אור ברסלב
שות פרחי כהונה יורה דעה › סימן מב

שות פרחי כהונה· הרב מסעוד הכהן

יורה דעה · סימן מב

סימן מא

המאור הגדול לממשלת. תל שהכל פונים אליו לעזר ולתועלת. ראש על ארץ רבה עוב"י קזבלנקה עיר המהוללת. דורש טוב לעמו. בשמו ובמעשיו ובמקומו ינון שמו. ראב"ד מקודש כמוהר"ר המשמ"ח אליקים וחש"ל:

רב נאור. הן היום האיר אל עבר פני ש'ר וחשוב סי' יצחק סיקסו הי"ו וכו'. ומדי דברי בו על עסק היין כשר הנשלח מהכא עי"ת תמושנת לערי המערב העי"א. עמד ושאל שאלה כענין על ענין הכשר החביות הנשלח בהם היין. והיתה תשובתי אליו כהלכה כי כאשר ביקרתי את מכונת לשכת המדיחי"ן אשר שם מדיחין בעלי מסחר היין את החביות של יין. הן שהם ב"ב הן שאב"ב. מצאתי ראיתי שאותה ההדחה עולה להם במקום הגעלה ממש כדינה. להיות שהם מדיחין אותם ברותחין ובכלי ראשון אשר על האש. הדחה בחמין ושטיפה בצונן. מה שאין יד האדם יכולה לשלוט בהם באשר הם כלים גדולים הבאים במדה. ודרשתי וחקרתי מפי בני עמנו בקיאים בטיב מסחר היין. שאי אפשר לומר ונקה בהעלמת עין מהדחה זו, שא"כ יגיע להם פסידא שיחמיץ היין. ובפרט בכגון זה ששוכרים החביות מהזולת לשלוח בהם יין למקו"א. ורובם ככולם הם כלים ריקים עומדים זמן מה בלא תשמיש שבודאי צריכים הדחה במידי דמנקי עפרורית ולכלוכית היין וכיוצא ובכן עפ"י זה לא הוצרכתי להעמיד עליהם שומר ישראל שם על המכונה שאצל הנכרים להשגיח על הגעלת החביות שנשתמשו בהם בסתם יינם:

וכמ"ש הש"ך יו"ד סי' קל"ז ס"ק י"ט על מ"ש מרן הש"ע סעיף ו' אין עכו"ם מסל"ת נאמן בהכשר כלים. האסורים. דקשה דבפרק הגוזל בתרא דף קי"ד איתא דעכו"ם מסל"ת נאמן באיסור דרבנן. ותי' דהתם מיירי בדבר דלא איתחזק איסורא. משא"כ הכא דודאי נשתמש בכלים אלו של יין של איסור. והקשה עוד דלעיל סי' מ"ט סעיף י' כתב דאם נתן עכו"ם בשר בקדירה ואין ידוע אם הדיחו נאמן במסל"ת אעג"ב דאיתחזק איסורא. ותי' דהתם כיון דאיכא נמי טעמא דעכו"ם קפדי אנקיותא להדיח הבשר, וכמ"ש הפוסקים שם סמכינן עליה ע"כ. וכ"כ לעיל סי' ס"ט ס"ק מ"ב עיי"ש:

דהשתא נמי כיון דגם עכו"ם קפדי אנקיותא להדיח החביות שלא יפסיד היין. סומכין עליהם שהדיחום כדרכן ברותחין שבכלי ראשון כאורחא דמילתא בפעולת המכונה ההיא:

אך אוסיף להביט לפי מ"ש הש"ך בסי' ס"ט ס"ק מ"ב דהרב בהג"ה שכתב ובחד מנייהו סגי וכו'. משמע ליה דגם מרן המחבר ס"ל דסומכין על דבריו של עכו"ם נמי במסל"ת. מטעמא דעכו"ם אנקיותא קפדי, אך סיים הש"ך שם ומ"מ ממה שפסק בסי' קל"ז דאינו נאמן במסל"ת. והכא בדין ההדחה השמיטו לדין מסל"ת נראה דס"ל דגם בטעמא דעכו"ם אנקיותא קפדי. לא סמכינן עליה. וכ"כ הפר"ח סי' ס"ט ס"ק מ'. דמעתה נפל פיתא בבירא. שאין לנו לסמוך על הגוי בהכשר החביות. ונראה דלאו תברא היא. דהא אנן לאו אעדותן של עכו"ם קא סמכינן. דהא לא קמסהדי ולא כלום. אלא כיון דידעינן בבירור כי זה דרכם להדיח החביות וכל אדם חזו בו בבית חרושת המכונה ההיא שנעשית לשם כך. והפועלים אשר עומדים שם על מנת כן נשכרים. ובעלי החביות דוחקים מחשש פן יגיע להם נזק שיפסיד יינם ויחמיץ אם נעשה בהם בלא הדחה כתקנה ברותחין בכלי ראשון. על דא ודאי קא סמכינן שהודחו כראוי ועלתה להם במקום הגעלה:

וכיוצא בזה כתב מרן ב"י בסי' ר"א משם תשובת הרשב"א ז"ל שנשאל על ביברין שבבית שיש בהם מ' סאה. אם יש לחוש שמא קודם שנתמלאו היה בהם מים שאובין שאין טובלין בהם. או חזקתם שהם כשרים והשיב שרבים מגדולי המפרשים כולם מסכימים דכולה שאובה מדרבנן אלא שראה לרבינו שמשון שכתב שהיא מדאורייתא. וסיים מיהו אם אין דרכם למלאת בכתף ולעשות ביברין אלא במקבץ שם מי גשמים. או מי אגמים, ועוד שהנכרי מסל"ת. אפשר לומר שסומכים עליו ע"כ תוד"ק. ובתשובה אחרת כתבתי בעניותי שתקפה עלי משנתו ז"ל במאי דקאמר מר שסומכין על עכו"ם מסל"ת וכו' והרי כתב הפר"ח ז"ל שם וז"ל ודע שדעת הרשב"א בתשובה סי' ק"ה וקצ"ה דגמל"ת אינו נאמן בכל התורה כולה בין לאסור בין להתיר אף בדלא איתחזק איסורא. ומפשט דבריו משמע, דלא שאני לן בין איסורין דאורייתא לאיסורין דרבנן עיי"ש הרי אפילו תימא דשאובה כולה מדרבנן. אינו נאמן במסל"ת וכ"כ מוהריק"ו בשורש קט"ו דעכו"ם מסל"ת אינו נאמן בהכשר מקוה. וישבתי שם דעת הרשב"א ז"ל דלאו אנכרי קא סמיך. אלא אהא דאין דרכם למלאת בכתף וכו'. דכיון שידענו בבירור כן, הרי הוברר לנו שנתמלאו הביברין בכשרות. ותו לא צריכנא לעדות נכרי והכא נמי דכוותה כיון שידענו בבירור שזה דרכם להדיח החביות. הרי הוברר לנו שהודחו כראוי כדין הגעלה ואין לנו עסק בעדות גמל"ת. ועוד שבכל דיני איסור והיתר סמכינן בכל מידי דאורחייהו בהכי. בין לאיסור בין להיתר. כדאיתא בפ' א"מ דף ל"ד ע"ב בענין מוריס אומן מותר. עיין פירש"י. וכמ"ש מרן בש"ע סי' קי"ד סי"א המורייס במקום שדרכן לתת לתוכו יין אסור ובמקום שאין דרכם לתת לתוכו יין מותר לקנותו מהם וכן להפקידו אצלם. ולשלחו על ידם ע"כ. ועיי"ש עוד דברים כיוצא בזה:

עוד זאת לו שאל בענין הטירטא"ר שנותנין ביין כשר והוא נעשה משמרי יי"נ שנדבק בדופני הכוב"א. והשבתי לו כי רבים מגדולי הפוס' התירוהו. וכמ"ש רבינו הטור ז"ל סי' קכ"ב בשם הרשב"א תמצית היין הנקרש על דופני החבית והקנקנים. נהגו בהן היתר שכיון שנתיבש כ"כ כבר כלה כל לחלוחית יין שבו וכעפר בעלמא הוא. ופסקו מרן בש"ע שם סעיף ט"ז. וכ"כ התשב"ץ ח"ג סי' רצ"א שלמד מדין חרצנים וזגים כשהם יבישים כלה לחלוחית יין שבהם לא נשאר בהם איסור: יצא לנו היתר הגרתקו"ן הנק' אל טרט"ר, שהוא שמרי יין נסך להדייא. כמו שפשט המנהג. ולולא שפשט היה ראוי לפקפק בהיתרו. שכיון שהיה תחילתו יין ונתעבה ונעשה שמרים. לא פקע איסוריה מניה. אבל אין כח בידינו לאסור מה שפשט המנהג בזה להתירו. וכ"כ הרשב"א ז"ל עיי"ש. וכ"כ הזל"א יו"ד שם על מ"ש הש"ע יין הנקרש וכו' מזה נתפשט היתר הסם קרימ'ו דיטארטאר'ו דב"ש סי' ס"א. וכ"כ עיקרי הד"ט, והגיליון מהרש"א בשמו. זה מה שנלע"ד לכתוב לפני כת"ר בענינים אלו ועליה דמר מצוה רמייא להשיביני דבר. ואם שגיתי אתי תלין משוגתי וכת"ר וכסאו נקי נאם החותם ברגשי הכבוד בעתרת החיים והשלום הצעיר ע"ה מסעוד הכהן ס"ט:

תוכן העניינים

שות פרחי כהונה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה