אור ברסלב
שות פרחי כהונה חושן משפט › סימן מ

שות פרחי כהונה· הרב מסעוד הכהן

חושן משפט · סימן מ

סימן לט

עוד זאת לו להרב הנז' נר"ו דרש דרש כת"ר בשאלת חכם ע"ע שני אחים שבאו לחלוק בנכסי אביהם ויש שם אלמנת אביהם ופרנסת נדונית הבת. ואחד מהם בכור. ונסתפק מעלתו אם הבכור נותן פי שנים במזונות האלמנה ופרנסת הבת. או רק דוקא שניהם שוים:

תשובה. פשוט מיהא פלגא. שמזונות האלמנה הם חוב אביהם. מתנאי כתובה שהוא כותב לה את תהא יתבא בביתי ומיתזנא מנכסאי כל ימי מיגר ארמלותיך בביתי. וכיון דקיי"ל בפרק יש נוחלין דף קכ"ד יצא עליהם שט"ח בכור פורע בו פי שנים וכו' וכן פסק מרן בש"ע חמ"ש סי' רע"ח ס"י עיי"ש. כי מעתה גם מזונות האלמנה שהוא חוב אביהם. הבכור נותן בו פי שנים. וכן הוא מפורש בכמה מקומות שמזונות האלמנה הם חוב אביהם וכדאיתא בפ' מציאת האשה דף ס"ח. האומר אל יזונו בנותיו מנכסיו אין שומעין לו וכו'. ופירש"י דהא אישתעבד בתנאי כתובה ע"כ. וה"ה נמי במזונות האלמנה אישתעבד מתנאי כתובה וכמ"ש הרמב"ם ז"ל בפי"ט מה"א הי"ג מי שצוה בשעת מיתתו לעקור אחד מתנאי כתובה. כגון שאמר אל יזונו בנותיו מנכסיו או אל תיזון אלמנתו מנכסיו וכו' אין שומעין לו. ופירש מרן בב"י סי' צ"ג הטעם שאין בידו להפקיע חוב שנשתעבדו נכסיו לו. כדאמרן האומר אל יזונו בנותיו וכו'. הרי ברור הוא שמזונות האלמנה הוא חוב אביהם. וכן הוא בהדיא בהר"ן ז"ל פרק מציאת האשה שכתב היכא דאיכא אלמנה תובעת כתובה או מזונות. ובת תובעת פרנסתה. אלמנה קודמת. דהויא לה בעלת חוב דאב. ובת בעלת חוב דאחין וכו' עיי"ש. וכ"פ מרן סי' קי"ג ס"ו ועיי"ש בב"ש מ"ש בזה.

ואף גם זאת רעותה אחריה מבואר"ת דפרנסת נדוניא דבת. הבכור נותן בה פי שנים. דאעג"ב דאסיקנא בפרק מציאת האשה דף ס"ט דבת בעישור נכסי הויא לה בעלת חוב דאחי ולא דאבא מ"מ לא מיחייבי האחי אלא מחמת הני נכסי דשבק אבוהון. ואיכא למדיינה כבעלת חוב דאבא. דכיון שלא צוה האב שלא תתפרנס הרי חיובא מוטלת על הנכסים דשביק אבוהון והויא לה כבעלת חוב דאבא. ותדע שהוא כן דאילו זבני אחי נכסי אחריני מעלמא. מי הוה שקלא מינייהו מידי. ואם הוא דבעלת חוב דאחי ממש. שקלא בשעת נשואין שלה. מכל אשר ימצא להם. ולא כן הוא. שאין האחים חייבים לפרנס את אחיותיהם מנכסיהם. כמ"ש הרב באה"ט משם כמה פוסקים ז"ל עיין סי' קי"ג סק"א. אלא ודאי מוכח שפיר דמאי דאמרינן דבעלת חוב דאחי הוייא היינו לענין למיגבא בבינונית בלא שבועה מנייהו דאחי. או מיתמי דידהו זיבורית ובשבועה. כדאיתא התם או ליטול בראוי כמ"ש הרא"ש בפסקים וכמו שפסק מרן הש"ע סי' כי"ג ס"ב. וכדמפורש בב"ש משום דהרא"ש ז"ל ס"ל שאין בעל חוב גובה מן הראוי ובעישור נכסי אם היתה בע"ח דאביהם. לא היתה גובה מן הראוי כשאר בעלי חוב, אבל עכשיו דאמרינן שהיא בעלת חוב דאחים והם עדיין בחיים גובה מן הראוי. אבל לשאר מילי הויא כבעלת חוב דאבא משום שהנכסים משועבדים לעישור נכסי שהניח האב. את זה למדתי מפירוש הסוגיא ההיא בשיטה מקובצת עיי"ש וכיון שכן הדין נותן פי שנים בפרנסת נדוניא דבת וכמ"ש הרשב"ם ז"ל בפ' י"נ דף קכ"ד יצא עליהם שט"ח הבכור פורע פי שנים כי היכי דנוטל פי שנים שאותן נכסים נשתעבדו כולן למלוה ע"כ, והכא נמי הרי נשתעבדו נכסי דשבק אבוהון לעישור נכסי:

וקרוב לשמוע חילוק זה מגופא דשמעתא. דקבעי התם השתא דאמרת בעלת חוב הות. דאבא או דאחי למאי נפקא מינה. למיגבא בבינונית שלא בשבועה וזיבורית בשבועה ע"כ, דהשתא אי הוה פשיטא לן דהיא בעלת חוב דאחי ואין הבכור נותן פי שנים מאי קפריך למנ"מ. הרי נפקא מינה טובא. לענין בכור דאי אמרינן דהיא בע"ח דאחי אין הבכור נותן פ"ש, אלא ודאי זה פשוט דאף אי אמרינן דהויא בע"ח דאחי. מ"מ הבכור נותן פי שנים. ולהכי קמיבעייא ליה למאי נפ"מ ומשני למיגבא וכו'. ועוד יש להוכיח ממ"ש הרשב"א הביאו דבריו הה"מ פ' כ' מה"א בפ' מציאת האשה. דכל היכא דאזלינן בתר אומדן האב. אעפ"י שאין מוציאין עד שעת נישואין. מעכשיו אומדין דעתו לפי הנכסים שנשארו ממנו ופוסקין לה ב"ד מה שראויה ליטול ונוטלתו בשעת נישואין ע"כ וכ"פ מור"ם ז"ל בהגה ס"ד דנראה מזה דחלק עישור נכסי נטל בראש קודם שיחלקו שאר האחין אלא שיהיה ביד האחים עד שעת נישואין. וא"כ כשחלקו כבר קודם שינטל עישור נכסי, נמצא הבכור נוטל פי שנים בעישור נכסי. לכך הדין נותן שיתן פי שנים כפי מה שנטל כבר. שאם יתן הבכור כפשוט דוקא נמצא הפשוט נתן יותר מעישור מה שנטל והבכור נתן פחות מעישור. לפיכך יתן הדין שהבכור נותן פי שנים והדבר ברור הוא. וכן משמע נמי ממ"ש מהרימ"ט ז"ל בח"א סי' כ"ט בסוף התשובה וז"ל שהעישור הוא לפי הממון שנשאר בשעת מיתתו. ונראה שזה העישור הוא ממה שנשאר חוץ ממה שנתפזר וקבורתו. אלא מהנכסים הראוים לירש ע"כ מדקאמר מר כנכסים הראוים לירש. משמע שאף חלק בכורה בכלל זה:

אחר כל זה מצאתי הדין הזה מפורש בהדייא בשו"ת דברי ריבות למהר"י אדרבי ז"ל סי' קע"ו שנשאל כנדון זה ממש באחים שחלקו ויש בהם בכור. וטענו האחים כיון דאמרינן בפ' י"נ יצא עליהם שט"ח בכור נותן בו פי שנים. הדין הוא שיתן הבכור פי שנים בהנכסים שנטלו אחיותים בנישואיהן שהרי הן ג"כ כבעלי חובות. כדאמרינן בפרק מציאת האשה לפרנסה פי' נדוניא. טרפא ממשעבדי. ופירש"י דשויוה רבנן בבעל חוב וכו'. והשיב הרב ז"ל נראה שהברור נותן שני חלקים, משום דהבת בעישור נכסי בע"ח דאחים היא ולא דאב, וכיון שהחוב על היתומים היה אפשר לומר שיתנו כולם חלקים שוים. אלא שאי אפשר לומר כן לפי שהם האחים לא נכנסו בזה החוב. אלא מכח הנכסים שנשארו מאביהם, שאם לא נשארו נכסים אינם חייבים כלום. והטעם דזיל בתר טעמא דטעמא מאי תקנו דרבנן פרנסת הבת. משום דכתיב ואת בנותיכם תנו לאנשים, הא קמל"ן דנלבשה וניכסייה וניתיב ליה מידי כי היכי דקפצי עלא ואתו נסבי לה. דוקא לבת ולא לאחותו וכ"כ הטור בסי' קי"ג מי שמת והניח בת משיאין אותה מנכסיו. וכיון שכן איך יתן הפשוט חלק שוה כבכור. נמצא שנותן יותר מעישור הנכסים שנפלו לחלקו. והוא לא בא לידי חיוב זה. אלא מכח הנכסים שנפלו לחלקו. אלא האמת הוא כמו שכתבתי שהבכור נותן שני חלקים שיהיה עישור נכסים שלקח. וכן כולם ע"כ תוד"ק והוא מכוון למה שכתבתי בעניותי: וכן מוכח שפיר מתשובת הגאון חת"ס חח"מ סי' קמ"ט בנדון יתומים ובהם בכור לנחלה שבאו לחלוק בנכסי אביהם. ועליהם לסלק אלמנה ופרנסת נדונית בנות ושאל השואל אי רשאי אפוטרופוס של יתומים לסלק הכל מהמוחזק. ויפסיד הבכור מחלק בכורתו. או ישלמו הכל מהראוי וירויח הבכור בחלק בכורתו מהמוחזק או ישלמו לפי ערך ממון מהמוחזק ומהראוי. והשיב הגאון ז"ל כיון דמ"ע מדאורייתא על היורשים לתת פ"ש להבכור בכל המוחזק. וכן נמי מצוה עליהם לפרוע חוב אביהם מן הנכסים המשועבדים לבע"ח לפי ערך הממון לזאת בין פירעון בע"ח בין כתובת אשה בין פרנסת הבנות. אעג"ב דהויא בע"ח דאחי, היינו מנכסי אביהם. את הכל יפרעו לפי ערך החוב מראוי וממוחזק בשוה עיי"ש. הרי דקאמר מר כיון דנכסי אביהם נשתעבדו לפרנסת הבת הו"ל בעלת חוב דאביהם דהבכור נותן בה פי שנים. כל זה הוצרכתי לברר לאפוקי ממה שכתוב בשאלה לאמר אם נוטלין חלק בכורה בראשונה ואח"כ נוטלין עישור נכסי. דזה אינו. כמו שכתבנו ודו"ק:

ואחרי הודיע אלקי"ם אותנו דבכור נותן פי שנים בפרנסת הבת. מעתה נשוב עוד אל הבא"ר לברר עד כמה הם נותנים לפרנסתה ובפרט זה נחלקו בו גאוני עולם ז"ל כמו שהביא הרי"ף ז"ל בפ' מציאת האשה גבי מאי דאמר שמואל לפרנסה שמין באב. כלומר אומדין דעתו של אב אם היה קיים כמה היה נותן לבתו לפרנסת נדוניא ואותבינן עליה דשמואל ממתניתין וחכ"א פעמים וכו' אלא שמין את הנכסים ונותנין לה. אלמא לא אזלינן בתר אומדנא דאב ומסקינן הוא דאמר כרבי יהודה דתנן ר"י או' אם השיא בת ראשונה ינתן לשניה כדרך שנתן לראשונה. וכתב הרי"ף ז"ל דגאון אחד ז"ל הוא ר"ח כמ"ש בתוס' פ' נערה שנתפתתה כתב הא דאזלינן בתר אומדן דעתו של אב היא דוקא לאגרועי מעישור נכסי. אבל לא לאוסופי דלא משכחן מאן דאמר מוסיף על העישור וכו' הילכך לית לן לאפוקי מנכסי יתומים טפי מעישור נכסי. וגאון אחד אמר. הא דאמר ר"י אם השיא בת ראשונה ינתן לשניה כדרך שנתן לראשונה אלמא בתר אומדן דעתיה דאב אזלינן. סתמא קאמר לא שנא לפחות מן העישור. ל"ש להוסיף על העישור. וכיון דפסקינן הילכתא כר"י. כוותיה עבדינן דהיכא דידעינן דעתא דאב. כגון שהשיא בת ראשונה. יהבינן לה לשניה כמה דאמיד בין לפחות בין להוסיף על עישור נכסי. ואי לא ידעינן דעתיה יהבינן לה עישור נכסי ע"כ. וכתב הב"י בסי' קי"ג שהרי"ף ז"ל לא הכריע בין ב' הסברות הללו והרא"ש ז"ל כתב שדעת התוס' נוטה לסברת האומרים שאין הולכין אחר אומד אלא לגרוע וכו'. ובסוף דבריו כתב כגון דאיכא פלוגתא דרבוואתא. לא מפקינן מיתמי טפי מעישור נכסים. והר"ן ג"כ הסכים לדיעה זו שאין הולכין אחר אומד אלא לגרוע וכו' וכן דעת מוהריק"ו בשורש ע"ח. אבל הה"מ ז"ל בפ"כ כתב שדעת הרמב"ם והרבה מהגאונים. כדברי האומרים שהולכין אחר האומד בין לגרוע מהעישור בין להוסיף עליו ועיקר וגם הר"ן כתב שם שכן דעת הראב"ד ורש"י והרמב"ן ז"ל ע"כ:

והנה ממ"ש מרן ז"ל בש"ע כלשון הרמב"ם ז"ל ממש דאם השיא בת בחייו אומדים בה ואם לא ידעו ב"ד אומדן דעתו, נותנים לה מנכסיו עישור וכו' מוכח שפיר דסבר לה מר כדעת הרמב"ם דאומד זה בין לגרוע בין להוסיף על העישור, וכ"כ הח"מ בדעת הש"ע עיי"ש ובב"ש ואף שהכנה"ג בהגה"ט כתב משם כמה פוסקים ראשונים ואחרונים ז"ל דלא נאמרה אומדנא אלא לגרוע ולא להוסיף. מ"מ אנן דאתכא דמרן ז"ל סמכינן. נקטינן כוותיה. דאומד זה בין לגרוע בין להוסיף. ואף למאי דכתב מהר"י אדרבי ז"ל בסי' ר"ו דיכולים היתומים לומר קיים לן כהני אשלי רברבי דסברי מרנן דשמין באב לגרוע אבל לא להוסיף ולא יתנו לה אלא עישור נכסי לחוד. אנן שקבלנו עלינו הוראת מרן ז"ל אין היתומים יכולים לומר קיים לן. וכמ"ש הכנה"ג בחומ"ש סי' כ"ה בכללי הקיים לי אות ל' דבמקומות שנהגו לפסוק כהרמב"ם או כדעת הרא"ש ז"ל אין המוחזק יכול לומר קיים לי כנגדם עיי"ש. והכא נמי אנן בדידן שפסקינן כדעת מרן ז"ל. וכ"כ הרב זכות אבות ז"ל סי' י"ב דף כ"א סוף ע"ג כי אחר חבור הש"ע וספר המפה נהגו רבותי וכל ב"ד שלפנינו לילך אחר הכרעת מרן ז"ל. ובמקום שלא דבר מרן ז"ל הולכים אחר הכרעת מור"ם ז"ל. ואין יכול לומר קיים לי כנגדם וכ"כ הרב ויאמר יצחק ז"ל בחלק שני בליקו"ד אות ק' עיין שם. מעתה הדבר ברור דנותנים האחים לפרנסת נדוניית בת זו. כמו שנתן אביהם בחייו לבת הראשונה שהשיא בחייו. בין פחות בין יותר על עישור נכסים שהניח אביהם. כפסק מרן ז"ל. וכן הוא מור"ם ז"ל בהגה שהביא שתי הסברות בשם י"א וי"א וקייל"ן דהלכה כי"א בתרא:

ונראה פשוט דהבכור נותן שני חלקים בכל מה שנותנין לפרנסה. אעג"ב שכתב מהר"י אדרבי ז"ל בסי' קע"ו דהבכור נותן שני חלקים בפרנסת הבת דוקא מעישור נכסי. ר"ל שישערו כמה הניח אביהם בשעת מיתתו. ומאותו עישור הוא שיתן הבכור שני חלקים אבל במה שנתנו יותר מאותו השיעור. פשיטא דלא יתן. אלא חלק כחלק. הרב ז"ל לשיטתיה אזיל דפסק בסי' ר"ו וסי' שט"ו כמ"ד דאזלינן בתר דעתו דאב לאגרועי מעישור אבל לא לאוסופי על העישור. ואם כן נמצאת אומר לפי דעתו ז"ל דלא התקינו חז"ל פרנסת הבת ורמו שעבודה אנכסי אבוהון. אלא בעישור נכסי אמטו"ל הבכור נותן בו פי שנים. אבל טפי מן העישור לא התקינו ולא אישתעבידו ליה נכסי דאבוהון. אמנם אנן בדידן דקייל"ן כמ"ד דאומד זה אף להוסיף כפסק מרן ז"ל נמצא דנשתעבדו נכסי האב לכל אומדן דעתו דנותן לפרנסת בתו. ואף הבכור נותן פ"ש. וראיה לזה ממ"ש רבינו הטור בשם הראב"ד ז"ל דקאי בשיטת מרן הש"ע אפילו לא הניח אלא שיעור מה שנתן לראשונה ב"ד אומדין דעתו שאילו היה חי היה נותן הכל לשניה והוא יטרח לחזור אחר נכסים אחרים וכופין ג"כ את היורשים ליתן לה כולו ע"כ. וכ"פ מור"ם ז"ל בהגה. דמשמע מזה דשיעור מה שנתן לבת הראשונה שהשיא בחייו משועבד לבת שניה זו ואין בו חלק ליורשים. וא"כ הבכור שנטל פי שנים מנכסי אביו. קודם שנתנו לבת זו נותן ג"כ שני חלקים שהרי מנכסים המשועבדים לה נטל ואף דנגרע מחלקו חלק בכורה שזכתה לו תורה. וכמ"ש הב"ש ס"ק י"ד על מ"ש מור"ם ז"ל כדברי הראב"ד דנותנין הכל לשניה. אעג"ב לא ירשו כלום ומיעקרא נחלה דאורייתא עיי"ש וברור. ואל ה' ויאר לנו מתורתו הקדושה. אליבא דהילכתא מילתא דתריצא. אכי"ר ע"ה מסעוד הכהן ס"ט:

תוכן העניינים

שות פרחי כהונה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה