אור ברסלב
שות פרי הארץ חלק ג יורה דעה › סימן ב

שות פרי הארץ חלק ג· רבי ישראל מאיר מזרחי

יורה דעה · סימן ב

סימן א

שאלה איש יהודי יצא מדעתו באופן שיוצא יחידי בלילה שהוא אחד מן הסימנים והוצרכו לאוסרו בכבלי ברזל כמשפט השוטים, והגיד הח"ר מנחם חביב יצ"ו שבהיותו בסאלוניקו אירע כן ליהודי אחד ואמרה אשה אחת שתרופתו היא ליקח תרנגולת מתה שהיא נבילה ולבשלה ולהשקותו מן המרק ויתרפא, ועשו כן ונתרפא רפואה שלימה והורו רבני מתא להיתירא אך ראיתם לא ידע מהיכן היא. גם הגידו שתי נשים שבקושט' אירע כן ועשו לו התרופה הנז' ונרפא. עמד השואל ושאל להורות אליו אי שרי לעשות כן לכתחילה ואפי' ע"י ישראל או לא. ושכמ"ה.

תשובה אל ה' ויאר לנו. עקרא דהאי מלתא תנן התם בפ"ח דיימא מי שנשכו כלב שוטה אין מאכילין אותו מחצר כבד שלו ור' מתיא ן' חרש מתיר. ופירש"י אין מאכילין מחצר כבר שלו ואעפ"י שנוהגי' הרופאים ברפואה זו אינה רפואה גמורה להתיר לו איסור בהמה טמאה על כן ור"מ ן' חרש מתיר קסבר רפואה מורה היא ע"כ. הרי לך דאין להתיר אכילת איסור לרפואה אפי' בחולי של סכנה אם לא שתהיה רפואה גמורה, והר"מ בפירוש המשנה שם כתב וז"ל ואין הלכה כר' מתיא ן' חרש שהוא מתיר וכו' כי זה אינו מועיל אלא בדרך סגולה וחכמים סוברים כי אין עוברים על המצות אלא ברפואה בלבד ר"ל בדברים המרפאים בטבע ורוח דבר אמיתי הוציאו הדעת והניסיון הקרוב לאמת אבל להתרפאת בדברים שהן מרפאים בסגולתם אסור כי כחם חלוש אינם מצד הדעת ונסיוני רחיק טענה חלושה מן הטוען וזה העיקר דעהו וזכרהו כי הוא עיקר גדול עכ"ל לעניננו, גם הרי"ף שם פ' בהא דלא כר"מ בן חרש וכ"נ דעת הר"מ בפ"ב מה' שבת דין ו' יע"ש. וכן הטור בסי' שכ"ח בדין מי שנשכו כלב שוטה העתיק דברי הר"מ יע"ש, ולכאור' יש לגמגם על דברי הר"מ ממ"ש בס' או"ה כלל נ"ט אות ל"ב וז"ל אבל בחולה שיש בו סכנה כתב הרמב"ם אעפ"י שאין בדבר תועלת כלום הואיל ומסוכן הוא התירו כדי שלא תטרף דעתו והיינו בין בחול בין בשבת, אבל לולא האי טעמא היה אסור כל דבר שאין טבעי משים חובר עכ"ל יע"ש. הרי דהר"מ התיר ללחוש לחולה שיש בו סכנה אעפ"י שאין בדבר תועלת כלום ויש איסור דחובר חבר אפי"ה מותר כדי שלא תטרף דעתו. וא"כ יקשה גם בההיא דנשכו כלב שוטה מאחר דיש בו סכנה אמאי פסק דלא כר"מ ן' חרש הלא אפי' שלא היה בו שום תועלת הי"ל להתיר להאכילו איסור כדי שלא תטרף דעתו דמאי שנא איסור דאכילת איסורי תורה מאיסור דחובר חבר דהוי נמי איסור תורה וכי היכי דהתיר בזה היה לו להתיר גם באכילת איסורי כיון דתרויהו אסירי מן התורה. ואולי דהתם לגבי לחש דוקא התירו כדי שלא תטרף דעתו משום דהא מיהא אין הגוף נהנה בפועל מן האיסור עצמו משא"כ באכילת איסורי תורה שהרי הוא נהנה בפועל שאוכל גוף האיסור עצמו הלכך לא התירו אלא ברפואה גמורה ואפי' בחולי שיש בו סכנה ליכא התר משום שלא תטרף דעתו כצ"ל לדעת הר"מ ז"ל.

אמנם אנכי הרואה דברי הר"מ הנז' שהביא בס' או"ה שהם דברי הר"מ פי"א מה' ע"ז דין י"א יע"ש וכתב עליו מר"ן בר"מ שם ומ"ש אפי' בשבת היינו משום דאסור להרבות בשיחה בטלה וכמ"ש רבינו פכ"ד מ"ה שבת ואפי"ה לחש זה שרי כדי שלא תטרף דעתו עליו עכ"ל יע"ש. הרי דטעמא דהתיר הוא משום דליכא איסור תורה אלא איסור דלהרבות בשיחה בטילה בשבת ולכן התיר אפי' דליכא תועלת משום שלא תטרף, אבל באיסורי תורה ממש ודאי דאין להתיר אלא ברפואה גמורה וזה ברור. ועל האיסור והיתר אני תמיה שכתב דהוי משום חובר חבר דמנ"ל ליחס בזה דעת הר"מ והלא אין בזה לתא דחובר חבר דאיסורא דחובר אינו זה. ואולי דאו"ה ראה דברי הר"מ שם בו בפרק דין יו"ד ומשם סמך עצמו לומר דאי לאו האי טעמא דשלא תטרף דעתו יש לאסור משום חובר ולכן העיקר לחלק ביניהם כדשנינן מעקרא.

באופן דלמדנו מדברי הר"מ והנלוים אליו דבחולה של סכנה אין להאכילו דבר איסור מאיסורי תורה אם לא ברפואה ידועה. וכן כתב באו"ה כלל נ"ט אות ל"ה וז"ל השיב מהר"ם על נכפה אחד שרוצה גוי לרפאתו ולהאכילו שרץ העוף נכפה הוא חולי גדול וכמכה של חלל הגוף דמי ופעמים שמסתכן ונופל לאש או למים אם הרפואה ידועה מותר ואם אין הרפואה ידועה אין בידי להתיר עכ"ל.

ומתוך דברי מוהר"ם הללי אני למד דגם שוטה כנדון שלפנינו חולי של סכנה מיקרי דמתוך שאין בו דעת פעמים שמסתכן להפיל עצמו במים שאין להם סוף או להרוג את עצמו דדמי לחולי הנופל דחשיב ליה חולי של סכנה ה"נ בשוטה חולי של סכנה מיקרי וזה פשוט אשר עין בעין רואה מתוך השטות כמה מקרים רעים ופגעים רעים יזדמנו לו אם לא שאוסרין אותו בכבלי ברזל ודבר זה אין צריך לפנים. עוד אני למד מדבריו הנז' שדעת מוהר"ם היא שוה לדעת הר"מ ודעימיה שלא התירו להאכיל איסור אפי' לחולי מסוכן אם לא ברפואה ידועה הא לאו הכי אין להתיר. ודברי מוהר"ם הללו הביאם מור"ם בהגהה בי"ד סי' קנ"ה יע"ש מבלי שום חולק.

ותרתי אני בלבי לדעת שורש דברי מוהר"ם הללו ופשפשתי ומצאתי אותם שהובאו במימוניו' בפרק י"ד מה' מאכלות אסורות וז"ל שאלו לרבי על נכפה אחד והיה גוי א' רוצה לרפאתו ולהאכילו וכו' שיש בו שרץ העוף והשיב כי נכפה חולה גדול וכו' ופעמים שמסתכן וכו' ומותר אם הרפואה ידועה ואם אין הרפואה ידועה אין להתיר ואע"ג דאמרינן בפסחים דהוה שייף לברתיה בגוהרקי דערלה אותה הרפואה ידועה היתה ואפי' למ"ד התם הניח חלב שור הנסקל על מכתו פטור משמע אבל אסור מ"מ היכא דאיכא סכנה מותר גמור כגון גוהרקי דערלה דהוי שלח כדרך הנאתה אבל כזה המעשה יכול להיות שהוא דרך הנאה באכילה זו ואסור כיון שאינה רפואה ידועה וכו' עד והמחאת רפואה שמא אין צריך המחאה גדולה כמין הקמיע שאם השרץ מרפא מכח חזק טעמו אין צריך המחאה כל כך כמו קמיע שאין בקמיע אלא מכח מזל שהם וכיוצא בהם יפה כחם ומותר וכו' עד ואם אין הרפואה מומחה אין בידי להתיר יותר מקמיע שאין מומחה וכו' עכ"ל יע"ש.

וראיתי לרב אחאי יצ"ו עמד בתשובה בשני דברים, ראשונה במ"ש מ"מ היכא דאיכא סכנה מותר גמור כגון גוהרקי דערלה דהוי שלא כדרך הנאתה ע"כ, שהדברים מתמיהין דמשמע דס"ל דאפי' במקום סכנה:

לא שרי להתרפאת באיסורין אלא דוקא שלא כדרך הנאתן מדמייתי עלה כגון גוהרקי דערלה שלא כדרך הנאתה. והא ליתא דמהש"ס פ' כל שעה דף כ"ה ע"ב בעובדא דמר בריה דרב אשי דאשכחיה לרבינא דהוה שייף לברתיה בגוהרקי דערלה וכו' מבואר שם דללישנא קמא דאמר האי אישתא צמירתא וכו' נראה דבדאיכא סכנה אפי' כדרך הנאתן שרי. ולללישנא בתרא בחולי שאין בו סכנה לא שרי אלא שלא כדרך הנאתן. וא"כ דברי מוהר"ם הם הפך הש"ס וכן פסק הר"מ שם בפי"ד ממאכלות אסורות דבחולי של סכנה מאכילין אותו דבר איסור אפי' דרך הנאתו משמע ובפ"ה מה' יסודי התורה פירש כן בהדיא, גם מרן בשולחנו בי"ד סי' קנ"ה דין ג' פסק כן להדיא. ולדידי נ"ל דל"ק דהיתוך דבריו הוא דהוא ס"ל דבין בחולי של סכנה שהתירו להתרפאת כדרך הנאתן ובין בחולי שאינו של סכנה שהותר שלא כדרך הנאתן לא הותר אלא דוקא ברפואה ידועה אבל ברפואה שאינה ידועה לא שרי לא בחולי של סכנה ולא באין בו סכנה, וראיה לזה מראשית דברי מוהר"ם שכתב ואע"ג דאמרינן בפסחים דהוה שייף לברתיה וכו' אותה רפואה ידועה. דיש לדעת לאיזה לישנא קאי אי ללישנא קמא דהוי חולי של סכנה הא אפי' דרך הנאתו שרי וא"כ אפי' ברפואה שאינה ידועה הי"ל להתיר ואי ללישנא בתרא דהוי שלא כדרך הנאתי ושלא במקום סכנה היה לו להתיר לגמרי אפי' ברפואה שאינה ידועה. אלא ודאי מדכתב סתם משמע דס"ל לכולהו לישני שהתירו לא התירו אלא דוקא ברפואה ידועה. ודומה לזה כתב הרא"ש פ' כל שעה בעובדא דרבינא הנז' דלצורך רפואה מותר אע"ג דלית בהו סכנה אבל שלא לצורך רפואה אפי' שלא כדרך הנאתו אסור מדקא"ל ר' יוחנן אין לוקין עליהן אלא דרך הנאתן משמע מלקות הוא ליכא הא איסורא איכא יע"ש. ה"נ ס"ל למוהר"מ דכל שאינה רפואה ידועה מלקות הוא דליכא הא איסורא איכא בין בחולי של סכנה וכדרך הנאתו ובין בחולי שאינו של סכנה ושלא כדרך הנאתו, וראיה לזה הוא ממ"ש מההיא דהניח חלב שור הנסקל ע"ג מכתו דפטור אבל אסור וההיא שלא כדרך הנאתו הוא כדקאמר הש"ס להדיא בפ' כל שעה ואמאי אמרו דפטור אבל אסור הלא כל שהוא לא כדרך הנאתו אפי' בחולי שאינו מסוכן שרי כמו שנראה מעובדא דרבינא דשייף בגוהרקי דערלה דמשמע דמותר גמור הוא כל שאינו דרך הנאתו אלא ודאי עכ"ל דההיא דהניח חלב דאמרו דפטור אבל אסור ברפואה שאינה ידועה היא, וההיא דגוהרקי דערלה שהותר שלא כדרך הנאתו ברפואה ידועה היא, ולפי' זה מ"ש מוהר"ם מ"מ היכא דאיכא סכנה מותר כי ההיא דגוהרקי דערלה וכו' הכי קאמר דבדאיכא סכנה מותר גמור או ברפואה ידועה ואפי' כדרך הנאתו או ברפואה שאינה ידועה כשהיא שלא כדרך הנאתו כגון גוהרקי דערלה דאז בכולהו שרי בדאיכא סכנה. אבל בדליכא סכנה לא שרינן אלא שלא כדרך הנאתו וברפואה ידועה. וזו שכתב אח"כ אבל בזה המעשה יכול להיות שהוא דרך הנאה וכו' ואסור כיון שאינה רפואה ידועה. השמיענו שאפי' שבנדון דידיה הוי חולי של סכנה מ"מ מאחר שהוא דרך הנאתו אסור הואיל ואינה רפואה ידועה שאם היה שלא כדרך הנאתו הי"ל להתיר אפי' ברפואה שאינה ידועה הואיל דהוי חולי של סכנה והוי שלא כדרך הנאתו כנ"ל בביאור דברי מוהר"ם בויתור תמיהת רב אחאי יצ"ו ודוק היטב.

ונמצאו כללן של דברים בדעת מוהר"ם דס"ל דבחולי מסוכן אם בא להתרפאת באיסורין אם היא רפואה ידועה שרי אפי' כדרך הנאתן, שנית דכל שהוא שלא כדרך הנאתו מותר כל שהוא חולי מסוכן ואפי' ברפואה שאינה ידועה, ובחולי שאינו של סכנה לא הותר שלא כדרך הנאתו אלא דוקא ברפואה ידועה הא לאו הכי אסור ואפי' דהוי שלא כדרך הנאתו כיון שהוא חולי שאין בו סכנה כנלע"ד. ומ"ש מוהר"ם בסוף דבריו ז"ל והמחאת רפואה שמא אין צריך המחאה כ"כ כמו הקמיע וכו' ביאור דבריו נ"ל עפ"י מ"ש בפ' במה אשה דף ס"א לענין קמיע מומחה איזהו קמיע מומחה כל שריפא ושנה ושלש וכו' ופי' רש"י ז"ל והא דקתני כל שריפא ושנה ושלש מיירי בחולי א' וכתבו זה הלחש ורפא ג' פעמים או לאדם אחד או לשלשה וכו' יע"ש, וכיוצא בזה כתבו התו' שם ד"ה חד קמיע לתלת גברי וכו' יע"ש. מיהו הר"מ ז"ל בפי"ט מה' שבת דין י"ד כתב ואיזהו קמיע מומחה זה שריפא לג' בני אדם וכתב על זה ה"ה דמדברי רבינו נר' שהוא פרש לג' בני אדם בדוקא אבל לאדם אחד ג' פעמים אין זה נקרא מומחה ודלא כפי' רש"י יע"ש, ועיין בטא"ח סי' ש"א מה שהאריך מרן הב"י בזה יע"ש, ולבסוף כתב שדעת הר"מ הוא דאינו נקרא קמיע מומחה אלא שריפא לג' בני אדם בדוקא אבל לאדם אחד שריפאו ג' פעמים מחולי אחד אין זה קמיע מומחה. ועפ"י זה אבאר מ"ש מוהר"ם והמחאת רפואה שמא אין צריך המחאה כ"כ כמו קמיע, פי' דבהמחאת קמיע כדי שיהיה מומחה צריך דוקא שריפא לג' בני אדם אבל לאדם אחד שריפאו שלש פעמים אין זה מומחה. אבל בהמחאת רפואת השרץ אם אנו רואים שריפא ג' פעמים לאדם אחד מחולי הנכפה דייו בכך להקרא רפואה מומחה שזה מורה שהשרץ מרפא מכח חוזק טעמו ואפי' שלא ריפא לג' בני אדם אפ"ה קרוי מומחה ושרי להאכילו לחולי הנכפה וזהו שסיים, אח"כ ואע"ג דאמרינן בהמפלת דאיכא גופא דלא מקבל סמא פי' והיכי אמרינן דדיו בשריפא ג"פ לאדם אחד ולא בעי' לג' בני אדם הלא מאחר דאיכא גופא דלא מקבל סמא לא היה לנו לומר דמיקרי רפואה מומחה אם לא שריפא לג' בני אדם אפי' הכי היה לנו להקל להקראת רפואה מומחה בשריפא השרץ ג"פ לאדם אחד מחולי הנכפה ולא להחמיר ולומר דבעי' ג' בני אדם דומיא דקמיע אין אנו מחמירין כ"כ אלא כל שריפא ג"פ לאדם אחד דיו אבל אם אפי' בזה לא ראינו שריפא אפי' לאדם אחד ג"פ ודאי שאינה רפואה מומחה כלל ואין להקל להאכילו שרץ אפי' שהוא חולי מסוכן כנ"ל ביאור דברי מוהר"ם בתשו' זו ודוק. ולפי דברי מוהר"ם הנז' שפירשנו למדנו לנ"ד דאם ראינו שריפא המרק של התרנגולת נבלה לג' בני אדם מחולי זה של שטות הרי אתחזק שרפואה ידועה היא מומחית לחולי זה ושרי להאכילו לשוטה זה מאחר שהוא חולי מסוכן. ואפשר דעפי"ז הוא דהורו רבני סאלוניקו להתיר כמוצג בשאלה ע"י שהוברר בפני ב"ד הצדק דמרק זה ריפא לג' בני אדם מחולי זה ולכך הורו להתיר כי חלילה לומר שבלתי שום בירור היתירו ולהשוותן ב"ד טועי' חלילה דא"כ מה כח ב"ד יפה אם לא שהוברר להם כדבר האמור ויפה דנו ויפה הורו להתיר כנלע"ד.

ישראל מאיר מזרחי.

תוכן העניינים

שות פרי הארץ חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה