שות פרי הארץ חלק ג· רבי ישראל מאיר מזרחי
חושן משפט · סימן ו
דין שותפים וירידת המטבעות.
שאלה ראובן שמעון ולוי נשתתפו יחד והטילו לכיס באופן זה שראובן נתן אלפים גרוש ושמעון ולוי כל אחד ת"ק גרוש, ובהיות שמעון ולוי המתעסקים בשותפות ונוטלין שכר טרחם התנו ביניהם שכל מין ריוח שיזמין ה' יתחלק לשלישים חלק כחלק וכן בהפסד ח"ו. ובזמן שהטילו לכיס היתה הזולו' שוה לערך ל"ב חתיכות ולערך זה היה הגרוש ונמשכה שותפותם זה ימים, היינו שמתחלה היתה השותפות לשלש שנים, וכן נכתב בשטר השותפות לג' שנים ושוב נמשכה שותפותם עד ט"ו שנים בלי שטר כ"א בשטר הראשון שהיה להם. ובמשך הימים יצא דבר מלכות שהזולו' תהיה לערך ל' מי' ולא יותר. כל זמן שהיו מסדרים החשבון לידע מה ירויחו היו מסדרים חשבוני הזולו' לערך ל"ב מי'. וראובן היה מעלה חלק הריוח הנוגע לו לקרן ולא היה נוטלן. ושמעון ולוי היו נוטלים הריוח הנוגע להם להוצאת ביתם. ומניחים מהריוח לקרן קים חלקם הנוגע להם לפי חלק הריוח שהניח ראו'. ד"מ אם היה עולה הריוח ש' גרוש היום הם נוטלין מאה וחמשים להוצאות וחמשים האחרים הנוגע להם מניחין אותם לקרן קים נגד המאה שהניח ראובן וכן ע"ז הדרך היו מתנהגים במשך השותפות. הן היום רצונם להפרד מהשותפות. ידין ודברים ביניהם בין בענין הקרן ובין בענין הריוח ושמעון ולוי טוענים לענין הקרן שכל אחד יטול חלקו לפי ערך הסך שנתן בעת השותפות לערך הזולו' ל"ב חתיכות. וכמו כן יטול ראובן ונמצא לפי זה ראובן מפסיד יותר לפי הסך אשר שם אלפים גרוש, ושמעון ולוי מפסידים יותר מעט לפי ערך הסך אשר שמו ביניהם. וראובן טוען כי אין לי להפסיד זולת לחלקים שוים, כי כן התנו ביניהם שבין הריוח ובין ההפסד יתחלק בשוה, ושמעון ולוי טוענין שזהו דוקא בהפסד ושותפות עצמו, אך בענין ירידת המטבעות אין להם להפסיד רק לפי הממון איש לערך הסך שנתן בשותפות. ומזה נמשך להם גם בענין הריוח דין ודברים שראובן רצה ליטול כל חלק הריוח שעלה לו כל ימי משך השותפות לערך ל' מי' הזולו' ושגם שמעון ולוי יטלו חלקם בריוח לערך ל' מי' כמוהו, אמנם שמעון ולוי טוענין שיתר הריוח אשר היו נוטלין הם בכל שנה ושנה היו נוטלין הזולו' כפי מה שהיה שוה באותה שנה בין בעליה בין בירידה ואיך הוא רוצה ליקח כל הריוח לערך ל' מי' כל ימי משך השותפות
עוד טוענין שמעין ולוי שמיד בשנה שהיה ל"א הזולו' כשסדרו חשבונם אמרו לראובן שרצונם לחלק הפסד הזולו' לפי חשבון כל אחד מה שנתן. והשיב להם ראובן מה לכם עכשו בזה העלו אותם על ספר הזכרונות בפנקס החשבונות. ולבסוף כשנפרד מהשותפות יעלה כל אחד חלקו המגיע לו. והאמינו לדבריו בחשבם שיטלם לערך ל"ב מי' ולכך חזרו והחזיקו בשותפותם כאשר בראשונה. אמנם אם היה אומר להם מיד שאין רצון ראובן לחשוב הזולו' כי אם לערך ל' מי' מיד היו מבטלין שותפותם והיו נפרדים איש מאת רעהו, גם בשטר שותפותן כתוב כשראובן נתן כ"כ גרוש לעסק השותפות ושמעון ולוי שמו כ"כ גרוש. אבל לא הוזכר כ"כ מי' אלא גרוש. יורינו המורה לצדקה כדת מה לעשות ואיך יתנהגו בסדר חלוקתן ויבא שכמ"ה.
תשו' אנא דאמרי לאלק"י דישראל. מצלינא האידנא על רזא דנא להחויא אמרי קושט דין אמת לאמתו אמן כן יאמר האל, ואען ואומר עיקרא דהאי מלתא שרשה פתוח בפ' מי שיהיה נשוי אמר שמואל ב' שהטילו לכיס זה ק' וזה ק"ק השכר לאמצע ופרכי' ממתני' ג' שהטיל לכיס פחתו או הותירו כך הם חולקין מאי לאו פחתו ממש הותירו הותירו ממש אמ"ר נחמן לא, הותירו זוזי חדתי פחתו אסתירא דצוציתא. ופירש"י זוזי חדתי זוזים ישנים דנשאו ונתנו בהם עד שנעשו חדשים ויוצאין בהוצאה הילכך חולקין לפי המעות דכל חד וחד זוזי דיהיב שקיל אבל אם הותירו יתר על החשבון השכר לאמצע והטוח"מ בסי' קע"י כתב בשם הרמ"ה פי' כגון שנשתתפו במעות ועלה בהם ריוח או הפסד בלא עסק כגון שהוקר המטבע או הוזל או הטילו זוזי פסולים והכשירתן המלכות אי מטבע היוצא ונפסל דאפי' לא נשתתפו אלא כל אחד בביתו היה עולה להם הריוח או ההפסד הילכך וכו' לא פליג אלא לפי המעות וכו' אבל אי זבני עסקא בזוזי חדתא יכו' השכר או ההפסד לאמצע דהא רווחא ופסידא מחמת שותפות דידהו קאתי עכ"ד. ולפי דעת הרמ"א נר' דהא דאמרו השכר או ההפסד לאמצע בשוה היינו דוקא לאחר שנשתנה הקרן וקנו ממנו סחורות דאז רווחא ופסידא מחמת השותפות קאתי וחולקין בשוה, אבל אם גוף המעות שהטילו איתנהו ועלה בהם ריוח אי הפסד אז כל חד וחד לפי זוזי דידיה שקיל וחולקין לפי המעות ודעת הר"מ בפ"ד מה' שותפין כסברת הר"מ, וכן פסק מרן בשלחנו הטהור סעיף ה' דהא דחולקין בשוה היינו כשנשאו ונתנו במעות שנשתתפו בהם אבל אם המעות קיימים וכו' חולקין השכר או ההפסד לפי המעות. וכתב מור"ם בהגהה וז"ל וכ"ש אם נשתתפו בפירות והפירות הם בעין שנוטלין לפי המעות ועיין בש"ך וכתב דדייק לה ממ"ש הטור בסעיף ט'. ואפי' אם נשתתפו במעות וכו' חולקין לפי המעות דמשמע דל"מ בנשתתפו בפירות והפירות קיימין עדין דחולקין לפי המעות. אלא אפי' בנשתתפו במעות והם בעיין דחולקין המעות זת"ד הש"ך יע"ש. ועיין בסמ"ע ס"ק י"ז שמ"ש מור"ם וכ"ש היינו לו' דאם אפי' בנשתתפו במעות דסתמן לקנות סחורה עבידי ואפ"ה אמרי' דאם הם קיימין חולקין לפי מעות כ"ש בנשתתפו בפירות דעבידי לחלק דודאי דנוטלין לפי מעות יע"ש באורך.
ולדעתי דברי מור"ם הם מבוארים בטור שכתב בס"ק ט' לקח כל א' פירות במעותיו ונשתתפו ועירבום חולקים לפי המעות והוא מדברי הברייתא דפ' מי שהיה נשוי דקתני לקח זה בשלו וזה בשלו וערבום חולקים לפי מעות. וכן כתב הב"ח יעו"ש ועיין בפרישה הטעם יע"ש וא"כ אין צורך למ"ש הש"ך דנפקא ליה מדיוק דברי הטור כנז' אחר שהיא מבואר בטור והם דברי הברייתא שהזכרנו וק"ל.
ובכן נתתי אל לבי לעמוד במ"ש מהרי"ט בח"ב בתשו' דשייכי לח"מ סי' ק"ח דאחר שהביא הסוגייא הנז' ומחלוקת רש"י והרמ"ה כתב וז"ל והיכא דלא שמו מעות בשותפות אלא סחורות שקנו שהיה לכל אחד ואחד חלקו ידוע והיה בהם יוקרא וזולא יש לי להסתפק אם יהא דינן כמעות וכו' והאריך בספק זה והראה פנים לשני צדדין ולבסוף כתב והשתא לפום ריהטא רפייא בידי.
ואנכי הדל באלפי בתר דלחיכנא עפרא מתותיה דמוהרי"ט ז"ל לא ידעתי מדוע אחזו רפיון בספק זה והניח הדבר בדין ולאו אחרי שמור"ם ז"ל כתב דכ"ש דבנשתתפו בפירות דחולקין לפי מעות א"כ מינה מפשטא ספיקיה דמוהרי"ט דודאי בנשתתפו בסחורות דחולקין לפי מעות. ואפי' דנימא דבימי מהרי"ט לא פשטו הוראות מור"ם בהגהה. מ"מ ק' הדבר איך לא שלטו עיני מהרי"ט ז"ל במ"ש הטור לקח כל א' פירות במעותיו וכו' חולקים לפי המעות ודבריו הם לקוחים מהבריתא שזכרנו לקח זה בשלו וכו' זה נוטל לפי מעותיו וכו', והנה כי כן תו ליכא ספק בדבר דנשתתפו בסחורות ג"כ והם בעין ודאי שדין א' להם כדין נשתתפו במעות וחולקין לפי מעות ומכ"ש הוא, והנה כי כן לא זכיתי להבין אמרי קדוש במה שהניח הדבר בספק תלוי דלדעתי ליכא ספיקא כלל כדכתיבנא ודברי מהרי"ט בזה צריכים לי תלמוד.
איך שיהיה המתבאר מזה הוא דדעת הרמ"ה והר"מ הוא דכל יוקרא וזולא דאתרמי במעות בהיותם המעות עצמן שהטילו לכיס קיימין דאז כל אחד נוטל לפי מעותיו אבל היכא דקנו בהם סחורות ואתרמי יוקרא וזולא בטבעא אז חולקים בשוה חלק כחלק, אמנם דעת רש"י הוא דאף בנשאו ונתנו במעות אע"ג דמחמת החילוף אתי רווחא או פסידא לא יטול אלא כנגד מעותיו וכל חד וחד מאי דיהיב שקיל עד כדי סכום המעות שהטילו, ואם הוסיף יותר חולקים בשוה. ונמצא דבמחלוקת תלוי הדבר.
אמור מעתה בנ"ד שכבר הוציאו המעות ששמו בכיס וקנו בהם סחורות ואח"כ הוזלה הזולו' דחולקים בשוה חלק כחלק לדעת הרמ"ה והר"מ ושר המסכי"ם לדעתם הוא מרן ז"ל, וזהו אפי' בנשתתפו בסתם כן היה הדין נוטה כ"ש שהתנו ביניהם לחלוק שוה בשוה בין בריוח בין בהפסד דודאי דכל ההפסד דאתרמי בירידת הזולו' דחולקים בשוה לפי המניין ולא לפי מעות, וצדק לפי זה ראובן בדינו שיפסיד חלקו בשוה עם שמעון ולוי כן נר' לדון לכאורה
אמנם אחר החיפוש באמתחת הפוסקים עד מקום שידי יד כהה מגעת התבוננתי מדבריהם ודבר הלמד מהם דבענין הקרן חולקין הך זולא כל חד וחד לפי ערך מעותיו. דעד כאן לא נאמר דחולקים בשוה אלא דוקא כשכולם מתעסקים ונושאים ונותנים בשותפות כא' איש את רעהו יעזורו משא"כ ששניהם מתעסקים וא' נותן המעות ואין לו עסק בשותפות כיוצא דנ"ד דנר' דאז יש לדון דחולקין לפי מעות.
הן קדם ראה ראיתי למוהרש"ך בח"ב סי' פ"ז נשאלה שאלה בבד"ץ על ג' שותפים ששמו כ"א סך מה, בזמן שהיה שוה הגרוש לק' לבנים ולעת שנמנו לבטל השותפות היה עומד הגרוש לערך ע' לבנים ודברי ריב ביניהם דשנים מהם היו רוצים לחלק הנכסים לערך אותה שעה ששוה ע' לבנים. וא' טוען שלא יחשבו הגרוש כי אם לערך אשר שמוהו בתחלה ק' לבנים הגרוש, והשיב הוא ז"ל דאם היה השותפות בסתם נמצא דתלוי הדבר בפלוגתא הרבוותא הוא הרמ"ה ורש"י ור"י שזכרנום לעיל וכפי הנראה אין לשותפין אלו שום עדיפות חזקה על חבירו שיאכל לו' קים לי כהנהו רבוותא דמסייעו לי. אך להיות שחקר ודרש מתוך דברי השאלה שתנאי היה ביניהם בענין החלוקה בין ברויח ובין בהפסד שיהיה איש לפי ערכו, ולפי תנאם זה ודאי דיטלו כל אחד לפי מעותיו לערך הגרוש ק' לבנים, זו היא הסכמת דבריו אך להיות שהיתה תקנה חדשה בעיר דן את הדין שיטילו כל אחד כפי התקנה שתיקנו זת"ד יעי"ש דרך ארוכה. ולפי דבריו אלו נפקא לן בנ"ד שהיה התנאי לחלוק בשוה חלק כחלק דאין להם ליטול רק כפי תנאם כל חד וחד חלקו שוה לחבירו ולא לערך מעותיו. וא"כ מה שירדה הזולו' לערך ל"ב מי' יתחלק ההפסד בין שלשתן חלק כחלק ולא לפי המעות. כן אני למד לנ"ד מדברי מהרש"ך ז"ל, גם בשו"ת הר"מ גאלאנטי סי' צ' שנשאל בג' שותפין ששמו כל אחד סך מה בזמן שהיה שוה הגרוש לערך ק"י לבנים ושוב ירד הגרוש לערך פ' לבנים ואחד מהם טען שרצונו לקחת לערך פ'. והשאר טענו שיטלו לערך מה ששמו אותם ק"י לבנים, השיב הוא דודאי שיטלו כל א' לערך ק"י לבנים מחמת שכך היה תנאם שכתוב בשטר בפי' אחר שיטול כל אחד מעותיו כמו ששמו מעיקרא לערך הנז'. והביא הסוגיא הנז' וכתב הא קמן דמאן דסתם חולקים בשוה והכא שכתבו בפי' כן ודאי דיטלו לערך מה ששמו זת"ד יע"ש. ומינה לנ"ד שכתוב בסתם שהריוח וההפסד יהיה לחלקים שוין דיש לדון דההפסד של הזולו' יתחלק חלק כחלק ולא לפי המעות וכמו שהוכרחנו לעיל שכן דעת מוהרש"ך זלה"ה.
אמנם חזי הוית למוהר"ש חיון תשו' סי' ס"א שנשאל על ראובן ושמעון שנשתתפו אחר הוציא מאה אלפים לבנים בגרוש לערך ק' לבנים שכך היה שוה בעת ההיא ואחד הוציא ארבעים אלף לבנים ושמעון היה מתעסק בשותפות אמנם ראובן היה בעיר אחרת ולא היה מתעסק כלל ואח"כ ירד הגרוש לערך פ' לבנים ורוצה ראובן ליקח הגרוש לערך פ' ושמעון טוען שאין לו ליתן רק לערך ק' לבנים הגרוש כמו שהכניסם. והיה התנאי ביניהם שכל הריוח יתחלק לחצאין זת"ד השאלה. והשיב ששמעון צדק בטענתו ויקבל ראובן לערך ק' כמו שהכניסם יע"ש. הרי שאפי' שהתנו שיחלוקו לחלקים שוין, מ"מ כתב שיטול הגרוש לערך שהכניסו. ונמצא לכאורה שהוא חולק עם סברת מהרש"ך והר"מ גאלאנטי ז"ל הנז"ל דלדעתם כל שהתנו לחלקים שוין נר' שהריוח וההפסד שאירע במעות במשך השותפות שיהא לאמצע לחלקים שוין וכדהוכרחנו לעיל לפי דעתם ז"ל כנז"ל.
גם זה ראיתי למהרי"ט בשנייות סי' ק"ח בראובן שנשתתף עם שמעון בסך מה שנתן ראובן לשמעון, והתנו ביניהם שראובן יקח ג' חלקים ושמעון ב' חלקים בריוח וכמו כן בהפסד ועוד שאר תנאים ובכלל הטענות שהיה ביניהם הוא שהגרוש בעת השותפות היה לערך ק' לבנים וכשקנו הסחורה היה לערך ק"כ לבנים ושוב גזר המלך שלא יעבור הגרוש יותר מפ' וראובן היה טוען ליפרע לערך שמונים זת"ד השאלה למה שנוגע לנ"ד. והשיב הוא ז"ל לטענה זו וז"ל ולענין פרעון המעות מהקרן וכו' שורת הדין נותנת שתמכר הסחורה ויקבל ראובן מעותיו בגרוש או זהוב' כפי מה שהיה שוה הגרוש בעת שנתנם לערך ק' לבנים והשאר יחלוקו עכ"ל יע"ש. הרי שאפי' שהיה תנאי לחלוק ג' חלקים וב' חלקים וכן בהפסד, ועם כל זה הסכימה דעת עליון שיטול הגרוש לערך שהכניסם. וזה כדעת מהרש"ח שזכרנו, גם מוהר"א די בוטון בלחם רב סי' כ"ה נשאל על ד' שנשתתפו בזמן שהיה שוה הגרוש לערך ק' לבנים. וכעת נפחת לערך ע' לבנים והאריך הרב בתשו' הוכיח במישור דאם יטול לערך שבעים דהוי רבית, משום דעסקא הוי פלגא מלוה ופלגא פקדון וכתב עוד ז"ל וכ"ת הרי נר' מדברי השאלה דשמעון לוי ויהודה כל אחד הוציא מעות משלו זולת אלו התש"ן גרוש וכתב הרב ב"י בטי"ד סי' קע"ו דלהרי"ף והסמ"ג וכו' אין קרוי עסק אלא שיתוף וכו' עד לזה אני אומר דהר"מ פליג עליהו וכו' וכיון שכן לא מפשי' מחלוקת בין הרי"ף והר"מ וכו' אלא נימא דע"כ לא קאמר הרי"ף וסמ"ג אלא לעניין ליטול שכר טרחו וכו' אבל לענין לגבות הגרוש לערך שבעים כי נ"ד וכו' כ"ע מודו דהוי רבית עכ"ל יע"ש. הרי דסרכין תלתא מוהרש"ך ומוהרי"ט ומוהר"א די בוטון שוין לדעת א' שיטול לפי הערך שהיה שוה בעת שנשתתפו ואפי' שהתנו בריוח ובהפסד שיתחלק לחלקים, הפך מוהרש"ך והר"מ גאלאנטי הנז'.
ולדעתי דעת הדיוט נ"ל דאלו ואלו דברי אלק'ים חיים ולא פלגן בהדייהו והוא זה דבנדון הרש"ך והר"מ גאלאנטי מיירי דכולם היו שותפים בעסק ונושאין ונותנין יחד הילכך העלו דיטלו לפי המעות ולפי תנאם למר לפי הנדון שלו ולמר לפי הנדון שלו, הא אילו היה השותפות בסתם, או שהתנו לחלק חלק כחלק היה כל הריוח וההפסד ביניהם חלק כחלק כדינא דגמרא דמיירי כשהם מתעסקים כולם ונושאין ונותנין יחד וכ"כ הר"מ גאלאנטי בתשו' סי' צ"ח יע"ש. אבל בנדון מהרח"ש ומהרי"ט והראד"ב מיירי בעסקא דבנדון מוהרח"ש אחד שם המעות ואחד היה מתעסק אבל בעל המעות לא היה מתעסק כלל. וכן בנדון מהרי"ט אחד נתן המעות ואחד היה מתעסק. וכמו בנדון הלחם רב כמבואר שם. והילכך העלו דיטלו לפי ערך ששמו הגרוש בעת השותפות, אבל לעולם היכא דהכל מתעסקים בשותפות ודאי דיטלו בין בריות יבין בהפסד לחלקין שוין ובזה נמצאו אלו ואלו דברי אלק'ים חיים כנ"ל ברור.
ולפום מאי דכתיבנא הרי אתה דן לנ"ד ששמעון ולוי מתעסקים וראובן אין לו עסק בשותפות וידיו מסולקות רק ששם סך מה עמהם, הגם דהתנו לחלק הריוח וההפסד לחלקין שוין מ"מ בענין הזולו' הדין נותן שיטלו אותה לערך ל"ב מי' בערך ששמו אותה בעת השותפות ובהכרעת כל הפוסקים שזכרנו כנלע"ד בענין חלוק סך הקרן אשר שמו כדבר האמור. וחלוק זה שחלקתי בין כשכולם עוסקים כא' בשיתוף, ובין כששנים מתעסקים אמת שקימתיהו מסברא מכח דברי הפוסקים כנז"ל. שוב מצאתי חילוק זה דומה לו שכתבו הר"מ גאלאנטי בסי' צ"ח עיין עליו והוא ברור, זאת לא זאת דמאחר דבשטר השותפות כתוב דראובן שם כ"כ גרוש ושמעון ולוי כ"כ גרוש ולא הוזכר לבנים או מי' שעולים כ"כ גרוש. דהנה כי כן הדבר פשוט, שיטילו הגרוש לערך אשר היה בעת השותפות ובטעמא תריצא שכתב מהרש"ח בסי' ס"א, יעי"ש ואין צרך להאריך עוד.
ואשיבה ידי לענין הריוח איך יתנהגו בחלוקתן בערך הזולו' דאם באנו לדון מכח הסברא הדעת נוטה דודאי דראובן יטול חלק הריוח בערך שנטלו שאר השותפין מידי שנה ושנה של משך השותפות באיזה ערך נטלו הזולו' מהריוח לחלקם. וכמו כן יטול ראובן אין נגרע מערכם. ודוגמא לזה תמצא בשו"ת הלחם רב סי' קי"א עיין עליו, אך מה שכתוב בשאלה שמיד בשנה ראשונה שהוזלה הודיעו לראובן שרצונם לחלק ההפסד המגיע לפי חשבון כל אחד מהם השיב להם שיכתבוהו בפנקס ולבסוף בהפרדם מהשותפות יטלו כל אחד חלקו המגיע לו וכו' לא ידעתי כונתם בזה למאי נ"מ.
ותו מאי דעתיה דראובן שרוצה ליטול כל סך הריוח שעלה לו בשנים שעברו עד היום לערך ל' ובאיזה טענה מצא ליטול לערך ל', וכמובן אצלי דטענת ראובן היא הבאה מחמת טענה במה שידוע דרוחא לקרנא משתעבד. והנה כי כן דעתו היא שימלאו כל ההפסד שאירע בקרן בהורדת הזולו' לערך ל' מי' ימלאו ההפסד ההוא מהריוח שהרויחו עד כדי שיחזור הזולו' לערך ל' מי' ממה שהרויחו השנים, לכן רצונו ליטול כל הריוח לערך הזולו' ל' מי' אחר שימלאו ההפסד מהריוח שהרויחו דרוחא לקרנא משתעבד זו היא תורף טענת ראובן. ועל כל אלה נ"ל דלא צדק ראובן בטענתו זו כלל ושמעון ולוי דינא קא תבעי והדין עמם, והוא דהלא ידעת מחלוקת שיש בין הרי"ף והסמ"ג עם הר"מ בשנים שנשתתפו וכל אחד הוציא סך מה, רק האחד לבדו הוא מתעסק בהם דלדעת הר"מ כיון שאין שניהם מתעסקים כא' דין עסקא יש לו דהוי פלגא מליה ופלגא פקדון. וצריך לחלק הריוח וההפסד בדין העסקא או שיטול שכר טרחו. ודעת הרי"ף והסמ"ג ז"ל כיון ששניהם הטילו לכיס אף שהאחד מתעסק לבדו שיתוף מקרי ולא עסק וחולקים הריוח וההפסד כמו שירצו כמבואר ביתה יוסף בי"ד סי' קע"ז והזכרנוהו לעיל. ובשלחנו הטהור לא גילה דעתו כמאן ס"ל רק מור"מ בהגהה סי' רנ"ז ס' ג' הורה כדברי הרי"ף והסמ"ג יעי"ש. והואיל וכן בנ"ד ששמעון ולוי הם המתעסקים בשותפות ולא ראובן לדעת הר"מ דקרי ליה עסקא, הוכרחו להודיעו מיד שהוזלה הזולו'. והוא דאמרי' בהמקבל דף ק"ה אמר רבא האי מאן דקביל עסקא מן חבריה ופסיד טרח ומליה ולא אודעיה לא מצי א"ל דריא מהאיך פסידא בהדי. ופירש"י לא מצי למי' בתר דמלוה דרי מהך פסידא קמא וכו' דאמר ליה להכי טרחת ומליתיה כי היכי דלא לקרו לך מפסיד עסקי'. ופירש"י דאמר ליה להכי טרחת ומליתיה וכו' דעד לא אודעתן מעקרא נכלם הייתי בדבר ואדעתא דמלוי קרנא טרחת ע"כ. ומרן הב"י בי"ד סי' קע"ז כתב בשם תלמידי הרשב"א דאע"ג דאמרי' בסמוך רווחא לקרנא משתעבד וכו' שאני הכא דאכתי ליתיה לרווחה הילכך אי אודועי א"ל דלא בעי לאעסוקי ביה אא"כ פלוג ברווחא דינא קאמר דהא יכיל למהדר ביה אפילו כשקבע לו זמן דמ"מ פועל הוא ויכול לחזור אפי' בחצי היום אבל התם הא איתיה לרוחא והא אשתעבד לקרנא דנהי דמצי למיהדר ביה דלא לאעסוקי ביה מ"מ לאו כ"כ למפלגו לעסקא מקמי זמניה ולא לרווחא דאיתיה דאיהו נמי לקרנא משתעבד ע"כ. והן הן הדברים שהביא הנמק"י. וכך כתוב בשיטה המקובצת בשם הר"ן יע"ש. ועם שהדברים ברורים מ"מ נבאר דבריהם דבשלמא דרישא דעדיין לא היה הריוח כלל הו"ל כאלו עדיין לא התחיל בעסק וכל שהודיעו שהיה הפסד ורצונו ליטול הימנו ההפסד הרשות בידו להתנות עמו ולו' לו איני מתעסק כי אם ע"מ שתחלוק מיד בהפסד ובריוח ואיני רוצה שתאמר לי רוחא לפסידא דקרנא משתעבד כי אין רצוני בכך ואם אין את מתרצה בכך הריני חוזר בי ויכול לחזור בו כדין פועל וקביעות הזמן כמאן דליתיה. משא"כ בסיפא שכבר היה ריוח בעסקא שנתעסקו שניהם הגם שיכולין לחזור מהעסק שדינן כדין פועל דחוזר בו, מ"מ מאחר שכבר הרויחו שוב לא מצו להתנות שיחלקו בריוח ובהפסד תוך זמנם דמאחר שקבעו להם זמן אין להם רשות להתנות וע"כ רווחא לקרנא משתעבד ע"ס זמן קביעותם ולכן מעכבי אהדדי כן נראה ברור בכונת החילוק וק"ל.
אמנם בהגהות אשירי חילקו באופן אחר דהכא מיירי שהיו רגילין לחלק מיד כל הריוח וריוח שהיה בא להם וכן ההפסד הילכך כל שהודיעו צריך לחלק ההפסד. אמנם בעובדא שנית משמע שהיו רגילין שלא לחלק עד הזמן ולהכי אמרינן דרווחא לקרנא משתעבד יעי"ש.
ואת זה חזיתי בשיטה המקובצת שהקשו אהא דאמרינן טרח ומליה וכו' צ"ע מאיזה ממון מליה אי מאותו ממון השיתוף עצמו פשיטא דהא דינא הכי שהרי הריוח ממלא ההפסד כדאמרינן ריוחא לקרנא משתעבד וכו' ותירצו בכמה פנים. ולפי דברי ההגה"א הנז' ניחא דלעולם מאותו ממון השיתוף מליה, מכל מקום כיון דהכא מיירי שהיו רגילין לחלק מיד הריוח וההפסד תו ליכא למימר רוחא לקרנא משתעבד דההיא מיירי כשלא היו רגילין לחלק ע"ס זמן השיתוף וק"ל.
והנמק"י תירץ לתמיהה זו וז"ל ואפשר דהך טעמא דרוחא לקרנא משתעבד משום דסתמא דמלתא כל מאן דטרח בעסקא לא ניחא ליה שיפחת קרנא ושיקבל הוא כדי דלא לקרו מפסיד עסקיה ע"כ. ואני שמעתי ולא אבין דא"כ היכי קאמר בתר האי דינא הוא דחבריה מעכב שלא לחלוק רוחא מטעם דרוחא לקרנא משתעבד הא כיון דטעמא הוי משום דסתמא דמלתא דהמקבל עסקא לא ניחא ליה שיפחות הקרן תינח מן הסתם אבל זה שהוא מגלה דעתו שרצונו שיפחות הקרן ויחלוק הריוח אפי' שיקראוהו מפסיד עסקא לא איכפת ליה א"כ היכי חבריה מעכב עליה ודינא הוא. הלא לא מן הדין כיון שהוא מגלה לבו שאינו חושש לכך ומאי דינא דקאמר. וצ"ל לדעת הנמק"י דכיון דכל מקבלי עסקא לא ניחא להו שיפחת הקרן, אפילו שזה יצא מן הכלל בטלה דעתו ואין שומעין לו וחבריה מעכב כיון דרובא דמקבלי עסקא קפדי שלא יפחת הקרן בתר רובא אזיל ומעכב על ידו ודוחק. ומאי דקאמר דינא הוא וכו' אינו דין גמור אלא דינא לפי מאי דנהיגי כל מקבלי עסקא שמקפידין שלא יפחת הקרן וק"ל.
ובשיטה המקובצת תירצו לקושיא זו באופן אחר דלעולם דמההיא עסקא עצמה מליה וא"ת פשיטא דדינא הוי הכי דאתי רווחא וממלא לפסידא קמא, ה"מ תוך שנה של אותו עסק שאם היה רוצה לחזור באותו עסק ולפלוג רוחא וקרנא לא היה יכול דרוחא לקרנא משתעבד אבל אם נשלם זמן העסק שאם היה רוצה לחזור בו היה יכול אם הפסיד בשנה ראשונה ל' דינרין מן הקרן ולא אודועי לבעל הממון כלום שלא יאמר תא ונפלוג שאם היה רוצה היה יכול לו' לו כן ולחלוק והוא שקיל באותו הפסד תרי תלתי אבל לא אודעיה ולא חלקו ונשאר העסק בידו שנה אחרת והרויח בו יותר ממה שהפסיד בראשונה או כמו שהפסיד, קמ"ל רבא דכיון דלא פליג בהדיה בשתא קמייתא דהוה ביה פסידא, דינא הוא דא"ל להכי נתכוונת ומחלת על זה כשלא רצית לחלוק עמי כי היכי דלא ליקרי לך מפסיד עסקי ועכשיו אתה רוצה לחזור בך ממחילתך לפיכך אין שומעין לו ע"כ משם הר' יהונתן. וכמו כן כתוב בשיטה מקובצת בשם הראב"ד ע"ש.
תו אמרי' בפ' המקבל אמר רבא הני בי תרי דעביד עסקא בהדי הדדי ורווח וא"ל חד לחבריה תא לפלוג אי א"ל אידך נרוח טפי דינא הוא דמעכב דאי אמר ליה הב לי פלגא דרווחא א"ל רווחא לקרנא משתעבד ופירש"י שמא בסחורא שנעשה עוד נפסיד וצריך שיהא הריוח קיים להשתכר בו עד כדי למלאת הקרן. ואי א"ל הב לי פלגא רווחא ופלגא קרנא א"ל עסקא להדדי משועבד. ואם א"ל נפלוג רווחא ונפלוג קרנא ואי מטילך פסידא דרינא בהדך א"ל מזלא דבי תרי עדיף ע"כ. ומזה למד הרמב"ם בפ"ד מה' שלוחין בשותפין שהתנו ביניהם שיעמדו בשותפות לזמן קצוב כל אחד מעכב על חבירו ואינו יכול לחלק עד שיגיע הזמן ואין אחד מהם יכול ליטול חלקו מן הקרן ולא בשכר ע"ס הזמן. וכתב מרן בכ"מ וביתה יוסף ח"מ סי' קע"א, דלמדה מדין מקבלי עסקא יעי"ש. אלא דמרן בב"י כתב דלהרא"ש והתוס' חלוקין שכתבו דמקבל עסקא יכול לחזור בתוך הזמן כדין פועל הוא הדין לשותפים דיכולין לחזור תוך הזמן. ועיין במהרי"ט ח"א סי' ק"מ ומוהר"א ששון סי' קי"ג ומהרשד"ם שחלקו עליו בזה וס"ל דדוקא מקבל עסקא מצי הדר ביה כדין פועל אבל שותפין לא מצו הדרי בהו יעי"ש. וכתב מוהר"א ששון שגם מרן בשלחנו הטהור חזר בו יעי"ש סי' רנ"ז. ומ"מ נ"ל דאפילו לדעת מרן דכתב דהרא"ש פליג והדר"מ היינו דוקא לענין שאם ירצו לבטל השותפות תוך זמנם דמצו הדרי בהו. אך לענין לחלוק הקרן או הריוח תוך הזמן בזה ודאי דבין בשותפין ובין במקבלי עסקא אין יכולים לחלוק תוך זמנם ודין א' להם לכ"ע ואפי' לדעת הרא"ש ודעימיה דמאחר שאינם רוצים לחזור מהשותפות או מהעסקא שרצונם להיות שותפין או מתעסקין יחד רק שרצונם לחלוק בריוח או הקרן לכ"ע לא מצו הדרי אי משום דרוחא לקרנא משתעבד אי משום דעסקא להדדי משתעבד אי משום דמזלא דבי תרי עדיף כל חד וחד לפי הטעם האמור בש"ס כנ"ל ברור. וכן מבואר מתוך דברי תלמידי הרשב"א והר"ן והנמק"י שזכרנו לעיל במימרא קמייתא דרבא כמאן דקביל עסקא מחבריה ופסיד טרח ומליה ולא אודעיה במ"ש לישב דנימא רוחא לקרנא כאשר הזכרנו דבריהם לעיל.
אך זה ראיתי להש"ך בי"ד ס"ק ס"ג עמ"ש מרן בשה"ט סעיף ל"ה שנים שקבלו עסקא מא' לזמן ואמר אחד לחבירו בתוך הזמן נחלק העסקא וכו' אין שומעין לו ואפילו אם יאמר אני אקבל אחריות בחצי שלך וכו' אין שומעין לו ואפי' אם יאמר ישאר הקרן בין שנינו ולא נחלוק רק הריוח אין שומעין לו. וכתב על זה הש"ך הטעם דמזלא דבי תרי עדיף ש"ס עכ"ל. והתמיהה מבוארת דכשרוצה לחלוק הריוח לבד אין הטעם משום מזלא דב"ת עדיף אלא הטעם הוא משום דרווחא לקרנא משתעבד והך טעמא דמזלא לא נאמר אלא כשאומר לחלוק גם הקרן ואי מטי פסידא לך דרינא בהדך. וא"כ איך הש"ך נקט הך טעמא דמזלא דבי תרי, ואיברא דהתוס' כתבו דהך טעמא דמזלא דבי תרי שייך לכלהו אלא דעדיפא מיניה נקט יע"ש מ"מ כיון דהש"ך נקט אידך טעמי אמאי הש"ס נקט לטעמא דמזלא דבי תרי שלא יאמר כן בש"ס. שוב מצאתי מנוח להש"ך על פי מ"ש בשו"ת הרב בפ"מ בח"ב סי' ק"ז במ"ש בפרוש דברי התוס' הנז' עיין עליו ותמצא מנוח לישוב דברי הש"ך קחינו ובואה.
המורם מזה הוא דבין בשותפין שנשתתפו לזמן ובין במקבלי עסקא לזמן אם באו לחלק הריוח או ההפסד תוך הזמן אינן יכולין מטעם דרוחא לקרנא משתעבד. והשתא אבא לנ"ד דבין לדעת הר"מ דס"ל דאפי' שהטילו כולם לחלקים כל אחד סך ושנים מהם מתעסקים והא' איננו מתעסק שדינן כדין מתעסקים, ובין להרי"ף והסמ"ג דס"ל דכל שהטילו לכיס יחד אף שאחד אינו מתעסק שיתוף מקרי ולא עסק. הדבר היוצא לנ"ד דבין אי דינן כשותפין או כמתעסקין אין להם רשות לחלוק לא בהפסד ולא בריוח תוך הזמן שקבעו וא"כ זה שכתוב בשאלה שבכל שנה היו עושים חשבון לדעת מה שהרויחו או אם הפסידו כיון שקבוע להם זמן לג' שנים היאך היו מסדרין חשבונם והלא לא היו יכולין לחלוק אלא עד סוף הזמן שקבעו, אלא ודאי זה מורה באצבע שכך התנו מתחלה שאף שקבעו זמן לג' שנים מ"מ הטילו תנאי ביניהם שבריוח או בהפסד יחלקוהו נה בשנה וכיון שכן באו לדין ההגהות אשירי שכתבו אהך מימרא דרבא דאמר האי מאן דקביל עסקא מחבריה ופסיד ולא אודועיה טרח ומליה וכו' הטעם דכשהודיעו חולק בהפסד מיד ולא אמרי' רוחא לקרנא משתעבד היינו משום דהיו רגילים לחלוק בריוח ובהפסד מיד כנז' לעיל. אמור מעתה בנ"ד שכך התנו ביניהם לחלוק בריוח ובהפסד שנה בשנה דתנאם קיים וכיון שכבר הודיעוהו מיד שהפסידו בהורדת הזולו' מערך ל"ב לערך ל' לפי גזרת המלכות, א"כ מיד מוטל על ראובן לתת חלקו בהפסד לפי ערך הדמים שנתן ולא אמרי' שימלאו ההפסד של הקרן מהריוח שירויחו דרווחא לקרנא משתעבד דהואיל והתנו כן לחלוק שנה בשנה תו לא אמרי' רווחא לקרנא משתעבד שימלאו מה שהפסידו מן הקרן שהרויחו אח"כ. והגם שהנמק"י והר"ן ותלמידי הר' יונה ישבו קושייא זו באופן אחר כנז"ל. מ"מ בעקר דינו דההג"א לא פליגי והכל מודין שכל שהתנו תנאם קיים. דכל תנאי שבממון קיים ודין זה הוא אפי' בתוך הג' שנים שקבעו זמן לשותפותן דכיון שהתנו לחלוק שנה בשנה א"כ לא צדק ראובן בטענתו שרוצה ליטול הזולו' של הריוח לערך ל' וההפסד שהיה בקרן מערך המטבע שהוזל שימלאו מהרויח דרוחא לקרנא משתעבד אין בדבריו ממש הואיל והתנו לחלוק הריוח או ההפסד שנה בשנה וכבר הודיעוהו מיד שרצונם לחלוק בהפסד הורדת הזולו' איש לפי ערכו, וכ"ש אם נהגו לחלוק בכל עת שירצו בין בריוח בין בהפסד, דודאי כל שהודיעוהו בהפסד הירידה דחולקין מיד. ולא מצי ראובן לטעון רוחא לקרנא משתעבד אלא ניטל הזולו' לערך ל"ב מי'. וכי תימא דהכא אין צורך להודיעו בהפסד ובלאו הכי לא אמרי' דאדעתא דמלוי קרנא רווח. דבשלמא בנדון הש"ס שההפסד היה בעסקא שנטל הילכך אבעי ליה לאודועי בהפסד, הא לאו הכי דלא אודעיה אמר אדעתא דמלוי קרנא אמנם בנ"ד שיצא דבר מלכות שהזולו' לא תהיה רק לערך ל' מי' ותו לא. ופתאם דבר המלך יצא בכל מלכות כל כי הא הרי הדבר מפורסם וידוע לכל הפסד הורדת הזולו'. וממילא נודע הדבר לכל וראובן עצמו הרי ידע מאחר שנתפרסם דבר המלכות לעין כל ואפי' שלא הודיעוהו הו"ל כהודיעוהו כיון שמפורסם וגלוי לכל פסידא זו וסתמו כפירושו ומה צורך לו' דטעמא הוי משום שהודיעוהו הלא הך פסידא הוא על המטבע שהוזל שכבר מפורסם לכל לזה נ"ל דבשלמא אם הזולו' היו בעיין ודאי דאין צורך להודעה כלל דהא זולא נודע,
אמנם בנ"ד שכבר קנו סחורה בזולו' ששמו א"כ הו"ל רוחא ופסידא שאירע בזולו' מחמת השותפות הוא וכמ"ש לעיל בשם הרמ"א וא"כ הו"ל הך פסידא כמו שהפסידו בשותפות ובעסקא עצמה ולכך מדמינן לה לדינא דגמ' דכל שהודיעוהו אז לא אמרי' אדעתא דמלוי קרנא הרויחו הא לא הודיעוהו מצי למימר אדעתא דמלוי קרנא הרויחו ורוחא לקרנא משתעבד ואמטו להכי יצאנו לדון בנ"ד דטעמא דלא מצי למימר רוחא לקרנא משתעבד. מטעם שהודיעוהו מיד שרצונם לחלוק הזולו' לערך ל"ב מי' איש לפי ערכו כדבר האמור. כלל העולה מזה דאין ספק שנוטל ראובן כל הזול' שהרויחו לערך ל"ב מי' הזולו' מהני טעמי דכתיבנא לעיל דלא מצי לומר רוחא לקרנא אשתעבד וכל מאי דכתיבנא הוא לדין אפי' במשך הג' שנים שנשתתפו דיטול חלקו בריוח לערך ל"ב מי' הזולו' כיון שהודיעוהו וכתיבנא ומכ"ש אחר עבור הג' שנים שנמשכה שותפותם עד ט"ו שנה מבלי שטר אלא החזיקו בשותפותם בסתמא ע"ד תנאם הראשון שכתבו בשטר דודאי לית דין ולית דיין דכל שהיו מודיעים לו בכל פנים שהיו מסדרין חשבונם והיו חולקים ונוטלין שמעין ולוי חלקם בריוח לערך ל"ב מי' לפי ערך אשר היה בשנה ההיא עוברת הזולו' דודאי דגם ראובן יטול כן ולא מצי אמר רוחא לקרנא משתעבד, ולמלאות הפסד הקרן מהריוח והוא דהרי כתבנו לעיל בשם הר' יונתן והרב"ד שאמרו דלא אמרי' דאתי רוחא וממלא לפסידא דקרנא אלא דוקא תוך שנה של אותו עסק, אבל אם אחר כלות השנה ההיא נתעסק עוד לא אמרי' רוחא לקרנא משתעבד כל שהודיעוהו בהפסד מטעם שהרי יכולין לחלוק מאחר שכבר עבר הזמן שקבעו ודוקא בדלא הודיעוהו אמרי' דמחלו אבל בהודיעוהו לא כמו שזכרנו דבריהם לעיל דרך ארוכה. אמור מעתה בנ"ד אחר עבור הג' שנים וכלה הזמן שקבעו דהרשות בידם לחלוק ההפסד והריוח מיד אין ספק דכל כי הא ליכא למי' דאתי רוחא וממלא פסידא דקרנא אלא נוטלין הריוח לפי ערך המטבע היוצא בעת ההיא בין ביוקרא בין בזולא, וכעין זה כתב הר"מ פ"ה מה' שלוחין דבנשתתפו סתם יכולין לחלוק הריוח וההפסד בכל עת שירצו. וכן פסק מרן בשלחנו הטהור בח"מ סי' קע"ו יע"ש. א"כ בנ"ד אחר עבור הזמן שקבעו הו"ל כנשתתפו סתם שהרשות בידם לחלוק הריוח וההפסד מיד ואפי' שנאמר דלא דמי לנשתתפו סתם ואדעתא בתנאם הראשון משכו השותפות מ"מ הרי כתבנו והוכחנו דאפי' ע"פ תנאם הראשון ליכא למימר רוחא לקרנא משתעבד כמו שהארכנו לעיל אי משום שהודיעוהו אי משום שאין קפידא ביניהם לחלוק הריוח וההפסד בכל עת שירצו, אי משום שגם שמעון ולוי נטלו חלקם בריוח שנה בשנה לפי ערך שהיתה יוצאת הזולו' בכל שנה ושנה, וא"כ גם ראו' דין הוא שיטול הריוח כאשר נטלו חבריו שמעון ולוי.
כללא דהאי שמעתתא להלכה ולמעשה דן אנכי דאין ספק דההפסד שאירע בקרן יטלו כל אחד לפי ערך מעותיו שנתן ובענין הריוח ג"כ דינא הוי דיטול ראובן הזולו' לערך ל"ב מי' ולפי ערך השנים שנטלו שותפיו שמעון ולוי הזולו' גם ראו' יטול לפי ערכם אין נגרע מערכם כלל כנ"ל לדון, וצור ישראל יצילני משגיאות ויוריני מתורתו נפלאות, ללמוד וללמד ולכל בהן חיי רוחי, אמן כן יאמר ה' צור מחסי מבטן גוחי.
ישראל מאיר מזרחי.
ראה ראיתי אור יקרות אמרות טהורות כתוב באצבע מעשה ידי אדם אחי המאירי ושלחם אלי אחוה דעי גם אני אם מסכים לדעת ואף שידעתי שאין ידיעתי מכרעת ובפרט שחולי הבאגידו גובר עלי באלו הימים ואין דעתי מיושבת עלי. מ"מ לעשות רצונו חפצתי אף שאלמוד מתוך הדוחק וזכות תורת ה' תמימה היא שעמדה לי ותעמוד לי כל הימים אשר אני חי נס"ו כי"ר, וזה החלי בעזר האל ובס"ד.
בפתחי שערים אחר שהביא מעכ"ת שורש הענין מים התלמוד דפ' מי שהיה נשוי ומה שפירש"י ז"ל ופי' הרמ"א שכתב הטור ח"מ סי' קע"ו. והרמב"ם ז"ל בפ"ד מה' שותפין דבריו נוטים לס' הרמ"א ז"ל וכן פסק מרן הקדוש בשולחן דהא דחולקין בשוה היינו כשנשאו ונתנו במעות שנשתתפו בהם אבל אם המעות הם קיימין וכו' אז חולקים השכר או ההפסד לפי המעות. והש"ך ז"ל כתב עמ"ש מור"ם ז"ל וכ"ש אם נשתתפו במעות והמעות הם בעיין שנוטלין לפי המעות. כתב הש"ך ז"ל דדייק לה ממ"ש הטור ז"ל בס"ק ט' וז"ל ואפילו אם נשתתפו במעות וכו' חולקין לפי המעות וכו' דמשמע מדבריו דל"מ בשנשתתפו בפירות והפירות הן קיימין דחולקין לפי המעות אלא אפילו בנשתתפו במעות והן בעין דחולקים לפי המעות זת"ד הש"ך ז"ל. ולזה נוטין דברי הסמ"ע ז"ל וכו'.
ואתה קדוש תמהת על דברי הש"ך וז"ל ולדעתי דברי מור"מ ז"ל הם מבוארים בדברי הטור במ"ש ס"ק ט' וז"ל לקח כל אחד פירות למעותיו ונשתתפו ועירבו חולקים לפי המעות. והוא מדברי הברייתא דפ' מי שהיה נשוי דקתני בסיפא לקח זה בשלו וזה בשלו וערבום חולקים לפי המעות וכ"כ הב"ח יעי"ש. וא"כ לפי זה אין צורך למ"ש הש"ך ז"ל דנפקא ליה מדיוק דברי הטור כנז"ל אחר שהוא מבואר בטור והם דברי הברייתא שזכרנו וק"ל עכ"ד.
ולעד"ן דיפה כיון הש"ך ז"ל כמור"ם ז"ל דייק לה הכי ממ"ש הטור תיבת ואפי' כנז"ל. ולא ממ"ש העור קודם לקח כל אחד פירות במעותיו ונשתתפו וערבום חולקים לפי המעות דבריו אלו יכולין אנו לפרשם כשנשאו ונתנו בסחורות ולא שהסחורות שנשתתפו בהן עדיין הן חיים וקיימין בצביונם ובקומתן דהא דברי הטור הן הנה סיפא דברייתא דקתני לקח זה בשלו וזה בשלו ונתערבו זה נוטל לפי מעותיו וזה נוטל לפי מעותיו.
ופירש"י ז"ל וז"ל לקח זה בשלו שוורים בריאים כ"כ וזה בשלו שוורים כחושים במנה זה נוטל לפי מעותיו דשור כחוש אין עבודתו דומה לשל בריא. הרי שפירש"י מוכח כמ"ש זה נוטל לפי מעותיו וזה נוטל לפי מעותיו שהוא נוטל מעבודת השוורים ממה שיוצא מכחם ממה שהשביחו בקרקע ע"י פעולתם ועבדו פירות בקרקע כל אחד ואחד ינטל בשבח לפי מעותיי דיש ששווריו כחושים אינו נוטל בשבח שהשביחו בקרקע שוה בשוה למי ששווריו בריאים וטובים. הרי שפירש"י מכריע דכשאמרו בברייתא זה נוטל לפי מעותיו וכו' ר"ל שנוטל בשבח ולא מגוף השוורים עצמן. וכיון שכן דון מינה ומינה למ"ש הטור לקח כל אחד פירות וכו' חולקים לפי מעותיו היה אפשר לפרש דמיירי לכשנשאו ונתנו בפירות ובפירי פירות הוא דקאמר הטור שחולקים לפי המעות כמ"ש רש"י ז"ל כ"ז היינו יכולים לפרש דברי הטור ז"ל אילו לא כתב תיבת ואפילו. ברם השתא דדייק הטור וכתב תיבת ואפילו וכו' מוכח להדייא כמ"ש הטור ואם לקח כל אחד פירות במעותיו ונשתתפו וערבום חולקים לפי המעות וכתב אח"ך תיבת ואפילו זה מורה באצבע דהטור ס"ל בפי' הברייתא במ"ש דזה נוטל לפי מעותיו וכו' מיירי שהפירות הם בעין ואיתרמי מילתא שקודם שנשאו ונתנו בהם היה בהם יוקרא וזולא ובהאי גוונא הוא דאמרו בברייתא זה נוטל לפי מעותיו וזה נוטל לפי מעותיו. אמנם אם נשאו ונתנו בפירות והרויחו ופנים חדשות באו לכאן אז ודאי שיחלוקו שוה בשוה כדין הא' שכתב למעלה דאם נשתתפו במעות זה ק' וזה ר' ונשאו ונתנו במעות שחולקים שוה בשוה. נמצא דתיבת ואפילו שכתב הטור הורה לדעת דמ"ש בתחילת דבריו ואם לקח כל אחד וכו' חולקים לפי המעות דמיירי דהפירות עצמן הם בעין דאלת"ה תיבת ואפי' שכתב הטור אין לה שחר, וכיון שכן דברי הש"ך ז"ל עלו ובאו בדקדוק ומי כמוהו מורה מדקדק בדברי הטור ובדברי מרן בחסירות ויתירות.
אחר הדברים האלה כתב ידיד ה' וז"ל ובכן נתתי לעמוד במ"ש מוהרי"ט בתשו' דשייכי לח"מ סי' ק"ח וכו' ואנכי הדל באלפי בתר דלחיכנא עפרא מתותא דמוהרי"ט ז"ל לא ידעתי מדוע ידיו אחזו רפיון בספק זה והניח הדבר בהין ולאו, אחר שמור"מ ז"ל כתב דכ"ש וכו' ואפי' דנימא דבימי מוהרי"ט לא פשטו הוראות מור"ם ז"ל בהגהה, מ"מ הדבר ק' איך לא שלטו עיני מהרי"ט ז"ל כמ"ש הטור לקח כל אחד פירות במעותיו וכו' חולקים לפי המעות ודבריו הם לקוחים מהברייתא שזכרנו וכו'. והנה כי כן תו ליכא ספק בדבר דנשתתפו בסחורות ג"כ והם בעין ודאי שדין אחד להם בדין נשתתפו במעות וחולקים במעות ומכ"ש הוא. והנה כי כן לא זכיתי להבין אמרי קדוש במ"ש הדבר בספק דלדעתי ליכא ספיקא כלל וכדכתיבנא ודברי מוהרי"ט בזה צל"ת עכ"ד הנאהבים והנעימים לי.
ומה מאד אני תמה עליך אחי איך עשית עין של מעלה שלא ראה דברי הטור ז"ל ואפי' לא הברייתא והלא הוא ז"ל הביא כל הסוגייא דפ' מי שהיה נשוי נושא כולה בתחילת התשו' ופירש"י והרמ"א ז"ל וכל רז לא אניס ליה וכ"ש בדבר המפורסם הנר' לעין. ואיך לא שמת כל לבך לשים לילות כימים ולישב את דבריו כחייוב המוטל עלינו למשכוני נפשין לישב דברי גדולי ישראל עד מקום שידינו מגעת.
ואני בעוניי יגעתי ומצאתי ארוכה ומרפא לדברי אבי התעודה מהרי"ט ז"ל באופן זה שהרב מוהרי"ט ז"ל שלטה עינו עין הבדולח דברייתא במ"ש בסיפא דברייתא לקח זה בשלו וזה בשלו ונתערבו זה נוטל לפי מעותיו וז"נ לפ"מ וס"ל להרב הנז' ז"ל דפי' הברייתא כדמפ' לה רש"י דאוקי לה בפירי פירות שהוא מהשבח היוצא מהקרקע מכח עבודת השוורים ולא מהשוורים עצמן וכמש"ל, ובהך גוונא נמי מפ' הרב הנז' ז"ל דברי הטור דמיירי כשלקחו כל אחד פירות ועירבום ונשאו ונתנו בהם והרויחו, ובהא הוא דקאמר הטור ז"ל דחולקים לפי המעות דיש צד לחלק בין כשנשתתפו במעות לכנשתתפו בסחורות וכמו שצידד הוא ז"ל שם ונתן טעם בעיקר בדבר יע"ש. ומ"ש הטור תיבת ואפי' שממנה דייק הש"ך ז"ל לו' דמ"ש הטור ואם לקח כל אחד וכו' חולקים לפי המעות דמיירי שהפירות הן בעיין לכשיבא תיבת ואפי' שכתב הטור בדיקדוק כמ"ש מ"מ ס"ל למהרי"ט ז"ל שאין זה מוכרח דאפשר דתיבת ואפי' במעות שכתב הטור יתפרש כן והוא לפי שהטור ז"ל לעילא מכל כתב דין דנשתתפו במעות והטילו לכיס זה ק' וזה ר' ונשאו ונתנו במעות והרויחו שחולקים שוה בשוה מהטעם שנתן הרא"ש בפסקיו ז"ל יע"ש ואח"ך כתב הטור ז"ל ואם לקח כל אחד פירות ונשתתפו וערבום חולקים לפי המעות, שהורה לנו את הדרך שאין דין המעות כדין הפירות ר"ל שאין דין נשתתפו במעות ונשאו ונתנו בהם שוה לדין כשנשתתפו בסחורות ונשאו ונתנו בהם האלו דמעות חולקים בשוה ובסחורות חולקין לפי המעות. ואח"כ כתב הטור ואפי' במעות וכו' לו' שאפי' במעות משכחת לה דין זה דנשתתפו בסחורות דקי"ל דחולקים לפי המעות ולא בשוה משכחת לה כגון שהמעות הן בעין וכו' וכמ"ש הרמ"א וכו' ופירוש זה אינו רחוק כ"כ לפ' דברי הטור כך, וכיון שכן נמצא דדין זה אם נשתתפו בסחורות והן בעין לא פורש כדברי הברייתא וכדברי הטור ז"ל מה יהיה דינו.
והשתא ספקו של מהרי"ט ז"ל שנסתפק וכתב וז"ל והיכא דלא שמו מעות בשותפות אלא סחורות שקנו, שהיה לכל אחד ואחד חלקו ידוע והיה בהם יוקרא וזולא יש לי להסתפק אם יהיה דינן כמעות והאריך בצדדי הספק ולבסוף הניח הדבר בהין ולאו ורפייא בידי שלדעתו ספק זה אינו נפשט לא מדברי הברייתא ולא מדברי הטור כמש"ל זה נלע"ד ותו לא מידי.
ותו שכבר פירש הרב הנז' ז"ל עיקר ספיקו היה בנ"ד שהסחורות אשר שמו ראובן ושמעון ולוי אחר שנתפרדו מיהודה היה להם לכל אחד ואחד מג' חלק בסחורות ועל כיוצא בזה נסתפק אם דינם כמעו' או לא. שכ"כ שם בא"ד וז"ל איברא שאם הסחורות שנשתתפו בהם היה לכל אחד ואחד מין סחורה בפני עצמה ושתפום בהא ודאי משעה שנשתתפו הקנו זה לזה בדמים ששמאום וכו' יע"ש. וכיון שעיקר ספיקו של הרב הוא כנ"ד כנז"ל אמור מעתה איך יוכל איש לו' שספקו מהברייתא או מדברי הטור דלא ראי זה כראי זה.
אח"כ ראה ראיתי את אשר טרח בעיונו בסלע המחלוקות שבין האחרונים ז"ל דלכאורה היה נר' דהרש"ך והר"מ גאלנטי ז"ל פליגי עם מהרי"ט ומהרח"ש ומהראד"מ ז"ל ורב השלום עשה שלום במרומיו דלא פלגן בהדייהו ואלו ואלו דברי אלקי'ם וכו' וראיתי את דבריו וראוים הם למי שאמרן.
אחר הדברים האלה וישת אל המדבר פניו להבין כונת שמעון ולוי שמיד בשנה הא' שהוזלה הזולו' הודיעוהו לראובן שרצונם היה לחלק ההפסד המגיע לפי חשבון המעות של כל אחד מהם וכו'. והאריך בפרט הלז עד הוכרחו להודיעו מיד שהוזלה הזולו'. והוא דאמרי' בפ' המקבל דף א"ר נר' האי מאן דקביל עסקא מחבריה ופסיד וטרח ומליה ולא אודועי לא מצי א"ל דריה פסידא בהדאי, ופרש"י לא מצי למימר בתר דמליה ביה מהך פסידא קמא וכו', דא"ל להכי טרחת למלייותיה כי היכי דלא לקרו לך מפסיד עסקיה, ופירש"י דא"ל להכי טרחת ומליתיה וכו' דמדלא אודעתן מעקרא נכלם היית בדבר ואדעתא דמלויי קרנא טרחת ע"כ. ומרן הקדוש ז"ל הביא מ"ש תלמידי הרשב"א ז"ל וז"ל דאע"ג דאמרי' בסמוך רווחא לקרנא משתעבד וכו' שאני הכא דאכתי ליתיא לרווחא הילכך וכו'
ואתה קדוש פי' דברי תלמידי הרשב"א ז"ל ואח"כ כתב דברי הנמק"י שתירץ לתמיהה זו וז"ל ואפשר דהך הוא טעמא דרווחא לקרנא משתעבד משום דסתמא דמלתא כל מאן דטרח בעסקא לא ניחא ליה שיפחת קרנא ושיקבל הוא הריוח כדי דלא ליקרא ליה מפסיד עסקא עכ"ל. ואתה הוא ושנותיך לא יתמו כמראה הקשת נר' לך בדבריו ז"ל ואח"כ באו דבריו לכלל ישוב ככתוב בדברי קדשך.
ולי הדיוט רואה אנכי שדברי הרב הנמק"י כמבולבלין בעיני שהרי מתחילת דבריו כשכתב וז"ל להכי טרחת וכו' תימא לי אמאי לא א"ל רווחא לקרנא משתעבד ואמאי למטען כולי האי כיון דמ"מ הא רווחא קמן הוא כדלקמן ואפשר וכו' כנז"ל המובן במאמרו זה דריוח זה שמשלים הקרן רווחא מיקרי ואילו אח"ך כתב וז"ל דמדלא הודיעו מעיקרא נכלם היה בדבר ואדעתא דמלוי קרנא טרחת והא דמשמע דדוקא משום שלא הודיעו הא הודיעו לא אמרי' רוחא לקרנא משתעבד ופליג רווחא ופסידא כל חד באפי נפשיה, היינו משום דאכתי ליכא לרווחא. ואילו אחד לא בעיא לאתעסוקי ביה לא גרע מפועל דיכול לחזור אבל היכא דאיתיה רווחא משתעבד לקרנא וכו'. אשר במאמרו זה שכתב משום דאכתי ליתא לרווחא. מובן דלא חשיב ריוח זה שהרויח עד שמלא את הקרן רווח לכדי שנא' בו רווחא משתעבד לקרנא כיון שאין ריוח זה יוסיף על הקרן אלא כדי מלוי הקרן בלבד ולא נותר כל דהוא על הקרן והשתא ק' לע"ד דא"כ במאמר האחד הי"ל לתרץ תמיהתו שתמה דאמאי לא א"ל רווחא לקרנא משתעבד וכו' כיון דמ"מ הא רווחא קמן הוא כדלקמן הי"ל לתרץ בנקל ולו' דלהכי לא מצי לומר הכא בנדון זה רווחא לקרנא משתעבד משום דאכתי ליכא רווחא ר"ל דאעפ"י דהא איכא רווחא קמן מ"מ אין זה חשוב ריוח כדי לטעון טענה דרווחא לקרנא משתעבד כיון שמה שהרויח היה עד כדי מלוי הקרן ולא יותר ולהכי לא מצי למטען הכא רווחא לקרנא משתעבד. משא"כ בנדון דרבא דלקמן שהרויח ריוח נוסף על הקרן דבההיא מצי למטען ולו' רווחא לקרנא משתעבד, ובהכי היו כל דבריו עולי' בקנה אחד בריאות וטובות. ובזה היה נצול משני דוחקי' הא' מתירוצו שתירץ, שהוא דחוק כנר' לעין כל, והב' מהדוחק שצריך לידחק וליישב את דבריו לכדי שלא יהיה ק' מה שהק' אחי נועם המאירי ה"י ולעת כזאת דבריו אלו צ"ת אצלי. ובין הכי והכי אשכחנא מרגניתא ליישב תשו' שהביא המרדכי ז"ל במ"ש וז"ל אמר רבא האי מאן דקביל עסקא מחבריה ופסדא וטרח ומליה וכו'. מכאן פסק הרש"ם ז"ל אדם שמלוה לחצי ריוח שצריך להשלים מן הריוח אם יתן מס ואינו יכול לו' כך וכך נתתי למס אקח חצי הריוח מן הנשאר אלא ישלים מן הריוח חיסרון מן המס ומה שישאר מן הריוח יחלקו ביניהם וכו' יע"ש. ולכאורה היה ק' בעיני הוראה זו שהורה הרש"ם ז"ל מכח סוגייא זו דאין לה דימיון וראיה מכאן לנ"ד משום דהכא בנדון דרבא שנשא ונתן בעסק והפסיד מהקרן שקבל מחבירו אף שטרח אח"כ ומליה לקרנא אינו יכול לומר לו מההיא פסידא כהדאי משום הנז"ל להאי טרחא ומליתיה דלא ליקרו לך מפסיד עסקיה. ופי' המ"פ ז"ל דא"ל להכי טרחת ומליתיה ספי' נכלם היית ולמלאת הקרן טרחת. כי היכי דלא ליקר לך מפסיד עסקיה, כלו' שמאחר שנשא ונתן בעסק והפוסידו אנן סהדי שמה שטרח אח"כ עד כדי שיעור למלאות הקרן כונתו היתה למלאות את הקרן כדי שלא יצא עליו שם רע שמפסיד קרנא הוא ואין כונתו ליטול מריוח זה. אמנם בנדון דהרש"ם ז"ל שלא הפסיד מהקרן מחמתו אלא מסיבה חיצונית שאירע שנטלו ממנו מם כמנהג שנוטלין מס מממון העסק. א"כ מה מצוה זו ומה טעם יש בה לו' שישלים מן הריוח חיסרון המס דהכא לא שייך לו' להכי טרחת כי היכי דלא ליקרו לך מפסיד עסקיה. דהלא הוא לא הפסיד בעסק כלל וכיון שכן אנן סהדי דכשטרח והריוח עד סכום מה שנתן במס דעתו היה ליטול חצי הריוח ולא למלאות הקרן איכוון. אך במ"ש הנמק"י במאמר הא' שכתב וז"ל ואפשר דהך הוא טעמא דרווחא לקרנא משתעבד משום דסתמא דמילתא כל מאן דטרח בעיסקא לא ניחא שיפחת קרנא ושיקבל הוא הריוח כדי דלא ליקרו ליה מפסיד עסקיה עכ"ד.
אתה הראת לדעת דכללא כייל דכל מאן דטרח בעסקא לא ניחא ליה שיפחת מהקרן ושיקבל הוא הריוח. אפילו אם היה באופן שלא בא ההפסד מחמת ההתעסקות תדע דהכי הוא דהא בעובדא דרבא דלקמן דהיה ריוח ולא הפסד והיה זה לחלוק הריוח וע"ז א"כ דמצא חבירו לו' לו רוחא לקרנא משתעבד פי' דשמא יגיע ההפסד לסחורה אחר כך ונצטרך להשתכר למלאת הקרן מן הריוח כאשר פירש המ"פ ז"ל. ש"מ דמסתמא אמרינן דלא ניחא להו שיפחת הקרן ושיקבל הוא הריוח אפילו בפסידא דאתי מעלמא שלא מחמתן דסוף סוף נקרא שמו בישראל שמפסיד עסקא ובכן נתיישב אצלי הוראה זו שהורה הרש"ם ז"ל דס"ל כס' הנמק"י ז"ל כנ"ל ע"צ הדוחק ודו"ק.
ובסיום תשו' דהרש"ם ז"ל הנז"ל כתב וז"ל אבל אם התנה אקח הריוח שלי מתי שארצה והרויח ליטרא ולקח חצי ליטרא לחלקו ולאחר מכאן נתן מס לא ישלם החסרון ממה שלקח כבר אלא מה שנחסר נחסר מחלקו עכ"ל. דמדבריו אלו יש ללמוד לנ"ד שאפי' אם במונח שמעון ולוי היו חולקים בריוח בשנים ראשונות הזולו' לערך ל' חתיכות ולא ל"ב כאשר חלקו בריוח הנז' בשאלה אפי' הכי אין לראובן דין ודברים עליהם ודין הוא שיטול ראובן בחלקו של שנים הזולו' לערך ל"ב חתיכ' שמה שנטלו שמעון ולוי נטלו וראובן שלא נטל חלקו עמהם באותה שעה איהו הוא דאפסיד אנפשיה ויקח כל דמי הריוח שהרויח בכל ימי משך השותפות לערך ל"ב חתיכות הזולו' ומה שנחסר נחסר מחלקי. ובודאי נראה ממה שהיו חולקים שמעון ולוי הריוח בכל שנה ושנה שתנאם היה כן ביניהם דאם לא לא היי רשאין לחלק הריוח אלא לסוף ג' שנים שנשתתפו לג' שנים כנז' בשאלה. וכיון שכן היי כמי שהתנו שיקחו הריוח בכל שעה שירצו כמ"ש בתשו' הרש"ם ז"ל שמה שלקח כבר לא ישלים ממנו החסרון ה"נ נ"ד דכוותה. כ"ש דבנ"ד שמעון ולוי לא היו חולקים בריוח כי אם לערך הזולו' ל"ב חתיכות כשומא שהיתה שוה בזמן שהטילו שלשתם המעות בכיס כנז' בשאלה. שבודאי הפשוט שאין לו לראובן ליקח בריוח של כל ימי השותפות לערך ל' חתיכות הזולו' אלא דין הוא שראובן יטול במעות הריוח כמו שנטלו חבריו שוה בשוה.
ובסיפא דמלתא לענין דינא הביא שאר הסוגייא דפ' המקבל א' רבא הני בי תרי דעבוד עסקא ורווח וא"ל חד לחבריה תא ניפלוג אי א"ל אידך נרווח טפי דינא הוא דמצי מעכב האי. ואי א"ל הב לי פלגא דרווחא א"ל רווחא לקרנא משתעבד ואי א"ל הב לי פלגא דרווחא ופלגא דקרנא א' ליה להדדי משתעבד. ואי א"ל ניפלוג רווחא וניפלוג קרנא ואי מטי לך פסידא דרינא בהדך א"ל לא מזלא דבי תרי עדיף. ופסקו הרמב"ם בפ"ד מה' שותפין והטור ומרן הקדוש ז"ל בי"ד סי' קע"ז וכתב הש"ך בס"ק ס"ג עמ"ש מרן ז"ל ואפילו אמר ישאר הקרן בין שנינו ולא נחלוק רק הריוח אין שומעים לו כתב הש"ך ע"ז הטעם דמזלא דבי תרי עדיף ש"ח עכ"ל.
ואתה קדוש תמהת ע"ד דטעם זה דמזלא דבי תרי לא נאמר בש"ס אלא לאו' לחלוק הריוח והקרן ואי מטי פסידא לך דרינא בהדך. ואע"ג דהתוס' כתבו דטעם זה דמזלא דב"ת שייך בכולהו מ"מ למה הש"ך ז"ל נייד מטעם הנז' בש"ס. ואח"כ אמר שבמ"ש הרב פ"מ בח"ב סי' ק"ז יתיישב דברי הש"ך. והספר הנז' לעת כזאת איננו אתי במחיצתי. לכן אני כותב מה שנלע"ד, והוא דאעיקרא ק"ל בדברי התוס' ז"ל כמ"ש בד"ה מזלא דבי תרי בכולהו הוה מצי למימר הכי אלא דעדיפא מינה קאמר בהו עכ"ל ז"ל. ולפי הנראה מפשט דבריהם ק"ל דאם בחלוקה ראשונה כשטוען הב לי פלגא דרווחא ישיב לו מזלא דבי תרי עדיף איך יכול לטעון אח"כ ניפלוג קרנא ורווחא. דיבאר אידך ישיב לו התשו' א' שהשיב לי מזלא דבי תרי עדיף. ואיך יהיה לו פה עוד לטעון ניפלוג קרנא ורווחא והוא יודע שישיב לו מה שהשיב לו בטענה א', וכן נמי אי כשטען ניפלוג קרנא ורווחא ישיב לו מזלא דבי תרי איך ימלאנו לבו לטעון טענה אחרת שהיא נפלוג קרנא ורווחא ואי מטי לך פסידא דרינא בהדך והוא יודע שישיב לו כמו שהשיב לו מזלא דבי תרי עדיף. וא"כ ק' להבין דברי התוס' שא' דבכולהו הוה מצי למי' בהו הכי. דבשלמא לפי דברי הש"ס דנקטו טענות מוחלפות יש מקום לטעון כל אלו הטענות אך לפי דברי התוס' ז"ל אין מקום כמו שנא' כי על כל אלה נלע"ד שאין דברי התוס' כפשוטן אלא שכונת דבריהם סובבין והולכין ע"ד דברי רבא שאמר בתחילה הני בי תרי דעביד עסקא בהדי הדדי ורווח וא"ל חד לחבריה תא ליפלוג אי א"ל אידך נרווח טפי דינא הוא דמעכב, ומאמר זה הוא בכולל כמי תני והדר מפי כמ"ש רש"י יע"ש. וע"ד דברי רבא אלו שכלל בדבריו כל אלו הטענות הול"ל הכי א"כ הני בי תרי וכו' וא"ל חד לחבריה תא וניפלוג או ברווחא לבד או ברווחא וקרנא ואמר לו אידך מזלא דבי תרי עדיף ומהאי טעמא אמר רבא דמדינא מצי מעכב. תו לא הוה צריכנא לאינהו טעמי דרווחא לקרנא משתעבד וגם לא לטעמא אחרינא דעסקא להדי הדדי משתעבד. וזה מ"ש התוס' ז"ל דבכולהו מצי למימר הכי כלו' דרבא בתחלת מאמרו הנ"ל למנקט כולהו ומצי למימר רבא על כולהו הך טעמא דמזלא ותו לא צריכינא לאינהו טעמי אחריני. ותירצו דעדיפא מינה קאמר בהו. כלומר שרבא בחכמתו הגדולה כלל את דבריו ואחר כך פי' כדי ללמוד דעת דת ודין דרווחא לקרנא משתעבד וצריך שיהיה הריוח קיים כדי למלאת הקרן כמ"ש רש"י ז"ל כדי שלא יפסיד בעל העסקא מהקרן ולכן אילו נקט בלישניה רבא בתחילת דבריו טעמא דמזלא דבי תרי לכל הטענות מאין אנו לומדים דין זה דרווחא לקרנא ועסקא להדי הדדי וכו' וזה דעת התוס' במ"ש דעדיפא מינה קא' בהו.
נמצינו למדים לפי דברי התוס' שאם בכל אלו הטענות טוען אידך מזלא דבי תרי עדיף טענתו טענה ומצי מעכב מדינא. ובכן עלו דברי הש"ך ז"ל כהוגן כדבר האמור ואין צורך עוד להאריך כנלע"ד.
ולהיותי חלוש המזג גם חולי הבאגידו כי גבר עלי לא יכולתי להאריך דלענין הדין למעשה כי כפיו דהופסד דקרן יטלו כל אחד ואחד לפי ערך המעות שהניח בכיס ולענין הריוח שורת הדין הוא שיטול הזולו' לערך ל"ב חתיכות כמ"ש שמעון ולוי חבריו כאשר הורה גבר רב אחאי משבחא ה"י ותו לא מידי כ"ד לב נשבר אף רוחי.
הצעיר נסים חיים משה מזרחי ס"ט.