שות פרחי כהונה· הרב מסעוד הכהן
יורה דעה · סימן יב
היה מעשה בבהמה שנמצאו בני מעיה נוטין למראה אדמימות. וחששתי לאסור מטעם מ"ש מרן ב"י ז"ל בשו"ת אבקת רוכל סי' רי"ג לאסור בבהמות שנמצאו בבני מעים בהרות אדומות. מצד שאוכלות עשב שקורין בערבי כל'ך וכו'. והרב המבי"ט ז"ל חלק עליו והורה להתיר ונמשכו הקצבים אחרי הוראתו והאכילו מהבהמות ההם ומתו כמה אנשים מהאוכלים מהחולי ההוא בעצמו שהיה לבהמות כי היה להם שלשול דם רח"ל וכראות הרב המבי"ט ז"ל כי כן היה חזר והודה לדברי הב"י והסכימו לאסור כל בהמה שנמצא לקותא בבני מעים וכו' עיי"ש שלפי זה הכא נמי איכא למיחש שהאדמימות שבבני מעים הללו מצד שאכלה הבהמה העשב ההוא ושדי תיכלא בכולה וראוי לאסור,.
האמנם שוב חזרתי על המקרא ועיינתי בתשובת מרן ז"ל הנז' והעתיקה הרב יד אפרים סי' נ"א וראיתי אור בדברי ק"ו דכל עיקר טריפות זה. הוא מחמת שהבני מעים לקוים ונוטים לשחרות. וזה הוי כנתמסמס ובשר שהרופא גוררו. ולכן לקותא זו הוי כניקב. וכתב הוא ז"ל שהעיד לפני קודשו אחד מהשוחטי' שלקותא זו כשממשמשין בו הוי מתמסמס ונמצא המעי נקוב עיי"ש. דנמצאת אתה אומר דכל היכא שנמצאו הבני מעים בריאים בעורם ובשרם שלם ויפה. כי הכא שנמצאו הב"מ שלימים ובריאים אין לחוש לאסור משום מראה אדמימות לחוד. וכ"כ הרב פרי תואר סוס"י נ"א וז"ל וכגון דא צריך לאודועי דלאו כל שינוי מראה שיורה כעין לקות. אבל בהרות אדומות או לבנות. דע"י אכילה שטבעה ומזגה חם יעלה בוהק ויתהוו בהרות בבשר לפי שעה לאלקות לזה כל שהעור חזק ובריא אלא דהגוון קצת אדום מסתברא דלא מטריפינן בהכי עיי"ש. וכ"כ הרב תורת זבח אות ד' סי' מ"ה סי"ז נמצאו הבני מעים לקוין ואדומים. רמז לעיין במרן ז"ל סי' נ"א באכלה חלתית וכו' דהדבר שנוי במחלוקת וכו' והעולה לענין דינא דהכל תלוי בעין הבודק והמורה שאם רואה שהאדמימות עשה רושם בבשר הדקין שהם לקוים ונרקב ונימוק בשרן ראוי להטריף דמוכחא מילתא דהאדמימות זה בא לה מסיבת אכילתה איזה דבר סם המות של בהמה ועוף. והתחיל לאכול את בשר הדקין ועתידין לינקב או חולי הממית יש לה, ואם הם שלימים יפים וטובים אין לחוש להם דאדמימות שכיחא בהן באקראי. כמ"ש ה' פר"ת ז"ל שם דברים המצודקים בזה עכ"ל. ועפ"י האמור חזרתי מסברתי והוריתי להכשיר. וצור ישראל יצילנו משגיאות ויראנו מתורתו נפלאות. הצעיר מסעוד הכהן ס"ט: