אור ברסלב
שות פרחי כהונה אורח חיים › סימן כח

שות פרחי כהונה· הרב מסעוד הכהן

אורח חיים · סימן כח

סימן כז

תרתי אל לבי לתור ולדרוש בספרי דבי רבנן הפוסקים ז"ל לעמוד על בורייה של הלכה זו כיצד מברכין על פרי אלבאנאן אם פרי העץ או פרי האדמה, להיות שאעפ"י שעצו מתקיים שנה אחר שנה. מ"מ זאת לו שהענף שמוציא ממנו פירות בשנה זו ביבוש קצירו הוא כלה ויבש לגמרי. ולשנה האחרת תחתיו יצמח ענף אחר טעון פירות ממקום אחר וכן דרכו שנה בשנה ועל דא ודאי נכנס לבית הספק אם הוא מין אילן. או מין אדמה:

תשובה ראיתי והנה הלכה זו במחלוקת שנוייה כמ"ש רביהט"ו א"ח סי' רג' וז"ל על פירות הארץ בפה"א וסימן לידע איזהו פרי עץ או פרי האדמה. כל אילן שעושה פירות משנה לשנה נקרא פרי העץ אבל כל דבר שאין שרשיו נשארין בארץ וצריכין לזורעו בכל שנה נקרא פה"א. הילכך היה אומר ה"ר יצחק תותין הגדילים בסנה וכיוצא בהן. מברכין עליהן בפה"ע. שמין אילן הם. וה"ר יוסף כתב שיש לברך עליהן בפה"א. לפי שמצא בתשובת הגאונים כל אילן שיבש בסיתווא. וכלו גווזיה וטרפיה לגמרי. והדר פארי משרשיו מברכין עליו בפה"א וא"א הרא"ש ז"ל היה נוהג כדברי רי' עכ"ל ומרן ב"י הוסיף עוד לומר דהכי מסיים בה בתשובת הגאונים בלשון זה. דהכי אמר גאון תני בתוספתא כל שמוציא עלין מעיקרו. עשב הוא. וכל שמוציא עלין מעצו עץ הוא. והנה מוז"י כיון דכלו עציו לגמרי והדר פארי משרשיו. מברכין עליו בפה"א עכ"ל:

ומקור פלוגת' זו נובע משס' ברכו' דף מ' וז"ל היכא מבר' בורא פרי העץ. היכא דכי שקלת ליה לפרי איתיה לגווזא והדר מפיק. אבל היכא דכי שקלת ליה לפרי ליתיה לגווזא דהדר מפיק, לא מברכינן עליה בפה"ע אלא בפה"א עכ"ל ונחלקו רשי' והתו"ס בפירוש גווזא דרש"י ז"ל פירש גווזא. הענף של עץ דנראה כוונתו שאם הענף מתקיים משנה לשנה הוא דמברכין בפה"ע אבל אם אין הענף מתקיים אעפ"י שהשורש מתקיים בארץ ובשנה הבאה מוציא שוב פרי וענף משורשו. מ"מ מברכין מברכין בפה"א. והתוס' כתבו בד"ה איתיה לגווזא והדר וכו' מהכא נראה דתותים וכיוצא בהן. צריכין לברך עליהן בפה"ע. שהרי דרך העץ להתקיים ימים רבים. וכי שקיל לפרי בשנה זו הדר אתי פרי באותו העץ עצמו ע"כ. דנראה דמפרשי גווזא. היינו השורש דאם מתקיים השורש לבד. אף אם אין מתקיים הענף מברכין בפה"ע. אבל אם גם השורש אינו מתקיים וצריך לזורעו כל שנה. מברכין בפה"א:

ונמצאת אומר מעתה דה"ר יוסף שהביא הטור סבר כשיטת רש"י ומפרש גווזא היינו ענף, וכמפורש בהדייא בתשובת הגאונים שהביא. כל אילן דיבש בסתווא וכלו גווזיה לגמרי והדר פארי משרשיו וכו' היינו שכלו ענפיו לגמרי והדר מוציא פירות מעיקרו. מין אדמה הוא. ומברכין עליו בפה"א, וכן הוא פירוש התוספתא שהביאו הגאונים כל שמוציא עלין וכו' והר' יצחק סבר כדעת התוספות. וכמש' הב"ח שהוא הוא ר"י שבתוספות ועליו כתב הטור ואא' הרא"ש היה נוהג כדברי ר"י:

ועפ"י האמור אל ה' ויאר לנו בדעת מרן הש"ע שפסק לברך על המאזוי"ש בורא פרי האדמה. כתב הב"ח ז"ל דכן נכון והגון לאפוקי נפשין מספק ברכה בפלוגתא דרבואתא. ותו דב"פ אין מעמידין דף ל"ה ראיה לפירש"י דלישנא דגווזא. אין פירושו השורש. אלא הענף בלא שורש. הוא הנקרא גווזא. וזה כפירש"י והר"ר יוסף ותשובת הגאונים עכ"ל. דר"ל מכל הני טעמי תריצי פסק מרן בש"ע לברך על המאזוי"ש בפה"א. א' כמ"ש בס"י ר"ו ס'א בירך על פירות האילן בפה"א יצא. והכא נמי במאזוי"ש דפליגי רבואתא אם הוא מין אילן או אדמה. נכון לברך בפה"א דיצא אליבא דכו"ע. ותו דמצאנו לו ראיה לפירש"י וכוותיה מסתברא. ותשובת הגאונים עפ"י התוספתא אתי כוותיה, ועיין בנשמת אדם כלל נ"א בהלכות ברכות שכתב שכן משמע שהיא שיטת הרמב"ם. מדלא כתב בהלכות ברכות כולם לסימן מה הוא אילן. רק שסמך עצמו על מש' בהלכות כלאים פ"ה הלכה כ' וז"ל זה הכלל כל המוציא עלין מעיקרו ה"ז ירק וכו' ופשטא דלישנא דהרמב"ם הוא מהתוספתא ודאי משמע דאזיל בשיטת הגאונים ורש"י:

וראה זאת מצאתי בספר מילון עברי צרפתי אות מ"ז שפירש מילת מוז"י הוא (Banane) באנא"ן. אשר מעתה קם דינא עפי' פסק דברכת פרי אלבאנא"ן ברור לברך עליו בפה"א:

אלא דחזו"ן הרביתי להרהג' כמוהרי"ו משאש נר"ו שכתב בסה"ב מים חיים סי' נ"ו לברך על פרי אלבאנאן שהכל. וטעמו דהא דפסקו מר"ן ומור"ם ז"ל לברך על המאזוי"ש בפה"א. שהכריעו כשיטת הגאונים הוא משום ספיקא דפלוגתא וכמ"ש בסי' ר"ו דאם בירך על פירות האילן בפה"א יצא. אך לפי הנ"א שבהרמב"ם דאם בירך על פירות האילן בפה"א לא יצא. וכמ"ש רב"י שם. א"כ מעתה בברכת זה הפרי אלבאנאן דאית ביה פלגותא דרבואתא, אף אם יברך עליו בפה"א לא יצא. ולכן כדי לצאת ידי ספק אליבא דכו"ע יברך עליו שהכל. דבדיעבד על הכל אם אמר שהכל יצא. והכא כדיעבד דמי ע"כ תוד"ק:

וכשאני לעצמי הדיוט כמו שאמרתי אחר המחי"ר מכבוד תורתו הקדושה לא כן אנכי עמדי. ואם לדין יש תשו' שאעפ"י שכתבתי לעיל משם הב"ח דפסק מרן הש"ע לברך בפה"א נכון והגון לאפוקי נפשין מספק ברכה וכו' שכוונתו למש' בסי' רו' אם בירך על פירות האילן בפה"א יצא. לאו למימרא דעיקר בנין יסודתו סמך על האי מילתא. לא היא. אלא כל טעמו דמרן ז"ל בפסק זה. דאזיל בשיטת תשובת הגאונים וגם הב"ח שכתב כן לא אמר אלא לסניף בעלמא וכמו שהאריך דבריו אח"כ בדעת מרן ז"ל וכו' תדע שהוא כן שהרי ביו"ד סי' רצ"ו סעיף ט"ו בדין כלאי הכרם הביא לשון התוספתא שהביאו הגאונים בתשובה וכמ"ש הר' נשמת אדם הנז' בדעת הרמב"ם ז"ל. ה"נ יש לומר בדעת מרן ז"ל ודאי משמע דקיים ליה בשיטת הגאונים ורשי' ז"ל ופסיקא וברכתן בפה"א. ותו ליכא לספוקי:

ועוד יש להשיב דאפילו יהבינן ליה כל דיליה וחש"ל דטעמיה דמרן ז"ל ופסק לברך בפה"א משום פלוגתא דרבואתא. ואזיל לשיטתיה דאם בירך על פירות האילן בפה"א יצא. אדרבה היא הנותנת שאין עוד מקום לחוש להנוסחא אחרת שבהרמב"ם דגריס לא יצא דחזי מרן גברא רבה קמסהיד מרן בכ"מ דקאמר מר שהגירסא שלפנינו בירך על פירות האילן בפה"א, היא הנכונה. מי יבוא אחרי המלך. שאעפ"י שהזכירה בב"י שם שוב אח"כ נתברר לו האמת והזכירה לשבח בכ"מ וכמ"ש הרב יד מלאכי בכללי הב"י והכ"מ אות ו' שספר הב"י חברו מוהריק"א ז"ל בראשונה. ואח"כ חבר חבור הכסף משנה על הרמב"ם וכו' עיי"ש. ומעתה בשיפולי גלימיה גררינן ואל תתהדר לפני מלך כתיב:

עוד זה מדבר על מ"ש כמוהרי"ו נר'ו דכדי לצאת ידי ספק לפי הנא' שבהרמב"ם יברך שהכל וכו' הבט ימין וראה מ"ש המט'י סי' ר"ו על מ"ש הש"ע אם הוא מסופק וכו' וז"ל משמע דלכתחלה צריך לברך בפה"א מפני שהוא עכ"פ ברכה פרטית לגבי שאר דברים ולא מהני במסופק לברך שהכל. ודלא כהר"ב עולת תמיד ז"ל שכתב דעדיף טפי לברך שהכל אפילו לכתחלה כדי לצאת ידי נוסחת הרמב"ם דאם בירך על פירות האילן בפה"א לא יצא וליתא לסברא זו. שהרי הכ"מ כתב שם וז"ל מצאתי נ"א שכתוב בירך וכו' יצ"א והיא נכונה יעו"ש דשרירא וקיימא גירסא זו בהרמב"ם ז"ל א"כ אין מקום למ"ש הע"ת ז"ל ונראה דנעלם ממנו לשון הכ"מ ז"ל עכ"ל:

גם הרלב"ח בסי' פ"ט פלפל בלשון הרמב"ם ולבסוף העלה שהנוסחא הנכונה בדבריו בירך וכו' יצא. וכ"כ התיו"ט שם והביא ראיה לדברי הכ"מ מלשון רבינו יונה ז"ל שפירש למשנתנו בזה הלשון, בירך וכו' יצא. שגם האילן יונק מן האדמה. ונמצא שבכלל פרי האדמה הוי ולפיכך יצא ע"כ. וזה כדברי הירושלמי דאיתא מ"ד דמתניתין ד"ה היא דפירות האילן בכלל פירות האדמה ואין פירות האדמה בכלל פירות האילן עכ"ל התיו"ט ז"ל. וכן הביא הרב הכנה"ג הגהב"י:

ועיין להברכ"י סי' ר"ו אות א' שהאריך בענין זה וכתב הגם דאיכא נוסחאות בדברי הרמב"ם פ"ח דברכות דלא יצא. וכן היתה נוסחת הרשב"א כמ"ש בחידושיו וגם מרן בב"י כאן שנה רבי' נוסחא זו. ולפי"ז סלקי דברי הרמב"ם כהוגן והיו לאחדים מה שפסק הכא ובבכורים דלא כר"י. מ"מ הנוסחא שהביא מרן בכ"מ נראית נכונה. דהכי משמע מפירוש המשנה להרמב"ם כמ"ש מהרלב"ח. וכן נראה מהגמי"י עיי"ש. ובאות ד' שם על מ"ש הש"ע הילכך אם הוא מסופק וכו' יברך פה"א וכו' כתב דהרב ראשון לציון דף יד' חלק ט"ז דיברך קייל"ן כר"י אלא דיעבד עיי"ש. ולי ההדיוט נראה דאין לזוז מדברי מרן וטפי עדיף בפה"א מברכת שהנ"ב דהיא פרטית יותר וזה לא כתב הרב אלא כפי יישובו בדעת הרמב"ם עיי"ש וכבר יש יישובים אחרים בספרי אחרונים ז"ל. ונמצא שאף דעת הרמב"ם אינו מבורר בזה. ולכן העיקר כפסק מר"ן עכ"ל. והביא עוד מ"ש הרב שאגת אריה שבהסכמה מה עלה דאם בירך על פירות האילן בפה"א יצא, וכפי"ז אם מסופק יברך בפה"א כמו שפסק מרן ועיי"ש מה שפירש בדברי רבינו ירוחם שכתב ואם הוא מסופק יברך שנ"ב דהכי פירושו דאם מסופק דאינו לא פרי עץ ולא פרי אדמה אז יברך שהכל. כמ"ש הש"ע בסי' ר"ד:

וכ"כ הפר"ח בס' מים חיים על הרמב"ם ה' ברכות פ"ח סעיף יוד' וז"ל בירך על פירות האילן בפה"א לא יצא. כך יש גירסא כמ"ש הכ"מ. ואינו מחוור וכן יש לדקדק משמעתא דצנון וזית בדף מ"ב דאהא דקאמר עולא כשאין ברכותיהן שוות' דה' מברך על זה וחוזר ומברך על זה. ומותבינן עליה מדתניא היה לפניו צנון וזית. מברך על הצנון ופוטר את הזית. אלמא משמע ליה למקשן בפשיטות שאם בירך על פירות האילן בפה"א יצא וכן עיקר. ודו"ק עכ"ל:

עין רואה רבים וכן שלימים מתנבאין בסגנון אחד. שהגירסא הישרה והנכונה בדברי הרמב"ם היא בירך וכו' יצא ומעתה מה לנו עוד ליאחז בסבך סברא דחויה שבנוסחא אחרת ולדון בדבר חדש נגד פסק מרן הש"ע ז"ל:

ועד אחרן הכבי"ד הרבכמוהרי"ו נרו' במ"ש אפי' מאי דקיי"ל ספק ברכות להקל אפילו נגד סברת מר"ן ז"ל כמ"ש הוי' אמר יצחק וכו' א"כ נדו"ד הרי ישבו פלוגתא וכו' וא"כ מברכינן עליו שהכל דהא כו"ע מודים אם אמר שהכל יפה ע"כ. ולא מן השם הוא זה. דהא לגבי פסק מרן ז"ל ליכא מאן דפליג. דהא קייל"ן אם בירך על פירות האילן בפה"א יצא. ולמה לו להרב נר"ו להכנס בדוחק גירסא אחרת שבהרמב"ם. העומדת לנגדו ועלה ונסתפ"ק בה. וכבר קמו בה רבנן ודחו לה בשתי ידים. ודברי מרן ז"ל ברור מללו לברך על הני מוז"י שהם אלבאנאן בפה"א ואל ה' ויאר לנו במאור התורה שלא נכשל בדבר הלכה מעתה ועד עולם הצעיר ע"ה מסעוד הכהן ס"ט:

תוכן העניינים

שות פרחי כהונה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה