שות פרחי כהונה· הרב מסעוד הכהן
יורה דעה · סימן ז
מעשה היה כשבדקתי הריאה בפנים. מצאתי האונה דבוקה לדופן צר. ובדרך העברת היד נפלש הסירכא. אחר כן ראיתי שהדופן במקום דיבוק הריאה בסי' הנזכרת היה נקוב הבשר שבין הצלעות, והכנסתי אצבעי דרך שם והנה הוא נקוב ויוצא עד בשר הכתף שניכר הדבר שנעשה זה ע"י נגיחה בקרן. אח"כ עיינתי בריאה עצמה והנה היא בקועה שתי וערב. שנראה בחוש שגם בה שלט בה קרן הנגיחה. ונסתפקתי אם הדופן ההוא מגין על הנקב מאחר שהיתה דבוקה מיהת או אינו מגין כיון שהוא נקוב והבשר שעליו נאכל כל סביביו:
תשובה, נראה פשוט להטריף מדינא דג"מ פ' א"ט דף מ"ח דאיתא שם אר"נ ריאה שניקבה ודופן סיתמתה כשירה. ומוקמינן לה בניקבה במקום רביתא שהוא חיתוכא דאוני וקאמר התם אילו אינקיב דופן להדיא טריפה ומפרש רש"י ז"ל דאזלת לה סתימת דופן ע"כ וכ"כ המרדכי אות תרי"ט וז"ל וכשהאונות נסרכו אפילו במקום רביתא נהגו לפורקה מן הדופן ולבודקה. ונ"ל משום דיש לחוש שמא ניקב גם הדופן ואינו סותם. כדאמרינן לקמן אילו אינקיב דופן בהדי נקב טריפה ע"כ. וכ"כ התשב"ץ בס' יבין שמועה דף כ' עב' וז"ל בכ"מ שאנו מתירין בין באונה בין באומה אם ניקב הדופן טריפה כיון שניקב הדופן אינו מגין ע"כ וגדולה מזו כתב הכנה"ג הגב"י אות רס"א דהא דאמרינן אינקוב דופן להדיא היינו אפילו בניקב דופן לבד (ר"ל העצם) בלא ניקב הבשר ג"כ שעל הדופן ואפילו נכנסה הריאה בתוך הנקב שבעצם ונסרכה עמו ועם הבשר שאחורי הנקב טריפה. וכ"כ הרב משחא דרבותא בהשמטות דף רי"ד דדוקא במקום רביתא שהן סמוכין תמיד אבל הכא דאישתני הו"ל שלא במקום רביתא וחיישינן לה דמיפרקא ע"כ הבי"ד השב"א סי' ט"ל אות מ"ט אלא שרבני המערב ז"ל מכשירים בזה וכמ"ש בס' זבחי רצון כתי' משם מוהרמ"ב ומוהרש"ץ ז"ל אם נמצא נקב בצלע מפולש ונסרכה בו סירכא תוך הנקב עצמו ונכנסה האונה ונדבק שם דיבוק חזק. אם נשאר בחוץ מעט בשר עם העור להגן כשרה. אבל אם לא נשאר כ"א העור. ודאי דאינו מגין. והבי"ד ה' זבחים שלמים אות ע' וכ"כ מנהגי אוראן ותלמסאן סי' של"ד סירכא מגב האונות לדופן והדופן נקוב ונסרכה לעור. טריפה, אם לא נדבקה בנקב הצלע אלא לעור. ואם נדבקה בנקב הצלע כשרה ע"כ. ועם כל זה אין נפקותא מינה לנדון שלפנינו שלא היתה סמוכה אלא לבשר שהוא נקוב ונאכל ונרקב כל סביביו ואין בו די להגין, וכן מצאתי כתוב לה' בית יהודא ח"ב סי' ק"ד שנשאל באונה שנסרכה לבשר ואותו הבשר נתאכל מחמת מכה ולא נשאר קיים אלא העור לבדו. והשיב דכיון שאין דרך העור להיות סמוך לריאה לאו רביתיה ע"כ עיי"ש וה' יאיר עינינו במאור התורה אכי"ר הצעיר ע"ה מסעוד הכהן ס"ט: