שות פרחי כהונה· הרב מסעוד הכהן
אורח חיים · סימן כה
למעלת רב חביבא. יתיב בתוואני דליבא בעולם חטיבה כבוד הח' רבי חביב ביטון נר'ו בעית אוראן יע"א:
אשר שאל מעלתו אם המסדר ברכות ק"ש ברבים חוזר ואומר אמת ויציב. או אינו חוזר רק יתחיל תכף אחר שאמר הש"צ ה' אלהיכם אמת. יאמר אחריו ויציב וכ"ו:
תשובה דע ידידי שהסכמת כל הפוסקים שאינו חוזר ואומר אמת. אלא מתחיל מיד ויציב וכ"ו. ויצא להם דין זה מש"ס דמס' ברכות דף י"ד דאיתא במשנה אלו הם בין הפרקים וכ"ו רי' אומר בין ויאמר לאמת ויציב לא יפסיק. וקאמר בגמ' א"ר אבהו אר"י הלכה כר"י. וא"ר אבהו אר"י מ"ט דר"י דכתיב וה' אלהים אמת. ופירש"י לכך אין מפסיקין בין אני ה' אלהיכם לאמת, ובעי תו בגמ' חוזר ואומר אמת או אינו חוזר ואומר אמת. א"ר אבהו א"ר יוחנן חוזר ואומר אמת רבה אמר אינו חוזר ואומר אמת. ההוא דנחית קמיה דרבה וקאמר אמת אמת תרי זימני. אמר רבה כל אמת אמת תפסיה להאי עכ"ל וכתב רבינו יונה ז"ל שהפירוש הנכון הוא כמו שפירשו רבני צרפת ז"ל שכוונת רבי יאודה שאינו מפסיק כלל. אלא שמיד שיאמר אני ה' אלהיכם יאמר אמת. כדמפרש בגמ' טעמא דר"י דכתיב וה' אלהים אמת. וכפירש"י ז"ל, ועל זה קבעו הש"ס חוזר ואומר אמת או אינו חוזר וכו' כלומר כל היכא שפסק מפני היראה או מפני הכבוד אחר שאמר אמת. או כגון שסיים ק"ש קודם החזן. וסמך ה' אלהיכם עם אמת וממתין שיתחיל החזן ושיאמר עמו. צריך לחזן פעם אחרת אמת או לא. והילכתא כרבה שאין צריך לחזור ולומר פעם אחרת אמת. אלא מתחיל מויציב ואילך עכ"ל וכ"כ הרא"ש ז"ל בפסקים וכ"כ רבינו הטור ומרן הש"ע ז"ל בסי' ס"ו סעיף רי"ו וז"ל אם פסק מפני היראה או הכבוד אחר שאמר אמת, או שסיים קודם החזן וסמך ה' אלקיכם עם אמת וממתין שיתחיל החזן ושיאמר עמו אינו צריך לחזור ולומר פעם אחרת אמת. עכ"ל הרי שמעינן בהדייא שצריך לסמוך ה' אלהיכם עם אמת ואינו חוזר ואומר אמת פעם אחרת אחר הש"צ. אך ראיתי להרב ארץ החיים ז"ל בסי' ס"א שכתב דבצפת"ו נוהגים שאין הקהל מסיימים תיבת אמת. אלא עד שישלים הש"ץ ק"ש קודם חזרתו לומר ה' אלהיכם אמת ואין בזה איסור הפסקה. דהפסקה בלא דבור בשהייה מועטת לא הוי הפסקה כלל. וכמ"ש המטה יאודה לקמן סי' ס"י סק"ב עכ"ל. ופ"י דבק"ו הוא כשהקהל מסיימים ק"ש קודם הש"ץ עד ה' אלהיכם שוהין לומר אמת עד שיסיים הש"ץ ה"א בקול רם ואז עונין אחריו אמת והוא אינו אומר אמת. ואח"כ חוזר ואומר ה"א אמת בקו"ר. וכן מפורש מנהג זה בהזכו"ל ח"ה אות קל"ג וקאמר מר שאין בזה איסור הפסקה. כיון שאין כאן דבור. ובשהייה מועטת לא הוי הפסקה כלל. שהנראה מדבריו שעכ"פ סומכים ה"א עם אמת. אלא שממתינים עד שיסים הש"ץ ה' אלהיכם ואומרים אמת דקאי אתרויהו אבל אינו ענין למה שראיתי נוהגים בכמה מקומות שמסיימים ה' אלהיכם ושוהין שם וכשחוזר ש"צ ה' אלהיכם אמת בקו"ר. אז הם מתחילין אמת ויציב וכו' שנמצא שעושין שלא כדין הגמרא לסמוך ה' אלהיכם עם אמת ע"ש הכתוב וה' אלהים אמת. שאמת שאומרים עם ויציב הוא נוסח הברכה ושרייא אבתרה ולא אלקמיה אך ממ"ש המט"י ז"ל שם משמע דגם בכה"ג אין קפידא שכתב אם ירצה שלא לאמר אמת לא הש"צ ולא הציבור אינו מעכב. ובמה שמסיימין קודם הש"צ ושוהין אין כאן בית מיחוש לאיסור הפסקה כלל. דשהייה היא מועטת. והפסקה בלא דיבור לא מיקרי הפסקה כלל אך סיים הוא ז"ל אלא שנהגו לומר כך אמת בסמיכות דאמת מאר"ש תשמ"ח ע"כ שנראה פשוט שאין עיכוב בדבר אך הנכון הוא לסמוך ה"א עם אמת כשטחיות שיגרת לשון הש"ע ז"ל. ומה גם לכשתדקדק בריהטת לשון מרן ז"ל בסי' ס"א ס"ג משמע שפיר שצריך לומר כך לכתחלה שכתב מסיים ש"צ ה' אלקיכם אמת וחוזר ואומר בקו"ר ה"א אמת ואשפולי גלימיה נקטינן. וכן הוא מוכח שפיר שם בש"ס דאמר רב יוסף במערבא אמר ערבית דבר אל בני ואמרת אליהם אני ה"א אמת ועוד לקחון אמר חייא ב"ר אמר אני ה"א צריך לומר אמת ופירש"י כדכתיב וה"א אמת. ע"כ:
ותבט עיני בשורי להרב פחד יצחק ז"ל במ"ע אל"ף דל"ת. שנשאל על זה והשיב שהמנהג הנכון הוא שלא להוסיף על הכתוב בתורה ולומר אני ה"א אמת, ואח"כ לכפול ש"צ ה"א אמת, דא"כ הוי רמ"ט תיבות וא"צ אנחנו להשלים רק רמ"ח תיבות ואם מפני שכתב הב"י ז"ל בסי' ס"א שצריך לכפול אמת ב' פעמים או הוא טעות סופר. או אחד מתלמידיו הכותב לא דק בלישניה ולפום חורפא שבשתא וכו' עיי"ש:
ופליאה דעת ממני אחר המחילה מכת"ר. מאין יצא לו לומר דטעות הוא בדברי הב"י. והרי הדבר מפורש היטיב בב"י וז"ל וכן נהגו בני ספרד שלא לומר אמ"נ. ולהשלים הג' תיבות חוזר ש"צ הא"א. שבתחלה מסיים פר' ציצית ואומר אמת. וחוזר ואומר בקו"ר הא"א ע"כ. ופסקו בש"ע בהדייא ומאין נמשך טעות בזה. ועוד הרי מוכח שפיר ממ"ש בב"י שם ויש מקשים על מנהג זה שהש"צ חוזר הא"א. מההוא דנחית קמיה דרבה שמעיה דקאמר אמת אמת תרי זימני. ואמר כל אמת אמת תפסיה להאי. משמע שאין לומר תרי זימני אמת אפילו לש"ץ ותירץ דשאני התם שהיה מזכיר אמת תרי זימני בלא הפסק. אבל הכא שחוזר ואומר הא"א שפיר דמי ע"כ. ועיי"ש. דהשתא אם איתא דס"ל להרב"י ז"ל דלא מסיים אני ה' אלהיכם אמת. מאי מקשים על המנהג והרי לא משכחת דקאמרי תרי זימני אמת. אלא ודאי דדברי הרב"י שכתב לעיל שבתחלה מסיים פר' ציצית ואומר אמת הם בדיוק. וכן הרגיש הרב ארץ החיים סי' ס"א בזה יי"ש:
עוד כתב הרב פחד יצחק ז"ל שם דליכא למיפרך מההיא דרבי יאודה דקיי"ל כוותיה דבין ויאמר לאמת ויציב לא יפסיק וכו' וכמ"ש רבני צרפת כמ"ש בטא"ח סי' ס"ו. שכבר כתב הרמב"ם ז"ל בפ"ב מה' ק"ש דלא יפסיק כדין בין פרק לפרק אלא כמו באמצע הפרק ע"כ ותמיהני על זה שהרי הרא"ש ז"ל נסתפק אם יש לפרש כפירוש הרמב"ם. והכריע מדמפרש בגמ' טעמא משום דכתיב וה' אלהים אמת משמע דלא יפסיק כלל ודלא כהרמב"ם בזה וא"כ למה ליה להרב ז"ל למישבק הכרעת הפוסקים. ולמינקט כדעת הרמב"ם. וכ"כ הב"ח שהרב רבינו יונה והרא"ש הסכימו לפירוש רבני צרפת. והסמ"ק הביא דברי הרמב"ם. וכתב אח"כ והתוספות נסתפקו בזה וסיים הב"ח ז"ל מיהו נראה אפילו איכא ספיקא בדבר זה יש לתפוס לחומרא שלא להפסיק. כ"ש דהני אשלי רברבי לא נסתפקו. ואסרי והכי נקטינן כר"י בעל התוספות. וכן פסק בש"ע עכ"ל הרי דעת גדולי הפוסקים תכריע דלא נקטינן כהרמב"ם בזה:
עוד כתב שם ואפילו לרבני צרפת מיירי להפסיק בשאלת שלום או בדברים אחרים, אמנם להפסיק שם כמו שהוא כתוב בתורה. כדי לכפול ג' תיבות ליכא. מאן דפליג דעדיף טפי להשלים רמ"ח תיבות ע"כ. האמנם העומד על דברי רבינו יונה שהביא דברי רבני צרפת יראה שאין להפסיק כלל אפילו לכפול ג' תיבות הא"א שהרי כתב שכוונת רבי יאודה שאינו מפסיק כלל אלא שמיד שיאמר אני ה"א יאמר אמת. ע"כ הרי שלל כל הפסקה של כלום וחייב שיסמוך ה"א עם אמת. וכאשר פירש עוד להלן. באופן שנראה לקוצ"ד שדברי הרב פחד יצחק ז"ל לא נחית מר להכי אלא לקיים מנהג איטאליא של מקום כבודו. כמ"ש ז"ל. אבל אנן בדידן אין לנו לזוז מדברי מרן הש"ע ז"ל ולסמוך ה' אלהיכם עם אמת וכמדובר:
ולפי דברי הש"ע ז"ל אין חילוק הש"ץ ליחיד. דגם הש"ץ מסיים אני ה' אלהיכם אמת. וחוזר ואומר בקו"ר ה' אלהיכם אמת כמ"ש בסי' ס"א ס"ג אלא דהמג"א שם סק"א כתב משם ספר עשרה מאמרות דש"ץ אינו אומר בלחש אמת. ויחיד אומר בלחש אמת ואינו חוזר ואומר אמת. ונמצא דהוי רמ"ח תיבות מכוון. אבל אם אומר בלחש אמת וחוזר ואומר אמת הוי רמ"ט תיבות. עכ"ל ואפשר דמרן המחבר ז"ל סבר כמ"ש מהר"מ אלשקר ז"ל שהביא המג"א שם שכתב שי"ל גם בפעם הראשון אומר אמת שלא להפריד ביניהם. ואמת הב' אינה מן המנין אלא נוסח ברכת אמת ויציב הוא עכ"ל:
ואכתי פש גבן לעמוד על דברי הפר"ח ז"ל בסי' ס"א סק"ג שכתב דראוי ללמד לכל החזנים דכשיגיעו לסוף ק"ש שיאמרו בלחש הני ג' תיבות שאם לא יעשו כן הו"ל כההיא דאמרינן הקורא את שמע וכופלה הרי זה מגונה. וכ"ש אמת דהוי חותמו של הקב"ה. דמיחזי כשתי רשויות וכל מי שאינו עושה כן מזלזל בדרז"ל בעלי התלמוד וראוי לנזיפה ושומע לי ישכון בטח ע"כ. ולפי מ"ש הב"י ז"ל שם לתרץ מה שמקשים על מנהג שחוזר הש"צ הא"א וכו' מוכח שפיר דאין קפידא אלא אם אומר אמת אמת תרי זימני בלא הפסק תיבה אחרת. אבל אם חוזר ואומר ה' אלהיכם אמת שפיר דמי עיי"ש. וכ"כ הרב יד אהרן בהגב"י הבי"ד הרב כף החיים הנד"מ וז"ל ואין לנו אלא דברי מרן הקדוש שכתב שחוזר ה"א אמת. וכמ"ש הגאון הרא"ם ומהר"ם אלשקר ומהרש"ך ואין זה נגד התלמוד. שכבר יישב רבינו המחבר ז"ל דברי התלמוד שלא יהא מנגד למ"ש בזוהר ובתיקונים עכ"ל:
ועוד חזו"ן הרביתי להרב פקודת אלעזר ז"ל סי' ס"א שהביא מ"ש הנח"ל בירו"ש דמגילה פ"ד רי"ז על דברי הפר"ח ז"ל הללו. דמה שהביא ראיה ממ"ש הירוש' דלומר אמן אמן איסורא איכא. ה"ד בנשימה אחת. דלא פסיק טעמא בגווייהו. ברם בהפסק פורתא שרי. א"כ הוא הדין והוא הטעם באמירת ה' אלהיכם אמת. שהרי אין החזן אומר ב' פעמים בנשימה אחת. אלא בהפסק פורתא. ושרי, וכן כתב משם הרב כסא אליהו ז"ל שתריץ כן וכתב באופן דמנהגן של ישרא' תורה היא וכו'. והכי נקטינן. זולת במקום שאין מנהג מי שרוצה לחוש לדברי הפר"ח אין מונעין אותו וכ"ו ע"כ. וכתב עליו הרב פקודא"ל לדידי אחהמ"ר אף במקום שאין מנהג. אין ראוי לחוש לדברי הפר"ח. כיון דהוו תרתי דסתרן מניה וביה. דכיון דאמרן בסוף הזמירות אמן ואמן. מטעם דפסיק טעמא בגווייהו ובהפסק פורתא שפיר דמי. א"כ כשאינו אומר הש"צ ה' אלהיכם אמת בקו"ר. כי אם בלחש. מורה בזה דקיי"ל דאף בהפסק פורתא אסור היפך מ"ש בתחלה. והואיל וכן אך למקום שאין מנהג אין ראוי לחוש לדבריו בכגון דא עכ"ל. ולפי מה שכתבנו לעיל דדעת מרן ז"ל בב"י ובש"ע דגם הש"צ מסיים אני הא"א וחוזר ואומר בקו"ר ה' אלהיכם אמת ורוב ככל האחרונים הכי סברי לה רבנן. מעתה הכי נקטינן ואין לחוש לסברת הפר"ח ז"ל. וצור ישראל ינחנו בדרך אמת לכוין לאמיתה של תורה אמן ע"ה מסעוד הכהן ס"ט: