אור ברסלב
שות פרחי כהונה אורח חיים › סימן כג

שות פרחי כהונה· הרב מסעוד הכהן

אורח חיים · סימן כג

סימן כב

למעלת הרב המובהק. ונוגה לו כברק. שמן תורק מן השרידים אשר ה' קורא. רוח ממרום עליו יערה. בתשואות חן חן ידין ידין יורה כקש"ת כמוהר"ר אברהם משה הלוי פינגערהוט נרו יאיר ברוב עוז ושלום. בעי"ת "אלג'יר" יע"א.

רב טוב לבית ישראל. מכתבו הבהיר הגיעני לנכון במועדו רצוף עם פסק דין אשר כוננו ידי"ק. ונשתעשעתי בתורתו התמימה. נחל נובע מקור חכמה וכו'. והנה מעכ"ת האריך הרחיב בתשובתו הרמת"ה בענין מכירת ביהכ"נ בעי"ת "אלג'יר' יע"א שיש לה דין ביהכ"נ של כרכים וכו'. ומעתה כשאני לעצמי תו לא צריכנא למיהדר תלמודא, אך חובתי היא ואעשנה בס"ד לכתוב בענין זה ריש פרקין בדבר הנוגע להלכה וממילא אתיא מביניי"א דבר הלמד מענינו מאי דחדישנא בעניותין.

והוא דאיתא בפ' בני העיר דף כ"ה לא שנו דביהכ"נ נמכרת. אלא ביהכ"נ דכפרים. אבל בהכ"נ של כרכים כיון דמעלמא אתו לה. לא מצו מזבני לה דהו"ל דרבים וכו'. וכתבו התוס' והר"ן ז"ל שני טעמים בדבר אחת משום דכיון דמעלמא קא אתו לה רבים הוציאו בבנינה וחלקם מעכב. וטעם ב' משום שהם בונים אותה על דעת כל העולם. והרי הם כמקדישים אותה לכל. והרא"ש ז"ל כטעם הב' שאפילו הוי ידוע שבני הכרך בנו אותה משלהם ולא סייע אדם מחוץ לעיר בהוצאת בנינה. אפי"ה כיון דמעלמא קא אתו לה. בני העיר הקדישוה לדעת כל העולם. וכתב מרן ב"י באו"ח סי' קנ"ג שכן דעת הרמב"ם ז"ל בפ"א מה"ת וכך הם דברי רבינו והכי נקטינן:

