שות פרחי כהונה· הרב מסעוד הכהן
יורה דעה · סימן יג
מעשה היה בעגל אחד שלאחר שהפשיטו את עורו ראיתי בצדו אחד סמוך לצלעות קטנות מכה בבשר יותר משיעור שני טפחים שהיה לקוי וממוסמס כל עובי הבשר עד החלל שכנגד הכרס. ודנתי להטריף משום בשר החופה את הכרס שנקרע שעד סמוך לצלעות קטנות הוא בכלל זה. כדאיתא בפרק אלו טריפות דף נ' משנה הכרס הפנימית שניקבה. או שנקרע רוב החיצונה. ובגמרא אמרי במערבא משמיה דרבי יוסי ב"ר חנינא כל הכרס כולו זו היא הכרס הפנימית ואיזהו כרס החיצונה. בשר החופה את רוב הכרס. ופירש"י בשר החופה זהו קרום עב העובר על כל החלל וישנו מן החזה עד היריכים. והכרס מיעוטו נחבא בצלעות החזה ורובו תחת אותו קרום וכו'. ורבה בר רב הונא אמר מפרעתה. מאי מפרעתה אמר רב אויא היכא דפרעי טבחי. ופירש"י מפרעתה. צד הכרס הרואה את הקרקע הנראה מיד כשפותחין הבהמה להוציא את המעים. והיינו דמפרש הכא דפרעי טבחי ע"כ וכן פסקו כל גדולי הפוסקים ז"ל כר"י ב"ר חנינא וכ"פ מרן הש"ע סי' מ"ח. כתב כלשון הרמב"ם ז"ל בשר החופה את רוב הכרס. והוא המקום מן הבטן. שאם יקרע יצא הכרס וכו'. הרי ידענו נאמנה דכל הקרום העובר על כל החלל ומכסה את הקרב נקרא בשר החופה את רוב הכרס. ומעתה בנדון זה שהוא לקוי וממוסמס הוי כאלו נקרע וכמ"ש מרן שם ס"ה אם נתמסמס בשר זה עד שהרופא גוררו חשיב כניטל ולדעת מור"ם ז"ל כל מקום שנשתנה מראית הבשר דינו כניטל. וכן הסכימו כל האחרונים ז"ל:
אלא ששוב ראיתי מ"ש הב"ח ז"ל שם דהיכא דנמצא נקב בבשר החופה רוב הכרס. והעור קיים לגמרי וידוע הוא שזה הגיע מנגוחות הבהמות בקרניהם דאין להחמיר דדוקא כשבא הקרע מבחוץ שנקרע העור ורוב עובי הבשר. דודאי הוא שסוף הבשר ליקרע כולו והכרס לינקב. התם היא דמטריפינן לה. אבל לא כשהעור קיים אלא שהבשר נקרע תחת העור ע"י נגיחה דהדר בריא וכשרה ע"כ. דנראה מדברי ק"ו דאתיא אף לדעת הרמב"ם ז"ל דמטריף בנקרע רוב עובי הבשר אעפ"י שלא הגיע הקרע לכרס עד שנראית. וכמו שפסק מרן הש"ע שם. מ"מ אם העור קיים כשרה. והסכימו כל האחרונים לסברא זו. וכמ"ש השו"ג דהכי מסתברא. וכן דעת הפר"ח ז"ל שהעתיק דברי הב"ח בלי שום חולק. וכן הסכים הדמש"א הביא דבריו הכנה"ג אות ט' כ"כ הרב תורת זבח סי' ס"ד בדיני כרס החיצון, וכ"כ הרב בית יהודה במנהגים בדיני הטרפיות סוס"ד עיי"ש. ומעתה הנדון שלפנינו שהעור קיים ושלם לא מטריפינן לפי סברת הב"ח הנז':
ואחר העיון נראה סלקא אדעתין מעיקרא להטריף אף לדעת הב"ח. והוא דצ"ע מ"ש הבאה"ט שם סק"ג משם הרב בי"ע בהמה שנגחתה חברתה בקרן במקום כרס החיצונה וניכר שנעשה מקום גבוה במקום הנגיחה. עד שנראה שניקב הבשר שעל כרס החיצונה והעור שלם. אם ידוע שניקב בשר החופה כשיעור שנטרפה בו. הוי טריפה מחיים וכו' ע"כ דמשמע שאף שהעור קיים מטריף בזה. ולכאורה נראה דלא כמ"ש הב"ח שכל האחרונים קמו עליה בהסכמ"ה. אך נראה דהרב בי"ע מיירי כשלא נשאר שום קרום של בשר כלל רק העור לבדו בודאי אינו מגין. והב"ח מיירי בנשאר קצת בשר עם העור דבכי האי גוונא העור מגין והדר בריא. וכ"כ הדמש"א הביאו הכנה"ג שם אות י"ט דדוקא כשנשאר קצת בשר לצד העור אעפ"י שהוא מפולש אבל כשלא נשאר שום בשר אעפ"י שהעור קיים אני נוהג להטריף אפילו במשהו אעפ"י דמנגיחות הבהמות אתיא יעו"ש. וכ"כ הרב בי"ע סי' י"ג כ"כ ה' תורת זבח שם. הרי לך דהרב בי"ע מיירי כשלא נשאר שום בשר קיים ולהכי אף שהעור שלם לא מהני וטריפה: והשתא הכא בנדון שלפנינו כיון שהבשר לקוי וממוסמס חשוב כניטל ואף שהעור קיים טריפה. וכ"כ המנהגי המערב כ"י וז"ל מעשה שנמצאת נגיחה בעור הנקרא אסאכל"א. וכשהפשיטו העור נגלה נקב גדול. ונמצא בשר דבוק בעור נגד הנקב. באופן שהיה נראה לעין שאם היה הטבח מפשיט בנחת ובחכמה העור. היה מוציא הבשר בלי פילוש, ואסר א"א ז"ל שאפשר שלא היה הבשר סותם כל הנקב. ועוד שהיה הבשר ההוא מוגלד כעין בשר מת. ע"כ מבי"ן. הרי כיון שהיה הבשר מוגלד אינו מציל אף שהעור קיים. והכא נמי שהבשר לקוי וממוסמס אינו מציל אף שהעור קיים וטריפה. ואל ה' יאיר עינינו בתורתו הקדושה אנס"ו נאם הצעיר ע"ה מסעוד הכהן ס"ט.