אור ברסלב
שות פרחי כהונה יורה דעה › סימן לא

שות פרחי כהונה· הרב מסעוד הכהן

יורה דעה · סימן לא

סימן ל

על דבר עוף הנק' פינטא"ד (Pentad) בלשון צרפת. שמענו ונדע מפי השוחטים אשר היו לפנינו בערי דיפארטאמן והראן ואלגיר יע"א שהוא עוף טהור. ואין פוצה פה ומפקפק בו. וגם בו היו ונמצאו ג' סימני טהרה. אצבע יתירה כפי פירש"י וכפי פירוש אחרים אומרים שכתב הר"ן עיין בב"י וזפק וקורקבן נקלף ביד גם אינו חולק את רגליו כשמעמידין אותו על החוט ואינו קולט מן האויר. שזה סימן שאינו דורס, כמ"ש מרן הש"ע ביו"ד סי' פ"ב אך מקרוב בא לידינו כתב יד שוחט אחד זה שמו ה"ר אברהם חזן ז"ל. שהעיד בגודלו ששאל את פי הרב כמהרי"ע צ'רמון ז"ל שהיה דומ"ץ בעוב"י והראן יע"א במאה השביעית בתחלתה על ענין עוף הנז'. והשיב לו באזהרה שמכאן ולהבא לא תוסיף עוד לשחוט עוף זה. שאין לנו בו מסורת מאבותינו שהוא טהור. לפי שפנים חדשות באו לכאן וכמ"ש ביו"ד שם ואשתומם כשעה על המראה והלא בדור שהיה לפנינו שחי בו כמוהרי"ע הנז' לא היה בידם מסורת. והנה בעת"ה יש בידם מסורת. אכשור דרי בתמיהא ואף גם זאת חקרתי ודרשתי ושאלתי את פי השוחטים הזקנים שבדור. ואין דובר אלי דבר שקבלו מסורת על זה. רק ואך כך עמא דבר אשע"כ יצאתי לשחר את פני הלכה זו לעמוד על אמיתתה, ומה יעשה בה ואל ה' ויאר לנו במאור התורה בס"ד.

ואחזה אנכי בזה שיאתה לנו לחקור ולדרוש בדברי רש"י ז"ל שממנו שאב רבינו הטור סי' פ"ב וכתב שאין לסמוך ולאכול כל עוף אלא במסורת שמסרו לנו אבותינו שהוא טהור שיש לחוש שמא ידרוס עכ"ל. וכתב מרן ב"י שנראה מדברי הרא"ש שכך יש להורות. וכ"כ בתשובה כלל כ' סי' לב'. וגם רבינו ירוחם כתב שכן עיקר ע"כ וכ"פ בש"ע וז"ל ואעפ"י שיש לו ג' סימנים אלו אין לאכלו וכו' אא"כ יש להם מסורת וכו' שהוא טהור עכ"ל. ולכאורה איכא למידק בדברי מרן הש"ע שכ' אעפ"י שיש לו ג' סימנים וכו' מאין יצא לו לומר כן דילמא לא קפיד רש"י על המסורת דחיישינן שמא ידרוס. אלא בשאין לו רק סי' אחד או אפילו שנים. אבל בשלשה תו ליכא למיחש שמא ידרוס. וכמ"ש בב"י שם סמוך ונראה משם הרשב"א בת"ה כל עוף שיש לו אצבע יתירה. וזפק וקרקבנו נקלף ביד בידוע שאינו דורס. שאר עופות הבאים במקצת סימנים אלו. יש מהם מותרים. ויש מהן אסורים ולפיכך אין נאכלין אלא במסורת. הרי דלא קפיד אמסורת אלא בבאים במקצת סימנים, אבל בשיש לו כל הג' סימנים. בידוע שאינו דורס ותו לא צריך למסורת:

ונראה דמרן ז"ל כתב כן לפי שיטת רש"י המפרש שבעשרים עופות מהכ"ד טמאים אית בהו ג' סימנים ובעורב תרי. ובפרס ועזניה חד חד כמ"ש בדף ע"א בפא"ט וכמ"ש משם הר"ן בכללי השמועה לפי שיטת רש"י שכל עוף הדורס טמא. ועוף הבא בג' סימנים בגופו ואין ידוע אם דורס אם לאו אסור. לפי שיש לחוש שמא מ"כ עופות טמאים הוא ע"כ הרי דלשיטת רש"י אף אם יש לו ג' סימנים בעי מסורת שמא דורס הוא דחיישינן שמא אחד מעשרים עופות טמאים הוא שיש להם ג' סימנים והם דורסים. והרשב"א שכתב כל עוף שיש לו ג' סימנים בידוע שאינו דורס ותו לא צריך למסורת. אזיל לשיטת הר"מ בר יוסף ז"ל שכתב הר"ן משמו. שאין לאחד מן העופות הטמאים ג' סימני טהרה בגופן, ולכן כתב בכללי השמועה לפי שיטת הר"מ בר יוסף דכל עוף הדורס טמא ועוף בג' סימנים בגופו בידוע שאינו דורס וטהור. וכתב ב"י משם הגמי"י שר"ת סובר ג"כ כשיטה זו שכל שיש לו הג' סימנים ודאי אינו דורס. וכ"פ הרשב"א בת"ה ע"כ. הרי דהרשב"א פסק כשיטת הרמב"י. ולכך כתב דכל עוף דיש לו ג' סימנים בגופו תו ליכא למיחש לשמא ידרוס ועיין בד"מ שם שמתחלה סלקא אדעת קודשו לומר דמה שהסכימו הפוסקים לדעת רש"י שאין לאכול שום עוף אלא במסורת. דמשמע אף בשיש לו כל סימני טהרה. וכמ"ש רבינו ירוחם שהביא ב"י עיי"ש. וכ"כ הרב הפלתי שם סק"א דהרב המחבר שכתב אעפ"י שיש לו כל ג' סימנים. סל"מ כשיטת רש"י דג' סימנים בגופן הדרי בכולהו י"ט עופות טמאים. וא"כ יש לחוש דדורס, דשמא הוא אחד מי"ט עופות הטמאים. דלשיטת רמב"י דפירש י"ט עופות לית לכל אחד רק סימן טהרה אחד. רק דהדרי הסימנים בזה סימן זה ובזה סימן זה א"כ אינו במציאות כלל שיהיה לעוף טמא ג' סימנים טהרה בגופו. על כרחיך טהור הוא וברור דאינו דורס ע"כ עיי"ש, הרי לפנינו הלכה ברורה בלי ספק לפי פסק מרן הש"ע. דאף אם יש לו כל ג' סימני טהרה לא מהני עד שיהיה לנו בו מסורת:

ואכתי איכא למידק כיון דכל טעמא דרש"י ז"ל דבעי מסורת הוא משום שמא דורס. א"כ היכא דבדקינן ליה והעמדנו אותו על החוט. ונמצא שאינו חולק את רגליו. וגם אינו קולט מן האויר. שזה סימן שאינו דורס כמ"ש בגמ' דף נ"ה. וס"ה שם. וכ"פ רבינו הטור והש"ע שם. מי אמרינן הרי איתחזק לן שאינו דורס. ותו לא בעינן מסורת. או דילמא כל זה איננו שוה אלא עם המסורת. ונראה לברר ספק זה עפ"י מ"ש הר"ן שם וז"ל אם חולק את רגליו אצבעותיו שתים לכאן ושתים לכאן טמא. שלשה לכאן ואחת לכאן טהור. פירוש כללא קמא דוקא. דכל שחולק את רגליו ב' לכאן וב' לכאן טמא אבל כללא בתרא דשלשה לכאן ואחת לכאן. יש מהם טמאין ויש מהם טהורין. ואמרו שכך נראה לעין עכ"ל. וכ"כ מרן ב"י משמו. וכתב דהכי דייקי דברי רבינו הטור שכתב אם אינו יודע אם דורס אם לאו. אם כשמעמידין חולק וכו' בידוע שהוא דורס. ולא כתב ואם אינו חולק טהור. משמע דלא פסיקא ליה באם אינו חולק שיהא טהור. ודלא כדמשמע מדברי רבינו ירוחם שכתב אם חולק וכו' טמא ג' מכאן וא' מכאן טהור עכ"ל הרב"י. וכ"כ בב"ח. הראת לדעת דכלל זה שאינו חולק את רגליו. אינו מוציאו אלא מחזקת שאינו דורס בודאי. אבל מ"מ עדיין הוא בספק טהרה. וכן נמי בשאינו קולט מן האויר. דינו כמו שאינו חולק וכו' דהכי משמע מדברי רבינו הטור דנקטינהו בבת אחת. משמע דדינם שוה. וכ"כ הרב דברי חמודות סי' שי"ט דמדברי הרא"ש לקמן סי' ס"ה דהקולט מן האויר וכו' דינו כמו החולק וכו':

ואף גם זאת אם בדקנו בסימני עוף הדורס כפי מ"ש רש"י במשנה דף נ"ט. הדורס. האוחז בצפרניו ומגביה מן הקרקע מה שאוכל. וכן לקמן בגמ' דס"ב כתב עוד סימן אחר. וז"ל ונ"ל שכל עוף הנותן רגלו על האוכל כשהוא אוכלו ומחזיקו ברגלו שלא ינוד ולא ינטל כולו אצל פיו. הוא דריסה עכ"ל. ואחר הבדיקה לא ראינו בו אחת מאלה. עכ"ז לא סגי בלא מסורת. שאין לא ראינו ראיה שאינו דורס. דשמא הסימן הוא רק דוקא אם דורס ברגליו על מאכלו. הוא בודאי טמא וכמ"ש הגאון חת"ס בתשובה יו"ד סי' ע"ד. דמה שפירש"י דורס ואוכל שדורס ברגליו על מאכלו כוונתו היא לומר שזהו סימן שהוא מן הטורפים, כמ"ש הרמב"ם בפיה"מ. וכל עיקר טעם איסור משום שהוא אכזר וטורף כמ"ש הרמב"ן פ' שמיני ע"כ. אבל אם לא ראינו בו שדורס ברגליו על מאכלו. יש מהם דורסין ויש מהם שאינם דורסין והרי הוא עדיין בספק כמ"ש הר"ן ז"ל בענין חולק את רגליו כנז"ל. ואפילו מעולם לא ראינו בו שדורס. שמא לאחר מכאן ידרוס דעוף הדורס לאו כל שעה הוא דורס, וכמ"ש המרדכי סו"פ א"ט וכ"כ סי' תרל"ח לדעת רש"י וז"ל ופסק רש"י בגמ' דשום עוף אין נאכל על ידי סימנים. אעג"ב שיש בו ג' סימנים. וגם ראינוהו שלא היה דורס. מ"מ יש לחוש שמא ידרוס. דהא הך תרנגולתא דאגמא היו מחזיקין אותה בטהור. ולאחר זמן ראוהו שהיה דורס הילכך אין עוף נאכל ע"י סימנין. אלא כל עוף שמסרו לנו אבותינו בטהור, אוכלים אותו. ועל המסורת יש לסמוך כדאמרינן בגמרא עוף נאכל במסורת עכ"ל:

וגם לזאת אשר ראינו שעוף זה מטיל ביצים שראשם אחד חד. וראשם אחד כד. וחלבון מבחוץ וחלמון מבפנים שזהו סימני ביצי עוף טהור. לא סמכינן על זה לומר שבודאי עוף טהור הוא. לפי שסימני ביצים אינם סימנים מובהקים להוציאנו מידי ספק עוף טמא כדאיתא בפא"ט דף ס"ד ע"א א"ר זירא סימנין לאו דאורייתא. (פירש"י סימני ביצים לאו הלכה מסיני נינהו. ולא סמכינן עלייהו) דאי לא תימא הכי. הא אמר רב אסי שמנה ספיקות הן. (בעופות כדאמרן לעיל בשמעתא) ליבדוק בביצים דידהו, (ומהם הוא ניכר אם עוף טהור הוא) אלא ש"מ סימנים לאו דאורייתא והיינו טעמא כדמסיק התם דאיכא דעורבא דדמייא לדיונה עיי"ש. וכ"כ רביהט"ו סי' פ"ו דסימני ביצים לאו סימנים מובהקים לסמוך עליהם. וכן פירש מרן בש"ע וכו' אם ראשו אחד כד ועגול. וראשו השני חד ועגול. וחלבון מבחוץ וחלמון מבפנים. אפשר שהוא ביצת עוף טמא, ואפשר שהוא ביצת עוף טהור וכו' עיין שם:

ומעתה שהוברר לנו שלפי פסק מרן הש"ע דלדעת רש"י ז"ל לא סגי בלא מסורת, הבה נא ונחקורה אם נוכל לסמוך על מקומות אחרים שיש להם מסורת והנה מרן הש"ע פסק שם בסעיף ה' וז"ל אם שאר מקומות שאין להם מסורת יכולים לסמוך לאכול על סמך מקום שי"ל מסורת יש מי שאוסר ויש מי שמתיר יש לחוש לדברי האוסר, עכ"ל. והנה כל האחרונים תפסו על דברי מרן ז"ל שכתב דברי הרא"ש בשם יש מי שמתיר. ודברי הרשב"א בשם יש מי שאוסר שנראה שהם חלוקים. ואין כאן ביניהם מחלוקת. עיין בט"ז וש"ך ופר"ח ופר"ת ז"ל. והרב לחם חמודות על הרא"ש סעיף שכ"ג שהאריכו למעניתם הלא בספרתם. והעולה מדבריהם הוא שיש בענין זה ג' חילוקים, א' מקום שאין אוכלין עוף אחד מפני שאין להם בו קבלה לא לאיסור ולא להיתר מפני שאין מכירין אותו לשעבר בהכי קמיירי הרא"ש בפסקיו להתירא. שכתב ואלו שאמרו שקבלו מאבותיהם בו היתר. ראוי לסמוך על קבלתם ולאכלו בכל המקומות. כל זמן שאין יכולין לברר בו איסור. דמיירי שאין להם בו לא איסור ולא היתר. וכמ"ש לעיל מזה שאם אדם וכו' שיצא משם אין מסורת וכו'. שהרי מה שאין אוכלין אותו במדינתו אינו בשביל שהם אומרים שאסור. אלא בשביל חסרון קבלה שלא קבלו בו היתר מאבותיהם. וגם איסור לא הורו להם בו ע"כ. וגם הרשב"א מודה לחילוק זה שכתב בת"ה וז"ל היו נאכלין במקצת מקומות ובמקצת מקומות אין נאכלין. יראה לי שאומרים על אותם שפשט בהם היתר. שאלמלא שקבלו כן מאבותיהם הראשונים בהם. לא היו נוהגין ובהם היתר. ואעפ"י שמקצת מקומות לא קבלו כן. אין אומרין למי שלא ראה את החדש שיבוא ויעיד. אלא למי שראה ע"כ. הרי דסבר לה מר דבמקומות שברור להם ההיתר. יכולין לסמוך עליהם אלו שאין ברור להם. דמיירי נמי שאין להם קבלה לא לאסור ולא להיתר. דהכי דייק לישנא שכתב אין אומרים למי שלא ראה וכו' שיבוא ויעיד וכו' דמשמע מזה שאין אוכלין אותו. לא מפני שברור להם האיסור דאם כן מאי קאמר אין אומרים למי שלא ראה וכו' הרי ראה האיסור ברור. אלא ודאי מיירי שלא ראה האיסור וגם לא קבלו בו היתר. ובזה יכולים לסמוך על אלו שברור להם ההיתר. ומבואר בתה"א. וזהו מ"ש מרן שם ס"ד מי שהוא ממקום שנוהגין איסור בעוף אחד מפני שאין להם מסורת. והלך למקום שיש להם בו מסורת. יכול לאכלו במקום שהלך שם. ואפילו דעתו לחזור ע"כ דמיירי דמה שאין אוכלין אותו שם אינו מצד האיסור. אלא בשביל חסרון קבלה, שלא קבלו בו היתר מאבותיהם וגם איסור לא הורו להם. וכמ"ש הט"ז והש"ך בשם הרא"ש:

חילוק ב' במקומות שנוהגין איסור במין עוף אחד מפני חשש עופות טמאים הדומים לו. אין יכולים לסמוך על מקום אחר שנהגו בו היתר וזהו שכתב הרשב"א שם וז"ל ואפשר שלאותן שנהגו בהם איסור אוסרין שאנו אומרין מותרין הן. אלא שנהגו בהם איסור. מפני עופות טמאים הדומים לאלו, הנמצאים באותן מקומות עכ"ל וגם הרא"ש מודה בזה דדוקא היכא שאין להם קבלה לא לאיסור ולא להיתר אלא שלא היו אוכלים אותו מפני שאין מכירין אותו לשעבר בזה הוא דאמרינן אין אומרין למי שלא ראה יבוא ויעיד. אבל היכא שנהגו בו איסור לצד שיש להם עליו קבלה שלא לאכלו. משום חשש עופות טמאים הדומים לו. יודה הרא"ש לטעם הרשב"א. ובכלל חילוק זה אם מה שאין אוכלין אותו במקום אחר. הוא מפני שקבלו בו שהוא טמא אין לסמוך על עיר אחרת שקבלו עליו שהוא טהור. כי שמא פחותים הם מאלו שקבלו עליו שהוא טמא. וזהו שכתב הרא"ש בתשובה שהביא ב"י על הסיגוניא"ה המקננת בבתים שאוכלין אותה במקצת מקומות. ואנו אומרים שהיא חסידה האמורה בתורה וכו' ודע כי אני לא הייתי אוכל עפ"י מסורת שלהם. כי אני מחזיק המסורת שלנו וקבלת אבותינו חכמי אשכנז, שהיתה התורה ירושה להם מאבותיהם מימות החרבן. וכן קבלת אבותינו הצרפתים. יותר מקבלת בני הארץ הזאת וכו' ע"כ. וגם הרשב"א מודה בזה. וזהו שכתב מרן ז"ל בסוף ס"ד ואם יצא ממקום שי"ל מסורת מותר לאכלו. שהוא מדברי הרשב"א והטור והרא"ש בתשובה. וכתב הט"ז משם רש"ל דנראה מדברי הרא"ש הללו שהוא דוקא יכול לאכלו מפני המסורת שלו אבל לא הם. ואף שמדברי הרא"ש והטור מבואר שכל המקומות יוכלו לסמוך מהיום על המסורת של אלו. שקבלו שהוא מותר. היינו במקומות שלא נהגו בו איסור אלא שנסתפקו בו מבלי מסורת. אבל במקום שנהגו איסור אין ראוי לסמוך על קבלתם של אלו. וכ"כ הרשב"א ע"כ הרי ברור לנו מדברי הרשב"א והרא"ש ז"ל דבמקומות שנהגו איסור במין עוף אחד מפני חשש עופות טמאים הדומים לו או שי"ל קבלה עליו שהוא טמא. אין יכולים לסמוך על קבלת מסורת עיר אחרת שהוא טהור:

חילוק ג' הוא אם ספק אצלם מפני מה אין אוכלין עוף זה. אם מפני חסרון קבלה עליו, או מפני סייג וגדר מחמת עופות טמאים הדומים לו באותו מקום. בהא צידד הרשב"א נמי לאסור. דשמא גזירה גזרו בו. וכתב הפר"ח דעפ"י חילוק זה צריך לדחוק ולומר דמ"ש מרן הש"ע בס"ה מחלוקת הרא"ש והרשב"א מיירי בסתם. ר"ל שאין ידוע אם מה שאין אוכלין עוף זה הוי מחמת חסרון קבלה. או מנהג מחמת סייג דבזה פליגי. דלהרא"ש יכולים לסמוך על אחרים להתיר. דשמא מה שאין אוכלין הוא מחמת חסרון קבלה. ולהרשב"א יש לאסור. דשמא הוא מחמת סייג וראוי לחוש לדבריו:

ומעתה נסביר פנים לדאתאן עלה. דעוף זה הנקרא פינטא"ד הבא לפנינו הוא בסוג חילוק הראשון שאין לנו עליו קבלת מסורת לא לאיסור ולא להיתר כאשר בא בשאלה משם הרב כמוהר"ר יעקב צ'רמון ז"ל שלא היו מכירין אותו לשעבר. ובכגון דא לית דינא ולית דיינא. דאליבא דכ"ע אם יש מקום שי"ל מסורת עליו מאבותיהם שאוכלין אותו. פשוט הוא שיכולים לסמוך על קבלתם. ולהתירו בפומבי באין פקפוק עיין בלחם חמודות שם:

וראה זה מצאתי את שאהבה נפשי לרווחא דמילתא מ"ש ה' פלתי שם סוף הסימן וז"ל ונראה בשיש לעוף ג' סימנים ואין צריך למסורת רק דילמא דריס. בהא סמכינן אמסורת דדוכתא אחריתי. דלרוב פוסקים בלא"ה כשר בג' סימנים ואין צריך מסורת כלל, ובזה ודאי סמכינן להקל, ופשוט עכ"ל. והשתא שכבר כתבנו שעוף זה הנק' פינטא"ד. יש בו ג' סימני טהרה בגופו אצבע יתירה אליבא דכל הפירושים וזפק וקורקבן נקלף ביד. בהא סמכינן אמסורת דדוכתא אחריתי. אפילו אליבא דפשט דברי מרן הש"ע ז"ל:

והנה אינה ה' לידי ספר חדש שו"ת ישיב משה ח"ב להרב כמוהר"ר משה שתרוג ז"ל ושם בסי' י"ב כתב שנשאל ע"ע תרנגולים הנק' באלערבי דג'אג' ברר אלעביד אם מותרים, והשיב שהעידו לפניו שוחטים זקנים שראו השוחטים הקדמונים והם ר' אליהו טרטור ז"ל ורבי נסים נטף ור' שלמה בנו ז"ל ששחטו אותם שהם מקובלים שהן כשרים. וקבלנו עדותם והכשרנו אותם. עכ"ל. ובכן אנן בדידן שאלנו את פי המכירין בטיב עופות הללו בהן ובשמותיהן. ואמרו שעוף זה הנק' פינטא"ד כך נקרא באלערבי דג'אג' ברר אלעביד דלפי זה היה נראה לנו לסמוך על תשובת ה' כמוהר"ר משה שתרוג ז"ל הנז' ולהכשירו. אך מ"מ כל היכא שאפשר לנו לברר הלכה זו. כך חובתנו וכך יפה לנו וכך היא דרכה של תורה, ובכן כתבתי לרבני תוניס העי"א על פתגמא דנא ולהודיענו קשט אמרי אמת:

תוכן העניינים

שות פרחי כהונה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה