שות פרחי כהונה· הרב מסעוד הכהן
יורה דעה · סימן כד
שאלה. מה שראיתי ונתון אל לבי. אשר על ראש הרמונים דס"ת דמות יונה בגוף שלם ראש וזנב וכנפיה חופפות. מעופפות מלמעלה. וצויתי שלא יתנום עוד על הספר תורה. עד אשר נעמוד על תוכן הלכה זו. ואל ה' ויאר עינינו:
תשובה. הנה המרדכי בפרק כל הצלמים סי' תת"מ כתב מה שהשיב רבינו אפרים לרבינו יואל על צורות עופות וסוסין שציירו בבית הכנסת שאינו דומה לטבעת שיש עליה חותם. שהוא דמות צלם ופרצוף אדם. או דמות חמה ולבנה ודרקון שעובדין להם, אבל צורות עופות וסיסין אין העכו"ם עובדין אפילו כשהן תבנית בפני עצמן. וכ"ש כשהן מצויירין על הבגדים. ותנן הפרצופין מותרים חוץ מפרצוף אדם. ומוקי לה במוצא דוקא לר"י, אבל לרבנן אפילו פרצוף אדם מתירין במוצא. הילכך אין כאן בית מיחוש ע"כ דבריו. ורבינו אליקים פירש אפילו תימא הא דתנן כל הפרצופין מותרין חוץ מפרצוף אדם. היינו בעושה כמדתרץ אביי האי כל. לאו דוקא. דהא צורת חמה ולבנה ודרקון הם בכלל האיסור הואיל וחשיבי ציירי ופלחי. ועוד יש לומר דוקא אביי הוא דמוקי לה הכי בעושה. אבל אנן קיי"לן כרבא דאמר כולה במוצא ומציעתא רבי יהודה היא. אלמא במוצא מותרין ובעושה אסורין. ובמכילתא אוסר לעשות אפילו פרצוף בחמה וצפור וחגבים ודגים. שנאמר תבנית כל בהמה אשר בארץ. ועפ"י הראיות הללו. צוה להסיר צורות אריות ונחשים שציירו בביהכ"נ בקולוניי"א ע"כ. דנמצאת אתה אומר דלדעת רבי אפרים אין איסור בפרצוף בהמות ועופות. ולדעת רבי אליקים גם בצורת בהמות ועופות יש איסור:
ועיין בב"י יו"ד סי' קמ"א שהביא מחלוקת זו והכריע כרבינו אפרים. דרבים סברי כוותיה. שכן כתב הרמב"ם ז"ל בפ"ג מה' ע"ז וז"ל צורות הבהמות ושאר נפש חיה חוץ מן האדם, מותר לצור אותם ואפי' היתה הצורה בולטת ע"כ וכ"כ הר"ן ללשון אחרון כל הצורות מותרות ואפילו בולטות. חוץ מאותן שאסרה תורה משום לא תעשון אתי. ואפילו ללשון ראשון שכתב הר"ן והכריע כמותו. וכתבו רבינו הטור בשם הרמב"ן ז"ל שאסר בשאר צורות כשהן בולטות כיון שאין הגוים עובדין לאותן הצורות אפילו אם היו בולטות מותרות וכמ"ש הר"ן שם. והילכך נקטינן כרבינו אפרים דכולהו סברי כוותיה, וליתא לרבינו אליקים מקמיה דהו"ל יחיד לגבי רבים. עיי"ש שהרבה להשיב על דברי רבי אליקים. ועפ"י זה פסק בש"ע שם ס"ו צורות בהמות חיות ועופות ודגים. וצורות אילנים ודשאים וכיוצא בהם. מותר לצור אותם ואפי' היתה הצורה בולטת ע"כ:
האמנם ראיתי אחרי רואי שאין הכרעת רבינו ב"י מוסכמות. שכ"כ מוהרימ"ט ז"ל בח"ב יו"ד סי' ל"ה דף כ"ה ע"ב שהביא דברי ר' אליקים ז"ל ומ"ש עליו מרן ב"י וכו'. וכתב הוא ז"ל שנ"ל שדברי רבי אליקים הולכים על לשון א' שהביא הר"ן ז"ל והכריע כן דבשאר צורות יש לאסור בבולטות. וברייתא דמכילתא בהכי מיתנייא אפילו חיות ועופות ודגים. וגם לקיימן אסור משום חשדא כדכתב הר"ן. ובהכי ניחא כל מה שהקשה עליו. וכן הביאו התוספות ביומא וכו' וסיים ובין כך ובין כך אין רבינו אליקים יחיד בדבר. ומצאנו חברים מקשיבים לקולו לאסור ע"כ:
והרדב"ז ז"ל בח"א סי' ק"ז הביא לשון הרמב"ן ז"ל וז"ל והא דתניא טבעת שחותמה בולט. לאו בדמות שמשי מרום הוא. אלא בשאר כל הצורות היא דכיון דבולטות נינהו. איכא למיחש לחשדא. שמא צורה נעבדת היא כיון שהוא מניחה, ואעפ"י שאחרים עשו לו. אסור להניחה. וכן הוא אסור לעשות כל צורה בולטת שמא יאמרו לעובדה הוא עושה. והא דשרינן לעיל בעושה צורות ופרצופות כולן בשוקעות מיירי. אבל בבולט חיישינן לחשדא. אא"כ הוא עושה אותה לרבים שלא במקום חשדא. עכ"ל הרמב"ן ז"ל וכתב עוד משם הריטב"א ז"ל שאחר שהביא דברי הרמב"ן. כתב וז"ל ונראין דבריו שהרי צורת אדם אינה נעבדת בודאי. וכדאמרינן לעיל אי במוצא, פרצוף אדם מי אסור והתנן וכו' ואפי"ה אמרינן בההוא אנדרטא דאוקימו בבי כנישתא דנהרדעא, דאי לאו חיישינן לחשדא הוה אסור לצלויי התם. והוא הדין לשאר צורות שאינן נעבדות בודאי ע"כ. וכתב עוד הרדב"ז ז"ל דסברא זו של הרמב"ן ז"ל הוא הלשון הראשון שכתב הר"ן ז"ל בפירוש ההלכות והכריע אותו וז"ל ושאר כל הצורות כולן בולטות אסור לקיימן ואסור לעשותן. שוקעות מותר לעשותן ע"כ. וכן כתבה ה"ר דוד הכהן ז"ל בחידושיו לע"ז אלא שיש הפרש ביניהם. כי לדעתם לא אמרוהו אלא בצורות הנעבדות בודאי. אבל מן הספק לא חיישינן לחשדא כאשר כתב הר"ן בהדייא ואילו לדעת הרמב"ן אפילו מן הספק חיישינן לחשדא ואליו ז"ל ראוי לשמוע. דכיון דהוי ספקא בחשש ע"ז ראוי להחמיר והביא עוד מה שאסר רבינו אליקים ז"ל כדלעיל. וכתב על דבריו ודינו של הרב ז"ל אמת הוא ועיי"ש הראת לדעת דסברי מרן הרדב"ז ומהרימ"ט ז"ל היפך דעת מרן ב"י ז"ל והכריעו כדעת רבינו אליקים ז"ל.
ועל מבוכ"ה זו אנכי יושב. אל מי מקדושים אפנה בפסק הלכה זו כי אם אמרתי בואו ונסמוך על פסק מרן ז"ל דאתכא דידיה סמכינן. הלא דעת הרמב"ן ז"ל ודעמיה להחמיר. ואליו ראוי לשמוע בחשש ע"ז כמ"ש הרדב"ז בנ"ז. אכן סעיפי ישיבוני דבנדון שלפנינו כולי עלמא מודו דראוי לשמוע לחומרא ולאסור. דמה שפסק מרן בש"ע דמותר לצור צורות בהמות וכו' אפילו בצורה בולטת כדעת הרמב"ם ז"ל. איכא למימר דלא שרי אלא בבתים מקום שאין בו קדושה. אבל בבהכ"נ מודה הרב לאסור. כמ"ש בהג"א משם א"ז והביאו בב"י שם דנתן טעם לדברי ר' אליקים משום דאיתא בברכות דף ה'קבעינן שלא יהיה דבר חוצץ בינו לבין הקיר וגם אמרו בב"ב דף כ"ה הרוצה להעשיר יצפין. יהיה נראה כמשתחוה לאותן הצורות. עיי"ש. וכן פסק מרן לקמן בש"ע סי' ק"נ ישב לו קוץ ברגלו בפני ע"ז או מעות לפניה. לא ישוח להסיר הקוץ וליטול המעות מפני שנראה כמשתחוה לה וכו' וכן בפרצופות המקלחות מים. לא יניח פיו על פיהם וישתה. מפני שנראה כמנשק לעבודת אלילים ועיי"ש. הרי דחיישינן למראית העין ואתי לידי חשדא. וכ"כ הט"ז שם, וכ"כ הרב ח"א כלל פ"ה ס"ז שפסק כש"ע דמותר לצור צורות בהמות וחיות וכו'. ומ"מ בבה"נ ראוי להחמיר שלא לצייר שום צורה שלא יהיה נראה כמשתחוה להם עכ"ל ואעג"ב דרבינו אליקים דאסר מיירי לענין בהכ"נ: עכ"ז מרן ב"י דחה דבריו וכתב עליו דנקטינן כרבינו אפרים. וליתא לדרבינו אליקים. מ"מ נראה דהתם לא היו אותן צורות, אלא בסממנים בכותל כמבואר שם בב"י משא"כ אם היתה הצורה של שאר נפש חיה בולטת והיא בבהכ"נ היה מודה לדברי רבינו אליקים לאסור בבהכ"נ:
וכן פסק מרן בהדייא בתשובה בס' אבקת רוכל. סי' ס"ג דבצורה בולטת על ההיכל כנגד המשתחוים העיקר כר' אליקים דאסר. שנשאל שם אם מותר לשום על ההיכל צורת אריה מצויירת על אבן שיש. והשיב שם היות שלדעת הרמב"ם שאר צורות חוץ מצורות אדם מותרים ואפילו בולטים. כבר הכריע הר"ן בפ' כל הצלמים. דשאר צורות בולטות אסורים משום חשדא ורבינו אליקים אסר לצור צורות בעלי חיים וכו'. ונראה לומר דבכי האי גוונא דבנדו"ד לא יתיר ר' אפרים. דהא אפשר דלא איירי בבולט. ועוד יש לחלק דהתם היו אותם הצורות לצדדי בהכ"נ אבל אם היו מציירין בכותל שהקהל היו מתפללין כנגדו. היה מצוה להסירם משום חשדא. דאעפ"י שאין הגוים עובדין לאותן הצורות. כיון שרואין תמיד הקהל משתחוים כנגדם, הוה חייש לחשדא ואפילו להרמב"ם נראה לאסור. דע"כ לא שרי אלא בצורות שבבתים. אבל בבהכ"נ אפשר דמודה דאסור משום חשדא. ואעג"ב דרבים נינהו. נראה דלא חש לההוא תירוצא. מדלא חילק בין רבים ליחיד. וגם הרי"ף והרא"ש לא חילקו בכך ואפילו מי שרצה לומר דרבים שאני. מודו דמכוער הדבר כמ"ש רבינו ירוחם ז"ל. והסכים עם הרב כמהר"א קאפסלי ז"ל האוסר לשום צורה ההיא והעתיק שם תשובת מהר"מ פאדווה לאסור. וכתב שם נמי שהרמב"ם ז"ל אינו מדבר בבהכ"נ שהעם משתחוים שם דנראה כמשתחוים לצורה וכו' ועיי"ש:
הנך רואה קורא נעים שככל החזיון שצדדנו בפסק מרן בב"י ובש"ע להחמיר בבהכ"נ. כתבו בהדייא בתשובה הנ"ז.
אלא דצ"ע מה שכתב עוד בתשובה אחרת שם סי' סו' שנשאל על בגד משי שאורגים בו דמות עופות אם מותר לעשות ממנו פרוכת לפני ארון הקודש. והשיב נראה דודאי שרי ואין בו בית מיחוש, דכל היכא דאיכא רבים שכיחי. ליכא למיחש לחשדא. מההיא דאמרינן בב"י כנישתא דשף ויתיב בנהרדעא וכו' ובשאר צורות בלאו טעמא דרבים נינהו. שרי לכ"ע כיון דלית בהו חשדא. והרבה להשיב על דברי ר' אליקים וכו'. ואף שהיו על ההיכל שמשתחוים כנגדו לא חש לה ולא מידי שכתב שם שאין לדחות ולומר דלא שרי ר' אפרים ז"ל אלא שיהיו אותן צורות בבהכ"נ אבל לא שיהיו לפני הכותל שמשתחוים נגדו. דמאחר דליכא חשדא בצורות הללו. כך למשתחוה נגדם. כמשתחוה נגד בגד או כותל שאין בו צורה. עיי"ש. באופן שתשובה זו האחרונה סותרת כל מה שכתב בראשונה. ולכאורה היה נראה לחלק. דבתשובה א' שהיו רוצים לעשות לכתחלה אסר ובתשובה ב' מיירי שהיו עשוים כבר. לכדמתרץ רבה דמציעתא רבי יאודה הוא. דכל הפרצופים מותרין במוצא. ואסור לעשות. וכמ"ש שם בתשובה שנית דבמוצא גם לרבינו אליקים שרי. אבל כד מעיינת שפיר אין חילוק זה עולה יפה. ממ"נ אי סל"מ כלשון א' שכתב הר"ן. איכא חשדא בין לעשותן בין לקיימן שהרי כתב שם ושאר כל הצורות כולן בולטות אסור לקיימן ואסור לעשותן. וכמ"ש הרמב"ן דבין לעשותן ובין לקיימן אסור משום חשדא. ואף שאין הגוים עובדין לאותן הצורות איכא חשדא כמ"ש מרן עצמו בתשובה ה"א. שכיון שרואין תמיד הקהל משתחוים כנגדם איכא חשדא. ואי סל"מ כתי' ב' שכתב הר"ן ז"ל אין איסור לא בעשייתן ולא בקיומן. שהרי כתב וז"ל אבל מותר לצור צורות כל שלא נודע ולא נשמע שיהיו נעבדות כלל. וכן המנהג לקיים צורות בולטות מאותן שלא אסרה תורה וכו' ועיין ערך השלחן מה שהקשה עוד על תשובת מרן הנ"ז:
ועל כרחין צ"ל דהחילוק הוא בין צורה בולטת לשאינה בולטת. דבאמת לענין דינא פסק כהרמב"ם דבשאר צורות שלא אסרה תורה אין בהם איסור ואפילו הצורה בולטת ואפילו לכתחלה אלא לגבי בהכ"נ יש להחמיר אי משום חשדא שמשתחוה כנגד הצורה. אי משום מכוער הדבר. והיינו דוקא בצורה בולטת. דהרמב"ן ודעמיה אסרי בעלמא משום חשדא. אף דס"ל שאין הדין כן מ"מ בבהכ"נ מיהת מחמירינן לאסור אבל בצורה שאינה בולטת דגם הרמב"ן ודעמיה לא אסרי בעלמא דלית בהו חשדא. סל"מ דגם בבהכ"נ נמי אין להחמיר. משום חשדא שהרי בעלמא לית בהו חשדא אמטו להכי בתשובה שנית דסי' סו' דהמעשה היה בבגד משי שאורגים עליו דמות עופות. דזה לא מקרי בולט וכמ"ש שם בש"ע ס"ד דאותן שאורגים בבגד או שמציירים בכותל מיקרי שוקעים, ולפיכך כתב בתשובה ההיא דאין כאן בית מיחוש כלל. וכמו שביאר בהדייא שם וז"ל דמאחר דליכא חשדא הללו. כך המשתחוה נגדם כמשתחוה נגד בגד או כותל שאין בו צורה. ע"כ. דר"ל דכל עצמו דצורות הללו. למאן דאחר בהו. היינו משום חשדא שנראה כמשתחוה להם. והיינו בצורה בולטת אבל באלו שאין הצורה בולטת דלית בהו חשדא. גם בבהכ"נ אין להחמיר בהם. ומה שהכריע פעם כר' אליקים ופעם כר' אפרים. לאו לכל מילתייהו קאמר אלא כוונתו היא ז"ל דבצורה בולטת והיא בבהכ"נ העיקר כר' אליקים שאוסר בשאר צורות. וכשאין הצורה בולטת. העיקר כר' אפרים. שבין איסור בשער צורות ודו"ק:
וכ"כ הברכ"י הובא בגיליון הש"ע דאשלי רברבי. והזכו"ל מייחסו לשיו"ב. וז"ל צורות הבהמות וחיות ועופות וכו' בבית הכנסת. בבית מקום שמתפללין בקביעות פשיטא לי דאסור כרבינו אליקים שהביא הב"י, וכל הראיות שהביא בב"י כנגדו יש לגמגם בהם והמורים היתר להתפלל שם בקביעות במקומות שיש צורות אלו עתידין ליתן את הדין הרד"ק בתשובותיו כ"י. ועתה נדפסו תשובות מרן הקדוש ספר אבקת רוכל. ובסי' ס"ג כתב שדברי ר' אליקים עיקר, ואסר לשום על ההיכל אבן מצויירת בצורת אריה וכיוצא. וכן הסכים וכו' עכ"ל. הרי דפשיטא ליה להגאון רבינו חיד"א ז"ל דמה שהתיר מרן ז"ל בב"י ובש"ע לצור שאר צורות היינו דוקא בבתים ולא בביהכ"נ. וכמו שכתב בהדיא בתשובה. ואף שלא זכר ש"ר מ"ש בתשובה השנית שהיא היפך מ"ש בתשובה הא', אפשר דפשיטא ליה דהחילוק מבואר כמ"ש. וכ"כ הזכו"ל בח"ג אות ע' משם השיו"ב שהביא שתי התשובות הללו משם מר"ן הקדוש. ולא כתב שיש סתירה מזו לזו:
איך שיהיה זכינו בדין מפומייהו דרבנן קדישי רבים וכן שלימים. ועל כולם דעת מרן ז"ל. דצורה בולטת שעומדת בביהכ"נ. יש לאסור אליבא דכו"ע. וכמדובר לעיל מהנהו טעמי תריצי. ומעתה בנדון דאתאן עליה ברמונים אשר על ראש העמודים דס"ת שיש על גביהם דמות יונה בגוף שלם, פשוט הוא לאסור דמישך שייכי נמי הכא הנהו טעמי, שהיא צורה שלימה בגוף שלם. וכל הקהל משתחוים לפני הס"ת בצאתו ובבואו ונראה כמשתחוים לאותה צורה. והכא איכא חשדא טפי. שהיא צורה נעבדת כדאיתא בפ"ק דחולין דף ו' דמות יונה מצאו להם לכותיים בראש הר גריזים שהיו עובדין אותה וכו'. ועוד דהכא גרע טפי שהיא עומדת למעלה ראש מספר תורה שאין למעלה מקדושתו ומכוער הדבר ביותר. דאתו לדמויי צורה ליוצרה ח"ו משום דאימתילא כנסת ישראל ליונה שנאמר כנפי יונה וכו'. ואף במקום דרבים נינהו בכהאי גוונא שעומד במקום קדושה. חיישינן לחשדא טפי. וראיה מההיא דר"ג שהיו לו בעלייתו וכו'. ולמה לא קבעם לצורות לבנות בבית מדרשו. שהוא מקום בית דינו ולשם מתכנסים עדי החדש להעיד. אלא ודאי שבבית מדרשו הוא מקום קדושה. ובודאי שם מתפללין כדאמרינן בברכות דף ח' רבי אמי ורבי אסי לא הוו מצלו אלא ביני עמודי היכא דהיו גרסי וכו'. לכך קבעם בעלייתו מקום שאין בו קדושה. וכן ראיתי אחר כן להרב דברי יוסף סי' ח' וז"ל דאפילו פוסקים המתירים בשל רבים היינו דוקא במקום שאין בו קדושה כההיא דר"ג שהיו לו בעלייתו. אבל בביהכ"נ שהוא מקים קדושה ומיוחד להתפלל לאלהינו שבשמים פשיטא ופשיטא דיודו דחיישינן לחשדא טפי מביחיד בביתו. וההוא אנדרטי וכו' התם שאני דהונח שם באונס וכו'. והביא ראיה ממ"ש הרא"ש בתשובה כלל ה' סי' ב' על מחצלת קטנה הנק' סיגאדא בלשון ערבי. שדרך ישמעאלים להתפלל עליה, ויש בה כמו צורת משקל שחור. דאסר לתלותה בביהכ"נ כלל כ"ש בצד ההיכל עיי"ש ועיין לעיל סי' כ' מ"ש בעניותין כיוצא בזה:
ועיין להחת"ס חלק ו' תשובה ד' אודות שהעמידו צורת אדם בולטת על מצבת קבר בר ישראל. שהשיב ז"ל שמצבת קבורת מתים דומה לביהכ"נ. הואיל ורגילים להתפלל שם בעד החיים כנהוג. ולכן אסור להתפלל על קבר זה דנראה כמשתחוה לו וכמ"ש ר' אליקים וכו' ואעג"ב דברבים ליכא חשדא. מ"מ מכוער הדבר וכמ"ש ר' ירוחם עיי"ש. ועיין בתשובת ויאמר יצחק ז"ל א"ח סי' יו"ד שציירו ע"ג ההיכל צורת עופות וכו'. וכתב שראוי להחמיר ולאסור. בפרט כשהם ע"ג ההיכל שהוא כנגד המשתחוים עיי"ש:
והשתא הכא שהאיר ה' עינינו בבורייה של הלכה זו נלכה נא לחקור אולי יש תקוה להוציא מידי חשדא בפחת דמות הצורה. כההיא טבעת דרב יהודה דאמר ליה שמואל. שיננא סמי עיניה דדין וכו' ופירש"י פחת צורתו. דמיירי נמי לאסור משום חשדא. אלא דצ"ע דמשמע מפירש"י דלא סגי ליה בסמיות עין. אלא עד שיפחות צורתו. ולכאורה קשה דהא מתניתין לקמן קתני בפ' רבי ישמעאל כיצד מבטלה. קטע ראש אזנה ראש חוטמה. ראש אצבעה. פחסה אעפ"י שלא חסרה. ומפרש בגמרא שפחסה בפניה דהיינו שקלקל צורתה. דמשמע דבאחת מכל אלה היא מתבטלת וא"כ כיון דסוגייא דשמעתא משמע דהיא צורת אדם מי דחקו לרש"י ז"ל לפרש דלא סגי עד שיפחות צורתה הרי בסמיית עין הוא מבטלה, דומיא דקטע ראש אזנה וכו'. ואפשר דרש"י ז"ל מפרש דאותה טבעת לאו צורת אדם היתה. אלא צורת אחד ממשמשי מרום כגון חמה ולבנה וכו': וכמ"ש הר"ן ז"ל בפירוש ההלכה. וסמי עיניה לאו דוקא. אלא פחוס צורתו קאמר. וכ"כ הגאון חת"ס ז"ל בחלק ו' סי' ו' דנקטינן מהכא דסגי להוציא מידי חשדא. באחת מכל אלה, או בקוטע אחד מראשי איבריה. בצורת אדם וכיוצא. או בפחת צורתה. בצורת חמה ולבנה וכיוצא. והבל"י הובא סביב הש"ע כתב דבעינן שיפחות באופן שיהא ניכר ולא דמי לטבעת דר"י דאמר סמי עיניה שהוא קטן. אבל בדבר גדול צריך לפחות החוטם כולו שיהיה ניכר. וכתב עליו הרב חת"ס שם דממתניתין הנ"ל דתנן ראש אזנו וכו'. לא הוה תיובתא די"ל אין ה"נ לבטולי ע"ז סגי בכל שהוא ומ"מ להוציא מידי חשדא. בעינן שיהיה ניכר לעין כל דאל"ה יחשדוהו. אבל מה שחילק בין צורה גדולה לקטנה זה לא שמענו. שלא נזכר סברא זו בשום פוסק ראשון או אחרון. רק הוא המוציא סברא זו בלי שום ראיה כלל עיי"ש. ומסקנתו היא דסגי בקוטע ראש חוטמו. והבו דלא להוסיף להחמיר לפחות כל החוטם ולפוחסו. דחושש לו עוד מחטאת נותץ אבן מביהכ"נ דאסור. כמו נותץ אבן ממזבח. כמ"ש בא"ח סימן קנ"ב עיין שם:
וממוצא דבר אנו למידין לנדון שלפנינו. דסגי לפחות הצורה הזאת בקטיעת ראש או זנב או ראש כנף. אך נראה לפי קוצ"ד דלא נאמרו השיעורין הללו דראש אזנו וכו' אלא במקום דלא אפשר להסירה לגמרי דבהכי מתקלקל אותו כלי אך היכא דבקל יכול האומן להסירה לאותה צורה ולקבוע במקומה דבר נאות למלאת חסרון הניכר. בודאי הכי עדיף טפי אשע"כ על צד היותר טוב בנדון שלפנינו. להסיר אותה צורה ואין דבר מזיק לרמונים. ולקבוע שם כפתור ופרח וכיוצא. ואם יקשה לנו מחשש נותץ אבן וכו'. כיון שמסירו על מנת לקבוע במקומו דבר נאות יותר טוב מן הראשון. אין כאן בית מיחוש כלל. וכמ"ש שם בהגה דמותר לסתור על מנת לבנות עיי"ש. ברם זכור אותו האיש לטוב. זבד טוב. בן פורת יוס"ף מאי"ר בת עין ס"ט. דבדידיה הוה עובדא. וסבר וקבל לתקן המעוות אשר לא ידבק בידינו שמץ ע"ז ח"ו. ה' ישמרהו ויחייהו יאושר בארץ. לעד לעולם אמן. נאם החו"פ בעי"ת תמושנת יע"א בשנת ת'ר'נ'ן' לשוני צדקתך לפ"ק ואני תפלה ינחני במעגלי צדק לאמיתה של תורה ע"ה מסעוד הכהן ס"ט: