אור ברסלב
שות פרחי כהונה יורה דעה › סימן כב

שות פרחי כהונה· הרב מסעוד הכהן

יורה דעה · סימן כב

סימן כא

מעשה שעשו דלתות להיכל הקודש פה עי"ת תמושנת יע"א. והאומן צייר בהם מבחוץ צורת חמה בעת זריחתה בבקר. באופן זה. שעשו עיגול מוזהב כמראה דמדומי חמה. וסביב סביב לעיגיל לצד מעלה יוצאים קוים מהם ארוכים מהם קצרים כניצוצי חמה. וסביב העיגול כלפי מטה צייר דמות עננים המכסים את החמה בעת זריחתה. ומראיהם גוון לבן כמראה ענן בוקר באופן שנראית ממש דמות חמה בעת זריחתה ומאשר ראו עיני תמהתי על המראה דחוששני מחטאת איסור שבה. ובכן פניתי לראות שורש הלכה זו. ומה יעשה בה:

תשובה. שורש הלכה זו. מקורה נפתח בש"ס דר"ה דף כ"ד ובפ' כל הצלמים דף מ"ג וז"ל תנן התם דמות צורות לבנות היו לו לרבן גמליאל בטבלא בכותל בעלייתו. שבהן מראה את ההדיוטות. ואומר להם הכזה ראיתם או כזה ראיתם. ומי שרי. והא כתיב לא תעשון אתי לא תעשון כדמות שמשי המשמשין לפני במרום. כגון חמה ולבנה כוכבים ומזלות, שאני ר"ג שאחרים עשו לו. והא רב יהודה דאחרים עשו לו וא"ל שמואל לר"י שיננא סמי עיניה דדין. התם בחותמה בולט ומשום חשדא וכו'. ומי חיישינן לחשדא והא בי כנישתא דשף ויתיב בנהרדעא דאוקמי ביה אנדרטי. והוו עיילי ביה אבוה דשמואל ולוי ומצלו בגויה ולא חיישי לחשדא רבים שאני. והא ר"ג דיחיד הוא. כיון דנשיא הוא שכיחי רבים גביה. ואיבע"א דפרקים הואי, ואיבע"א להתלמד שאני. דתניא לא תלמד לעשות אבל אתה למד להבין ולהורות עכ"ל, וכתבו התוס' ד"ה לא אסרה תורה וכו' דאורי' דכל אלו התירוצים של אביי אמת הם. מדלא קאמר בכל אחד ואחד אלא אמר אביי. ש"מ שלא היה חוזר בו וכו' עיי"ש. וכ"כ הר"ן משם הר"מ מרונטבורג עיי"ש הדברים ברוחב:

וללבן הדברים לכאורה קשה שלפי סברא זו דבעשאוה אחרים מותר להשהות. יקשה לאביי מדידיה אדידיה. שהרי לעיל דמנקיט רב ששת חומרי מתניתא ותני כל המזלות מותרין חוץ ממזל חמה ולבנה. ומוקי לה במוצא כדתנן המוצא כלים ועליהם צורת חמה ולבנה צורת דרקון יוליכם לים המלח. ואביי הוא דמוקי לה הרי דקאמר אין רישא וסיפא במוצא וכו' עיי"ש. ואם הוא דבעשאוה אחרים הילכתא היא ומותר להשהותה אמאי קתני דמזל חמה ולבנה אסורין הרי בשלא עשאן עסקינן. אך אחר העיון נראה דאין כאן קושיא כלל. דהאי כדאיתיה והאי כדאיתיה. דההיא דתני רב ששת כל המזלות מותרין חוץ ממזל חמה ולבנה. וכן מתניתין דהמוצא כלים ועליהם צורת חמה וכו'. מיירי בצורת חמה ולבנה. וכמו שפירש"י שם צורת חמה. מזל חמה וכן לבנה ע"כ. וכמו שפירש הרמב"ם בפיה"מ שם וז"ל צורת חמה ולבנה. אין ענינו במוצא עיגול ויאמר זה הוא שמש. או קשת עגול ויאמר זה לבנה. אלא שבעלי הצלמים הנק' טלאס"ם מייחסים לכוכבים צורות. עד שאומרים צורת שבתאי צורת זקן שחור. וצורת נוגה צורת נערה יפה בחלי זהב. וצורת השמש כמלך מעוטר יושב על עגלה. וכן מייחסים לכל המזלות וכוכבים צורות הרבה וכו'. וצורות חמה ולבנה ר"ל הצורה המיוחסת אל השמש. וצורה המיוחסת אל הלבנה על איזה דרך שיהיה ע"כ. וכ"כ מור"ם ז"ל בד"מ ובהגהת הש"ע סי' קמ"א ס"ג עיי"ש. ומשו"ה קתני דיוליכם לים המלח דסתמם לעכו"ם ואסורין בהנאה. וההיא דר"ג מיירי בעיגול דמות לבנה בעל קרעת כיתרא וכמ"ש הרמב"ם בפיה"מ פרק אם אינן מכירין וכו' דר"ג היה מצייר בלוח שיעור הלבנה שיהיה בו נטיית קרניה מצד האופק. וחכמי הכוכבים מציירים זה הרבה ע"כ. וזאת הצורה אסורה בעשייה משום לא תעשון אתי וכו' כנז' בגמרא. ואם עשאה נכרי. מותר לישראל להשהותה בדליכא חשדא. כגון שהם שוקעות. וכמו שכתב הר"ן ז"ל לפי שיטת הר"מ מרונטבורג הנ"ל. דכל הצורות שאסרה תורה אסור לעשותן בין בולטות בין שוקעות. ולקיימן. שבמדור העליון אסורות בין בולטות בין שוקעות. ושבמדור התחתון בולטות אסור לקיימן משום חשדא. שוקעות מותרות דליכא חשדא ע"כ ועיי"ש. ונמצאת אתה אומר לשיטה זו. דצורת חמה זו שכבר נעשית מותר להשהותה אם היא שוקעת דלית בה משום חשדא. או אפי' היא בולטת דאיכא משום חשדא כיון דרבים נינהו ליכא חשדא. ומסתמא לנוי נעשית. וכל זה לשיטת התוס' והרמ"מ שכ' הר"ן וכן דעת הרא"ש ז"ל וכמו שכתב הטור משמו:

אבל דעת הרי"ף והרמב"ם ז"ל אינו כן. וכמ"ש ב"י ז"ל שם על דברי רבינו הטור וז"ל מ"ש לחלק בין יחיד לרבים ובין של פרקים לשאינה של פרקים. ובין להתלמד לאינה להתלמד, משמע דכל הנך תירוצי דקא אמר אביי הילכתא נינהו. וכל מהנך גווני שרי. וכן נראה מדברי הרא"ש ז"ל שכתבם. אבל הרי"ף ז"ל כתב ומי שרי. והכתיב לא תעשון אתי וכו' להתלמד שאני וכו' ולא חילק בין יחיד לרבים ובין של פרקים וכו' וגם לא הזכיר היתיר דאחרים עשו לו כלל. וגם הרמב"ם ז"ל בפ"ג מהלכות ע"ז לא חילק להתיר בדברים אלו. וכתב הר"ן שנראה שהם סוברים דכיון דלקושטא דמילתא היא דלהבין ולהורות שרי מעתה ליכא למימר בדר"ג דאחרים עשו לו. ומידחייא הנהו אוקמתי דאחרים עשו לו ודפרקים ע"כ. ותמה מר"ן ב"י על הרמב"ם ז"ל דמ"מ הי"ל לכתוב דלהתלמד מותר לעשותן עכ"ל. וכן פסק בש"ע כדעת הרי"ף והרמב"ם ז"ל דלא חילק בין יחיד לרבים ולא הזכיר שום היתר רק דוקא להתלמד ולהורות. דנמצאת אומר אליבא דהילכתא נקטינן דצורה חמה ולבנה וכוכבים ומזלות אסור בין לעשותן בין להשהותן אפי' בעשאם נכרי רק דוקא להבין ולהורות :וצורה זו שנעשית בדלתות ההיכל איסורא רביע עלה וחובה רמיא עלינו לעקור את שורשה ואין חילוק בין שוקעת לבולטת וכמו שכתבו התוס' שם דבחמה ולבנה ומזלות אין חילוק בין שוקעין לבולטין וכ"כ הרמב"ן ז"ל דכל הנך דאיסורא דידהו משום לא תעשון אתי אין חילוק בין שוקעין לבולטין, ופליג על מ"ש הר"ן בשם מהר"מ מרוטנבורג ז"ל דמפליג בצורת חמה וכו' שבמדור התחתון בין בולט לשוקע כמש"ל וכן דעת הרא"ש שלא לחלק. וכן פסק הרמב"ם שם וכן פסק מר"ן בש"ע שם:

ונראה עוד לומר דגם לשיטת התוס' ודעמייהו. דבעשאוה אחרים מותר להשהותה. היינו דוקא כההיא דר"ג. דנכרים עשו אותה כמ"ש הרא"ש ז"ל שקנאן מן העכו"ם עשוי. או אפילו לפירוש התוס' שצוה ר"ג לעכו"ם לעשות שיש בה משום אמירה לגוי שבות. משום מצוה שאני עיי"ש. אבל היכא שנעשית באיסור דהישראל עשאה ועבר על לאו דלא תעשון וכו' כו"ע מודו דאסור להשהותה וכמ"ש מרן ב"י בסוסי' קמ"א להשיב על דעת רבינו אליקים ז"ל שצוה להסיר צורות אריות ונחשים שציירו בביה"כ בקולוניי"א שהקשה עליו דמה הועיל בתקנתו. דהא לד"ה שאר פרצופין שרו במוצא. ומשמע דלקיימן נמי שרי כיון דלית ביה חשש אליל. ומשמע דה"ה בעשאו ישראל. נהי דהעושה עבד איסורא. מ"מ לקיימו מותר. ועושה איסורא דעבד. בשעת עשייה עבד. ושוב אין לו תקנה אעפ"י שיסירם. ותירץ דאפשר לומר דאעפ"כ לא רצה שיהיה זכר וקיום לדבר שנעשה באיסור לפי דעתו ז"ל. וכבר כתבתי שכל שפוסקים חלוקים עליו ומתירים לעשות כן אפילו לכתחלה עכ"ל. וע"כ לא פליג עליו אלא בשאר צורות דלא נפקא לן איסור בעשייתן לפי שיטתו ז"ל כמבואר שם. אבל בצורות חמה ולבנה דנפקא לן איסור דידהו מלא תעשון אתי אליבא דכו"ע מודו אם נעשו באיסור ע"י ישראל שאסור לקיימן שלא יהיה זכר וקיום לדבר שנעשה באיסור. וכדאמרינן בפרק ד' מיתות דף נ"ד משום תקלה וקלון השחית שרוף וכלה עיי"ש. ומה גם שהיא צורה נעבדת ואיכא חשדא שיאמרו לעובדה הוא מניחה. וכמ"ש הרדב"ז ז"ל בח"א סימן ק"ז משם הרמב"ן ז"ל גבי טבעת שחותמה בולט וכו' כיון שחותמה בולט איכא למיחש לחשדא שמא צורה נעבדת היא כיון שהוא מניחה, ואעג"ב שאחרים עשו לו אסור להניחה ע"כ:

ואף גם זאת לחד תירוץ דברבים ליכא חשדא. מ"מ הרי כתב מרן ב"י בשם רבינו ירוחם. וז"ל וכתב עוד בשם הפסקנים דאעג"ב דברבים ליכא חשדא. מכוער הוא להם ע"כ. ופשוט הוא דאפילו במקומות של הדיוט והם של רבים. קאמר רי"ו דמכוער הוא להם. וא"כ במקום קדוש כגון בבית הכנסת ובית המדרש סלקינן דרגא דאף איסורא איכא ולאו מכוער לחוד. כיון שהם מקומות הקבועים לבית תפלה. שייך בהו משום חשדא טפי ממקומות של הדיוט, ואפשר דמשום הכי ר"ג קבע לו צורות לבנות בעלייתו. דמהראוי לו לקובעם בבית מדרשו. מקום אשר לשם יבואו העדים. ושם יקבלו עדותן ושם יקדשו החדש. אלא ודאי היינו טעמא משום דבית המדרש קבוע לבית תפלה לרבנן ותלמידיהון כדאמרינן בברכות דף ח' לא הוה מצלינא אלא היכא דגריסנא. וכ"כ הרב דברי יוסף סי' ח' במעשה שציירו בכותלי ההיכל ובדלתות מבפנים של בית הכנסת צורות כוכבים בסממנים ועפרות זהב. וכתב דאפילו להפוסקים המתירים בשל רבים היינו דוקא במקום שאין בו קדושה כההיא דרבן גמליאל שהיו לו בעלייתו. אבל בבית הכנסת שהוא מקום קדוש ומיוחד להתפלל לאלהינו שבשמים. פשיטא ופשיטא דיודו דחישינן לחשדא טפי מביחיד בביתו וההוא אנדרטי דהוה בי כנישתא דשף ויתיב בי נהרדעא וכו' שאני התם שהיה באונס, אבל בדעת וברצון במקום מיוחד להתפלל שם. אין לך חשדא גדולה מזו וכ"ע יודו דאסור. תדע שהרי הרא"ש ז"ל הוא מתיר בשל רבים כמ"ש הטור. ואפי"ה כתב בתשובה כלל ה' סי' נו' וז"ל מה ששאלת בענין מחצלת קטנה הנ"ק סיגאד"א שדרך ישמעאלים להתפלל עליה. ויש בה כמו צורת משקל שחור אם מותר לתלותה בביהכ"נ מצד ההיכל וכו' כיון שכן נ"ל שאסור לתלותה בביהכ"נ כלל. כ"ש בצד ההיכל עכ"ל. הרי דלא התיר בביהכ"נ מטעם רבים. אלמא דבבהכ"נ איכא חשדא טפי מבשאר מקומות וכ"ש דאיכא למיחש לחשדא בנדון שהכוכבים הם מצויירים בדלתות ההיכל. וכל העם משתחוים מול ההיכל ונראה ממש כמשתחוים להם ח"ו. לפיכך צריך למחוק אותם ולהסיר המכשול עכ"ל וכ"כ הגאון חת"ס ז"ל ביו"ד ס"י קכ"ט בשאלה על ענין ביהכ"נ שעשו בחלון זכוכית עגול כצורת חמה וניצוצות בולטות סביבות העיגול כניצוצי חמה בזריחה. ובתוכו כתוב שם קוי"ק ובצדו ממזרח שמש עד מבואו מהולל שם. דשתים רעות עשו בשגגה דמבואר בש"ך סי' קמ"א סק"ח דעיגול השמש נהי דהמוצאו מותר בהנאה מפני שאינו נעבד, אבל עכ"פ העושהו עובר על לאו דאורייתא. והמשהה עובר על איסור דרבנן משום חשדא. וברבים נמי איכא למ"ד לחד לישנא בש"ס דליכא חשדא. מ"מ מכוער הדבר וכו' והכא מגרע גרע שהרי כתב להדייא בצדו ממזרח שמש וכו'. הרי אומר שמתכוין לצורת שמש ממש וכ"ו ובפרט במקום קדוש ובמזרחו. שהכל משתחוים למולו בכניסה לפתח ביהכ"נ בודאי מכוער הדבר. ע"כ נ"ל מי שיכול לבטל זה יזכה לשמש מרפא בכנפיה ב"ב עכ"ל. הרי שני נביאים נתנבאו בסגנון אחד לאסור בביהכ"נ אף דאיכא רבים משום שהוא במקום קדוש והכל משתחוים למולו:

ושורש איסור זה שנראה כמשתחוים לצורה נובע ממ"ש בהג"א משם א"ז במעשה בקולוניי"א שציירו בדלתות של ביהכ"נ צורות אריות ונחשים. ושאלו להרב אליקים ז"ל. והשיב שאסור לעשות שום צורה שלא להתלמד. וגם כיון דבעינן שלא יהא דבר חוצץ בינו לבין הקיר. והרוצה להעשיר יצפין. יהא נראה כמשתחוה לאותן צורות וכשהיה אבא מרי נער היו מציירין בביהכ"נ צורות אילנות ועופות ודן לאיסור ע"כ הרי מפורש יוצא דמשום שיהא נראה כמשתחוה לצורה קמי עלה באיסור בביהכ"נ מקום מיוחד לתפלה. ועיין לקמן סי' כ"ד מ"ש בעניותין באורך מזה בפלוגתא דרבינו אליקים ורבינו אפרים ז"ל ומה שנאמר עליהם משם הפוסקים ז"ל:

ואכתי פש גבן לברר צד אחד בדין זה לפי מ"ש הרא"ש ז"ל וז"ל והא דאסרינן צורת אדם ודרקון דוקא בגולם שלם. אבל צורת הראש בלא גוף שלם מותר ולא תעשון אותי דרשינן, וגם ליכא תשדא אם אין כל הדמות שלם עכ"ל. והביאו הרב"י שם וכ"פ הטור והש"ע שם ס"ז. ואעפ"י שכתבה הש"ע בשם יש מי שאומר לאו משום דאיכא מאן דפליג על הרא"ש בזה. אלא כך דרכו של מרן הש"ע ז"ל. לכתוב על סברא יחידית יש מי שאומר או י"א כמוזכר בכללי הפוסקים. וה"נ לא כתב סברא זו אלא הרא"ש לחוד. דהשתא יש להסתפק בנדון זה שאין העיגול שעשו לצורת חמה שלם שהרי לצד מטה צורת עננים מכסין קצת העיגול. ואינו צורה שלמה ואין בה איסור לפי דעת הרא"ש הנז'. ונראה דאין זה ענין למ"ש הרא"ש ז"ל שהרי צורות לבנות שהיו לר"ג לא היה עיגול שלם לא כיתרא ולא כנפיא. ומאי קפריך הש"ס ומי שרי וכו' הא לא הוו עיגול שלם. אלא ודאי כיון שנראית כך בשמים בצורה ההיא אעפי' שאינה שלימה כך הוא דרכה. והוא הדין נמי בעיגול של צורת חמה כיון שנראית כך בעת זריחתה. לא חשבינן לה לאינה שלימה. וקיימי עלה באיסור לא תעשון אתי כאמור:

הרי ברור הדבר להלכה לאיסור ומעתה כל המקנא קנאת ה' לעקור ולמחוק צורה זו מדלתי היכל ה' ולבקר בהיכלו. לאורך ימים ושנים. וברוך ה' שנכנסו דברינו אלה באזני נשיא ראש הקהלה. לשם ולתהלה. פריזידאן קונסיסטואר הר' יצחק שוראקי הי"ו. וגזר אומר לעקור ולהסיר הצורה ההיא. ברוך גוזר ומקיים יזכה ויחיה לחיים הנצחיים. אמן. ואני תפלה לה' אלקים אמת ינחנו בדרך אמיתה של תורה, כמשה מפי הגבורה החותם פה בעי"ת תמושנת יע"א ש' התרצ"א, ע"ה מסעוד הכהן ס"ט:

תוכן העניינים

שות פרחי כהונה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה