שות פרי הארץ חלק ג· רבי ישראל מאיר מזרחי
יורה דעה · סימן ג
הלכות רבית
שאלה כי לא יחדל אביון מקרב הארץ ובני ציון היקרים מטה ידם ואין לאל ידם להחזיק ביד האביונים להעביטם כי ע"כ העניים והאביונים מוכרחים הם ליקח מעות ברבית מן הגוים והגוי המלוה לא יתן מעות לעני ואביון אם לא בערבות ישראל אחר אשר ראוי לסמוך עליו. ובאופן זה מוצאים העניים מעות ואם לאו מתעלפים ברעב. וע"כ שאל השואל אם יש לסמוך על ס' ריא"ז שכתב פ' הרבית שאם הגוי כולל בשטר הקרן והרבית וזקפן עליו במלוה שיכול ישראל חבירו להיות לו ערב וכתב שכן עמא דבר והביאו מוהריק"ש ז"ל בהגאותיו מוסכם מכל הפוסקים וגם הרב כנה"ג בי"ד סי' ק"ע הביאו בלי חולק וכיון שכן שרי באופן זה או אם המצא ימצא חולק ויהא איסור בדבר יורינו המורה לצדקה הדרך אשר נלך בה ויבא שכמ"ה.
תשובה חזה הוית רמז דנא נפתח בגדולים הררי קדם דומה בדומה נשאל בבית מדרשו של מוהראנ"ח במים עמוקים סי' ו' והניף ידו עליה באורך וברוחב מבינתו וז"ל השואל ישראל שהלוה לגוי בריבית וזקף עליו הריבית איך חייב לו מאה ועשרים וכו' וישראל נעשה ערב לישראל על הריבית והקרן וכדיני הגוים האלה שהמלוה גובה ממי שירצה תחילה כדין ערב קבלן ע"כ. ובתשו' האריך להתיר דכל שאינו ערב שלוף דוץ דשרי וכן עלתה הסכמתו לענין דינא, ולהיות כן מפאת זה הוא הדין והוא הטעם להתיר ג"כ בנ"ד אכן לענין מה שכלל הקרן עם הרבית אשר עליה נתיסדה שאלתנו. הנה מוהראנ"ח ז"ל התחיל לדון על פרט זה ואסיפא דדינא לא זכינו לאורו כי חבל על דאבדין, והן קדם הראנו לדעת כי בענין זקיפת הריבית אי חשיב כגבוי או לא, הציג הבריתא דפ' הרבית דף ע"ב דת"ר ישראל שלוה מעות מן הגוי בריבית וזקפן עליו במלוה ונתגייר אם עד שלא נתגייר זקפן עליו במלוה גובה את הקרן ואת הריבית ואם משנתגייר זקפן עליו במלוה גובה את הקרן ואינו גובה את הרבית משמע דבתר זקיפה אזלינן דכיון דזקפן עליו במלוה הוו כקרן גמור. ואיכא למי' דהיינו דוקא שעלה הרבית ואח"כ זקפו עליו במלוה דכיון שכבר נתחייב בו מקודם וזקפו עליו וכתב לו כך וכך אני חייב לך הוי כקרן, אבל ריבית שלא עלה עדיין אפשר דאין זקופה מועלת ורש"י ז"ל כתב שם וזקפן עליו לאחר זמן חשב עמו על הריבית וזוקף הכל ביחד במלוה וכותב לו שטר עליהם כך וכך אני חייב לפ' וגובה את הריבית דמשעת זקיפה הוי כגבוי ודבריו נוטים למ"ש. אבל מדברי מוהר"ם ז"ל בתשו' שהביא המרדכי בשמו נראה דאפי' ריבית שעתיד להעלות שזקפו עליו מעתה במלוה חשיב זקיפה שכתב על אודות המלצר שהלוה מיהודי ך' ליטרין בל' וכו' שחייב לשלם כל הל' דבתר זקיפה אזלינן וכו' כדאמרינן פ' הריבית וכו' יע"ש. והן אמת נלע"ד דטעמיה דמוהר"ם דמדקאמר תלמודה זקפו עליו קידם שנתגייר גובה וכו' ולא מפליג בין רבית שהעלה לרבית שיעלה אלמא דס"ל דכל שזקפו בהיתר מהני אפי' לרבית שיעלה. דאי לאו הכי ליפלוג וליתני בדידה דאף בזקפו קודם שנתגייר לא מהני אלא ברבית שעלה ומדלא מפליג בהכי ש"מ דס"ל לתלמודא דאין לחלק בין רבית שעלה לרבית שיעלה דבכל גוונא שרי כל שזקפו קודם שנתגייר.
והרא"ש ז"ל כתב וז"ל ישראל שלוה וכו' ואם משנתגייר זקפן עליו גובה את הקרן ואינו גובה את הרבית ואפי' ברבית שעלה עליו קודם שנתגייר דלא זקפן עליו קודם שנתגייר במלוה השתא הוא דשקיל מיניה רבית ע"כ. והרב מוהראנ"ח ז"ל כתב שיותר נוטים דברי הרא"ש שדעתו להתיר אף ברבית שיעלה כל שזקפן עליו והכריח הדבר מדהוצרך הרא"ש לומר ואפי' ברבית שעלה עליו קודם, דבשלמא אם בזקפן קודם שנתגייר ס"ל להרא"ש דלגמרי שרי ואפי' ברבית שיעלה אמטו להכי הוצרך להשמיענו דבזקפן לאחר שנתגייר אפי' ברבית שעלה דאסיר דסד"א דדוקא רשות שיעלה הוא דאסיר אבל רבית שעלה שרי קמ"ל דאפי' ברבית שעלה אסיר. אלא אי ס"ל דגם בזקפן קודם שנתגייר לא שרי אלא רבית שעלה א"כ מה בא להשמיענו בזקפן לאחר שנתגייר דאפי' רבית שעלה אסיר הא ודאי פשיטא דאי לאו הכי מה בין זקפן קודם שנתגייר לאחר שנתגייר. אלא ודאי דס"ל להרא"ש דאפי' רבית שיעלה שרי בזקפן קודם שנתגייר, זה הכריח מוהראנ"ח בדעת הרא"ש.
אכן רואה אנכי כי מחלוקת קדומה בפי' דברי הרא"ש נחלקו ההרים הרמים ה"ה מוהריק"ו סי' קל"ו והרב תה"ד סי' ש"ג כאשר הובאו האנשים ביתה יוסף בי"ד סי' ק"ע וסי' קע"א דמוהריק"ו תפס במושלם בדעת הרא"ש דלא מהני זקיפה דקודם שנתגייר אלא דוקא לרבית שעלה, והתה"ד ס"ל בעדו דאף לריבית שיעלה התיר הרא"ש.
וראה ראיתי בס' גידולי תרומה דף רל"ח ע"ב תמה על מוהריק"ו איך מצא מקום לומר דסבר הרא"ש בישראל שלוה מגוי שאינו גובה מה שעלה אחר הגירות דא"כ מאי האי דכתב הרא"ש ואם משנתגייר וכו' אינו גובה אפי' ברבית שעלה וכו' דכיון דלמוהריק"ו אף כשזקפן קודם שנתגייר כל עצמו של היתר אינו אלא דוקא במה שעלה קודם א"כ ע"כ מאי דקאמר בבריתא שאסר בזקף אחר שנתגייר הוא בהכרח מה שעלה קודם שנתגייר דאי במה שעלה אח"כ הא אפי' זקפו קודם שנתגייר אסור וא"כ מה משמיענו הרא"ש באומרו ואפילו רבית שעלה וכו' ולא הי"ל להרא"ש אלא לתת בו הטעם ולומר ואם משנתגייר וכו' דכיון שלא זקפן וכו' ולא היה צריך לומר ואפי' רבית שעלה וכו' עכ"ל יע"ש.
ולעד"ז להליץ דעיקר מה שלמד מוהריק"ו לומר בדעת הרא"ש הוא ממ"ש ואפי' רבית שענה וכו' דלמה לו להרא"ש בדברים אלו. אלא ודאי דבכונה מכוונת כתב כן, שאם היה מביא הבריתא בצורתה והיה נותן טעם לבד כיון דלשון הבריתא סתמא קתני ואפשר לפרשה דמ"ש זקפן קודם שנתגייר גובה את הקרן ואת הריבית דלגמרי קאמר ואפי' רבית דאחר גירות וכמ"ש התה"ד א"כ גם אם הרא"ש היה מביאה בסתם היינו מפרשים אותה כן. לאפוקי מזה הוצרך הרא"ש ז"ל להוסיף ואפי' ברבית שעלה קודם וכונת דבריו לומר דלא מיבעיא בריבית שיעלה דאסור דאפי' בזקפן קודם שנתגייר אסור אפי' ברבית שיעלה וה"נ אסור אלא אפי' ברבית שעלה דבזקפן קודם שנתגייר שרי הכא אסור מטעם דיהיב הרא"ש דכיון דלא זקפן קודם השתא ניהו שקיל ריביתא, כנ"ל פי' דברי הרא"ש ז"ל ומהכא הוא דנפקא ליה למוהריק"ו כן בדעת הרא"ש ז"ל ודוק.
איך שיהיה לענין זקיפת הרבית שעלה דעת הכל מסכמת דכל שזקפן קודם שנתגייר הרי הוא כגבוי ולא נחלקו הפוסקים אלא ברבית שיעלה, דלדעת מוהריק"ו בדעת הרא"ש לא מהני וכן נוטים פירש"י וכמ"ש מוהראנ"ח דבמה שעלה הכל מודים דמשעת זקיפה כגבוי דמי.
ואיברא דקשיא לי מההיא דפ' יש נוחלין דף קכ"ד ע"ב דאמרינן שלחו מתם בכור נוטל פי שנים במלוה אבל לא ברבית ופי' רשב"ם במלוה של גוי אבל לא בריבית אעפ"י שכתוב בשטר ומלוה כמאן דגביא דמיא הואיל ונקיט שטרא אבל ריבית אע"ג דנקיט שטר וכבר עבר הזמן משמת אביו לא דאין לך ראוי כזה דבר שלא היה שלו מעולם וכו יע"ש. הרי דאפי' בריבית הזקוף בשטר יעלה כבר הוי ראוי ולא גבי. וא"כ היאך כאן אמרינן דזקופת ריבית הוי כגבוי לענין רבית שעלה. ויש לתרץ בחדא מתרי גווני או שמא דכל הני רבוותא יסברו ההיא דבכור דלא כפי' רשב"ם דהא דאינו נוטל ברבית היינו רבית שיעלה מעת המיתה והלאה אבל רבית שעלה קודם לכן מההלואה עד מיתת האב מאחר דזקפו בשטר הוי כגבוי ונוטל פי שנים ודלא כפי' רשב"ם. או אפשר דאתי אפי' לפירוש רשב"ם וע"כ לא קאמר רשב"ם דאינו נוטל אלא רבית שעלה משמת אביו ואילך דלהא ריביתא הוא דאינו נוטל משום דעיקר זכיית הירושה הוא משעת מיתת אביו והך רבית דמשעת מיתה ואילך אף דנוקף קודם מיתה מ"מ רל שלא עלה קודם מיתת אביו מה שיעלה אח"כ הוי ראוי מה שיעלה מעת המיתה ואילך, אבל מה שעלה קודם מיתת אביו גם רשב"ם יסבור דנוטל פי שנים דמאחר שנזקף עליו קודם המיתה הי"ל כגבוי, ואל יקשה עליך לפי זה דא"כ כדפריך עלה דההיא דשלחו מתם למאן אי לימא לרבנן השתא וכו' אלא לר' ולר' ברבית לא והתניא רבי אומר בכור נוטל פי שנים בין במלוה בין ברבית ומשני לעולם רבנן וכו' לוקמא לעולם כר' והא דשלחי מתם היינו ברבית שיעלה לאחר מיתת אביו הוא דלא שקיל, וההיא דר' דקאמר דנוטל ברבית היינו ברבית שעלה קודם מיתת אביו הא לא קשיא חדא דטפי עדיף לאוקומא כחכמים דרבים נינהו מלאוקומא כר' דיחידאה הוא, ועוד דמאחר דר' ס"ל דבשבח ששבחו נכסים לאחר מיתת אביהם שקיל, א"כ לדידיה אף ברבית שיעלה לאחר מיתה ס"ל לש"ס דודאי שקיל לדעת ר' דלא גרע משבח ששבחו הנכסים לאחר מיתה דשקיל ה"נ ודאי דשקיל והלכך לא מצי לאוקומא כר' ומוקי לה כרבנן דכי היכי דלדידהו לא שקיל בשבח ששבחו נכסים לאחר מיתה ה"נ ברבית דלאחר מיתה דכוותא דלא שקיל ולעולם דרבית שעלה קידם מיתת אביו קא שקיל לכ"ע מאחר דנזקף עליו במלוה ומעת הזקיפה כגבוי דמי אבל מה שיעלה אח"כ לא. ובהכי אתיא הך סוגיא שפיר לדעת רש"י ומוהריק"ו ודעימיה.
א"נ דהגם דבעלמא ס"ל דרבית שעלה מעת הזקיפה הוי כגבוי ס"ל דגבי בכור שאני מאחר דשנה עליו הכתוב בכל אשר ימצא לו לעכב ולומר דגבי בכור הוי ראוי אבל בעלמא לא כנ"ל ודוק.
אכן רואה אנכי דאין לחלק בין ירושת בכור לעלמא שהרי בתשו' המיוחסו' להרמב"ן סי' רכ"ג נסתפק על רבית הכתוב בשטר אם אפשר לזכותו במכר או במתנה ודקדק מהך סוגיא דפ' יש נוחלין דלא מצי לזבוני יע"ש. הרי שדימה דין הבכור לעלמא וכי היכי דגבי בכור ס"ל לרבנן דלאו כגבוי דמי ה"נ בעלמא ולכן מחוורתא כדשנינן מעיקרא. אלא דקשיא לי על מ"ש הש"ך בח"מ סי' ס"ו ס"ק ס"ג על מ"ש הרב המפה סעיף ל"ב ואם מכר לו ש"ח של גוי ומחלו צריך לשלם לו אף הרבית שעלה עליו וכתב הש"ך ז"ל דברי הרב צ"ע דנהי שכתב הב"י מח"ו כב' בשם תשו' רשב"א ורבינו ירוחם וכו' דצריך לשלם לו גם הרבית מ"מ הרי הרשב"א גופיה בתשו' אחרת נסתפק אם יכול למכור כלל הרבית והיא בתשו' הרמב"ן סי' רכ"ג וכיון שכן כיון שאין הרבית נמכר אע"ג דהיה יכול לגבותו אינו חייב לשלם דמניעת הריוח לא הוי היזק ופשי' דהר"ש בתשו' רמב"ן שם מיירי אף ברבית שעלה כבר כדמשמע התם להדיא וכו' עד ובעל כרחין צ"ל דהרשב"א ורבי' ירוחם שכתבו דצריך לשלם לו אף הרבית מיירי כשזקף עליו הרבית בשטר במלוה ואז הו"ל כגבוי וכדמוכח בש"ס פ' איזהו נשך וכו' אבל מלשון הרב שכתב אף הרבית שעלה עליו לא משמע כן וצ"ע עכ"ל. וכונתו בזה דדברי הרב' המפה שכתב אף הרבית שעלה עליו משמע דלא איירי בזקפו עליו הרבית בשטר וא"כ לדידיה נמצאו דברי הרשב"א דקשין אהדדי ולהכי הניחה בצ"ע, ולדידי לא קשיא לי כלל דברי הרב, דאיברא דס"ל שדברי הרשב"א ורבינו ירוחם מיירי בזקף עליו הרבית בשטר. מיהו מה שכתב אף הרבית שעלה עליו כונתו בזה להשמיענו דאפי' דזקף הרבית בשטר לא גבי אלא הרבית שעלה עליו דוקא דזהו הוי כגבוי אבל למה שיעלה מכאן ואילך לא הוי כגבוי וכדעת רש"י ז"ל ומוהריק"ו ז"ל בדעת הרא"ש ז"ל בפ' הרבית דסבירא ליה כן דלא חשיב גבוי אלא מה שעלה קודם הגירות אבל מה שיעלה אחר הגירות לא הוי כגבוי ה"נ דכוותא דאף שזקפו לא גבי אלא דוקא הרבית שעלה ובזה הוא דמחייב לשלם שהרי הזיקו במה שמחלו. ומ"ש הרב המפה אף הרבית שעלה עליו ה"פ דמלבד הקרן מחייב לשלם לו אף הרבית שעלה עליו בדוקא מאחר דהוי כגבוי אבל הרבית שיעלה לא וכסברת מוהריק"ו ודעימיה ובזה סרה מהר תלונתו מעל הרב המפה. כי עפ"י חילוקו אשר שם הש"ך בדברי הרשב"א אהדדי מיתוקמו גם דברי הרב המפה שפיר שכונתו כדכתיבנא ועלו ובאו על נכון, אמנם תירוץ הש"ך גופיה במה שרצה להשוות דברי הרשב"א אהדדי דמ"ש הרשב"א ורבי' ירוחם מיירי בזקף עליו הרבית וכו' משמע דס"ל דמ"ש בתשו' הרמב"ן סי' רכ"ג דלא מצי למיזבן הרבית מיירי בלא זקפן עליו. והא ודאי לא שמיע לי כלומר לא סבירא לי כלל. חדא שהרי מדברי הרמב"ן במ"ש בתשו' הנז' ומכאן נסתפק לי זה כמה רבית הכתוב בשטר אם אפשר לזכותו במכר או במתנה כלל וכו' והביא ראיה מההיא דפ' יש נוחלין, פשט הדברים מוכחו דמיירי בזקף הרבית בשטר, ואפי"ה העלה דאינו יכול למכרו משום דלא הוי כגבוי וראיתו מוכחת עליו מההיא דיש נוחלין לענין בכור דאסקינן דלא גבי הרבית בשטר משמע אפי' בזקף לא מהני, וא"כ איך העלה הש"ך ארוכה למחלתו בחילוקו, והנר' לי בישוב דעת הש"ך דס"ל דתרי מיני זקיפות איכא דמה דאמרינן דזקיפת רבית מהני דהוי כגבוי היינו דוקא כשכתוב בשטר חייב אני לך מאה ועשרים ולא הוזכר שם רבית כלל אלא דכלל הקרן עם הרבית בשטר ודוקא בזקיפא כי האי הוא דאמרינן דכגבוי דמי ובהכי מיירי הרשב"א ורבינו ירוחם שכתבו דבמוכר שט"ח ומחלו דחייב לשלם הרבית אמנם הך תשו' דהרמב"ן מיירי ברבית הכתוב בשטר בפי' כגון שכתוב לויתי מאה במאה ועשרים לשנה דאף שהרבית ג"כ כתוב בשטר מ"מ כל כי הא לא חשיב כגבוי דמאחר שמוזכר הרבית בפי' שהעשרים הוא לשנה נמצא שבכל יום ויום הוא מרויח ואי בעי לסלוקי בזוזי תוך השנה אין פורע לו כל העשרים של הרבית רק הרבית שעלה לפי רוב הימים היוצאין ובודאי דבזה אף הכתוב בשטר לא חשיב כגבוי והיא גופא מיירי הך שמעתתא דפ' יש נוחלין דברבית כזה הוא דלא הוי כגבוי אבל בזקף ממש הרבית עם הקרן וכללו בתוך השטר וכתב חייב אני לך מאה ועשרים סתם אז ודאי דחשיב זקיפה שפיר והוי כגבוי ובזה עלו ובאו דברי הרשב"א על נכון לפי תירוץ הש"ך.
אכן אי קשיא הא קשיא ממה שהראני איש עמיתי כמהר"י ערוך יצ"ו תשו' להרשב"א ז"ל הביאה הב"י בח"מ סי' ק"ד מחו' ח' ז"ל כתב הרשב"א שאלה:
שנים שהלוו לגוי בזה אחר זה ואין בנכסי הגוי לזה ולזה וכשבא ראובן, המוקדם לגבות שטרו קרן ורבית טען שמעון קרן והרבית שהרווחת קודם אתה נוטל ומן המותר אגבה קרן חובי לפי שלא חל חוב הרבית מזמן השטר אלא בכל יום הוא מתרבה והוא יכול לפורעו בכל עת ולסלקו. תשובה:
אין בדברי שמעון כלום לפי שמשעת זמן השטר חייב עצמו בכל הרבית שיעשו מעותיו ובהדיא שנינו גבי פוסק לזון את בת אשתו שניזונית מנכסים משועבדים וכו' והטענה שאמרת דאי בעי למפרעיה וכו' מההיא נמי שמעינן וכו' יע"ש, הנה מתשו' זאת נר' דס"ל להרשב"א דרבית דגוי אפי' שלא זקפו עליו במלוה כגבוי דמי ממה שהעלה שהדין עם ראובן לגבות החוב והרבית, וא"כ מה נסתפק אם יכול למכרו או ליתנו במתנה והעלה דלאו כגבוי דמי הרי מתשו' הלז משמע דכגבוי דמי. ובשלמא בההיא דמחלו שכתב דחייב לשלם גם הרבית ניחא משום דס"ל דכגבוי דמי אפי' בלא זקיפה אבל הך תשו' דרמב"ן סי' רכ"ג קשיא, והנר' לומר לזה והוא דא"כ תיקשי לן הך סוגיא דפ' הרבית דמפליג בין זקפו עליו במלוה ללא זקפו כנ"ל ומה יענה הרשב"א להך סוגיא. אלא ודאי דלענין ב"ח גופיה ודאי שהדין נותן דאף דלא זקפו כגבוי דמי וכדיהיב טעמא הרשב"א לפי שמשעת זמן השטר חייב עצמו בכל הרבית ודוקא לענין גוי ונתגייר הוא דמפלגינן בין זקפו קודם שנתגייר לזקפו אחר הגירות, אבל לענין שיהיה ממש כשלו שיוכל למוכרו או ליתנו במתנה בהא ודאי דס"ל דלאו כגבוי דמי לענין זה דומיא דבכור דלא חשבינן ליה כגבוי ה"נ לענין מכירה או מתנה. אמנם לגבי הב"ח גופיה ודאי דחשבינן ליה כגבוי לומר דמההיא שעתא זכה ביה ניהו כנ"ל כעת בישוב דברי הרשב"א ז"ל. כלל העולה דרובא דרבוותא זולתי מוהריק"ו ז"ל כ"ע סברי מרנן דלענין הרבית משעת זקיפה חשיב כגבוי בין לרבית שעלה ובין לרבית שיעלה וגם מוהראנ"ח שקרא ערער מ"מ לענין הלכה לא פורש מאי דעתיה כי לא זכינו לאורו ובכן אם נלך ונדון אבתריהו הדבר יוצא לנ"ד דהלכתא כריא"ז ומוהריק"ש והרב המאסף דכל שזקף הרבית עם הקרן יכול ישראל להיות ערב בשבילו. ומה גם דס' מוהריק"ו הכל תמהו עליה כאשר הזכרנו לעיל דיותר נוטים דברי הרא"ש כס' מוהר"ם רביה, ומכ"ש דגם מוהריק"ו הגה שהביא סברת הרא"ש מ"מ לא עשאה עיקר להלכה ואדרבא לענין דינא בנ"ד דן את הדין כס' מוהר"ם דס"ל דזקיפה מהני גם לרבית שיעלה ועליה נסמך מוהריק"ו להתיר בנ"ד כאשר יר' הרואה ולכן ודאי דהלכה למעשה עדיף ונמצא דגם מוהריק"ו מן המנין להסכים להתיר נ"ד לצאת ערב אפי' הוראתו למעשה, וא"כ הדין יוצא לנ"ד להתיר כנ"ל כעת.
ישראל מאיר מזרחי.