וכתב רביהט"ו אפילו בנו אותה משלהם אינה נמכרת אא"כ תלו אותה בדעת היחיד. אז יעשה בה היחיד מה שירצה ע"כ. ופי' הרב"י דר"ל אם תלו בפירוש בדעת יחיד אפילו קל שבקלים מהני. והוא הדין אם תלו בדעת עצמם שפירוש. לאפוקי גדול הדור מסתמא דלא מהני. אלא אם הוא כרב אשי שכולם מסכימים לדעתו. והיא מילתא דלא שכיחא עיי"ש בב"י. וכתב המ"א ס"ק י"ב דאף גם זאת אם תלו אותה בדעת היחיד בפירוש זה קאי כשבנאוהו משלהם. אבל אם נדבו אחרים. לזה אין מועיל מה שתלו הם בדעת היחיד דשמא יש אחד בסוף העולם שאין דעתו נוחה בזה וכו' עיי"ש. והיכא דלא תלו בפירוש בדעת היחיד. נראה דלא מהני שבעה טובי העיר שכל עניני הקהל על פיהם יהיה ליחשבנהו כתלו בדעתם בפירוש. וכמ"ש הרב"י שם. משם מרדכי ישן וז"ל מה שאנו סומכים בכפרים על זט"ה ולא בכרכים ה"מ בסתמא, אבל אם בגו כרך נמי ביררו שבעה טוביהן ועושין דבריהן על פיהן. כענין שבוררין בני כרכים ראשי הקהל בזה"ז. סמכינן עלייהו אי בנאוהו בני כרך משלהם. דהו"ל כהתנו ועל תנאי הקדישו ע"כ וכתב עליו הרב"י דמ"ש אם בנאוהו בני כרך משלהם וכו'. לטעמיה אזיל. שהוא מפרש טעמא דכרכים. דשמא אחד מסוף העולם נתן בבנינה. וכבר כתבתי שהרמב"ם והרא"ש אינם תופסים פירוש זה עיקר עכ"ל, דר"ל כיון דנקטינן כטעם השני כיון דמעלמא קא אתו לה הרי הם כמקדישים אותה לכל. לא אמרינן מסתמא דהו"ל כהתנו ועל תנאי הקדישו. אא"כ תלו אותה בדעת הזט"ה בפירוש, ומ"ש המ"א בס"ק י"ב דמשמע מדבריו דאף הרמב"ם והרא"ש מודו למ"ש המרדכי ישן דזט"ה המבוררים הו"ל כאלו התנו ופליג על הרב"י. צ"ל כמ"ש הרב מחצ"ה דחילוק שבין הרב"י והמ"א הוא זה. דהרב"י הבין בדברי המרדכי שעכשו בשעת מכירה ביררו להן זט"ה להתנהג על פיהם ולז"א יפה כתב דלהרמב"ם והרא"ש לא מהני כה"ג אפילו בנאוהו משלהם, אבל המ"א פירש דברי המרדכי שבשעת בנין מינו זט"ה ותלו בדעתם. ועתה בשעת מכירה נתרצו הזט"ה למכור. מצו מזבנו. והיינו הדין המבואר פה בש"ע אם תלו בדעת יחיד מהני אם בנאוהו משלהם ע"כ. נמצאת אתה אומר לענין דינא כו"ע מודו דלא מצו מזבני זט"ה המבוררים אא"כ תלו בדעתם בפירוש בשעת בנין אם בנאוהו משלהם וכ"כ עוד לקמן המ"א בהדיא כדעת רמ"א ז"ל בס"ק ל"ז וז"ל ומדלא כתב רמ"א הגם זו דשבעה טובי העיר דינם כחבר עיר לעיל בס' ז' לגבי ביה"כ של כרכים. משמע דוקא כאן מהני זט"ה. אבל לעיל בכרכים שבאים שם אנשים מעלמא ומתנדבים לביהכ"נ. ל"מ מה שקבלו אנשי העיר עליהן. ומ"ב כתב שהאידנא זט"ה יכולין למכור אפילו בכרכים. וכ"כ הב"י בשם מרדכי ישן ע"כ. וזה דוקא כשבנאוהו משלהם כמ"ש שם בב"י עכ"ל המ"א. ועיין במחצ"ה שכתב דהא שכתב המ"א ומתנדבים לביה"כ הלשון לאו דוקא וצ"ל וי"ו של ומתנדבים הוא וי"ו המחלקת ופירושו או מתנדבים עיי"ש:

וכ"כ הרב שו"ת יכין ובועז בח"א סי' קל"ב בביהכ"נ של כרכים. אף אם לא בנאוהו כ"א מחלקם. ולא סייעו בבנינו באי עולם. לא מצו מזבני ליה אפילו זט"ה במצ"ה. לפי שכל מכירה שנזכרו במשנה אינה אלא בשל כפרים עיי"ש. וכ"כ הרב בית יהודה חא"ח סי' י"ט שכן היא הסכמת כל הפוסקים הרמב"ם והרא"ש והטור והש"ע ז"ל. ובודאי אין לנטות ימין ושמאל מפסק זה וסברת המרדכי ישן דחויה לגבייהו עיי"ש.

ומעתה נתנה ראש לנדון שלפנינו דשאילנא עליה. דביהכ"נ זו שבעיר "אלג'יר" יע"א ברור הוא דיש לה דין ביהכ"נ של כרכים. ומי לנו גדול גברא רבה קמסהיד מאריה דאתרא הרב בית יהודה ז"ל. אשר נשא ונתן בהלכה זו והעלה דדין כרכים יש לה ובתי כנסיות של רבים שבה אינם נמכרים. ומה שצדד רו"מ לומר דמה שחשבה הרב בית יהודה ככרך היינו עפ"י מ"ש בשטר התקנה אשר עליה היה דן וז"ל שהרי העיר הזאת היא עיר גדולה של סופרים ורבנים והיו באים לה מכל מקום לתבוע הדינין. מתוך כך הרי הם כביהכ"נ של כרכים ע"כ. ועל זה כתב כת"ר שבזמן הזה שאינם באים לתבוע הדינין שכולם הולכים לערכאותיהם ש"ג. אפשר לדון את העיר הזאת ככפר וביהכ"נ שלה כדין ביהכ"נ של כפרים ע"כ. ועמך הסליחה. אין מקום לצד זה. דדברי הרב בית יהודה לאו דוקא קאמר. אלא העיקר הוא מה שנקרא כרך הוא אשר דרך אותה העיר לבוא לתוכה רבים מעלמא הן לדין הן לסחורה. וכיוצא. וכל מי שיבוא לעיר יבוא להתפלל בביהכ"נ שבעיר ואין מעכב על ידו זו היא הנק' כרך וביהכ"נ שבה אינה נמכרת. וכ"כ במרדכי ישן. אבל גבי כרכים מקום סחורה ורגילים לבוא שם רבים וכו'. וכן מפורש בהדיא בשו"ת יכין ובועז שם וז"ל וביהכ"נ זו שבתוניס היא דומה לביהכ"נ של כרכים דלא מצו מזבני לה. כדאמרינן בגמ' הואיל ומעלמא קאתו לה. ל"מ מזבנו ליה. וביהכ"נ זו שבתוניס אפילו תאמר שלא בנאיהו בעלי הכפו"ס כ"א משלהם ולא נתנו בדמיו באי עולם. מ"מ בלי ספק שנתקדש לכל באי עולם. שכל בר ישראל מיורדי הים או מהבאים דרך יבשה אל "תוניס" מד' רוחות העולם. יבוא אל הבית הזה ויתפלל בו ואין מעכב על ידו מיום הוסדו ועד עתה. א"כ ע"ד רבים נעשה ונתקדש לכל ישראל והנה היא כביהכ"נ של כרכים ולא מצו מזבני ליה אפילו זט"ה במא"ה עכ"ל, הרי דלא תלה הדבר משום הבאים לתבוע הדינין. רק משום כל הבא אל "תונס" סתם בין לתורה בין לסחורה יבוא אל הבית הכנסת להתפלל שם ואין מעכב על ידו. ומעתה השתא הכא בעיר "אלג'יר" יע"א רבים מעלמא קאתו לה לסחורה וכיוצא. פשוט הוא כביעתא בכותחא שיש לה דין בית הכנסת של כרכים שאינה נמכרת.

ואף גם זאת אין היתר למכרה בשביל תלמוד תורה והספקת התלמידים. אעפ"י שת"ת גדול מביהכ"נ מ"מ לאו מדין קדושת עילוי אתינן עלה. לא משום דאין רשות לבני הכרך למכור דבר שאין להם בו רשות ואינו שלהם דווקא. רק של בני העולם שבהכ"נ זו הוקדשה בשביל כל באי עולם. וכמ"ש הרב בית יאוד"ה שם וז"ל אבל בבהכ"נ של כרכים אפילו מכרו אותה בהעלאה בקדש. לא מצו לזבוני. דלאו מטעם הפקעה אתינן עלה. אלא מטעם שאינה להם לבדם. אפילו יעברו וימכרו מכרן בטל. דאין אדם מוכר דבר שאינו שלו ועפ"י זה הקשה על דברי הט"ז שם ס"ק ו' שכתב שאפילו של כרכים. אין איסור אלא במכרו שלא יהיה עוד אח"כ בהכ"נ. אבל אם יהיה בהכ"נ מותר. אפילו משל רבים ליחיד כרבנן דד"מ דבפ' בני העיר דף כ"ז עכ"ל שהקשה דהך מתניתין ע"כ מיירי בשל כפרים דומייא דמתניתין דסמיך לה דבני העיר שמכרו רחובה וכ"ו דבהכ"נ של כרכים לא נזכרה במשנה כלל ע"כ עיי"ש ומעתה לפי זה תו לא צריכנא להאריך במ"ש כת"ר לענין קדושת עילוי כיון דלא נפקא מינה מידי לגבי דידן בענין זה. ואין לנו לצדד בהיתר מכירתה זולת אם ידוע לנו שבנאוהו משלהם. ותלו אותו בפירוש בשעת הבנין בדעת היחיד מבני העיר. או בדעת ועד הקונסיסטואר העי"א. וכיון שלא נודע זה בבירור שלא נמצא כתיב כן בספר הזכרון של הועד ישצ"ו. מי הוא זה ערב אל לבו לגשת אל הקדש. להורות היתר במכירתה ולא יחוש על נפשו חס ושלום.

ואחרון הכבי"ד מ"ש כת"ר להקל בזה להיוה שהבית הכנסת הזאת לא נבנית מתחלתה ע"ד ביהכ"נ רק מעיקרא היה בית פרטי שנשתמשו בה בעלי "הבאנק" ואח"כ לקחוה הקהלה לצורך ביהכ"נ ועשאוה ביהכ"נ וכתב רו"מ שכך מצאת בהנובי"ת וכו' ואעפ"י שהש"ע כתב קנו בית סתם והקדישוה אח"כ לביהכ"נ דינו כביהכ"נ ע"כ. מ"מ נראה דזה דוקא לענין קדושה שאין משנין אותה לפחות ממנה. אבל ממ"ש לה דין ביהכ"נ של כפרים. שהרי א"א לומר דאדעתא דכו"ע בנו אותה. שהרי היה רק בית סתם. ופרנסי הקהל יכולים למכור אותה. בפרט לצורך ס"ת, ע"כ תוד"ק ותמהתי על המרא"ה מנין יצא לרו"מ חילוק זה. וכי הורדת הקדושה לביהכ"נ תליא בבנין. עד שנאמר דהשתא שלא בנאוה לשם ביהכ"נ. אין עליה קדושת ביהכ"נ של כרכים. והלא העיקר תלוי בשעה שהתפללו בה והקדישוה. אם לשם כל העולם בביהכ"נ של כרכים או רק לשם בני העיר בביהכ"נ של כפרים. ותדע לך דלא איכפת לן בשעת הבנין. שהרי כתבו הטור וב"י שם ללמוד מהירוש' שהביא הרא"ש לענין בנו בית סתם והקדישוהו וכו' דה"ה בנאוה לשם ביהכ"נ שאינה קדושה אלא משעת תשמיש. זולת אם גבו מעות לבנין ביהכ"נ שחלה קדושה במעות עיי"ש. הרי לך דעיקר הקדושה חלה עליה בשעת תשמיש. וא"כ ביהכ"נ זו שבעיר "אלג'יר". אעפ"י שהיתה מעיקרא בית סתם כיון שהקדישוה לביהכ"נ. הרי הוקדשה לכל העולם. כדין ביהכ"נ של כרכים. ועיינתי בס' נוב"ת או"ח סי' י"ז וראיתי דאדרבה הוא ז"ל כתב להיפך ממ"ש כת"ר שנשאל ע"ע אחד מבני הכפר שייחד חדר אחד בביתו לביהכ"נ להתפלל שם במנין עשרה וכו'. והשיב דדינו כדין בנה בית סתם והקדישו לביהכ"נ המבואר בש"ע סי' קנ"ג ס"ח וכו'. ומעתה יש לנו לחקור אם יכול להוציאה מקדושתה ע"י מכירה. והנה בודאי אין לה דין ביהכ"נ של כרכים כ"א של כפרים. כי לא נעשית כ"א לצורך בני אותו כפר ויכולין בני אותו כפר למוכרה וכו' ע"כ הרי כתב בהדיא טעם אומרו שאין לה דין ביהכ"נ של כרכים. הוא משום שלא נעשית כ"א לצורך בני אותו כפר. ולא משום דמעיקרא היה בית סתם ואח"כ הקדישו לביהכ"נ. שאין נראה לחלק בזה וכאמור זהו מה שנלע"ד כתבתי לפני מעכ"ת וישמע חכם ויוסיף לקח להוציא הדין לאמיתו, וה' יהיה בעזרתו. החותם בברכה הצעיר מסעוד הכהן ס"ט:

תוכן העניינים

שות פרחי כהונה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה