אור ברסלב
שות פרחי כהונה אורח חיים › סימן כב

שות פרחי כהונה· הרב מסעוד הכהן

אורח חיים · סימן כב

סימן כא

הולך ואור לקראת מעלת חכם עדיף וכו' כקש"ת רבי יצחק אלמאליח נר"ו. בעי"ת "תלמסאן" יע"א.

רב טוב לבית ישראל. ביום אתמול הופיע עלי אור מכתבו הבהיר והנה רצוף בתוכו פסק דין שואל כענין על ענין נער בן עשר שנים אם יכול אביו לחנכו במצות תפלין. ומשיב כהלכה מש"ס סוכה דף מ"ב קטן היודע לשמור תפלין. אביו חייב לקנות לו תפלין וכו'. וכן פסקו עמודי ההוראה ז"ל וכפ"י מרן בש"ע סי' ל"ז ס"ג ואף שמור"ם ז"ל כתב בשם בעל העי' ז"ל דבעינן שיהיה בן י"ג שנה וכו' כתבו כל האחרונים ז"ל דאין לנו אלא דברי מרן ז"ל. וכן נהגו בערי המערב ובתלמסאן עד כאן תוד"ק:

הנה דברי ק"ו אינם צריכים חיזוק ודעת שפתיו ברור מללו. חן חן לו, אך שגיאה אחת ראיתי בדבק"ו במ"ש שמשמעות הרא"ש בקיצור פסקיו שחייב מדאוריתא יעו"ש. אחר המחי"ר שגגה היא יצאה מלפני"ק שלא נתכוון הרא"ש לזה כלל. לא בארוכה ולא בקצרה, כי מ"ש בלולב חייב מדרבנן לחנכו. ובציצית ובתפלין כתב סתם חייב וכו' כולהו ארישא קאי שחייב מדרבנן לחנכו וכ"כ הב"ח דמה שפירש"י חייב בלולב לחנכו מדבריהם ה"ה בציצית ותפלין דאינו חייב אלא לחנכו מדבריהם עיי"ש. וכ"כ הרמב"ם שם בהדיא קטן שיודע וכו' אביו לוקח לו תפלין כדי לחנכו במצות ע"כ וכ"כ המרדכ"י בהלק"ט. ופשוט הוא שאינו חייב מדאורייתא עד י"ג שנה ויום א' שאז נקרא איש. וכן הוא מבואר בהג"א שם:

ברם עיקר שורש הדין יפה דנת. והדין דין אמת. ואדרבה לגבי דידי הדיוט כמו שאמרתי דחובה רמיא על האב לחנך בנו הקטן אם הוא בר הכי דקיי"ל בגוייה שלא יישן בהם ולא יפיח בהם ושלא יכנס ברם לבית הכסא. דכד דייקת שפיר תמצא דחייב מן הדין דבש"ס ערכין דף ב' קתני הכל חייבין בתפלין. הכל לאתויי קטן וכו' שאביו לוקח לו תפלין. וכ"ג הרי"ף בסוכה אביו חייב ליקח לו תפלין. וכ"ג התוס' בברכות ד"ה וקטן וכו'. וכ"כ רביהט"ו ומרן בש"ע לישנא דחיובא. ועיין בברכ"י אות ד' מ"ש בזה. ומה שחזר בו בשיו"ב עפ"י גירסת הרי"ף וכו':

וטעמא מאי דנהוג רובא דעלמא עד בן י"ג שנה ויום א'. אפשר לומר כיון דאין מניחין תפלין אלא בזמן תפלת שחרית. טריחא להו מילתא להקיצו לקטן משנתו ולנקות גופו דומיא מ"ש רש"י וכו' וכ"כ נמי החס"ל או"ג הבי"ד הרב כף החיים סי' ל"ז אות י"ב וז"ל אין ראוי לחנך הקטנים אלא אם קיי"ל בגוייה שהוא בודק עצמו יפה קודם תפלה. וגם שהוא נקי מלכלוך צואה בפי הטבעת ואינו ישן בהם. ואם לאו ההעדר טוב. עכ"ל. אבל אין ה"נ אם ניחא ליה לאב למעבד ליה כדחזי, מקיים דברי חכמים נקרא קדוש. וכן עשינו מעשה פה עי"ת "תמושנת" יע"א באחד שהיו לו ב' ילדים בפ"י. אחד הגיע לפרקו י"ג שנה ואחיו הקטן בן עשר שנים. וחנכם במצות תפלין וציצית כאחד. ובכל יום בבקר השכם בא הקטן עם אביו לבית הכנסת זריז ונקי גם ברוך יהיה:

אך חזה הוית להרב מהר"ח סתהון ז"ל בסה"ב ארץ החיים על הש"ע שכתב משם הש"ע דבירושלים תובב"א נהגו בזה כסברת מור"ם ז"ל. וכן מנהגם בצפת"ו. ובודאי שהוא מנהג קדום להתפשטות קבלת הוראת מרן ז"ל עכ"ל. ובאמת עינא דשפיר חזי ישפוט בצדק שהגם אמנם בירושת"ו נהגו בזה דלא כמרן ז"ל מ"מ בכל המקומות דאתכא דמרן ז"ל יתבי לא חשחין לסברת מור"ם ז"ל בזה. ומי לנו גדול כהכנה"ג ז"ל שהוא תייר גדול בכל ספרי הפוסקים האחרונים ז"ל שכתב וז"ל אעפ"י שהרבנים בעלי המפה ובעל הלבושים כתבו שנהגו כסברת בעל העי' ואין לשנות. אנו אין לנו אלא כדברי הרב ב"י ז"ל שסובר דקטן ממש בן תשע בן עשר שנים. הר"ש הלוי בתשובותיו הא"ח סי' א' ושם הרבה להקשות על סברת בעל העיטור ז"ל עכ"ל ואם איתא בשום דוכתא דלא נהיגי כמרן ז"ל לא הוה שתיק מניה. ואפשר לומר דגם בירושת"ו לאו משום דלא סברי לה כמרן בזה. אלא משום האי טעמא שכתב החס"ל שכתבנו לעיל דאי לא קיי"ל בגוייה וכו' ההעדר טוב. אבל אין הכי נמי דקיי"ל בגוויה דבודק עצמו יפה יפה מאן לימא לן דלא עבדי כמרן ז"ל. ועיין להרב ויאמר יצחק בליקו"ד א"ח ה' ס"ת אות ט"ו שכתב בדין קטן אם עולה למנין ג' וכו' דיש פלוגתא בזה. ונ"מ דאם הקטן נתחנך למצות תפלין יכולים לסמוך על הסוברים דעולה אף למנין ג'. וכן נעשה הלל"מ במחז"ק עכ"ל. הרי דסל"מ דיכול הקטן להתחנך במצות תפלין ולא נסתפק אלא לענין ס"ת. ועיני לשמייא נטלית ינחני בדרך אמת אכי"ר. ע"ה מסעוד הכהן ס"ט:

תוכן העניינים

שות פרחי כהונה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה