמיירי הש"ס דנטבע רק דלא שהה, ומצרפין שני חזקות ובכאן לא שייך שני חזקות, דליכא חזקת חי כיון דצ"ל דהא מת השתא, ונשאר רק חזקה אחת וא"כ באמת בלא ק"ו מספינה, ע"כ צ"ל דלא משגח רבה דאמר שם הרי מת וה"ק מוכיח עליה בהך רובא דרוב חולין, ולא חייש לספיקא דלא הוי אפי' ספיקא דהא רוצה להוציא ממון בזה וא"כ מאי הוי דבשלמא שם דספינה שני חזקות עדיפי וא"ל דכיון דשני חזקות עדיפי מרובא, וא"כ רובא וחזקה עדיף מחזקה דהשתא, או דהוי כמו מקודם, דמנלן זאת והאיך הוה ק"ו דיליף דכמו דנגד רוב מועיל שני חזקות ה"נ נגד חזקה. דעדיפי יותר מן הרוב מועיל רוב עם החזקה, הגם אפשר כן. אך לא הוי קל וחומר, דלמא עדיף הך חזקה יותר מן הרוב דאפי' נגד רוב מהני נגד חזקה לא מהני כיון דליכא קל וחומר:

(י) ואך דה"פ דכמו דאמרינן דאוקי נגד חזקה דהוי כמו דהוי מקודם וא"כ כיון דהוי כמו מקודם. ואינו ניצל בשהה שתצא נפשו. וא"כ בודאי הוי נטבע. ואלא דלא אמרינן דהוי כמו חזקה מקודם. וא"כ פשיטא תיקשי קושית התוס' דהוי חזקת שהוא קיים (ו):

(יא) והנה מה שהקשה הגאון מוה' יצחק אלמודה. על ס' ב"י מהא דארכובא. (ז) י"ל משום דבאמת אפ"ל דהך רגל נחלש בעת דהוי שיעור מועט. לבא ליבשה רק דהם המבי"ט והב"י אומרים היכי דהוי חולה לא מצי לשוט ע' דף ולהרכיב על דף. משא"כ בזה אפשר דהוי מיד צפה (ח). לאחר כך על פני המים דהוי נחלש הרגל בשעה דהוי רחוק מכאן. ואח"כ מיד צף על פני מים. וח"כ מתורץ קושיתו:

אך באמת מהרשב"א דהביא המ"מ (ט) דבנתלש הארכובה כגון דראו דהוי מרגל אדם זה. כגון דקשרוהו ברגלו או שראוהו מתחילה ועד סוף ולא נתעלם מן העין עד שהעלו את הרגל. עי"ש ואח"כ שהה כדי שתצא נפשו. ולא מוקי בסימנין מובהקין אזי שפיר תקשי קושית הגאון הנ"ל:

(יב) או דאפשר. דשם שנתלש הרגל. תו לא הוי שם המים עמוקים. מעל ראשו. רק דיכול הראש ליהוי מעל פני המים. או דהוי בעת ההיא במחילה של דגים. והמים הביאו הרגל לכאן דהנה בודאי סברתו של הבית יעקב. לא הוי רק אם שהה כדי שתצא נפשו אבל אם לא שהה בודאי גם בחולה אסור. וא"כ דילמא לאחר התלישה. תו לא הוי שהה כדי שתצא נפשו:

(יג) והנה הא דכתבתי מכח קורבא. הוי מוכה אפילו נגד החזקה. דהוי בכאן חזקת א"א משום דהא רובא וחזקה רובא עדיף. וא"כ קשה על רבי חנינא (י) דנקט רוב וקרוב רובא עדיף. אמאי לא נקט רבותא יותר דאפי' חזקה עדיף אלא ודאי דחזקה לא עדיפא. וא"ל דילמא הוי בחזקה שוין. וא"כ הדר הוי כמו דליכא חזקה. ולשיטת הרמב"ם. בלא חזקה הוי רק ספיקא מדרבנן אסור. ובדרבנן מהני סימנין:

(יד) ואפשר אפי' הנך פוסקים דחולקין על הרמב"ם מ"מ בכאן בספק דאינו מצוי. בודאי הוי רק מדרבנן וכאן כיון דהוי אינו שכיח שיירות. הוי ספק דאינו שכיח. וכן ע"י סימנין הוי אינו שכיח ועיין בסימן נו"ן בש"ך ליו"ד שם מבואר כן:

(טו) והנה עוד. הא כתבו התוס' כתובות בדף כ"ב ע"ב ד"ה הבא כו' דחזקה דאשה דייקא ומינסבא מרע לה לחזקת אשת איש. וא"כ לא הוי חזקה מעליא. וא"כ הוי קורבא עדיף דכיון דשויה עם חזקה מעליא. וא"כ נגד חזקה גרוע, בודאי קורבא עדיף מן כחזקה גרוע. הך חזקה דהוי דייקא למינסבא מגרע לחזקה דאשת איש:

(טז) והנה מה שכתבתי להקשות על תשובת הריב"ש מהא דב"ב. אח"כ עיינתי היטב בגוף תשובת הריב"ש וראיתי שטעם של הריב"ש הוי משום דהוי תרי חזקות חזקת חי וחזקת אשת איש. ואך באמת הוי רוב נטבעין לאיבוד. אך לפמ"ש הריב"ש הוי תרי חזקות וא"כ בכאן בב"ב ליכא חזקת חי. וא"כ עדיין קשה מאי מקשה אביי לרבה. וא"ל דהכי מקשה כמו דחזינן דשם אפילו דאיכא רובא דעדיף מחזקה. מ"מ היכא דהוי תרי חזקות לא מהני רובא. וא"כ בכאן איכא רובא דרוב חולין לחיים. וחזקת מרא קמא. ומהני נגד החזקה דמת השתא. וא"כ עדיין קשה. הליך שייך ק"ו דהא באמת צ"ל הא דהשתא מת הוי עדיף בלא"ה. מרוב חולין לחיים. וא"כ מאי ק"ו אם מצרפין שני חזקות למיגרע רוב. והוי ק"ו דמצרף לגרע חזקה דעדיף מרוב. ולפמ"ש שם א"ש:

והנה באמת מ"ש שם מכח כאן נמצא וכאן היה. או מכח קרוב. א"ל מכח דהוי חזקת אשת איש. דבאמת הא הוי מוכח בפסחים דאמרינן אפילו בדאורייתא. וכמ"ש הפר"ח דאפילו בלא ביטל אמרינן דמסתמא זה הככר הוא שנטל העכבר. אך דמשם לא מצי יליף. משום דהכא הוי חזקת א"א. וא"כ כאן די"ל כאן נמצא. הוי כמו חזקה נגד חזקה. דהא חזקת חי לא שייך. דהא ממ"נ אחד מת. וא"כ הוי כמו דליכא חזקה. וא"כ הוי כמו דהדין להפר"ח בפסחים דאמרינן בודאי זה הוא:

(יז) והנה באמת מריב"ש שם בתשו' סי' שע"ט משמע שם. דאם הוי שני חששות דרבנן הוי ברי. אך באמת הריב"ש ס"ל. דתרי חזקות אוקמינן נגד רוב. וא"כ אפי' איכא תרי רובא מ"מ ברוב אחד עכ"פ מן התורה אסור. דתרי חזקות נגדן. אך אם הוי מיעוטא דמיעוטא. אזי הוי רק מדרבנן. ומשא"כ הרמב"ם דלא ס"ל כתשובת הריב"ש. שכתב כל היכא דאיכא רובא. אזי כו' וס"ל דרובן למיתה אזי שרי מן התורה. וכן איתא להדיא במרדכי סוף יבמות. וז"ל בראוהו מגוייד והחיה אוכלת בו. וכן במגוייד לא אזלינן בתר אומדנא. משמע דהוי כמו מים שאין להם סוף מדאורייתא שרי:

(יח) והנה מה שרצה חכם א' להביא ראיה מהרמב"ן דיבמות דאמרי' כאן נמצא וכאן היה. ודאי ל"ד. דשם הוי יצחק ריש גלותא. וא"כ דוקא שם שהוחזק בשם זה. ולא חיישינן לתרי יצחק. וע"ז אמר הרמב"ן כ"נ וכ"ה. דאל"כ וכי הוי הדין להרמב"ן. דאם נמצא אדם אחד נהרג בדרך. ולא ידעינן. מי הוא זה. אך ידעינן. דאותו אחד הלך בדרך זה. דתנשא אשתו. זה בודאי אינו. וכן איתא בתשובת צ"צ. דאם מזכיר שמו והלך בדרך זה. אז אמרינן דזה הוא אבל אי לא ידעינן דזה הנהרג הוי שמו כך. לא מהני מה דהוא הלך בדרך זה. ע"ש סי' נ"ח:

והנה מאי דמביא הח"צ ראיה מתשובת הרא"ם דבאין שכיח שיירות מהני סימנין. וכתבתי לעיל טעם לסברתו ובאמת נוכל לומר דזה הוי ג"כ טעם של הרח"ש, דכתב דמהני היכא דאין שכיח שיירות. מהני שם דיוב"ש. היינו כמ"ש הריב"ש סי' שע"ט דבתרי דרבנן לא חיישי רבנן וא"כ יוב"ש דחוששין כתבו התוס' בב"מ דהוי רק מדרבנן. והא דלא אזלינן בתר קורבא הוי נמי מדרבנן. ובתרי דרבנן לא חייש. וכמ"ש בריב"ש הנ"ל. וטעם של הח"צ דבדרבנן דבקרוב חוששין. ולא אזלינן בתר קורבא הוי מדרבנן. ומהני סימנין מדרבנן וכמש"ל יע"ש היטיב:

תוכן העניינים

שות רבי משולם איגרא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה