אור ברסלב
שות פרחי כהונה יורה דעה › סימן כג

שות פרחי כהונה· הרב מסעוד הכהן

יורה דעה · סימן כג

סימן כב

למעלת החכם השלם וכו' כבוד רבי שמעון דיין נר"ו בעי"ת דרעא יע"א:

הנה מעכ"ת במכתבו הבהיר רצוף אהבה. אר"ש טובה ורחבה על ענין בשר כשר המשתלח מעי"ת מראכיס יע"א למח"ק. על יד איש ישראל מחלל שבתות בפרהסייא ואין בו שום חותם. ועל דעת קודשו עלתה לאסור שליחות כזה. ודן את הדין ממ"ש מרן הש"ע יו"ד סי' ב' דמומר לע"א או לחלל שבת בפרהסייא וכו' דינו כעכו"ם וכו' וכיון שדינו כעכו"ם דבר פשוט הוא שאסור לשלוח בידו בשר בלא חותם כדין עכו"ם כמ"ש בסי' קי"ח וכו':

תשובה על דברי קודשו אחר המחי"ר לבבי לא כן ידמה כאשר מצאתי ראיתי להגאון חת"ס ז"ל בחלק ששי ליקוטי שו"ת סי' פ"ג שכתב וז"ל כי אין המומר לע"ז ושבת חשוד לכל התורה. רק הוא מומר לכל התורה שאינו בן ברית אבל אינו חשוד לעבור על כל התורה. כל שאינו מאותו מין. ואחאב היה מומר לע"ז ונהי ששחיטתו פסולה. שאינו בר זביחה. אבל איננו חשוד לאכול נבילות. אבל אינו נאמן להעיד. כי אינו בר עדות והפוסקים מיירי ממומרים שבזמננו שמתטמעים בין הגוים. והם ודאי עוברים על כל התורה. אבל מי שהוא בין ישראל ונוהג כמנהגיהם. רק מומר לע"ז או לח"ש נהי שהוא מומר לכל התורה מ"מ אינו חשוד לכל התורה וכן החשוד אינו מומר וק"ל עכ"ל. וכיוצא בזה כתב עוד לעיל סי' נ"ו וז"ל ועוד נ"ל דהמרדכי ז"ל שכתב למאן דאמר דמומר אינו זוקק אשתו ליבום משום דאינו בהקמת שם בישראל וכו' לא אמר במומר לע"ז או לחלל שבת ומקיים כל התורה כמו אחאב כמ"ש רש"י ריש חולין דנהי דגרע משאר מומר לדבר אחד. דזה דינו כמומר לכל התורה כולה. מ"מ אשתו זקוקה ליבום ולא אמר המרדכי ז"ל אלא במי שהמיר ונדבק לאומה אחרת משאר האומות. ויצא מכלל יהדות לגמרי. על זה אמרו שאינו בהקמת שם ואין מקושש עצים ואחאב בכלל זה עכ"ל. וכ"כ עוד באה"ע ח"א תשובה כ"ב עיי"ש:

ועם היות שדברי הגאון ז"ל חזקים כדאי מוצק. וכדאי לסמוך עליהם כי הוא עמוד חזק להוראה. עכ"ז להיות שדברי זה לא נזכר כל צורכו בדברי הפוסקים ז"ל לזאת חובתי היא ואעשנה בס"ד להתבונן בדב"ק. כאשר נעמוד על מקורם מקור חיים אשר ממנו שאב ואז יצא לאור דאין זה, והוא שנראה שדב"ק נובעים ויוצאים ממ"ש רש"י ז"ל בריש חולין דף ד' ע"ב כמ"ש הגאון בעצמו סי' נ"ו. וז"ל רש"י אחאב וסיעתו חזינן בהו דעובדי ע"ז הוו. ובנבילה לא אשכחן בהו דפקרי. ואיכא למימר דיצרא דע"ז תקיף עלייהו עכ"ל. דמשמע שאף שהוא חשוד לע"ז אינו חשוד על הנבילה. ולגבי דידי צריך עיון דדברי רש"י הללו אמורים לפי שיטת רב ענן. דקאמר התם דמומר לע"א אינו מומר לכל התורה כולה ומותר לאכול משחיטתו. אכן לפי המסקנא דאיתותב רב ענן וקיי"ל דמומר לע"א הוי מומר לכל התורה כולה ואסור לאכול משחיטתו. תו ליכא למימר דילפינן מאחאב. אלא דחשוד לע"א חשוד גם אנבילה:

ונראה ליישב דב"ק עפ"י מ"ש הגאון רעק"א ז"ל בחידושי יו"ד סי' ב' שכתב דהא דאמרינן מומר לע"א הוי מומר לכל התורה ושחיטתו אסורה. אינו רק מדרבנן שהוכיח כן ממ"ש הרשב"א ז"ל והביאו בב"י שם דאיכא מאן דמכשר בשחיטת מומר להכעיס אם אחרים רואין אותו עיי"ש בב"י. והיינו על כרחין דאיהו מיקרי בר זביחה כיון שמצווה על כך. וא"כ גם במומר לכל התורה ומומר לע"א ולחלל שבת, אינו אסור בשחיטתו מן התורה דהא מיקרי בר זביחה כיון שמצווה על כך ומה בכך דהוי כעכו"ם עכו"ם עצמו אם היה בר זביחה היה שחיטתו כשירה ומעתה מה הפרש בין מומר לכל התורה ובין מומר אוכל נבילות להכעיס דתרויהו מיקרו בר זביחה. אלא ודאי דהוא רק דרבנן. ומפרש סוגיית הש"ס דמותיב לרב ענן מברייתא מכם ולא כולכם להוציא את המומר היינו כיון שאין מקבלין מן התורה קרבן ממומר לכל התורה. וכן במומר לע"א ולחלל שבת. א"כ מוכח דמן התורה מומר לע"א ולח"ש כמומר לכל התורה. וכיון דרב ענן לא אמר רק מומר לע"א מותר לאכול משחיטתו דמשמע דבמומר לכהת"ו אסור עכ"פ מדרבנן. ממילא גם מומר לע"א ליתסר כיון דהוי כמומר לכל התורה לענין קרבן בדאורייתא. הכא נמי לענין שחיטה בדרבנן עכ"ל:

ואחריו בא הרב חשק שלמה בחידושיו לחולין הנדפס בתלמוד שבידנו שיש בו יותר ממאה הוספות דפוס רא"ם. והרב ז"ל מילא את דברי הגאון וחיזק את דבריו. דמסוגיית הש"ס יש הכרח לדבריו. דלכאורה קשה מאי קאמר הג"מ לימא מסייע ליה לרב ענן. והדר דחי ליה הא הוייא כיאוד"א ועוד לקרא. דהא רב ענן מביא ראייה ברורה לדבריו מן התורה. דמומר לע"א מותר לאכול משחיטתו. ולמאי הוצרך לסייעתא. ועוד דהיכי מסיקינן לרב ענן בתיובתא. הא מיהושפט הוא ראייה ברורה לדבריו. ולכן נראה דלא הוצרך להביא ראיה דלא הוי מומר לכהת"ו. דמהיכי תיתי לומר כן. כל כמה דליכא קרא על זה. רק הוצרך להביא ראייה דלא נימא דשמא שחט לע"ז ושחיטתו זבחי מתים. קמל"ן דלא חיישינן וראייה מיהושפט ואף דאחאב היה אדוק בע"א. ובאדוק גם רב ענן מודה, וכמ"ש התו"ס שם ד"ה מומר. מ"מ י"ל דגם זה אינו אלא מדרבנן. ובימי יהושפט עדיין לא גזרו גזירה זו עכ"ל:

ונראה שכן מוכח נמי מדברי חת"ס ז"ל עצמו ביו"ד סי' א' שכתב להוכיח כדעת הב"ח שכתב דמומר אוכל נבילות להכעיס אסור לאכול משחיטתו מדרבנן דלא כהש"ך שכתב דהוי מדאורייתא. והוכיח כן מרש"י דף ג' ד"ה חוץ וכו' ומהרשב"א וכו' וב"י סי' ב' ד"ה מומר אוכל וכו', ושכן דעת הרמב"ם שהרי לא גרע מגוי שאינו עוע"ז דלא כהש"ך שם. ועל כרחין לומר דהיינו טעמא כמ"ש הגאון רעק"א ז"ל דמשום דאיהו מיקרי בר זביחה. וא"כ גם במומר לע"א ולח"ש כיון דהוי בר זביחה אינו אסור מן התורה בשחיטה אלא מדרבנן שעשאוהו כמומר לכל התורה כולה. ושוב ראיתי שכתב כן בהדיא בשו"ת יו"ד סי' ק"ך במחלל שבת משום קנסא עשואהו כגוי עובד עבודה זרה. ואין להחמיר בו כל כך עיי"ש:

והשתא אתי שפיר מה שהביא ראיה מרש"י ריש חולין שם. דקאי אף לפי המסקנא. דכיון דלפי האוקמתא אינו מומר לכל התורה אלא מדרבנן. נהי דחזינן בהו באחאב וסיעתו דעוע"ז והוי מומר לכהת"ו כולה שאינו בר עדות ואינו נאמן באיסורין. מ"מ אינו חשוד לנבילה כל זמן דלא חזינן בהו דפקרי בה. דאיכא למימר שאני יצרא דע"ז דתקיף עלייהו.

ונראה להוכיח מדב"ק ז"ל. דמדרבנן לא אמרינן חשוד לזה חשוד לזה. ויש להביא קצת ראיה לדבריו ז"ל מהתוספות דריש בבא מציעא דף ג' ד"ה ובכוליה וכו' ופרק הניזקין דף נ"א ד"ה בכוליה וכו' דמשמע מרש"י שם דאמרינן מגו דחשיד אממונא חשוד אשבועתא והקשו התוס' דהא לקמן בב"מ דף ו' מסקינן דחשוד אממונא לא חשוד אשבועתא. וליכא למימר דהתם מדרבנן הוא דלא חשוד משום שראו דשבועתא חמירא להו. אבל מדאורייתא חשוד לזה חשוד לזה ע"כ. הרי מוכח דמדרבנן לא אמרינן חשוד לזה חשוד לזה כל שראינו שנזהרים באחרים. וכן נמי בהניזקין שם בא"ד כתב וא"ת דגזלן אמאי פסול לשבועה כיון דלא אמרינן מגו דחשוד אממונא חשוד אשבועתא. ותירץ דמדרבנן פסול דפסלתו תורה לעדות דכתיב להיות עד חמס. ולא גזרו רבנן אלא היכא דנודע פיסולו דגנאי הוא להשביעו ע"כ. ופי' מהר"ם ז"ל דדקדקו התוס' בלשון זה משום דקשה להו לפי"ז א"כ אמאי לא אמרינן נמי מדרבנן מגו דחשיד נמי אממונא חשוד נמי אשבועתא ליפסל נמי לשבועה מדרבנן כמו גזלן. לכך כתבו ולא גזור אלא היכא דנודע פיסולו וק"ל ע"כ. הרי לך דלא אמרי רבנן שיהיה חשוד אלא היכא דנודע פיסולו. הלא"ה לא. וכן פסק מרן הש"ע בחמ"ש סי' צ"ב סעיף ג' וז"ל כל מי שחשוד ליקח ממון חבירו חשוד על השבועה. ודוקא שיש עדים שלקח ממון חבירו. אבל בלא עדים אינו חשוד ע"כ. והוא ממ"ש הרא"ש ז"ל בפסקים בבא מציעא דף ו' עיי"ש. ומהאי טעמא כתב הגאון ז"ל דמומר לע"א או לח"ש ומקיים שאר כל התורה. דהוי מומר לכהת"ו ואינו חשוד על כל התורה לעבור על כל האיסורין, דכיון שהוא מדרבנן לא גזרו בו שהוא חשוד לכל התורה כל היכא שלא נודע פיסולו במילי אחריני להיות נחשד עליהם כל שאינו מאותו המין ודו"ק:

איברא דלכאורה יש לפקפק בדברי הגאון ז"ל ממאי דאיתא בתוספתא דבכורות בפ"ג הלכה ד' דקתני בהדיא חשוד לע"א חשוד לכל התורה כולה וכו', והביאו הרב"י בסוס"י קי"ט בבד"ה משם א"ח וכו'. וצ"ל דהתוספתא מיירי ביצא מן הכלל לגמרי דנטמע בין אומה אחרת. שהוא חשוד לעבור על כל המצות, וכמ"ש הגאון ז"ל שם. אך זה דוחק דבלאו חשוד לע"א הרי הוא חשוד על כל המצות בהדיא וי"ל עוד דהתוספתא מיירי במאי דקתני חשוד על כל התורה. היינו כל שהוא מאותו מין. כגון בשחיטה דאמרינן סתם מחשבתו לע"א. כמ"ש הרב"י בסוס"י קי"ט דבעין אחד חשוד על החמור חשוד גם על הקל. וכמ"ש הגאון ז"ל עצמו שם בסוף התשובה דחשוד לעשות מלאכה בשבת חשוד למלאכת יו"ט. אבל לאכול אפילו איסורים קלים אינו חשוד עיי"ש. וכן כתב נמי הכא שחשוד לע"א וכו' שאיננו חשוד לעבור ע"כ התורה כל שאינו מאותו המין וכו':

אך עד עתה לא איפר"ק מחולשא לפי מ"ש השמ"ח סי' ב' סט"ז במומר לע"א וכן במחלל שבת בפרהסיא אפילו לתיאבון. ואפילו ראינוהו מקיים שאר מצות ושחיטה הרי הוא כגוי וכו'. ובתבואות שור שם סק"ל כתב וז"ל דע דמה שכתבנו בפנים בסי' זה כמה פעמים הרי הוא כגוי לשחיטה. אין הכוונה לאפוקי לשאר כל מילי. אלא לאפוקי לענין קידושין כמ"ש באה"ע. והא דנקט שחיטה משום דבהא מיירי עכ"ל. דמזה משמע שאף שלא יצא מן הכלל חשבינן ליה כגוי לכל דבר. ונראה דמיירי שאינו נאמן באיסורין כיון שהוא מומר לכהת"ו הרי אינו בר עדות כעכו"ם. אבל לא שנאמר שהוא חשוד לכל התורה:

והנה סברא זו שכתבנו דמומר לע"א או לח"ש דהוי מומר לכהת"ו אינו רק מדרבנן. כתבה ג"כ רבינו חיד"א ז"ל בספר פני דוד פרשת תולדות על פסוק שא נא כליך וכו' דמייתי הברייתא דמסיק מנה בפ"ק דחולין שם דמומר לע"א אסור לשחוט. וז"ל מכם להוציא את המומר. מכם וכו'. מן הבהמה להביא בני אדם שדומין לבהמה. מכאן אמרו מקבלין קרבן מפושעי ישראל כדי שיחזרו בתשובה. חוץ מן המומר ומנסך ומחלל שבתות בפרהסיא. ומוקי לה חוץ מן המומר לנסך יין ולח"ש בפרהסיא. דהוי כמומר לכל התורה כולה. ויש לדקדק אמאי ברישא לא קתני מכם להוציא את המומר לנסך ולח"ש בפרהסיא. דהוי כמומר לכל התורה כולה ונראה דמדאורייתא לא אסור אלא מומר לכהת"ו דוקא. ומשו"ה ברישא דקאי אקרא מכם וכו' קאמר להוציא את המומר, והיינו לכל התורה. אלא דמדרבנן מומר לנסך יין ולח"ש שוינהו כמומר לכהת"ו כולה ודייק אומרו מכאן אמרו מקבלין וכו'. חוץ מן המומר וכו' והכל הוא מדרבנן עכ"ל. וכ"כ בספר עין זוכר מע' מ"ם. וכ"כ הרב אברהם אזכור משמו:

אלא שראיתי להרב ערך השלחן יו"ד סי' ב' שחולק על רבינו חיד"א ז"ל בזה. וכתב דמומר לע"א ולח"ש מדאורייתא הוי כמומר לכל התורה ושחיטתו נבילה כגוי. כמבואר בכל הפוסקים. ומה שדקדק מדלא קתני רישא להוציא את המומר לנסך וכו' היינו לאשמועינן דמומר לכל התורה חוץ משתים אלו הוי כנכרי וכמ"ש רבינו ירוחם ופסקו מרן הש"ע סי' ב'. ועוד הוכיח כן ממ"ש רש"י בפרק הדר וז"ל חוץ מן המומר לנסך או לח"ש בפרהסיא כמומר לכל התורה דמי. דאימעיט ליה מכם ולא כולכם ע"כ:

והגם דלאו דידי הוא להכריע לצד אחד. מכל מקום לא אחשוך פי במה שנראה לקוצ"ד להעיר בדברי רבינו חיד"א ז"ל. ומתוך כך יצא לאור בוריין של דברים הללו בע"ה. והוא דקשה לי על דב"ק ממ"ש הרמב"ם ז"ל בפ"ג מה' מעה"ק ה"ד וז"ל ישראל שהוא מומר לע"ז או מחלל שבת בפרהסיא. אין מקבלין ממנו קרבן כלל. שנאמר אדם כי יקריב מכם. מפי השמועה למדו מכם ולא כולכם להוציא את המומר ע"כ הרי דקאמר מר דמפי השמועה למדו דמומר לע"א או לח"ש אימעיט מקרא מכם. דמשמע ליה דסיפא דברייתא מכללא דרישא איתמר. דכולהו אימעוט מקרא, ועוד קשה ממ"ש עוד שם היה מומר לעבירה, והוא מפורסם וידוע לעשותה בין להכעיס בין לתיאבון. אין מקבלין ממנו קרבן לאותה עבירה ע"כ. דמשמע דעל שאר עבירות מקבלין וכמ"ש בפ"ג מה' שגגות הלכה ז' דמומר לחלב מקבלין ממנו קרבן על הדם. הרי דמומר להכעיס אין מקבלין ממנו קרבן דוקא לאותה עבירה שהוא רגיל בה אבל על השאר מקבלין, ומבואר מכל הפוסקים דמומר להכעיס הוי מומר לכהת"ו כולה. וכמ"ש בש"ע סי' ב' ס"ה דמומר להכעיס אפילו לדבר אחד הוי כעכו"ם ושחיטתו נבילה וכתב הב"ח שם דמומר להכעיס דהוי מומר לכהת"ו. אינו אלא מדרבנן. וכן הסכמת כל הפוסקים דלא כהש"ך שכתב דהוי מדאורייתא. וכתב הגאון חת"ס ז"ל ביו"ד סי' א' שכן נראה לו בדעת הרמב"ם ז"ל דהרי לא גרע מגוי עוע"ז שאינו אלא מדרבנן. דלא כהש"ך דגריס בנוסחת הרמב"ם כותי וכו'. וכן משמע להדיא מרש"י ז"ל דף ג' ע"ב ד"ה חוץ וכו' עיי"ש. וא"כ לפי דעת הרב פני דוד ז"ל דסל"מ דמומר לע"א או לח"ש דהוי מומר לכהת"ו אינו אלא מדרבנן. נמצא דינם שוה לדין מומר להכעיס דכולהו מומרים לכהת"ו מדרבנן. ומעתה יקשה עלינו פסק הרמב"ם ז"ל למה יהיו חלוקים בדינם לענין קרבן דמומר להכעיס מקבלין ממנו קרבן על שאר עבירות. ומומר לע"א או לח"ש אין מקבלין מהם שום קרבן כל עיקר אלא ודאי על כרחין לומר דמומר לע"א וכו' הוי מדאורייתא מומר לכהת"ו. וכ"כ הרב החסיד ארעא דרבנן ז"ל משם הרב עץ החיים ז"ל שהביא ראיה לדברי הב"ח דלא כדברי הש"ך מהא דמקבלין קרבן ממומר להכעיס על שאר עבירות. משא"כ מומר לע"ז או לח"ש. דמוכח מזה שהוא מדרבנן. והני אחריני מדאורייתא. ועוד קשה לי דכל כחו דהרב פני דוד ז"ל דקאמר מר דהוי מדרבנן. הוא דקא דייק מדקתני בברייתא מכאן אמרו וכו' והכל הוא מדרבנן. דמשמע דסל"מ דכל מקום דקאמר מכאן אמרו הוא מדרבנן וזה היפך ממ"ש הוא עצמו ז"ל בספר עין זוכר מע' דל'ת אות כ' ומע' מ"ם אות נ"ט בשם הרב קרבן אהרן ז"ל בפרשת בהר וז"ל מכאן סמכו חכמים מן התורה. לשון זה מורה דאינו מן התורה אלא מדרבנן, מדלא אמרו מכאן אמרו או מכאן למדו ע"כ. דממילא משמע דכל מקום דקאמר מכאן אמרו הוא מדאורייתא. וא"כ הרי כאן בברייתא זו דממעטינן מומר וכו' קתני מכאן אמרו וכו' ומוכח שפיר דהוי מדאורייתא. ודלא כמ"ש הרב פני דוד ז"ל:

ואחשבה לדעת פשר דבר זה באשר יצאתי לחלק בדבר דבאמת לענין קרבן הוי מומר לע"א או לח"ש מומר לכהת"ו כולה מדאורייתא ואין מקבלין ממנו שום קרבן, משום דהוי זבח רשעים תועבה. כדאיתא בפ' חלק דף קי"ב לענין עיר הנדחת. ועיין במל"מ פ"ג מהלכות שגגות ה"ז מה שהאריך בענין זה. וכדקיי"לן דכל המודה בע"א ככופר בכל התורה כולה. ומחלל שבתות בפרהסיא ג"כ כתב רש"י ז"ל בפ"ק דחולין שם האי תנא חמירא ליה שבת כע"א וכו' וכן איתא בפרק הדר דף ס"ט עיי"ש. ואמטו"ל ממעטינן להו מקרא דכתיב מכם ולא כולכם להוציא את המומר. אבל לשאר מילי דקאמרי רבנן כעכו"ם אינו אלא מדרבנן. וכאשר כבר כתבתי משם הגאון רעק"א ז"ל שכתב כן בהדיא. שמפרש הש"ס דמותיב לרב ענן. דהכי קאמר כיון דאשכחן דמומר לע"ז הוי מומר לכהת"ו לענין קרבן בדאורייתא הכא נמי ליתסר לענין שחיטה בדרבנן ע"כ וכמו שהוכיח עוד שם דמומר לע"ז או לח"ש. מדאורי' הוי בר זביחה. שהרי הוא מצווה על כך. ומה שפסלוהו לענין שחיטה. אינו אלא מדרבנן. וכן לענין גט שכתב הרמב"ם בפ"ג מהל"ג ישראל שהמיר לע"ז או שמחלל שבת פסול לכתוב הגט. והרי הוא כעכו"ם לכל דבריו ע"כ וכתב התשב"ץ ז"ל בח"ג סי' מ"ג כיון דקיי"לן דמומר שקידש קידושיו קידושין כדאיתא בפרק החולץ והוא הדין שגיטו גט. היה נראה לומר שהוא כשר לכתוב הגט. דהא לא דמי לנכרי ועבד דליתנהו בתורת גטין וקידושין. אבל משומד איתיה בתורת גטין וקידושין שאעפ"י שחטא ישראל הוא. ומ"ש הרמב"ם שהוא כעכו"ם ופסול לכתוב גט. הוא משום דבעינן כתיבה לשמה. ונכרי אדעתא דנפשיה קעביד ודינו כעכו"ם. וכ"כ הרבנים יכין ובועז ז"ל נכדי הרב ז"ל משם אביהם הרשב"ש ז"ל שהרחיב לבאר ענין זה יותר. דהרמב"ם שכתב טעם בנכרי שלדעת עצמו הוא כותב. היה צריך לומר הטעם מפני שאינו בתורת גטין וקידושין כמו שנתן הטעם בעבד. אבל מפני שאמר שהמומר לע"א דינו כעכו"ם. נתן טעם בעכו"ם. מפני שהוא כותב על דעת עצמו. ע"כ. וכ"כ הרב"ש סי' קכ"ג סק"ה וממוצא דבר אתה למד דמ"ש הרמב"ם שהוא כעכו"ם לכל דבריו היינו לענין כתיבה לשמה ולא לשאר מילי. זולת לדברים המנוין בתלמוד כמ"ש הרבנים יכין ובועז שם. הרי מבואר דמדאורייתא מומר כשר לכתוב הגט כיון דאיתיה בתורת גטין וקידושין. אלא דמדרבנן פסול שמא אינו כותב לשמה. ועיי"ש בתשב"ץ ז"ל וכן נמי לענין עירוב מ"ש הרמב"ם בפ"ב מה' עירובין דישראל מחלל שבת בפרהסיא הרי הוא כעכו"ם לכל דבריו ואין מערבין עמו וכו' פשוט הוא דאינו נחשב כעכו"ם לענין עירוב אלא מדרבנן. דעירוב עצמו אינו אלא מדרבנן וכיון שאינו מודה בעירוב והוא מחלל שבת בפרהסיא בדין הוא דהוי כעכו"ם. וכמ"ש שם הרב המגיד ז"ל וכמבואר בפרק בכל מערבין דף ל"א ובפרק הדר דף ס"א ודו"ק:

אמור מעתה דדברי רבינו חיד"א ז"ל צדקו בטעמם דמומר לע"ז או לח"ש שהוא מומר לכהת"ו כולה אינו אלא מדרבנן. ומאי דנפקא לן מקרא מכם להוציא את המומר. דהוי מדאורייתא. אינו אלא לענין קרבן כמש"ל. ומ"ש רש"י בפרק הדר וכו' כוונתו לומר דמברייתא דפ"ק דחולין שם דדריש מכם להוציא את המומר לענין קרבן. למדנו נמי דמומר לע"ז ולח"ש דהוי מומר לכהת"ו מדרבנן לשחיטה ולשאר מילי. וכמ"ש הגאון רעק"א ז"ל. אלא שותיה דמר לא מייתבא דמשמע מדב"ק דגם לענין קרבן אמרינן כן ולא משמע כן מדברי הרמב"ם ז"ל כמש"ל. גם במ"ש מכאן אמרו וכו' דמשמע מדרבנן. ולא כן דעתו ממה שכתב בספר עין זוכר וכו':

ומעתה נהדר אפין למאי דאתאן עלה בנדון דשאילנא עליה, בישראל שהוא מחלל שבת ועודנו מחזיק בתומתו ואומר יאודי אני. אף שעשאוהו רבנן כמומר לכל התורה ואינו נאמן באיסורין. מ"מ אינו חשוד על האיסורין ומפקידין בידו בלא חותם תדע שהתוספות בפ' אין מעמידין דף ל"א ד"ה דה' דאמר רב וכו' שהזכירו ישראל חשוד לא אמרו ישראל מומר דהוה משמע אף בכה"ג דמיקרי מומר. צריך להפקיד בידו בחותם. אלא דקדקו בלשונם וכתבו ישראל חשוד דמשמע עד שיהיה חשוד וידוע פסלותו לעין כל בעדים אז צריך להפקיד או לשלוח בידו בחותם:

וענין חשוד שכתבו התוס' שם באנו למחלוקת הרמב"ם והרשב"א ז"ל. דלפי דעת הרמב"ם אף שהוא חשוד על אכילת בשר איסור. עכ"ז מפקידין אצלו כל זמן שאינו חשוד על הגזל. שאז הוא חשוד להחליף. שכתב בפ"ח מהמ"א הלכה יו"ד הלוקח בשר ושלחו ביד אחד מעמי הארץ. הרי זה נאמן עליו. ואעפ"י שאינו מוחזק בכשרות אין חוששין לו שמא יחליף, אבל לא לעכו"ם שמא יחליף ע"כ. וכתב הרה"מ שכן הוא מסקנא דגמרא בפ"ק דחולין דף ו' דמפקידין תבואה מתוקנת אצל עם הארץ ואין חוששין שמא יחליף. והוא שלא הוחזק על הגזל וכן מתבאר בדברי רבינו ע"כ. וכתב הלח"מ דמ"ש הרה"מ שאם היה מוחזק על הגזל שמתבאר בדברי רבינו וכו' פשוט הוא. שכן כתב אינו מוחזק בכשרות משמע לא בכשרות ולא בפסלות. אבל אם מוחזק בפיסול שהוא גזלן, לא. אבל אעפ"י שיהיה מוחזק לאכול הדברים האסורים לא מפני זה יקרא מוחזק בפיסול. אלא מ"מ יקרא מוחזק בכשרות ע"כ עיי"ש הרי לדעת הרמב"ם ז"ל אף שיהיה מוחזק באכילת איסור אינו מיקרי חשוד עד שיהיה חשוד על הגזל. ואז דינו כעכו"ם שאין מפקידין אצלו בלא חותם שמא יחליף. וכ"כ הרב פרי תואר בסי' קי"ח דדעת הרמב"ם דע"ה אף שמוחזקים באכילת איסור שכ"כ לעיל מזה בהלכה ז' אין לוקחין בשר אלא מאדם כשר ומוחזק בכשרות וכו'. מ"מ כל שלא נחשדו על הגזל מפקידין בשר אצלם אבל אם הוא חשוד על הגזל חשוד להחליף ואסור לשלוח בשר בידו ע"כ ועיי"ש, ומ"ש בסו"פ י"א מהמ"א וכ"פ מרן בש"ת ריש סי' קי"ט החשוד לאכול דברים האסורים אין לסמוך עליו בהם וכו'. היינו ליקח ממנו ולהעיד לו עליהם שאוכל על פיו, אבל לא שחשוד לגזול ולהחליף בידים כמ"ש הש"ך והבאה"ט סק"א וסק"ד:

והרשב"א בתה"א חולק על זה והבי"ד הרב המגיד ז"ל שם שכתב שמי שהוא חשוד לאכול דברים שאין הרבים רגילין להקל בהם. שאף הוא חשוד להחליף ולא אמרו בפ"ק דחולין אין חוששין להחליף אלא במי שחשוד לאכול אחד מן הדברים האסורין שהרבים רגילין להקל בהם. כדמאי לעם הארץ וכגבינה של עכו"ם. אבל אם הוא חשוד לאיסורין שאין הרבים רגילין להקל בהם. הרי הוא כעכו"ם ואין מפקידין אצלו דבר האסור מהת"ו אלא בשני חותמות. וכתב עליו הרה"מ שאין נראה כן דעת רבינו. אלא בעכו"ם דוקא וזהו שאמר כאן אבל לט לעכו"ם שמא יחליף ע"כ והרא"ה בבד"ה השיג על הרשב"א בזה. והבי"ד הש"ך בסוסי' קי"ט וז"ל מאי קאמר אם הוא חשוד לדבר זה פשיטא, ואם אינו חשוד לדבר זה כי חשוד לשאר דברים שאין הרבים רגילין להקל בהם מאי הוי. והלא מומר לדבר אחד אינו מומר לשאר דברים ע"כ. וחזר הרשב"א ז"ל ותירץ דבריו במשמרת הבית וכתב בחשוד ודברים שאין הרבים רגילין להקל בהם. כגון לנבילות וכיוצא בו. אין מפקידין בידו אותו דבר אם הוא של תורה עד שיהא בו שני חותמות ע"כ. הרי לדעת הרשב"א ז"ל בחשוד לאכול נבילות אעפ"י שאינו חשוד על הגזל הוי חשוד להחליף ואין מפקידין בידו בשר. אלא בשני חותמות.

ואנן בדידן ניתי ספר הש"ע ונחמי כמאן נטתה דעת מרן להלכה. והנה בסי' קי"ח ס"ח כתב סברת הרמב"ם ברישא בסתם. וסברת הרשב"א בשם י"א. שנראה דדעתו דעת עליון עיקר להלכה כהרמב"ם. ואף שבסוס"י קי"ט חזר ושנאה לסברת הרשב"א בסתם. כתב הבאה"ג דט"ס נפל בדפוס. והאי וי"א שכתוב שם צריך להיות בתחלת הסעיף. כמ"ש לעיל בסי' קי"ח וכ"כ הלבוש ז"ל בנוסחא דידיה, אלא שראיתי להפר"ח ז"ל שם ס"ק לה' שכתב אעפ"י שאין נראה כן מדברי הרמב"ם אלא דלעולם לא חיישינן לאיחלופי אלא בעכו"ם מ"מ כיון שהרשב"א הבנא ראיה לדבריו מההיא דפ' א"מ דמפרשי לה רבאוואת בישראל חשוד. הו"ל רבים היפך דעת הרמב"ם ולחומרא. ולפיכך סתם המחבר כאן כדברי הרשב"א בפרט זה שהוא חשוד להחליף. וקצת תימה על המחבר דלעיל סי' קי"ח כתב סברא זו בשם י"א ובכאן סתם כמותה ע"כ:

אך שוב ראיתי להרב ערך השלחן ז"ל שפקפק על דברי הפר"ח הללו. וכתב שאינו מוכרח. שכן כתב בספר התרומות סי' קפ"ג דההיא דף א"מ בחשוד להחליף נמי מיירי ע"כ. ועוד אני אומר לפי קוצ"ד שא"א לומר כדברי הפר"ח ז"ל במחי"ר מהדר"ג תורתו. שהרי זולת מה שסתם לן מרן ז"ל בסי' קי"ח ס"ח כדעת הרמב"ם חזר עוד ושנאה בסתם בסי' קי"ט ס"ג שכתב מותר ליתן משלו לחשוד לאכול דברים האסורים כדי שיתקן או יבשל. ולא חיישינן שמא יחליפינו כיון שאינו חשוד על הגזל ע"כ וכ"כ רביהט"ו ומבואר בב"י שלמד כן ממסקנא דגמרא דפ"ק דחולין דף ו' דלא חיישינן לאיחלופי דברים המתוקנים בשאינן מתוקנים כיון שאין חשודים על הגזל ע"כ. וזה הדין עצמו שכתב הרמב"ם בפ"ח מהמ"א שהזכרנו לעיל הלוקח בשר ושלחו ביד אחד מעמי הארץ וכו' שלמד כן ממסקנא דג"מ דפ"ק דחולין שם כמ"ש הרה"מ ז"ל. הרי דסתם לן עוד שנית כדעת הרמב"ם שאעפ"י שחשוד לאכול דברים האסורין מפקידין אצלו בלא חותם כל שאינו חשוד על הגזל לא חיישינן לאיחלופי וכ"כ הש"ך סק"ז שהקשה על זה ממ"ש הטור בסי' קי"ח ומדברי הרב בהגה שם ס"א דבישראל אין מפקידין אצלו דבר האסור מהת"ו אלא בשני חותמות ודבר האסור מדרבנן בחותם אחד. ותי' דהתם מיירי בישראל חשוד להחליף. וקיצרו שם בדבר לפי דלא נחתי לפרושי התם איזהו נקרא חשוד עכ"ל, והביא דברי הב"ח שפירש דהתם מיירי בחשוד לאכול דברים שאין הרבים רגילין להקל בהם דאז הוא חשוד להחליף. (כדעת הרשב"א) והכא מיירי לחשוד לאכול דברים שהרבים רגילין להקל בהם כדמאי וגבינה שמפקידון אצלו אפילו בלא חותם אחד ע"כ. ותמה עליו שהרי הטור כתב שם להדיא. דגם בחמפ"ג בעינן חותם אחד בחשוד. והכי משמע מדברי ר"ת וסיעתו שהביאו התוס' פרק אין מעמידין דף ל"א ד"ה דאמר רב וכו' ומוזכר בפוסקים ז"ל ומביאם ב"י בסי' קי"ח דמפרשי הא דאמר רב חבי"ת צריך חוב"ח, וחמפ"ג צריך חותם אחד מיירי בישראל חשוד. אלמא דבישראל חשוד צריך חותם אחד גם בחמפ"ג. וגם מדברי הרב בהגה לשם משמע הכי עכ"ל. ורמז לעיי"ע במ"ש בסי' קי"ח ס"ק ט"ז, יצא לנו מדברי הש"ך ז"ל דמרן הש"ע ז"ל מיירי הכא בישראל חשוד לאכול דברים שאין הרבים רגילין להקל בהם. ואפי"ה מפקידין אצלו בלא חותם ולא חיישינן שמא יחליפינו כיון שאינו חשוד על הגזל דאתיא כדעת הרמב"ם ודלא כהרשב"א. וא"כ כיון דסתם לן כהרמב"ם בשני מקומות הללו. דבודאי נראה לו עיקר כדיעה זו. איך יחזור ויסתור דברי קודשו כשעה סוס"י קי"ט ולסתום כדעת הרשב"א. אלא ודאי מוכרח לומר כמ"ש בבאה"ג דט"ס נפל בדפוס. וצריך לומר וי"א בתחלת הסעיף ודו"ק:

ומעתה אם זה המחלל שבת בפרהסיא אינו חשוד לאכול נבילות שלא נודע פיסולו בעדים כו"ע מודו דמותר לשלוח דבר האסור מן התורה בידו בלא חותם. דמה שהוא מומר לכל התורה. אינו חשוד לכל התורה. עד שיפסל בעדים. לדעת הרמב"ם הוי פסול בחשוד על הגזל. ולדעת הרשב"א גם על הנבילה. ובלא"ה אין חשש. ואף שהרמב"ם והש"ע ז"ל נקטו בלשונם הטהור לשון דיעבד ושלחו בידו וכו'. דמשמע לכתחלה לא. הרי חזר ושנאה רבינו הטור והש"ע בלשון לכתחלה שכתבו בסי' קי"ט מותר ליתן משלו לחשוד וכו' ולא חיישינן שמא יחליפינו וכו' לאשמועינן דאף לכתחלה נמי שרי:

ומצאתי עוד סניף לכחא דהיתירא כיון שהוא בעל העגלה ומנהיג האלוטומובי"ל. ואימת מלכות עליו אם יצא עליו שם גניבה. דענשי ליה. מעבירים אותו מאומנותו. אף אם דינינן ליה כדין עכו"ם גמור גם לענין חשוד. מ"מ בכגון האי לא חיישינן לאיחלופי דחזקה לא מרע נפשיה וכנדון זה כתב הרב פחד יצחק במ"ע בשר. על ענין ישראל אחד ששלח לחבירו מעיר לעיר ע"י גוי חלקת צוארי אווזות מליאים בשר מונחים בתיבה במסמרות נטועים בלי שום חותם. וכתב בתשובה אם זה הגוי שאנו דנין עליו הוא ספן או קרוני קבוע אין ספק אצלי שזה נאמן בהבאת התיבה קבועה במסמרי' דאומן לא מרע נפשיה וירא דילמא יתפש כגנב. ואפי' הניח התיבה בבית המכס. גם שם סתמא לא מרעו נפשייהו. כי יריאים דילמא יתפשו עליהם כגנבי. ומורא מלכות עליהם. אבל בגוי דעלמא לא ע"כ. וכ"כ הרב שד"ח ז"ל במע' חמו"מ סי' י"א אות ו' משם הרב לב חיים שנשאל בקמח שמור משעת קצירה שנשלח מעיר לעיר ע"י נכרי בלא חותם. ונסתפק השואל אי חיישינן שמא החליפינו הנכרי. והשיב שאין לחוש שמא החליף כי הספן והעגלון יש להם נאמנות. דאומן לא מרע נפשיה. כמ"ש הרב פחד יצחק הנז'. ועיני לשמייא נטלית יאיר עינינו במאור תורתו להוציא לאור משפט אמת לאמיתו. אכי"ר. ע"ה מסעוד הכהן ס"ט:

תוכן העניינים

שות פרחי כהונה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה