אור ברסלב
שות פרי הארץ חלק ג אבן העזר › סימן ג

שות פרי הארץ חלק ג· רבי ישראל מאיר מזרחי

אבן העזר · סימן ג

סימן ב

דין גט קטנה.

אמר הכותב בדיני גט קטנה המתגרשת ע"י אביה שהסכימו רובא דרבוותא לכתוב ב' גיטין אחד כלפי האב ואחד כלפי הבת. והנה שהוא כלפי האב בנוסח שלו ראיתי מינים ממינים שונים זה אומר בכה וזה אומר בכה וראוי לתור ולדעת הי מיניהו עיקר ולכן ראיתי ונתון אל לבי לברר וללבן הדברים כאשר תשיג דעתי הפעוט ואם דל הוא וה' אלקים יעזור לי.

ראשון לציון אציגה נא דברי המבי"ט ז"ל בתשו' ח"א סי' רכ"ג כתב וז"ל ותרוכית ית ברתך פלונית אנת פלוני דממתא פלונית וכל שום וחניפא דאית לה ולך ולאתרך די הות ארוסתי מקדמת דנא וכדו וכו' תרוכית יתה די תהוי רשאה ושלטאה בנפשה וכו' לכל גבר די תצבי ואינש לא ימחא בידה והרי היא מותרת לכל אדם ודין די יהוי לה מנאי ספר וכו' עכ"ל יע"ש, ומצאתי להרב כנה"ג לא"ה סי' קנ"ד בסדר הגט בחלק הששי הנק' מעשה איש ופקודתו אות כ"ג נגרר בתר נוסחת המבי"ט ז"ל וז"ל ובשני כותב כלפי האב בנוסח זה ותרוכית ית ברתך פ' אנת פ' דממתא פ' וכל שום וחניכא דאית לה ולך ולאתרך די הות ארוסתי מקדמת דנא וכדו וכו' תרוכית יתה די תהוי רשאה ושלטאה בנפשה וכו' לכל גבר די תיצבי ואינש לא ימחא בידה, והרי היא מותרת וכו' ודין די יהוי לה מנאי וכו' יע"ש, הרי שקרובים דבריו לדברי המבי"ט רק ששינה בגוף איזה תיבות דמלת תיהוי כתב מלא ביוד בין תי"ו לה"א וכן במלת תיצבי כתב מלא ביו"ד. גם במלת ודין הניח יו"ד בין דלת לנו"ן גם מלת לה אשר בין תרוכית יתה למילת די תיהוי השמיטה.

הנה בתיבת די הות ארוסתי כפי דברי המבי"ט נר' דהוו שתי תיבות ולא דמי למלת דהוית אנתתי הכתוב בגט דעלמא דהתם תיבה אחת היא אבל הכא שתי מלות נינהו ועם כ"ז נר' שצריך לכתבן בשיטה אחת לכתחלה ומרוחקות מעט זו מזו ולא כל כך אלא שיהיו נראין כתיבה אחת וכעין שתי תיבות ודבר זה למדתיהו ממ"ש בגט פשוט סי' קכ"ו ס"ק פ"ז וס"ק מ"ד עיין עליו. דהא בגט דעלמא פסק מרן שצריך לכתוב דהוית יע"ש, סי' קכ"ו סעיף ל"ה וכתב בגט פשוט ס"ק פ"ז וז"ל נהגו לכתוב דהוית תיבה אחת ויש כותבין די הוית שתי תיבות ואפי' כתב די הוית שתי תיבות בשתי שיטות יר' דכשר ועיין ס"ק מ"ז וס"ק מ"ד יע"ש. ברמזים הללו הראנו לדעת ב' ענינים לענין דינא דממ"ש בס"ק מ"ז נלמד מדבריו דאפי' בתיבה שאינה צריכה יו"ד אם הוסיף יו"ד כל שאינו משתנה ממשמעותו כשר זולתי במלת ודן ובמלת ואגרת דאם כתבם ביו"ד מלאים פסול הואיל ומשתנה ממשמעותו יע"ש באורך. מינה נפקא גם במלת דהוית דהגם שאין צריך יו"ד בין דלת לה"א מ"מ אם כתב די הוית כשר הואיל ואינו משתנה המשמעות. גם ממה שרמז לנו ס"ק מ"ד הוא להורות לנו דאם כתב די הוית בשתי שיטות כשר, משמע אבל לכתחלה עדיף טפי לכותבם בשיטה אחת בריחוק מעט שיהיו נראין כעין שתי תיבות וכעין תיבה אחת. ועפ"י זה אל יקשה עלינו ממ"ש מרן בש"ע סי' קכ"ו סעיף מ"ו ז"ל בגט ארוסה כותבין ארוסתי ואם כתב דהוית אנתתי כשר יע"ש. ופי' כותבין ארוסתי היינו לומר דכותבין דהוית ארוסתי וכמ"ש להדיא בגט פשוט ס"ק ק"ב יע"ש. הרי שס"ל דצ"ל מלת דהוית בלא יו"ד בין דל"ת לה"א, וזה הפך המבי"ט לכאורה. אלא דבמ"ש ניחא דכל שאינו משתנה ממשמעותו אין קפידא ובזה אין שום מחלוקת בין המבי"ט למרן ז"ל. גם בזה הונח לי במ"ש מרן בנוסח גט קטנה בב"ה דף מ"א ע"ב ז"ל ותרוכית ית ברתך פ' דהות ארוסתי וכו' הרי שלא הצריך יו"ד בין וי"ו לתי"ו וכפי הנראה מפסקיו בש"ע נר' דצריך לכתוב דהוית ביו"ד אלא דבמאי דכתוב דכל שאין משתנה המשמעות אין קפידא אם הוסיף ניחא. וכן כל הנוסחאות שהובאו בפוסקים בענין גט קטנה כתבו רובם ככולם דהות ארוסתי כאשר הובאו בהלכות קטנות איש על שמו יע"ש, ולא הצריכו להטיל יו"ד בין וי"ו לתי"ו הואיל ואין קפידה, ומכלל הדברים אתה למד שאין זה סותר למ"ש המבי"ט די הות שתי תיבות יען כי המבי"ט לא חש לכתוב דהות הואיל ואין משתנה, המשמעות.

ובכן עלה בידינו דהעקר לכתוב דהות ארוסתי ואם כתב די הות צריך לכתחלה לכתבן בשיטה אחת ויותר נוטים לתיבה אחת משיהיו נוטים לשתי תיבות. עוד נ"ל והוא עיקר דמ"ש מרן דבגט ארוסה כותבין דהוית ארוסתי ביו"ד בין וי"ו לתי"ו מיירי בגט הנכתב כלפי הארוסה עצמה שהוא לנוכח אז צריך לכתוב דהוית כמו גיטין דעלמא דהוו לנוכח דכותבין דהוית אנתתי אבל בגט הנכתב כלפי האב אז גם הוא מודה דצריך לכתוב דהות כדעת כל הפוסקים וכמו שכתב בבדק הבית בנוסח גט דכלפי האב כנז"ל. והעיקר לכתוב דהות אחרי שהוא מוסכם לדעת הכל, אבל בגט הנכתב כלפיה דידה שהוא מדבר לנוכח ודאי דיש לכתוב דהוית ארוסתי כמו בשאר גיטין דכותבין דהוית אנתתי כנ"ל עיקר.

ובענין נוסח שכתב ותרוכית ית ברתך פ' הן אמת שלשון הביאו מוהריק"א בס' בדק הבית וכן העתיק מוהריק"ש סי' קנ"ד וז"ל ושבקית וכו' ותרוכית ית פ' ארוסתי ברתך אנת פב"פ אכן ראיתי בהלכות קטנות בחיבור אחות קטנה מצא נוסחא אחרת מרבנים שכתוב ברתא דידך ונתן טעם לדבר דלא שייך לומר ברתך לבד רק היכא שכבר הוזכר בסיפור שם האב וכו' אמנם בנוסח גט זה שעדין לא הוזכר שם אב הקטנה אלא אח"כ הוזכר שמו על כן אינו מתישב הלשון בלתי אם יקושר בתיבת דידך אנת פ' דהוי כאלו אמר בת שלך אתה פ' עכ"ל יע"ש, וכיוצא בזה כתב הכנה"ג בחיבורו לב"י א"ה סי' קמ"א אות כ"א שכך כתב בס' מגן אברהם וז"ל אלא שלכאורה נראה שאין מתישב כ"כ לומר ברתך אנת פ' כמו שמתישב לומר ברתא דידך אנת פ' ואם יכתוב ברת דידך הוא לשון טוב וכן הוא בנוסחא סדר חליצה להר"מ והטור ז"ל עכ"ל. והן אמת שבסדר חליצה שהביא הר"מ פ"ד מה' יבום דין ל' כתוב וז"ל וסליקא קדמנא פ' ברת פ' גם הטור העתיק כן. ולי אני הדיוט הגם שדבריהם אינם צריכים חיזוק מ"מ נ"ל לתת טוב טעם משום דבת תרגומו ברתא וא"כ לא תפול עליה מילת דידך משום דהוא מוכרת וברתא שם העצם הוא אבל כל שאנו רוצים לומר בת פ' שהוא להודיע בת מי היא והוא סמוך מתרגמינן ברת פ' כמו ושם בת אשר דתרגם בירושלמי ברת אשר דמאחר שהוא סמוך להודיע בת מי היא מתרגמינן ברת אשר, הכי נמי בנ"ד שכונת דידך הוא להודיע שהיא בת פ' על כן לא יפול בה ברתא דידך אלא ברת דידך כנ"ל לתת טוב טעם ודעת לנוסחא זו וכן נ"ל שהיא נוסחא יותר טובה לכתוב ברת דידך ולא ברתא דידך ואפי' שכל הנוסחאות כתוב בהם ברתא דידך מ"מ הואיל דמצינו ערעור גם בנוסחא זו טפי עדיף לכתוב ברת דידך לצאת ידי חובת הכל

ובענין הנוסח שכתב אנת פ' דממתא פ' וכל שום וחניכא דאית לה ולך ולאתרך. הנה המבי"ט גופיה בח"ב סי' קמ"א כתב וכל שום אחרן וחניכא דאית לה והשמיט מילת ולך וא"כ נפל הספק אצלנו על איזה נוסח נסמוך. זאת לא זאת כי בן לאותו צדיק הוא מהרי"ט ז"ל בשניות חא"ה סי' ו' כתב דנוסח הגט הוא אשר כתב מר אביו המבי"ט ז"ל והעיד שהנוסח ההוא שלחו למוהריק"ש ז"ל יע"ש, ובעינינו ראינו להגהות מוהריק"ש המודפסות בחא"ה סי' קנ"ד הביא נוסח הגט וז"ל ותרובית ית פ' ארוסתי ברתך אנת פ' בן פ' העומד היום במתא פ' וכל שום אחרן וחניכא דאית לברתך ולאבהתך ולאתרהא ולאתרך דהות וכו' יע"ש. ולבסוף כתוב שם והר"א לוי בכמהר"ם לוי ז"ל מצא קצת שינוי בגט שניתן במצרים ותרוכית ית ארוסתי וכו' דאית לה ולך ולאבהתך ולאתרך וכו' יע"ש. וא"כ ראוי לתור לדעת איזה נוסחא עיקרית ומדוע איחלופי איחלוף הנוסחאות. ובנוסחאות שהביא בה' קטנות מרבני סאלוניק כתוב אנת פ' העומד היום כאן במתא פ' וכל שום אחרן וחניכא דאית לה ולאבהתהא וכיוצא בזה כחוב שס בנוסח רבני קוש' רק שכתוב במקום העומד היום העומדת היום והרב הנז' שם לא הניח לו מאמר העומדת דאין לו שחר והסכים עיקר העומד היום יע"ש, ועכ"ז הרי יש חילוף נוסח' בינם לבין נוסח המבי"ט ומוהריק"ש. ואשר אני אחזה לי בהקדים מ"ש התרומת הדשן סי' קמ"ב בכתביו דאין כותבין שם מקום הדירה מפני שאנו גולים ומטולטלים ומקום דירתינו מרופא בידינו אבל כותבין שם מקום עמידת האיש העומד היום במתא פ' וכן באשה כותבין מקום עמידתה העומדת היום במתא פ'. וכן פסק מרן בש"ע סי' קכ"ח סעיף ב' יע"ש. והנה הרשב"א וסיעתיה ס"ל דוקא מקום הדירה הוא עיקר ואם לא כתב כן פסול ואיכא מרבוותא דסברי דהגט בטל, וכבר הרב בס' גט פשוט סי' קנ"ח סק"י נתן טעם למנהגנו שכותבין מקום עמידה לבד יע"ש באורך, והנה כי כן לחוש לס' החולקים דס"ל דמקום דירה ממש עיקר הילכך כתב המבי"ט אנת פ' דממתא פ' שהוא מקום הדירה. ומטעם זה כתב ולך ולאתרך והוא עפ"י מה שנתעורר מוהרי"א סי' רמ"ז וסי' ט' בנוסח הגט שכותבין דאית לי ולאבהתי ולאתרי דבשלמא לדעת הסוברים שצריך לכתוב שם מקום הדירה וכותבין דממתא פ' ניחא דכותבין וכל שום וכו' ולאתרי משום חשש שמא יש לעיר דירתו שני שמות הלכך שם העיקרי כותבו עיקר והטפל כוללו בוכל שום. אבל לדידן דלא כתבינן שם עיר הדירה מפני שהיא מרופא בידינו ואין כותבין אלא שם מקום עמידת האיש והאשה וא"כ על מקום עמידה לא אתי שפיר למכתב וכל שום דאית לי ולאתרי דמקום עמידה לאו אתריה מיקרי, והרב גט פשוט בסי' קכ"ו ס"ק ע"ט נתעורר על זה וישב הלשון אף לדידן דאין כותבין מקום הדירה יע"ש באורך. אמור מעתה דהמבי"ט ז"ל דחש לדעת הסוברים לכתוב מקום הדירה שהרי כתב אנת פ' דממתא פ' הלכך העלה לכתוב וכל שום וכו' ולאתרך לכלול השם הטפל שיש למקום הדירה ושפיר. אמנם מוהריק"ש ז"ל אזיל בתר פסק מרן שהעלה דאין לכתוב זולתי מקום העמידה הלכך העלה לכתוב אנת פ' העומד היום וכמו כן נגררו כל רבני סאלוניק וקושט' אבתריה לכתוב העומד היום. ומ"מ מוהריק"ש ז"ל כתב ולאתרך ולאתרה כנוסח כל הגיטין דאף שאין כותבין אלא מקום העמידה אעפ"י כן כותבין ולאתרי כמו שנתן טעם לשבח בגט פשוט הוא הדין והוא הטעם נמי בגט קטנה דחד טעמא אית להו.

אך במ"ש ולאתרה ולאתרך נ"ל שאין צורך לכתוב ולאתרה זולתי ולאתרך לחוד כמ"ש מוהר"א הלוי כנ"ל עיקר. והטעם שהרי כאן אין אנו זוכרים בגט מקום עמידת הקטנה המתגרשת זולתי מקום עמידת אביה שהרי כותבין אנת פ' העומד היום ולכן אין צריך לכתוב ולאתרה אלא ולאתרך לחוד כנ"ל עיקר ולפי נוסחת רבני קושט' וסאלוניק שלא הזכירו אתר כלל. נ"ל דס"ל דבשלמא במגרש ומתגרשת דעלמא שצריך להזכיר שם עירו ושם עירה הילכך כל שאנו מזכירין מקום עמידתן צריך לרמוז גם כן שם מקום דירתם מהטעם שכתב בגט פשוט ולכן כותבין ולאתרי ולאתריכי משא"כ הכא דמקום שם עיר הקטנה המתרגשת אינו מוזכר כלל ומה שמזכירין מקום עמידת אביה אינו אלא משום חשש ב' יוסף ן' שמעון כמ"ש בהלכות קטנות דף ס' ע"ד יע"ש. הלכך לא חשו לכתוב ולאתרך כלל כנ"ל טעם לנסחתם אבל מ"מ העיקר נ"ל לכתוב וכל שום אחרן וחנכא דאית לה ולאבהתהא ולאתרך הואיל וכבר הוזכר מקום עמידת האב כדכתי' לעיל, ובמלת ולאבהתהא המוזכר בנוסח הרבנים הנז' נ"ל שהיא נסחא מדוקדקת אי מטעמא שכתב בה' קטנות בשם אחות קטנה דף ס"א ע"א שזהו ההפרש שבין לשון הקדש ללשון תרגום שכותבין אל"ף אחר הה"א הכינוי. ואי מטעמא שהביא הכנה"ג בחיבורו לב"י א"ה סי' קמ"א אות כ"א בשם מהר"ד איסטרונסה דאבהתהא הוי לשון רבים וכן בנוסח הגט כותבים ולאבהתיכי לשון רבים לרמוז על אביה ואבי אביה יע"ש, ובנסחא זו ארוחנא דאין צורך לכתוב לה ולך שהרי הוא נכלל בתיבת ולאבהתהא כי אביה הוא. ולכן יר' לי עיקר לכתוב וכל שום אחרן וחניכא דאית לה ולאבהתהא ולאתרך דהות ארוסתי וכו' אך תיבת ולאתרך הוא מוכרח מהטעם שכתבנו. גם צריך לכתוב יתה לה מהטעם שאנו כותבין יתיכי ליכי ככתוב בגט פשוט סי' קכ"ו ס"ק פ"ו בשם הרב הלבוש יע"ש. ה"נ דכותה וכפי הנסחא הראשונה שכתב המבי"ט וכפי נסחת רבני סאלוניק כן נר' עיקר. אכן במלת די תהוי ודי תצבי ראיתי שינוי נסחאות דהמבי"ט גופיה בח"ב כתב די תצביא באלף ורבני קושט' וסאלוניק העלו לכתוב די תהוא די תצבא באלף לבסוף וטעמם ונימוקם עמם דנ"ל טעמא דמלתא שהרי כל הגט הוא כתוב שלא לנכח וכלפי האב ולכך מוכרח שלא לכתוב די תהוי ודי תצבי ביו"ד משום דביו"ד הוי לנוכח כמדבר עם המתגרשת דומיא לשאר גיטין שכותבין די תהוייין די תצבייין. והואיל וכאן כל לשון הגט הוא שלא לנוכח בלשון נסתר הלכך על כרחין לכתוב די תהוא די תצבא שהוא שלא לנכח. וטעם הייתו באל"ף ולא בה"א לבסוף משום דכל הגט הוא בלשון תרגום ולשון תהוא באל"ף עדיף טפי כמ"ש מוהר"א מוטל הובא בכנה"ג לא"ה סי' קמ"א אות הנז"ל יע"ש. וגם תצבא בלשון תרגום משפטו באלף הגם דהר"מ והטור בנסח גט חליצה כתוב דתצבי ביו"ד לבסוף נ"ל דמכאן למדו המורים הנז"ל שכתבו תהוי ותצבי ביו"ד. אכן לדידי אין משם ראיה ושלא בדקדוק נכתב כן דהתם אין צריך לדקדק כמו שאנו צריכין לדקדק בגט אשה לדבר לשון הברור, ואנא קרא אשכחנא בדניאל כתיב ולמאן די יצבא וגם ודי הוה צבא הוה מחי וכולם באל"ף לבסוף, וגם בשרש ערך צבא כתוב על פסוק וצבא גדול כתב וי"מ וצבא גדול חפץ מן הארמית די הוה צבא הוה קטיל. הרי דלשון חפץ משפטו באלף לבסוף וכאן שהוא מדבר שלא לנכח על כרחין להיות תצבא באלף כנ"ל עיקר כדעת כל הרבנים הנז' אכן בנסח מרן הב"י בס' בדק הבית מצאתי כתוב דתהויא רשאה, וכן כתוב דתצבין, ובאמת דנסחת דתהויא היא נסחה נכונה, וכן כתב בכנה"ג סי' קמ"א אות הנז"ל שהיא נסחה יותר נכונה יע"ש אכן מלת די תצבין הנו"ן שהטיל אין לה שחר והנר' בעיני שט"ס נפל יען דתצבין הוא לנוכח וכאן הגט בלשון נסתר הוא ולכן נ"ל שצ"ל דתצביא דומיא דתהויא באל"ף לבסוף.

אכן נפל הספק אצלי דלדעת מרן בנסחתו נר' דתיבת דתהויא ודתצביא חד תיבה כתבינן לה וכן בנסח גט חליצה להר"מ והטור כתוב דתצבי חד תיבה. ואילו לפי נסחת הרבנים משמע דב' תיבות נינהו די תצבא די תהוא. ולכן לצאת מחששה נ"ל דטפי עדיף לכתוב די תצבא די תהוא כעין שתי תיבות בהפרש כל דהו שיהו נראין כעין תיבה אחת דומיא דגט דעלמא במלת די תהויין די תצביין ה"נ דכותה ובמלת בידה הכי כתבינן לה כמ"ש בה' קטנות יע"ש ואין צורך לכתוב בידהא ולכן נ"ל לכתוב בנסח הגט כך ותרוכית ית ארוסתי פ' ברת דידך אנא פ' העומד היום במקום פ' וכל שום אחרן וחניכא דאית לה ולאבהתהא ולאתרך דהות ארוסתי מן קדמת דנא וכדו פטרית ושבקית ותרוכית יתה לה די תהויא (או די תהוא) רשאה ושלטאה בנפשה למהך להתנסבא לכל גבר די תצביא (או די תצבא) בחד שיטה וכעין תיבה אחת ואינש לא ימחא בידה מן יומא דנן ולעלם ודן די יהוי לה מנאי ספר תרוכין ואגרת שבוקין וגט פיטורין כדת משה וישראל כנ"ל.

ישראל מאיר מזרחי.

נוסח הגט דכלפי האב. בכך בשבת כך ימים לירח פ' שנת התצ"ג לבריאת עולם למנין שאנו מנין כאן במתא ירושלם דיתבא על מי שלח ועל מי בורות אנא שלמה בן יהודה העומד היום בירושלם הנז' וכל שום אחרן וחניכה דאית לי ולאבהתי ולאתרי צביתי ברעות נפשי בדלא אניסנא ושבקית ופטרית ותרוכית ית ארוסתי דלול ברתא דידך אנת אליהו דמתקרי כצ'ר העומד היום כאן בירושלם הנזכרת וכל שום אחרן וחניכה דאית לה ולאבהתהא ולאתרך דהות ארוסתי מקדמת דנא וכדו פטרית ושבקית ותרוכית יתה לה דיתהוא רשאה ושלטאה בנפשה למהך להתנסבא לכל גבר דיתצבא ואנש לא ימחא בידה מן שמי מן יומא דנן ולעלם והרי היא מותרת לכל אדם ודן די יהוי לה מנאי ספר תרוכין וכו'.

סדר גט קטנה המתגרשת ע"י אביה בשני גיטין. ראשונה צריך לדעת אם היא קטנה ודאי או ספק, שנית אם יודעת לשמור את גיטה צריכה ב' גיטין אחד לאביה תחלה שלא לנכח, ואחד לקטנה לנכח סדר הכתיבה מקודם יצוה הארוס על גט דכלפי האב עם ההתרות כמנהג ויכתוב הגט ההוא וינתן ליד האב, ואח"כ יצוה הארוס על גט דכלפי הארוסה מדעת אביה ובפני אביה עם ההתרות כמנהג. ויכתוב הגט ההוא וינתן ליד הבת. ובשעת נתינת הגט לידה פעם שנית יתפוס אביה בידיה לקבל הגט, לחוש לס' מוהראנ"ח ח"א סי'. בציווי גט דכלפי האב יאמר לסופר כתוב גט זה לגרש בו את ארוסתי פ' לשמי ולשמה לשם גירושין גמורין שתהא מגורשת בו ממני ע"י אביה פ' ומותרת לכל אדם. וכנוסח זה יאמר לעדים. ובציווי דכלפי הבת יאמר כנסח הנהוג בשאר גיטין

בעת מסירת הגט ליד אביה יאמר לה הרי זה גט ארוסתי בתך פלונית והתקבל גט זה לבתך פ' הנז' ותהא מגורשת בו ממני ומותרת לכל אדם.

תוכן העניינים

שות פרי הארץ חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה