אור ברסלב
שות פרחי כהונה יורה דעה › סימן לה

שות פרחי כהונה· הרב מסעוד הכהן

יורה דעה · סימן לה

סימן לד

למעלת יקר רוח איש תבונה. ראש אמנה. החכם הש' רבי פינחס אביטבול נר"ו שו"ב בעי"ת ג'ירויל יע"א.

אשר שאלת ידידי כי נדרשת מפי רבים על ענין מה שנוהגים שאין האשה טובלת עד לאחר מ' יום לזכר ופ' לנקבה. כמ"ש ביו"ד סי' קצ"ד. אם אפשר לבטל זה המנהג באיזה אופן. כי רבים בזה הזמן בעוה"ר אינם נזהרים ובאים לידי מכשול רח"ל. על הכל יאיר עינינו וכו':

תשובה בס"ד. דבר זה נפתח בגדולים ראשונים ואחרונים. האריכו למעניתם הלא בספרתם זה יצא ראשונה מרנא ורבנא. הרמב"ם ז"ל בפי"א מהא"ב קרא תגר על המנהג הזה וקראו מנהג טעות ודרך מינות שלמדו מן הצדוקים דבר זה. וכתב שמצוה לכופן ולהחזירן לדברי חכמים כמו שביארנו ע"כ. והבי"ד רבינו ב"י ביו"ד סי' קצ"ד ופירש דבריו במ"ש שהוא דרך מינות וכו'. יראה דהיינו מפני שנראים שסבורים שמה שאמרה תורה תשב בדמי טהרה. שר"ל שאפילו לא תראה דם שתהיה יושבת ולא תטבול. כמו אם ראתה דם. והדבר מבואר. שחז"ל מפרשים בהיפך. דקרא דתשב בדמי טהרה. שר"ל שכל דמים שרואה טהורה מכיון שטבלה אחר ז' לזכר וי"ד לנקבה:

והרב מוהריק"ו בשורש קמ"ד נשאל ע"ע זה והשיב אמת כי המנהג רחוק בעיני כמו שהרחיקו רבינו משה ז"ל. דמאיזה טעם נחמיר ביולדת תוך מ' לזכר ופ' לנקבה. יותר מבשאר נשים. דאטו משום דדמיה טהורים מגרע גרע. ואע"ג דאיכא למימר דאדרבה היא הנותנת דכיון דדמיה טהורים מדינא דתלמודא. אם נתירינה לבעלה כשספרה ז"נ. יבא להתיר גם כשתראה. כיון דאמת הוא דדמיה טהורים. ואם יתירו יולדת גם כי תראה יבואו להתיר גם בשאר נשים דלאו יולדות. או יבא להתיר גם אחר מלאת. מ"מ לענ"ד נראה דהרחקה יתירה היא. דהוי גזרה לגזרה אשר לא נזכרה בתלמוד. ואדרבה בימי התלמוד היו בועלים על דם טוהר. כמ"ש רבינו משה ומ"מ מאחר שפסקנו אחד אשר נקרא. תניא. כתב שאפשר שהראשונים שהחמירו על כך. בקעה מצאו וגדרו בה גדר. ועל כיוצא בזה שמע בני וכו' ואל תטוש וכו' עכ"ל:

והבי"ד רב"י וכתב וז"ל ונראה דהיינו דוקא לאותם שהיו נוהגים בשאר דברים עפ"י אותו פוסק אבל בשאר מקומות. שלא נהגו בשאר דברים עפ"י אותו פוסק, משמע ודאי דמודה מוהריק"ו דמוציאין מלבן כדברי הרמב"ם. ומיהו מ"ש דלהרמב"ם אפילו להרחקה וסייג אין לנהוג מנהג זה. דחומרא דאתי לידי קולא הוא. מאחר שהוא מנהג הצדוקים כמ"ש הוא. אינו נראה בעיני. שאם בני המקום מזלזלין באיסור נדה. ונצטרך לגדור ולאסור להם מ' לזכר ופ' לנקבה. ואינם פרוצים לנהוג כמנהגי הצדוקים. למה לא נגדור להם גדר במה שהם פרוצים בו יותר. אלא טעמו של הרמב"ם. משום דאעפ"י שאפשר לגזור כן. כל שלא נודע לנו שגזרו כן. אנו תולין הדבר בטעות. כיון שהוא דבר רחוק שיהיו כ"כ פרוצות עד שיצטרכו לגזור גזירה רחוקה כ"כ. וז"ל הריב"ש במה שנהגו להחמיר בימי טוהר של יולדת. אף אם אינה רואה בהם בם נהגו זה לגדר ופרישה. אעפ"י שהוא מותר. או מפני נקיות שבאותן הימים דמים מצוים בהם. ראוי להניחם על מנהגם. ואין מתירין אותם בפניהם, אבל אם נהגו כן בטעות מפני שסבורים שאסור מן הדין. ראוי להודיעם שטועים הם. שהוא מנהג שיצא להם מן הצדוקים כדרך שכתב הרמב"ם עכ"ל. ועפ"י דעת הרמב"ם כנז' פסק מרן הש"ע שם ס"א יולדת וכו' כמה ימי טומאתה. עכשיו בזמן הזה כל היולדות חשובות יולדות בזוב. וצריכות לספור ז"נ. נמצאת אומר שיולדת זכר יושבת ז' ללידה וז' לנקיים לזיבה. והיולדת נקבה יושבת שבועיים ללידה וז' נקיים לזיבה וכו' הג"ה ולאחר ז' לזכר וי"ד לנקבה מותרת לבעלה מיד מאחר שספרה ז' נקיים ולא חזרה וראתה. ע"כ:

ומעתה נחזי אנן במדינות הללו שאנו מסתופפים בצל קורתם. שלא ראינו מנהג מיוסד עפ"י ותיקין. רק ואך מנהג נשים בעלמא שנהגו שלא לטבול תוך מ' לזכר ופ' לנקבה. אם הוא באמת מיוסד עפ"י רבני המחוז משום גדר וסייג ופרישות. ראוי להניחם על מנהגם ולא להורות להם היתר כמ"ש הריב"ש. וכיון שלא נודע לנו שנתיסד עפי"ז. אלא מפי נשים אחת לחברתה מצוה לעקור יסודתו כמ"ש הרמב"ם ולהעמידו על פסק מרן הש"ע כנז'. אך בזאת יאות לי לתור ולחפש בדעות המחמירים אשר נזכרו בפוסקים מאיזה טעם יצא להם חומרא לאסור איסר בענין זה. שמהראוי גם אנן בדידן נלך בעקבות חומרא זו. אם היא כהלכה ואם היא אינה מוסכמת. אין אנחנו חייבין למשכוני נפשין בתר חומרא זו.:

זה יצא ראשונה מה שמצאנו ראינו להרב חדש בסי' קצ"ד שעשה עמוד ויסוד לחזק המנהג והטיל עונש לפורץ גדר. ויסודתו היא על מ"ש רבינו הטור שצריכה לפרוש מבעלה ליל מ"א לזכר ופ"א לנקבה, אפילו אינה רואה בהם. וכתב הב"י הטעם עפ"י מ"ש הרא"ש בסו"פ המפלת דבמקומות שבועלים על דם טוהר צריכים לפרוש ליל מ"א לזכר ופ"א לנקבה. אפילו לא ראתה דמתוך שהורגלה לשמש כל ימי טוהר ואפילו תראה חיישינן שמא גם עתה תראה ולאו אדעתה. לכן יודיענה בעלה שהוא פורש ממנה לילה זו בשביל שכלו ימי טוהר שלה והכי אמרינן בפ' ע"פ דקי"ג היושבת על דם טוהר אסורה לשמש. וכמה אמר רב עונה. ופירש"י לילה אחת וכו' עכ"ל והם דברי הראב"ד בס' בעלי הנפש ודחה דברי בה"ג שפירש שהטעם משום דכיון דנפקא מימי טהרה למי טומאה. הו"ל לשעת וסתה וכ"כ סמ"ג וסה"ת כדברי הרא"ש ממ"ש ע"כ בב"י. ועל זה כתב הב"ח דלפי טעם הראשון שכתב הרא"ש דמתוך שהורגלה וכו'. לדידן דמצריכין ז"נ אפילו לדם טוהר. אם האשה טבלה לאחר ז"נ א"צ לפרוש מבעלה ליל מ"א ופ"א וכו' ורבינו הטור שכתב שצריכה לפרוש וכו' הוא לפי מנהג אשכנז וצרפת הנוהגים היתר לבעול על דם טוהר וכו':

אבל למ"ש הראב"ד ע"ש בה"ג שהטעם הוא כיון דנפקא וכו' הו"ל כשעת וסתה. לפי"ז אין חילוק דאף לדידן צריכה לפרוש מבעלה ליל מ"א וליל פ"א. שאעפ"י דטבלה וטהורה היא. מ"מ לילה זו הו"ל שעת וסתה ואסורה לשמש. ולפי"ז נתיישב המנהג של רוב ישראל שאין הנשים טובלות עד לאחר מ"א לזכר ופ"א לנקבה דבאין ספק מנהג וותיקין הוא ונתקן עפ"י דעת בה"ג כי יריאים פן ישכחו העונה דליל מ"א לזכר ופ"א לנקבה דאסורה לבעלה כנדה מדינא דתלמודא. כשעת וסתה ולכך תקנו שלא תטבול עד עבור מ"א לזכר ופ"א לנקבה כדי שלא יכשל בלילות אלו. וכ"כ משם האגודה בפ' ע"פ וכו'. ובדרשות מהרי"ף. והאחרונים כתבו שכן פסק בא"ז. ועיי"ש בב"ח שהאריך בענין זה:

והנה מבואר בב"י שם ששאר פוסקים לא ס"ל כדעת בה"ג אלא כדעת הרא"ש. וכ"כ הט"ז דמשו"ה לא הביאו בש"ע. ולית מאן, דחש ליה. ובסק"ג כתב עוד ומי שאומר שצריך עונה ההיא לדידן. הוא דעת יחיד ולא קיימא לן כוותיה כלל. ע"כ וכ"כ הרב מחצית השקל משם תשובות הרמ"א סי'צ"ד שכתב שכל הפוסקים דחו לפירוש בה"ג. ולכן בזה"ז שאין בועלין על דם טוהר ליכא למיחש לזה כלל. ע"כ:

ונמצאת אומר מעתה דלא קייל"ן כדעת בה"ג ואפילו אם לא פירש ליל מ"א לזכר וליל פ"א לנקבה אין כאן איסור. א"כ אין ראוי להחמיר שלא תטבול עד עבור מ"א ופ"א לנקבה. שמא יכשל בלילות אלו. דאין כאן איסור. ועיקר האיסור הוא דבעינן פרישה בלילות אלו. הוא מטעם שכתב הרא"ש דמתוך שהורגלה וכו' ולדידן דמצריכין ז"נ אפילו על דם טוהר אין נפקותא מזה. וכמ"ש הב"ח עצמו ז"ל.

עוד כתב הב"ח שם דנראה לו עיקר טעם מנהג זה. עפ"י דברי ר"ת שפסק כאביי. דימי לידה אינם עולין לספירת ז"נ כמו שיתבאר בסמוך ולפי דברי ר"ת היה נראה להצריך לכל יולדת שתי טבילות, ואח"כ תהיה מותרת לבעלה, אחת אחר ז' לזכר וי"ד לנקבה ואח"כ תספור ז"נ ותטבול טבילה שנייה. ולפי"ז ניחא דקשה להו לטבול ב' טבילות לכך מניחים מלטבול עד עבור מ' לזכר ופ' לנקבה. אלא דלפי"ז ראוי לנהוג שלא תתחיל לספור ז"נ אלא אחר מ' לזכר ופ' לנקבה לצאת ידי חובתה לכולהו רבוואתא ע"כ:

וביאור דבריו הוא עפ"י מאי דאיתא בפ' בנות כותים דף ל"ז תני רבי מרינוס אומר. אין לידה סותרת בזיבה. איבעיא להו. מהו שתעלה. פירוש אם ילדה בזוב דבימי לידתה לא ראתה מהו שיעלו לה לנקיים ולא תצטרך לספור אחרים. אביי. אמר אינה סותרת ואינה עולה. פי' אם היתה זבה ופסקה. והתחילה לספור וילדה. אינה סותרת. וימי לידתה אפילו אינה רואה בהם. אין משלימין לספירתה. אלא משלמת אחריהם. ורבא אמר אינה סותרת ועולה. וכתב הרא"ש ז"ל פסק בעל הלכות כרבא. דקיי"ל בכ"מ הלכה כרבא בר מיע"ל קג"ם. וכ"כ רב סעדייא וכן בשאילתות דרב אחאי. וכ"פ ר"ח ורב אלפס ז"ל ורש"י כתב בתשובה דאביי ורבא אליבא דרבי מרינוס פליגי דבריו אינהו מצו סברו כמסקנא בסו"פ בא סימן דעולין. וכן פירש"י בכ"מ דלמ"ד דיע"ל קג"ם הוא לחי העומד מאיליו דבעירובין. אבל ר"ת פי' דהלכה כאביי וימי לידה היינו למ"ד דיע"ל קג"ם. והתו"ס דחו כל ראיותיו. ודברי הגאונים עיקר. הילך נשי דידן שהחמירו לישב ז"נ על כל ראיותיהם כולן יולדות בזוב הן וצריכים ז"נ. וימי לידה אם לא ראתה בהן עולין לה לז"נ ע"כ דברי הרא"ש והביאו רב"י שם:

ועל זה קאמר הרב"ח. דמנהג זה נתיסד עפ"י דברי ר"ת דפסק כאביי וכו'. האמנם הרי מפורש דכל הגאונים פסקו כרבא דימי לידה שאינה רואה בהן עולין לספירת ז"נ. ופסק הרא"ש דדברי הגאונים עיקר כ"פ רבינו הטור דאם אינה רואה בתוך ימי. הלידה עולין לספירת ז"נ. וכתב רב"י שהרשב"א בת"ה הסכים ג"ך לפסוק כרבא. וכדברי הגאונים ז"ל וכן דעת הר"ן בפרק שני דשבועות. וכ"פ הרמב"ם בפ"ו מהא"ב, וכ"פ בש"ע:

ומעתה דלא קיי"ל כדעת ר"ת. למה לן למשכוני נפשין לאסור מלטבול עד אחר מ' לזכר ופ' לנקבה. הרי יכולה לספור שבעה נקיים תוך ימי לידה כשלא תראה בהן ותטבול. דלית מאן דחש לדברי ר"ת זולת מ"ש הגמי"י בשם הסמ"ג שנהגו בצרפת להחמיר הואיל ונפיק מפומיה דר"ת. והביאו רב"י גם הד"מ וכתב דלכן אין למחות כלל ביד הנוהגים להחמיר כדעת ר"ת, וסיים. ומ"מ פשוט הוא דאין להחמיר במקום שמקילין. הואיל וכל הפוסקים חולקים על ר"ת ע"כ והט"ז שם כתב על דברי הד"מ והב"ח אלו. וז"ל והנך רואה שאין טעם זה לשבח כל עיקר, חדא דלא קייל"ן כר"ת שפסק כאביי. כמו שהביא המרדכי שכל הגאונים בכו"פ פסקו כרבא. דס"ל דימי לידה עולין למספר ז"נ, וכמ"ש הטור והש"ע סעיף זה. וא"כ לית דמשגח בר"ת בדבר זה. ותו דא"כ לא מיתקנה כלום. דכיון דלאביי דר"ת פוסק כוותיה דבטבילה תלייא מילתא א"כ אעפ"י שכלו מ' לזכר ופ' לנקבה. אכתי ימי לידה קרינן, כמבואר במרדכי דכתב כל זמן שלא טבלה. ומה לי תוך שמונים. או אחר שמונים ע"כ כונתו היא משום דאביי סבר ביומי וטבילה תלה רחמנא עיין בש"ס:

אמנם יש לתמוה קצת במ"ש הט"ז בסו"ד דלאביי בטבילה תלייא מילתא וכו' דגם הד"מ נרגש בזה וכתב דמ"מ אפשר דאותן שנהגו מנהג זה. ס"ל דאין להחמיר כדעת ר"ת רק תוך עיקר ימי לידה. דהיינו תוך מ' לזכר ופ' לנקבה. אבל לא אח"כ ע"כ וא"כ כיון שהביא קצת ממ"ש הד"מ הרי מוכח דעיני קודשו שלטו בכל דבריו. ואי לא סבר לה כתי' זה שתי' הד"מ הי"ל לפחות להזכירו ולהשיב על דבריו. ואפשר דלא חש לה דממילא מיתותב מדברי המדרכי כמ"ש ולהיות שאין נפקותא מינה לדינא לא חש להאריך. ועיין בסדרי טהרה שם אות ה' שכתב משם התפל"מ יישוב על זה:

עוד מצינו חומרא אחרת שעליה קיימו ויסדו המנהג הזה לאסור מלטבול עד אחר מ' לזכר ופ' לנקבה והוא מה שכ' הריב"ש ז"ל שהעתקנו דבריו לעיל. שהוא מעני שבאותן הימים דמים מצוים בהם ואינם נקיים ולהכי ממתינים עד עבור זמן זה שאין חשש עוד. וכן הביאו הט"ז טעם למקיימי המנהג. גם הש"ך סק"א כתב טעם זה. וז"ל יש מקומות שממתינין וכו' מפני שהוא קרוב ללידה הדמים מצוים בהם. וחוששים שמא יראו ולא ירגישו. וחששא רחוקה היא. דאפילו יראו ולא ירגישו מה בכך דם טהור הוא מן התורה עכ"ל גם הט"ז שהביא טעם זה כנ"ל. מוכח מסוף דבריו דלא חש להשיב עליו. ואדרבה כתב שראה בקהלות קדושות מעשים בכל יום, בנשים הרבה כמעט רובן שמקילין בדבר ואינם ממתינין עד שמונים וכן העיד בגודלו שראה לגדול אחד שצוה לאשתו שתטבול תוך שמונים לנקבה. ואמר לו הטעם. כיון שהחומרא הוא בשביל פרישות ליל מ"א וכו' והוא יודע בעצמו שיוכל להזהר לפרוש אותה עונה. וכבר נתבאר שאין אנו צריכין להזהר כלל בעונות אלו. וסיים דהמקיל בדבר חלילה לתת עליו שום עונש דלא כדברי הב"ח ואין בזה בדורותינו משום פורץ גדר. דאנו רואין שאין מנהג זה קבוע לגמרי ומוסכם בין הכל במקומותינו ובודאי רמ"א שכתב בהג"ה שאין להתיר במקום שנהגו להחמיר לא נתכוון אלא במקום שהוא מוסכם בין כולם להחמיר בדבר כ"כ. הרי שאעפ"י שהשיב על הטעמים אחרים שכתבו הד"מ והב"ח. מ"מ על האי טעמא לא חש להשיב עליו. משום דסבירא ליה דחששא רחוקה היא:

וכ"כ הרב הפלתי הביאו הרב מחצית השקל שם וז"ל ובפרט בדורות הללו שיש לחוש לכמה עבירות פריצות והרהור עבירה וקשוי לדעת או קרי ר"ל בעוה"ר דאדרבה הכי עדיף להיות טובלת אחר שבועה לזכר וי"ד לנקבה כשספרה ז"נ. כי כעת לרוב חולשת הלידה רוב נשים אחר הטבילה הראשונה שאחר לידה מוצאים דם. ומה לו אז לבעל להכניס עצמו בספק איסור אם הוא דם הצדדין או מן המקור. הלא יותר טוב לבעול עתה בימי טוהר שאז אפילו הוא מן המקור. טהורה מדאורייתא. ויוצא מידי ספק. וסיים ולכן עמד בפרץ הח"צ בהמבורג ואחריו בפראג. ואני פה בק"ק מיין. ובטלנו את המנהג שאין לו עיקר ושורש. והתרנו לנשים לטבול תכף בעומדן בהליכתן לביהכ"נ שהוא ד' שבועות אחד הלידה ע"כ:

והרב תפארת שמואל בהגהותיו על הרא"ש בסו"פ המפלת כתב דהאידנא דנשים שלנו נוהגים בלי טעם וריח. וממתינים לזכר ששה או שבעה שבתות ולנקבה ט' שבתות: והעובר על המנהג חשבו אותן ללעג וקלס אבל מצוה הוא לבטלן עכ"ל. והבי"ד הרב סדרי טהרה וכתב עליודי"ל ששיעור עפ"י אומד דעת שעד ט' שבועות הדמים מצוים בהם ולא יותר. וכהאי גוונא בזכר חמשה או ששה שבועות. מ"מ מאחר שהמנהג הזה אינו כתוב בשום ספר מספרי הפו"ס והרמ"א ז"ל לא הביאו אין לחוש לו ע"כ:

הראת לדעת דגם טעם זה האחרון דמשום שדמים מצוים וכו'. לית דחש ליה ואדרבה כתבו עליו דמצוה לבטלו. ולדעת הרב הפלתי אדרבה ראוי לבעול אז בימי טוהר כדי לצאת מידי ספק מלבעול אח"כ ויבוא לידי ספק:

ומעתה שזכינו לעמוד על דעת מקיימי המנהג ובררנו שאין החוב מוטל עלינו לקיים מנהג זה בפרט במקומות שלא היה לעולמים מנהג מיוסד עפ"י וותיקין אלא מעתה בואו ונסמוך על דעת הרמב"ם ועל פסק מרן הש"ע ז"ל. שהוא שריר ובריר וקיים. וגם אין נראה לאשר ולקיים המנהג משום גדר ופרישות. באשר לא נגלה לנו מנהג קדום שנתייסד עפ"י זה. שאז חובתנו הוא לקיים מנהג אשר גבלו ראשונים. אמנם לחדש מעתה אדרבה חוששנו מחטאות המסתעפים מזה. הרהורי עבירה וטומאת קרי רח"ל. ועוד מה עניין שייכות גדר ופרישות בזה. שאם היא רואה אפילו טיפת דם כחרדל'. הרי מפרשת עצמה כדין נדה גמורה ואם משום שדמים מצוים בה תראה ולא תרגיש מה בכך, הרי אין בו לא איסור תורה. ולא איסור דרבנן שהרי בימי חכמי הגמרא היו בועלים על דם טוהר. וכן כתב רבינו הטור שזה מנהג אשכנז וצרפת. וכמ"ש הש"ך וכו':

האמנם ראיתי אחרי רואי להרב בית יהודה במנהגים בדיני יולדת ס"א וז"ל שמעתי מפי הורי הרב ז"ל דהיולדת כפי המנהג צריכה לישב מ' לזכר ופ' לנקבה לא פחות. ואפילו כבר טבלה בדיעבד מפרישין אותה. והרבה החמיר כפי המנהג. אמנם המפלת בין תוך מ' בין לאחר ארבעים. נוהגין שאינה מונה אלא כשאר ראיות דעלמא אם לא נודע שהפילה נקבה ודאית דאז מונה י"ד נקיים כמו שה"ה ביולדת דעלמא ואפילו הפילה בת ח' חדשים. דלא נהגו חומרא דמ' ופ' הנז' אלא דוקא ביולדת ולד של קיימא חי. ואפילו באו לשאול את פי המורה יורה להם להקל. כפי מנהגם ומה שהיו נוהגין ס"ו יום אינו עיקר. דהא הטעם שמוסיפין על שיעור הקצוב לפי הדין. הוא משום שהוחזקה להיות רואה באותן הימים. וא"כ צריך שמונים עכ"ל:

ועיין בשו"ת ליצחק ריח להרב כמוהרי"ץ דאנאן ז"ל שכתב בליקו"ד ליו"ד אות נ' ס"ד וז"ל אמר המעתיק מכ' בכת"י הרב כמוהר"ר יעב"ץ ז"ל, וז"ל המנהג בפאס יע"א כך הוא שאין הנשים טובלות תוך מ' לזכר ופ' לנקבה וכן מ"כ בכת"י של ה' כמוהר"ר מנחם סירירו ז"ל והרב כמוהר"ר וידאל הצרפתי ז"ל שכך היו נוהגים בימיהם. וכן היו נוהגים בימי מו"ר הרבכמוהריב"ע ז"ל. ואעפ"י שכתב הרמ"א ז"ל והביאו רבק"ש בבאה"ג סי' קצ"ד וז"ל נהגו להקל וכו' ובפרט שכתבו כמה גדולים ע"ז שקרוב הדבר דמנהג זה מנהג צדוקים וכו' מ"מ זהו דוקא במי שנוהג כך משום טעות שטעה שהדין הוא כך. אמנם אם נוהגים כך משום פרישות, שפיר דמי. עיין בב"י בסי' הנז' וכאן בפאס נהגו כן משום פרישות ולכן אין להקל עכ"ל ז"ל מספר מלאכת הקודש פר' תזריע דקכ"ז ע"ג:

והנה בעתה בא לידי ספר השמים החדשים חדושי דינים להרב כמוהר"מ טולודאנו ז"ל המחבר ספר מלה"ק הנז'. והעתיק שם ביו"ד סי' ל' כנז' והוסיף עליהם מ"ש הרב פרי האדמה בהלכות איסורי ביאה דק"ו ע"א וז"ל הנה פה עיה"ק ירושת"ו נהגו להחמיר שאין טובלין תוך מ' לזכר ופ' לנקבה ואין להקל בזה ח"ו עכ"ל. וכ"כ עוד משם ס' יעקב לחק להרב יעקב שמשון ז"ל בענין הנשים היולדות שקבעו עצמם להתרחק מבעליהם מ' לזכר ופ' לנקבה. וסופרים עוד ז' נקיים שהם שבעה שבועות לזכר ואז טובלות. אעפ"י שדם טוהר הוא. מ"מ החמירו ע"ע כדי שלא לפגוע באיסור דאורייתא. כדי שלא לבעול ליל פ"א כשיולדת נקבה. או ליל מ"א לזכר כ"א היו רואות אז לא הוי דם טוהר אלא דם נדות, ולכך כיון שהם נוהגות כך כדי לעשות משמרת למשמרתם אין לנו למחות בידם ולפרוץ את גדרם וכו'. ואין מי יאמר להם מה אתם עושים ויפה שתיקה ע"כ עיי"ש:

ולכאורה כאשר עיני ראו אור בספרן של צדיקים מ"ש הרבנים הנז' ז"ל. אשר כל בית ישראל נשענים על תורתם בערי המערב ובערי המזרח. חשבתי למשפט. שהמנהג הזה יסודתו בהדר"י קודש ואין מקום להקל בו אפילו זי"ז כל שהוא. אך אמנם אוסיף להביט מ"ש הרב המלאך רפאל ברדוגו ז"ל בסב"ב תורות אמת חיו"ד דף כ"ו סי' קצ"ד. דמחא ליה להאי מנהגא במאה עוכלי. שכתב דהדבר תמוה מאד להחזיק במנהג ההוא אחר שהוא סיוע לכת המינים. ואדרבה מן הראוי היה להעיר שמצוה לטבול בתוך פ' לנקבה ומ' לזכר. ומצינו שכמה שקדו רז"ל להוציא מלבן של צדוקים שהיו או' במעורבי שמש היתה נעשית וכיוצא. וזהו ודאי טעמו של הרמב"ם ז"ל שכתב מצוה לבטל המנהג ההוא אף במקום שנהגו כן. וכמדומה שכבר נשתקע מנהג זה. ואדרבה טבילת אותם הימים חשובה מכל טבילות כי הוא היתר שאין בו ספק נדנוד. וכל מה שיוכל האדם ליהנות מן העולם הנאת היתר מוסכמת לכל העולם הוא הטוב. ולא ראיתי מן האחרונים מחזיק במנהג זה זולת הב"ח ז"ל ודבריו תמוהים וכו' וסיים ואחר שלא נמצא שום טעם למנהג זה. מה לנו להחזיק מנהג זה ולעשות סמוכות למנהג הצדוקים. גם הטעם שהוא משום גדר וסייג. איני רואה שום סייג לאסור המותר חנם. תינח זה שאמרו שלא לבעול על דם טוהר קצת טעם יש שלא לפרוץ בנדה. אבל זה שהיא נקייה. למה נאסור חנם. ומה מזיק אם עשינו ימים אלו כשאר הימים. וסיים דבריו ז"ל ואומר אני שכל הנוהג כן. שתים רעות עשה. או שמבטל פו"ר. או לפחות אינו ניצול מהרהור חטא ב"מ. ולעילא מכל זה. שממציא תורה חדשה ומחקה את הצדוקים ב"מ. וכל הפורץ גדר זה ומנהג זה, עליו נאמר והחכמה תחיה בעליה ע"כ תוד"ק: עין רואה דברים ניאותין למי שאמרן. דמדבק"ו מוכח שפיר דהגם דנימא דבדורות הראשונים היה מנהג זה מיוסד עפ"י ותיקין בכל ערי המערב. מ"מ בדורות הבאים אחריהם. כבר נשתקע המנהג. אמטו"ל כתב הר"ב ז"ל שמצוה לפרוץ גדר זה ולא לחדשו עוד. או זיל לאידך גיסא דהגם שקיימו וקבלו מנהג זה בפאס יע"א, מ"מ לא נתפשט בכל ערי המערב. וחזי מאן גברא רבא דאתי ממערבא הר"ב הנז' ז"ל שפקפק במנהג זה. גם אנן בעניותין ראיתי אור כתב ידי"ק מהרב גדול אדונינו אבי'ר יעקב אביחצירא ז"ל שהשיב לשואלו דבר בענין זה. בלשון ערבי שהיולדת זכר תשב מ' יום. ויולדת נקבה תשב ששה וששים יום. והמפלת בין זכר בין נקבה תשב אחד ועשרים יום ע"כ. וטעמו מפורש ז"ל כמ"ש הרב סדרי טהרה על מ"ש הרב ת"ת שמואל כמש"ל שעד תשעה שבועות הדמים מצוים בהם ביולדת ולא יותר. וכהאי גוונא בזכר ששה שבועות. ובמפלת לא החמירו כלל כאשר נכתוב לקמן משם הרב חכם צבי ז"ל. הרי דלא נתפשט מנהג זה בכל ערי המערב: גם שאלתי את פי קדוש חסיד שבכהונה כמוהר"ר דוד הכהן יחש"ל יושב על כסא ההוראה בעוב"י אוראן יע"א אם ראה או שמע מחכמי הדור שהיו לפניו. על מנהג זה אם נהגו כמ"ש הרב בית יהודה ז"ל. ואמר שלא שמע מאן דמחמיר בזה ומר נינהו בדידיה נקיט ואזיל לקולא לכל שואלו דבר הלכה מענין זה. דמכל זה נראה נמי דגם בערי המזרח לא נתפשט מנהג זה כמ"ש הרב בית יהודה. ונהרא נהרא ופשטיה קנצי למלין אחת היא על כן אמרתי. דבמקום שאין ידוע ומפורסם מנהג זה עפ"י ותיקין. אין כאן ריח מצוה להחמיר ולנהוג כמנהג מ' לזכר ופ' לנקבה. אפילו לגדר ופרישות שיוצא שכרו בהפסדו שלא ינקה מהרהורי עבירה ה' יצילנו. וכמ"ש הגאון הרב נובי"ק יו"ד סי' נ"ד שאפילו אם היה המנהג מיוסד עפ"י ר"ת או עפ"י בה"ג כמש"ל שהמנהגים הללו נגעו בהן משום גדר ופרישות. והרי זה כמו דברים המותרים ואחרים נהגו בהן איסור. אי אתה רשאי להתירן בפניהם. מ"מ כתב כי לדעתו ז"ל אם היה בידו לכתוב לכל המקומות הנוהגים כן. שיתאספו להתיר להם, היה נחשב בעיניו למצוה. כי לפי ששמעתי בעוה"ר. ע"י מנהג זה באים באשכנז לכמה מכשולים. ובמקום שיש לחוש למכשול עבירה. לא שייך לומר אי אתה רשאי להתיר בפניהם וכו' ע"כ ואף שלדעת הגאון ז"ל אפילו אם היה המנהג מיוסד עפ"י ותיקין. היה נחשב למצוה אם יתירו להם מ"מ יד עניי אנן. להשיג גבול אשר גבלו ראשונים, רק ואך מיהת במקום שאין ידוע מנהג זה עפ"י ותיקין, אין לחדש מעתה מנהג זה לחומרא. אלא ימתינו עכ"פ עד ארבעה שבועות אחר הלידה. שתהיה נקייה מדמים ויהיו ימי טהרתה מרובים. שתוכל לספור שבעה נקיים ותטבול בין לזכר בין לנקבה. וכשתראה אח"כ אפילו טיפת דם כחרדל. תפרוש עצמה כשאר ימי נדה עד שתטבול והמפלת אין להחמיר בה כלל. רק אם היא נקבה ודאית תשב י"ד יום ימי לידה, ואחריהם ז"נ כמבואר בש"ע סי' קצ"ד ס"א. וכן בזכר ודאי תשב ז' ימי לידה וז"נ אחריהם. ואם אם אינו ניכר היטב אם זכר אם נקבה. תשב מספק כ"א יום ואפשר שזהו דעת פה קדוש גדול אדונינו כמוהרי"ע אביחצירא ז"ל כנז': וטעם שלא החמירו במפלת לישב מ' לזכר ופ' לנקבה הוא כמ"ש הרב חכם צבי ז"ל בתשובה סי' ח'. שני טעמים ושניהם כאחד טובים. טעם א' הוא מ"ש הריב"ש ז"ל דטעם מ' ופ'. מפני שבאותם הימים דמים מצוים. וראו הנשים שאין דמי המפלת מרובים ונמשכים כדמי היולדת. לכך החמירו ביולדת ולא במפלת. וטעם השני הוא. כי אחרי שאין זה אלא חומרא רחוקה לכל הדעות. ראו הנשים להחמיר ביולדת ולא במפלת, כי רוב יולדות מיניקות את בניהן, ואין באיחור הטבילה שום ביטול פריה ורביה. ולא הו"ל חומרא דאתיא לידי קולא. אבל במפלת שיש באיחור הטבילה ביטול פו"ר. לא רצו להרחיק הטבילה משום חומרא זו. דהו"ל חומרא דאתיא לידי קולא שמבטלות בעליהן מפו"ר. נמצא דכל האומר שהמפלת גם כן תמתין מ' ופ' אחרי רואו דברי זה. אין רוח חכמים נוחה הימנו. וחוששני לו מעונשו של מבטל ישראל מפו"ר רח"ל עכ"ל. והבי"ד הרב סדרי טהרה שם. וכתב שהרב בה"י חידש מדעתו שהמפלת גם היא צריכה להמתין מ' לזכר ופ' לנקבה. וכתב עליו שיטול מה שחידש. וכ"כ בשמו הרב עיקרי הד"ט סי' כ"א אות י"ד שכתב שלא ראה שום מחבר שהחמיר במפלת זולת הרב בה"י. ורמז לעיין בתשובת רמ"א סי' צ"ד ועיי"ש. וכ"כ הרב ט"ז שם דאף במקומות שנהגו להחמיר ביולדת. מ"מ במפלת אין שום מנהג בשום מקום להחמיר. וכ"כ הש"ך בסק"ד דבמפלת ליכא מאן דמחמיר וסגיא לה ז' נקיים אחר י"ד יום. וכן נראה מדברי האחרונים עכ"ל. וכן כתבנו לעיל משם הרב בית יהודה. וזה ברור הוא:

ומעתה אנכי הרועה מבין ריסי קן קולמוסך אתה ידידי השואל. שאין ברור ומוסכם מנהג זה במקומכם. רק לפי מה שראית מ"ש הש"ע בהג"ה וכו' ומתנהג בחומרא זו. ועלי"ת ונסתפקת"ה אם תוכל מנהג חומרא זו מפני כמה מכשולות וכו' ובאמת שאין חובתך היא לחדש הלכה זו ולקבוע מנהג זה מפי הש"ע כי הנך רואה בעיניך כל הכתוב לפניך דכמה וכמה צוחו על המנהג הזה לבטלו. וכ"ש שלא לחדשו. ולכן עליך מצוה רמיא להשיב לכל שואל את פיך בענין זה. להקל ולא להחמיר. כאשר עיניך תחזינה מישרים בד"ה קנצי למלין וכו'. ועיני לשמייא נטלית להאיר עינינו בתורתו וישים בלבנו אהבתו ויראתו. וינחנו במעגלי צדק להוציא הדין לאמיתו אכי"ר. החו"פ בעי"ת "תמושנת" יע"א באדר ה' שנת ה'ת'ר'צ'ה' הצב"י ע"ה מסעוד הכהן ס"ט:

תוכן העניינים

שות פרחי כהונה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה