אור ברסלב
שות פרחי כהונה יורה דעה › סימן ג

שות פרחי כהונה· הרב מסעוד הכהן

יורה דעה · סימן ג

סימן ב

מעשה בא לפני בריאה הסרוכה לדופן רחב. ובדקתי בדופן אם יש איזה מכה. ומצאתי מצד חוץ לצד העור סימן שבר בצלע שכנגד הסירכה. ומבפנים לצד הריאה לא נראה שום שבר בצלע. ונסתפקתי אי מיקרי שפיר מכה או לא:

תשובה. הנה נמצא כתוב משם מנהגי המערב והביאו הרב זבחים שלמים בכסף אחר פרק ז' הל' ה' וז"ל אם ימצא מכה מצד חוץ אפילו אינו ניכר מבפנים כשרה. והגם דזובח תודה והרב בית יהודה ח"ב חלק על זה. מנהגינו להכשיר כמ"ש במנהגים בשם הא' זיע"א עכ"ל, וכ"כ בס' זבחי רצון כת"י. אך אמנם חזו"ן הרביתי להרב שמלה חדשה סי' ט"ל סעיף ס"ו שכתב שאם יש מכה בחוץ ובהרות מבפנים. שפיר קרינן לה מכה. אבל אם יש מכה בחוץ ואין רואין שום ריעותא בפנים אין דינו כמכה ע"כ. ופירש בתב"ש שכן משמע מסתימת לשון הג"מ דלא אמרו אי חזינן מכה בדופן נגד הסירכה. וכ"מ נמי לשון הרא"ש בתשובה כלל כ' סעיף ז' שכתב ומעולם לא היתה בפנים מכה. דמאגב אורחיה תדייק דבפנים בעינן. ואפילו אי ספיקא הוה אין להקל בדאורייתא עכ"ל:

ופניתי אני לשחר פני הלכה זו על בוריה בס"ד ולראות אי פליגי המנהגים על מ"ש השמ"ח או דילמא מר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי, וראיתי מ"ש מרן ב"י בסוס"י ט"ל לענין מאי דמיקרי שפיר מכה. וכתב משם הרא"ש בתשובה כלל כ' סעיף י"ז. דמכה היינו כעין נגע בדופן ומחמת המכה וגליד שעליה נדבקת הריאה וכו' עיי"ש. וכתב עוד שממנהג אנשי קנדיאה שבסוף המרדכי דחולין משמע דלא מיקרי מכה אלא בנשבר הצלע. ולא משמע כן מדברי הרא"ש עכ"ל והנה כתב הרב מוצב"י ח"ב סי' פ"ח וז"ל נהגו דלא מיקרי מכה בדופן אלא אם היה העצם שבור דוקא מההיא דתשובת הרא"ש כלל כ' והביאה הטור ומרן סוסי' ט"ל, ואינם מפרשים תשובת הרא"ש הנז' כמו שפירשה מרן שם. אלא דוקא בשבירת עצם. ואפילו אין בו אלא סדק דק אדום. דנין אותו כשבר. אבל אם אין בעצם שבר כלל אין דנין בו דין מכה ע"כ. דהשתא לפי זה. נוכל לומר דמא"ח ומא' ולפ'. דהשמ"ח שכתב דבשיש מכה בחוץ ואין שום ריעותא בפנים אין דינו כמכה. מיירי במכה דהוי כעין נגע בדופן. דבהכי נמי מיירי הרא"ש לפירוש הטור ומרן בב"י שם דבכהאי גוונא לא סגי אלא שניכר הריעותא מבפנים, אבל בנשבר הצלע דהוי נמי שפיר מכה כמ"ש הטור משם הרשב"א שם. אף שאינו ניכר שום ריעותא מבפנים כ"א בחוץ קרינן ביה שפיר מכה. אליבא דכו"ע. ובכה"ג קמיירי מנהגי המערב דנשבר הצלע אף שאינו ניכר מבפנים אלא מבחוץ כשירה. ואף דסתם כתבו סתמו כפירוש. דלדידהו לא מיקרי שפיר מכה אלא בנשבר הצלע כמ"ש הרב מוצב"י ז"ל כנ"ז. דבכעין נגע בדופן למנהגי המערב לא הוי מכה. ונמצא כלל הדברים לפי מ"ש הטור ומרן ב"י ז"ל בדעת הרא"ש ז"ל וכן דעת השמ"ח ז"ל דתרי גווני מכה איכא. דאם יש נגע בדופן לא סגי אלא אם הוא מבפנים. ואם נשבר הצלע סגי לן אף אם אינו אלא מבחוץ. ולדעת מנהגי המערב אם יש כעין נגע לא מיקרי מכה אפי' אם הוא מבפנים ואם נשבר הצלע הוי שפיר מכה אף אינו אלא מבחוץ. דנמצאת אומר לענין נשבר הצלע כולי עלמא לא פליגי דאף אם אינו ניכר רק מבחוץ כשרה:

והשתא חל עלי חובת ביאו"ר מנא תימרא דהיכא דנשבר הצלע מבחוץ הוי שפיר מכה? ונראה דנפקא לן ממ"ש במנהגי "פאס" יע"א אהא שכתב בעל העי' וכן ריאה הסרוכה לחזה ולדופן אזלינן בתר רובא וכן נמי אם יש מכה בדופן והסירכה במכה וחוצה לה אזלינן בתר רובא. ע"כ. שכתב וז"ל ומנהגינו בזה בכולהו אזלינן בתר רובא. חוץ ממכה בדופן דבכל ענין שתמצא האומא סרוכה לדופן שיש בו מכה במקום הסירכה כשרה. בין אם היה הרוב במכה או לא בכל ענין כשרה. דהטעם לפי דלא הויא מכה אלא בשבירת העצם. ואי אפשר שישבר העצם ולא יכאבו כל סביביו וכשהמכה קולטת הריאה ונסרכה. תיסרך ג"כ כל סביבותיה הנכאבים מהמכה. וא"כ שפיר אמרינן שכל הסירכה היא מחמת המכה וכשרה עכ"ל. הרי לך לשון חכמים מרפא דקאמרי רבנן שאי אפשר שישבר העצם ולא יכאבו כל סביביו ודוק מינה ואוקי באתרין שנמצא השבר לצד חוץ והסירכה כנגדה מבפנים שפיר אמרינן דנכאבו כל סביביו וקלטה הריאה ונסרכה סביב הכאב דלפי זה כך לי סביב המכה בעיגול מצד זה לצד שכנגדו. או באורך. כולן שוין לקלוט הריאה בסירכה:

ומ"ש במנהגי "אוראן" "ותלמסאן" בכתי' סי' שמ"ט וז"ל אומא שנסרכה לדופן ואין המכה נראית מבפנים אלא מצד העור מהו תשובה. טריפה. (עה"ש אות ל"ה והביאו זב"ת ע"ק נ"ד) עכ"ל. צ"ל דמיירי במכה דהיא כעין נגע דבהכי מיירי הערך השלחן עיי"ש והנמשך:

אלא דצ"ע ממ"ש מהרימ"ט ז"ל בתשו' סי' ט' ח"ב על דברי מקצת השוחטים האומרים שיש להכשיר כשהסירכה ע"ג הצלע והצלע יש בו שבר. אעפ"י שהסי' יוצאה רובה או כולה חוץ לשבר. שאומרים כשנשבר הצלע כולו נשבר וחזר ונקשר יפה ואינו ניכר. וכתב עליהם הס כי לא להזכיר ומילתא כדיבא ושחיתא היא אשר בדו מלבם וכו' והכם בשבט פיו לבטל דבריהם אלו ומסיק דמדברי הרא"ש והריב"ש ז"ל נראה דבעינן שתראה בהדיא שהיתה בה המכה. ואעפ"י שנחלמה תולין בה בתחילה. שהסירכא היא ריעותא ואין מוציא אותה אלא ריעותא אחרת כיוצא בה, וכל זמן דלא אשכחן ריעותא במקום הסירכא, חיישינן דריעותא דריאה הנראית לעין. כ"ש היכא דאנו רואין שבמקום השבר אין שם סי'. היאך נתלה בסי' במקום הבריא שהגיע המכה עד לשם ונפרק מן העיקר ונשארה על התוספת ע"כ, הרי מוכח מזה דמהרימ"ט ז"ל לא סבר לה מר כמנהגי המערב שכתבו דמכאב המכה נסרך כל סביבותיה וא"כ לגבי דידן נמי ליכא למימר דמכאב המכה שמבחוץ נסרכה ונקלטה הריאה כנגדה מבפנים. אך אחר ההתבוננות נראה לומר דשאני ההיא דמהרימ"ט ז"ל שהסירכא כולה חוץ למכה ממש ואינה נוגעת כלל במכה אלא שמקצת השוחטים מכשירים מטעם דסברי לה דכשנשבר הצלע נשבר על פני כולו. אלא דנקשר יפה ואינו ניכר. ועל זה קרא תגר עליהם וביטל טעמם כאמור. משא"כ הכא שהסי' שמבפנים היא כנגד המכה שמצד חוץ ממש ובאותו עיגול נקלטה הריאה. נראה פשוט דמודה הרבז"ל דמכאב המכה שחוצה לה נקלטה הריאה. כדאמרינן גבי סירכא שבמכה וחוצה לה. שמחמת כאב המכה נתפשטה הסירכא. ואעג"ב דהכא המכה מבחוץ והסי' מבפנים. איכא למימר דכיון שהעור סגר בעדה אין מקום מרווח להתפשטות הליחה שבמכה ונתפשטה מבפנים עד מקום דכאיב לה, ותדע לך דמודה הרב בזה שהרי כשכתבו לו ראיה ממנהגי פאס יע"א דמכשירין בכל ענין שתהיה האומא סרוכה לדופן ויש שם מכה, בין שהרוב במכה או חוצה לה. מטעם ששבירת העצם מכאיב כל סביבותיה. כמש"ל. כתב על דבריהם. שאעפ"י שמצד אחד הקילו שאפי' רובה חוץ למכה כשרה. מ"מ משמעות דבריהם כשעיקר הסי' היא במקום השבר. אלא שהוא אומר שנתפשטה הליחה ויצאה רובה לחוץ ע"כ. הרי לך דשאני ליה להרב ז"ל כשעיקר הסי' הוא במקום השבר. איכא למימר דמכאב המכה מתפשטת הסי' סביב סביב לה. וצור ישראל יצילנו משגיאות ויראנו מתורתו נפלאות ויעשה עמנו לטובה אות. כיר"א הצעיר מסעוד הכהן ס"ט.

תוכן העניינים

שות פרחי כהונה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה