שות פרחי כהונה· הרב מסעוד הכהן
אורח חיים · סימן כז
למעלת איש נעמי. גם איש שלומי. מרגניתא דלית לה טימי. הדר הוא כש"ת הח' הש' רבי דוד אבן כליפא נר"ו שלומך יסגי, לעילא מן דרגיה. ידיד עליון. יברכך ה' מציון. גם ברכות יעטה מורה. ורוח ממרום עליך יערה. רוח חכמה ובינה. בחזרת עטרה ליושנה. שקט ושאנן. כזית רענן. על התורה ועל העבודה אכי"ר:
מקבלה ואילך מכתבו הבהיר חדאי נפשאי שנתבשרתי מטוב שלומו. ועלתה על ראש שמחתי, גם זאת לי נשתעשעתי בפיטפוטי אורייתא טובים. אשר בדברו מערי"ב ערבי"ם, שאילת חכם כענין אליבא דהלכתא. כדת מה לעשות מחוורתא. בענין מנהגי "אלג'יר" יע"א. שנהגו להתפלל מנחה בשעה חמישית אחר חצות היום. ואחר סמוך מתפללין ערבית. ומזכירין מעין המאורע. ובשנה הזאת חל ערב חג השבועות להיות בשבת, והתפללו ערבית בעוד יום גדול בו בפרק הנז' והבדילו בתפלה. והיתה זאת להם מפני הדוחק שקשה להגיע לבתיהם הרחוקים מביהכ"נ אחר שחשיכה. או מפני "הטראמוויי" בימות החול שאינו מצוי בשעה תשיעית. ועל זה רצה מעכ"ת לדעת על מה אדני מנהג זה הוטבעו:
ולהשיב מפני הכבוד' אומר עם קנ"י. דזה תלייא בפלוגתא דרבנן ורבי יהודה במס' ברכות דף כ"ז תפלת המנחה עד הערב. רבי יהודה אומר עד פלה"מ ומינה נמי שמעינן לענין תפלת ערבית. דלרבנן דסברי תפלת המנחה עד הערב אין להתפלל ערבית עד הלילה ממש בשעת צאת הכוכבים ולר"י דסבר עד פלה"מ כנז'. זמן המנחה מטא זמן ערבית ומתפלל ערבית מפלה"מ ואילך. ואסקינן בגמ' השתא דלא איתמר הלכתא לא כמר. ולא כמר. דעביד כמר עביד. ודעביד כמר עביד. וכתבו הפוסקים ז"ל וכ"כ רביהט"ו סי' רל"ג שיעשה לעולם כחד מנייהו. שאם עשה כרבנן ומתפלל מנחה עד הלילה. שוב אינו יכול להתפלל ערבית מפלה"מ ולמעלה כר"י. וכן אם מתפלל ערבית מפלה"מ כר"י. צריך ליזהר שלא יתפלל מנחה באותה שעה. כרבנן. וכתב מרן בב"י ועכשיו נהגו העולם להקל בכך אעפ"י שמתפללים תפלת מנחה אחר פלה"מ לא נמנעו מלהתפלל ערבית ג"כ באותה שעה. ואעג"ב דהוו תרי קולי דסתרן אהדדי, ואפשר שסומכים על מ"ש הרא"ש לדעת ר"ת וז"ל ומיהו ק"ק דלענין המנחה עבדינן עבדינן כרבנן ומתפללין פעמים תפלת המנחה אחר פלג המנחה ולענין ק"ש חשבינן ליה לילה כר"י. והוו תרי קולי דסתרן אהדדי. וי"ל דלענין תפלה הקילו וכ"כ הרשב"א עיי"ש. וכ"פ בש"ע שם ס"א דבשעה"ד יכול להתפלל תפלת ערבית מפלה"מ ולמעלה. ומבואר בטור סי' רל"ה משם הרא"ש ז"ל ענין מפני הדוחק שנהגו כן, לפי שהצבור מתקבצין לתפלת המנחה. ואלו לא היו קורין שמע ומתפללין תפלת ערב עד צה"כ. היה כל אחד הולך לביתו והיה טורח עליהם להתקבץ אח"כ. ולא היו מתפללין בצבור. ולפיכך נהגו כן. וסמכו על הני תנאי דברייתא. אעג"ב דלכתחלה אין לקרותה קודם צה"כ כסתמא דמתניתין ע"כ:
ונמצאת אומר דעפ"י זה סמכו בני עי"ת "אלג'יר" יע"א להתפלל ערבית בעוד היום גדול מפני הדוחק שיש להם שלא יוכלו להתקבץ להתפלל ערבית משחשיכה מפני "הטראמוויי" שאינו מצוי להם באותה שעה:
שוב אחר זמן בא לידי ספר זה השלחן ח"ב מנהגי ק"ק "ארג'יל" יע"א וראיתי בדיני תפלה סי' ג' שכתוב וז"ל נהגו שמתפללין תפלת ערבית קודם "למגרב" זמן שעה וחצי (שהוא זמן פלה"מ) אחר שמתפללין מנחה וסומכין מנחה לערבית ע"כ. וכתב הרב המאסף ויגש אליהו למהר"א גיגז"ל ושמעתי מפי ת"ח דעיקר הטעם דנהגו כן הראשונים משום דבזמנם היה גלות ממלכות הישמעאלים והיה להם פחד. ונכנסים לבתיהם בעוד היום גדול. ולכן נהגו כן דור אחר דור. אף דעתה תחת מלכות צרפת וליכא פחד. ובטל הטעם. לא בטלה התקנה. עיי"ש:
ברם עד עתה לא באנו לכלל יישוב. דהתינח אם מתפללין ערבית בזמן פלה"מ שהוא שעה ורביע קודם הלילה. אך הלא מתפללין בשעה חמישית אחר חצות. א"כ בזמן תקופת תמוז דקאימנא ביה. שיש עדיין עד הלילה שיעור ב' שעות ומחצה אינו זמן פלג המנחה. והרי כתבו הפוס' דאם התפלל ערבית קודם פלה"מ אפילו בדיעבד לא יצא וכמ"ש מ"א סי' רל"ג סעיף ק"ו:
וליישב המנהג תרתי בדברי הראשונים והאחרונים ז"ל לעמוד על זמן שיעור פלה"מ אימת הוא מתחיל. וראיתי דלא שוו בשיעוריהן, דלדעת מרן ז"ל הוא מתחיל משנשאר ג' מינוטין סמוך לשקיעת החמה שנכנסת תחת האופק שאין נראית עוד על הארץ כמ"ש סי' רס"א ס"ב שכתב לענין זמן תוספת שבת. שהוא מתחלת השקיעה שאין השמש נראית עוד על הארץ עד זמן ביה"ש. הוא ג' מילין ורביע. והוא יום גמור לכל דבר ושיעור ביה"ש עד צה"כ הוא ג' רבעי מיל נמצא הכל יחד ד' מילין. ושיעור מיל מבואר בסי' תנ"ט שהוא רביעית שעה וחלק מעשרים מהשעה שהוא י"ח מינוטין, נמצא שיעור ד' מילין הוא שעה וחומש שיש מהשקיעה עד צה"כ. הוסיף עליהם ג' מינוטין קודם השקיעה. עולה הכל שעה ורביע שיעור פלה"מ. הראת לדעת לפי שיטת מרן ז"ל זמן פלה"מ מתחיל מקודם השקיעה ג' מינוטין. דהוא ז"ל אזיל בשיטת תה"ד דחשיב י"ב שעות היום מעה"ש עד צה"כ:
והלבוש ז"ל פליג על זה וסבר לה מר. דחשבינן יב' שעות היום מהנץ החמה עד שקיעתה ושיעור פלה"מ מתחיל קודם שתשקע החמה שעה ורביע וכמ"ש בהדייא בסי רש"ז עיי"ש וכבר העתקתי דברי קודשו לעיל בתשובה סי' ז' בענין ביה"ש והוכחתי שם דדעת הלבוש ז"ל דדוקא לענין זמן תפלה חשבינן י"ב שעות היום מהנהח' עד שקיעתה. אבל מודה הוא ז"ל שיום של תורה הוא נחשב מעה"ש עד צה"כ, לענין חשבון מהלך אדם בינוני יו"ד פרסאות ליום. דבהכי אתי שפיר לדידיה שיעור מיל הוא חי' מינוטין עיי"ש:
והנה כבר כתבתי בתשובה שם משם הרב גט מקושר בביאורו לתוספי הרא"ם סוף הלכות כפור דמדבר מרן בש"ע סי' רס"א ס"ב נראה שפוסק כר"ת. אך לא נהגו העולם כוותיה בהא. ונראה שמנהג העולם נתייסד עפ"י סברת הגאונים ז"ל שאמרו שתכפ אחר השקיעה מתחיל זמן ביה"ש שהוא ג' רביע מיל שהוא ספק יום ספק לילה. עיי"ש. ובספרו נחפה בכסף כתב עוד דגם בעהק"ו ירושת"ו אתריה דמרן בי' ז"ל לא נהגו כוותיה בהך דפסק כר"ת. וכתב דבוודאי שהוא מנהג קדום להתפשטות קבלת הוראות מרן ז"ל ולא קבלו עליהם הוראתו בפרט זה. עיי"ש הביא דבריו הרב ארה"ח סי' רס"א. וכתב המחב"ר ז"ל שם בקונטרס אחרון משם ה' בתי כהונה שאחר הכאת י"ב שעות מוחש שהוא אחר השקיעה. ורביע משעה א' העתידה. הוא ביה"ש ואחריו לילה עיי"ש:
וכן נמי דעת הרב בית יהוד"ה ז"ל במנהגים. כמו שהוכחתי שם בתשובה. מדאתנח ביה סימנא וכתב שהאלמגר"ב הוא חצי ביה"ש. וידוע דזמן אלמגר"ב הוא אחר עבור עשרה מינוטין מהשקיעה בתחלתה. דאתי שפיר לפי שיטת הגאונים דביה"ש זמנו משקיעת החמה עד יג' מינוטין וחצי. כאשר הרחבתי הענין לפרש דברי הרב ז"ל כיעו"ש:
דהשתא לפי שיטה זו שיעור פלה"מ הוא מתחיל ס"א מינוטין וחצי קודם השקיעה עם וג' מינוטין וחצי שהוא שיעור ביה"ש לאחר השקיעה בין הכל הוי שעה ורביע. וכ"כ ה' בן איש חי פ' ויקהל סעיף ח' ז"ל חשבון פלה"מ להתפלל בו ערבית כך הוא המנהג בעי"ת בגדאד יעא' לחשוב מעה"ש עד צה"כ שליש שעה אחר קריאת אלמגר"ב שהוא בסוף י"ב שעות ממש. ואם היום י"ב שעות דהיינו מעה"ש אז זמן תפילת ערבית הוא בשעה י'א וחמשה דקים כיצד מזמן פלה"מ שהוא שעה ורביע. תסיר שליש שעה שיש מקריאת אלמגר"ב עד צה"כ. נשאר שיעור פלה"מ שעה אחת חסר חמשה דקים קודם השקיעה ע"כ והוא מכוון קרוב לדברינו:
ודע דשעות התפלה משערינן בשעות זמניות. לא בשעות ההשואה וכמ"ש מור"ם ז"ל בהגה סימן רלג' ס"א משערינן שעות אלו לפי ענין היום ואף אם היום ארוך משערינן ליב' שעות והם נקראים שעות זמניות וכן כל מקום ששיערו חכמים בשעות. משערינן בשעות אלו עכ"ל אשר עפ"י זה בתקופת תמוז דקאימנא ביה השתא שהיום ארוך טז' שעות מעה"ש עד צה"כ, וצה"כ הוא בשבעה שעות וארבעים מינוטין אחר חצות דחשבינן ביה"ש מתחילת השקיעה עד ג' רבעי מיל שהוא קרוב לרביעית שעה ואחריו לילה. נמצא כשתחלק טז' שעה ליב' שעות גדולות. תהיה כל שעה נחשבת לשעה ושליש וחשבון שעה ורביע של פלה"מ יעלה לחשבון שעות זמניות. הוא שעה ושני שלישים דוק ותשכח. נמצא זמן תפלת ערבית בזמן תקופת תמוז הוא אחר ששה שעות מחצות. ובזה נתיישב מנהג ארגיל יעא' שמתפללים ערבית בעוד היום גדול. רק שיהיה בזמן הזה דוקא. וכעז"ה בשאר הימים יהיה החשבון על דרך זה אם היום קצר או ארוך וכ"כ הב"ח סי' רל"ג וז"ל ומה שקשה. דהכא משמע דקודם כלות יא' שעה ורביע. לכ"ע לא יצא בתפלת ערבית ועכשיו נהגו להתפלל ערבית הרבה קודם. פירש הרמב"ם דחשבינן ליום ארוך לי"ב שעות גדולות דלפי"ז יכול להתפלל ערבית אחר כלות כ"ב שעות וחצי רביע שעה ע"כ. דר"ל שהיום ארוך יח' שעות שנמצא מגיע לשעה מי"ב שעות חשבון שעה וחצי ויהיה מכוון החשבון הזה לשיעור פלה"מ ודו"ק החשבון היטב:
והנה מדינא דגמרא שם מבואר שפיר. דיכול להתפלל ערבית בין בע"ש בין במוצ"ש מפלה"מ. ולמעלה כדאיתא עם רב צלי של בע"ש רבי יאשיה מצלי של מוצ"ש בשבת. ועוד שם א"ר נחמן אמר שמואל מתפלל אדם של שבת בע"ש ומקדש על הכוס. ומתפלל של מוצאי שבת בשבת. ומבדיל על הכוס וכ"פ הרמב"ם בפ"ג מה' תפלה שכתב ויש לו להתפלל תפלת ערבית של ליל שבת בע"ש קודם שתשקע החמה. וכן יתפלל ערבית של מוצ"ש בשבת. לפי שתפלת ערבית רשות. אין מדקדקין בזמנה. ובלבד שיקרא ק"ש בזמנה אחר צאת הכוכבים עכ"ל. וב"פ כ"ט מהלכות שבת כתב יש לו לאדם לקדש ע"ש מבע"י אעפ"י שלא נכנסה השבת. וכן מבדיל על הכוס מבע"י. אעפ"י שעדיין היא שבת. שמצות זכירה לאומרה בין בשעת כניסתו ויציאתו בין קודם לשעה זו כמעט ע"כ. והביאו ברכי יוסף סוף סימן רפ"ג:
אלא דכתבו תר"י שם אהא דקאמר רבי יאשיה מצלי של מ"ש בשבת. וז"ל כתב רב האי גאון ז"ל שזה לא היה עושה אלא למצוה. שהיה לו להחשיך על התחום לדבר מצוה. כגון על עסקי המת או על עסקי חתן וכלה. אבל שלא לדבר מצוה. כיון שנהגו כבר העולם להתפלל מנחה עד שקיעת החמה. אין לו להתפלל ערבית, אלא משקיעת החמה ואילך אלא כשצריך להקדים בעבור דבר מצוה. שיש לו לעשות כמ"ש עכ"ל. וכ"כ הטור סי' רצ"ג בשם רה"ג, וסיים עוד כי דבר פשוט הוא שלא היו ממהרין להתפלל של מצ"ש בשבת. אם לא בשביל אונס. וכ"פ מרן בש"ע שם ס"ב:
והנה נראה לדקדק מדברי רב האי גאון ז"ל דלא קאמר מר שאין להתפלל ערבית של מוצ"ש בשבת. כ"א לצורך דבר מצוה. היינו למי שנוהג תמיד בחול כרבנן. וכן נראה ומדוקדק מלשונו הטהור שכתב כיון שנהגו להתפלל מנחה עד שקיעת החמה. דמיירי כשיטת רבנן ומשום מצוה התירו. כמו בע"ש שהתירו וכו'. כמ"ש בש"ע סי' רס"ז ס"ב ועיין מ"א ומחצ"ה. אבל אם הוא נוהג תמיד כרבי יהודה, יכול הוא להתפלל גם של מוצ"ש בשבת. דמאי שנא. אך מדברי התוספות שם נראה דגם למאן דסבר כר"י אפי"ה אין לו להתפלל של מוצ"ש בשבת. שהרי בד"ה דרב צלי וכו' כתבו דהנך דלקמן שהתפללו של מוצ"ש בשבת, היינו משום דסבירא להו כר"י לענין תפלת הערב שהיא שעה ורביע קודם הלילה וכו'. ובע"ב ד"ה צלי של מוצ"ש וכו' כתבו יש לומר דהכא מיירי שיש לו צורך מצוה לעשות במוצ"ש כגון ללכת למול תינוק ולא יהיה לו יין להבדלה. אם לא יקדים. דודאי צריך להוסיף מחול על הקדש דאוריתא אבל בחנם לא, ופשיטא דלא היו ממהרים להבדיל ולהתפלל של מוצ"ש בשבת. דגם במלאכה אסור עם חשיכה עכ"ל. הרי מבואר יוצא מדבריהם דהגם למאן דס"ל כר"י אעפ"י כן לא היו מתפללין של מוצ"ש בשבת אם לא לצורך מצוה. והטעם הוא כמ"ש משום דצריך להוסיף מחול על הקדש. וכתב עוד הב"ח סוס"י רצ"ג משם מהרש"ל וז"ל הכי נהגו שלא להתפלל של מוצ"ש בשבת. דדבר תמוה הוא לרבים. לעשות שבת חול. ואיכא נמי למיחש שמא יבוא להקל אף במלאכה. אבל להתפלל של שבת בע"ש הכי נהוג. דהא מוסיפין מחול על הקדש עכ"ל:
ומעתה לפי האמור. הגם שנהגו בימות החול להתפלל ערבית מבע"י. וכמש"ל דסברי לה כר"י מפני הדוחק. מ"מ במוצ"ש אין להם על מה שיסמוכו להתפלל ערבית מבע"י, אם משום דצריך להוסיף מחול על הקדש כמ"ש התוס'. ואם משום דאיכא למיחש שמא יבואו להקל במלאכה כמ"ש מהרש"ל ז"ל:
ובהדי דעסקינן בהאי ענינא. חל עלינו חובת ביאור לברר פרט אחד דפש גבן להנוהגין להתפלל ערבית מפלה"מ. כר"י. צריך עיון. אם יצאו יד"ח ק"ש שקראו בביהכ"נ בשעת התפלה או לא. מי אמרינן כיון דלענין תפלה הוי לילה. ה"ה לענין ק"ש. או דילמא שאני ק"ש דתלה רחמנא בשעת שכיבה. ומפלג המנחה לאו זמן שכיבה הוא. וצריך לחזור עוד לקרותה בצה"כ כסתמא דמתניתין. וראיתי אחרי רואי. דדין זה תלוי באשילי רברבי. דרש"י ז"ל בריש מס' ברכות כתב מה שאנו קורין ק"ש בביהכ"נ. אין אנו יוצאין בו אלא במה שאנו קורין אותה לפני מטתנו. ואותה של ביהכ"נ. אינה אלא כדי לעמוד בתפלה מתוך ד"ת והתוס' כתבו בשם ר"ת. ודאי אותה של ביהכ"נ היא עיקר שקורין אותה בברכותיה. ומה שאנו קורין אותה קודם צה"כ. משום דקיי"ל כר"י דאמר זמן תפלת המנחה עד פלה"מ. ומשם ואילך חשיב לילה לענין המנחה. ה"ה נמי לענין ק"ש משם ואילך הוא זמנה והרא"ש ז"ל הקשה על דברי ר"ת. דנהי נמי שאין זמן תפלת המנחה. וכי אם עד פלה"מ. היינו משום שהוא כנגד התמיד. וזמנו לא היה כ"א עד פלה"מ. אבל לענין ק"ש שתלוי בזמן שכיבה. אין ראוי לקרות אז שעדיין אינו זמן שכיבה. וכתב משם ר"י לקיים המנהג שאנו סוברים כשאר התנאים דברייתא שמקדימין זמן ק"ש לצה"כ. כמבואר שם. אעג"ב דלכתחלה אין לקרותה קודם צה"כ. כסתמא דמתניתין ע"כ תוד"ק דהרא"ש ז"ל. ורבינו הטור ז"ל הביא דבריהם סי' רל"ה באורך. וסיים ומ"מ גם לפי' ר"י אין למהר לקרותה כ"כ מבע"י קודם צה"כ. כי דבר מועט הוא בין תנאי דמתניתין ובין תנאי דברייתא ע"כ. ומרן ב"י כתב שם כמה דרכים בשם הפוס' בתיקון ענין זה לקרות ק"ש בצה"כ. וסיים ולענין הלכה נקטינן שצריך לקרותה אחר צה"כ. ויעשה אחד מהדרכים הנזכרים. ואעפ"י שכתב המרדכי בשם ראבי"ה נ"ל עיקר דברי ר"ת. והמחמיר לקרות ק"ש ולהתפלל בלילה. מיחזי כיוהרא שכל העושה דבר שאין צריך לעשות נקרא הדיוט. אא"כ הורגל בפרישות בשאר דברים ע"כ. נראה דאפי' במקום שנהגו לקרות ק"ש מבע"י. יש לכל אדם לעשות בענין שיקרא ק"ש בעונתה דכיון דלדעת כמה גדולים לא יצא ידי חובתו בקריאת ביהכ"נ. לא מיחזי כיוהרא: עכ"ל.. וכפ"י בש"ע וז"ל ואם הצבור מקדימין לקרות ק"ש מבע"י. יקרא עמהם ק"ש וברכותיה ויתפלל עמהם וכשיגיע זמן קורא ק"ש בלא ברכה ע"כ. וכן הוא בס' זה השלחן מנהגי "ארג'יל" סי' ג' ס"ב וז"ל וחוזרין לקרות ק"ש שניה בלי ברכות קודם סעודת הלילה ע"כ ועיין מ"ש הרב ויגש אליהו:
ואשר שאלת עוד בכהן אחד שעלה לדוכן והתחיל הוא מעצמו מלת יברכך. וראה מעכ"ת שזה היפך פסק מרן הש"ע. והש"צ אשר שם אמר שהמנהג הזה הוא עפ"י הריב"ש והרשב"ץ ז"ל, ורצית לעמוד על בוריין של דברים כדת מה לעשות.
תשובה הנה בש"ע סי' קכ"ח סעיף י"ג מיירי מדין של כהנים או יותר ופסק כהרמב"ם שכתב שהכהנים מתחילין מעצמם לומר מלת יברכך דלא כהר"ן ורביהט"ו שכתבו שש"צ מתחיל לקרותם יברכך. כמבואר בבי' עי"ש אבל מדין כהן אחד לא הוזכר לא בטור ובבי' ולא בש"ע אלא שהמ"א בס"ק כ' כתב משם תשובת ר"מ סי' י"ב דבכהן אחד שאין קוראין לו. כו"ע מודים דמקרינן ליה יברכך ע"כ. וככ' הכנה"ג הגהב"י דפליגי הרא"ם הרמ"מ בפירוש דברי הרמב"ם עיי"ש ובקושטא יש קהלות נוהגות שלא להקרות לכהן מילת יברכך. וכן הוא מנהג תיריי"א ולא שאני להו בין כשהכהנים הם רבים לכשהוא יחיד ויש קהלות נוהגות להקרות מילת יברכך בין ליחיד בין לרבים עכ"ל:
ומעתה כיון דמרן ז"ל לא גילה דעתו הקדושה בדין כהן אחד לא בביתו הנאמן ולא בש"ע. ומצינו מנהג המקומות חלוקים מר כי אתריה ומר כי אתריה אין לנו לתמוה על מנהג בני ארגיל יע'א שהכהן מתחיל מעצמו מילת יברכך דבודאי סבירא להו כמנהג בני קושטא הנזכר בכנה"ג כנ"ז שוב אחר זמן בא לידי ספר זה השלחן מנהגי ק"ק ארגיל וראיתי שכתב בדיני נ"כ סי' צג' וז"ל נהגו שהכהנים מתחילין יברכך כלפי העם ואפילו כהן אחד ע"כ וה' ויגש אליאו כתב ג"ז שלא כדין עשו דהא בכהן אחד לכ"ע מקרינן ליה גם מילת יברכך כמ"ש הב"מ סק' לא' ע"כ ועפ"י מ"ש הכנה"ג יש להם על מה שיסמוכו ונהרא נהרא ופשטיה. ואני תפלה אל ה' יאיר עינינו בתורתו ה"ק לעד לעולם אנס"ו החותם הצעיר ע"ה מסעוד הכהן ס"ט: