אור ברסלב
שות פרחי כהונה אורח חיים › סימן טו

שות פרחי כהונה· הרב מסעוד הכהן

אורח חיים · סימן טו

סימן יד

בענין מכירת חמץ לנכרי קודם פסח. כתב מרן ב"י בסי' תמ"ח משם התה"ד סי' ק"ד מי שיש בידו עניני חמץ ורוצה לתתם לנכרי חוץ לבית במתנה גמורה ואותו הנכרי. הישראל מכירו ויודע בו שלא יגע בו הגוי כלל אלא ישמור לו עד לאחר פסח ויחזור ויתנם לו. יראה דשרי. רק שיתנם לו במתנה גמורה בלי שום תנאי. או שימכרם לו מכירה גמורה בדבר מועט וכו' וכתב עליו הרב"י דנראה מדברי בעל תה"ד בתשוב' זו ובתשובה שקודם לה. דלא מהני נתינת חמץ לגוי אא"כ הוא גוי שמחוץ לבית ע"כ. וכ"פ בש"ע ס"ג. וכתבו הב"ח ושאר אחרונים ז"ל דיש מקום לטעות בדברי הש"ע דנראה דהקפידא היא שהנכרי יהיה מחוץ לבית. לאפוקי שלא יהיה משרת בבית הישראל. אבל על החמץ אין קפידא אם הוא בבית ישראל וא"כ הוה ישראל נפקד בחמץ מן הגוי. אלא הכוונה היא דעל החמץ אמר שיהיה חוץ לבית. אבל בגוי לא איכפת לן אפילו אם הוא בבית שהוא משרת שלו:

וכתבו הט"ז והפר"ח ז"ל דהיא גופא שהחמץ יהיה חוץ לבית. שכתב ב"י לדעת התה"ד אינה אלא משנת חסידים. אבל אעיקרא דדינא שרי אף שיהיה בתוך הבית. שהרי איתא בהדיא בפ"ק דפסחים דף ז' ייחד לו בית אין זקוק לבער. דגוי כי מעייל לביתא דנפשיה קא מעייל. שנאמר ולא ימצא בבתיכם. יצא זה שאינו מצוי בידך וכו'. ופירש"י שהרי אותו זוית מסורה לנכרי. וש"מ דאפילו בבית מהני בייחד לו קרן זוית. ובודאי דגם התה"ד לא בא למעט ייחד לו קרן זוית דזה קרוי נמי חוץ לבית ישראל:

אשר על פי זה כתב הב"ח למצוא היתר לאנשי מדינתו שרוב משא ומתן שלהם הוא ביין שרוף. ואי אפשר למכרם לגוי מחוץ לבית. בפרט למחזיקים באורנד"א יש להתיר בענין זה שימכור לגוי כל החמץ שבחדר. וגם החדר עצמו ימכור לגוי. אלא כיון דקיי"ל דאין הגוי קונה קרקע אלא בשטר עם נתינת הכסף כדאיתא בפ"ק דקידושין. וטריחא מלתא לכתוב שטר וכו' צריך שיהא מתנה עם הגוי שיאמר לו. אני מקנה לך גם החדר בכסף זה וכו' עיי"ש שסיים דהא ודאי אין להשכיר החדר לגוי. ולומר דשכירות קונה בכסף בלא שטר כיון שאין דרך לכתוב שטר על שכירות כמ"ש ב"י בחמ"ש סי' קצ"ב. חדא. דאסור להשכיר ביתו להשים בו חמץ בפסח כמ"ש האגור ע"ש הירו"ש ועוד דמסיק בגמ' פ"ק דפסחים דשכירות לא קניא. אלא צריך למכור לגוי גם החדר וכדפרישית עכ"ל:

אך הפר"ח שם הרבה להשיב על הב"ח בזה. דמ"ש משם האגור על שם הירו"ש דאסור להשכיר ביתו להשים בו חמץ בפסח. ליתא דלא קיי"ל כוותיה בזה דגמרא דילן פ"ק דפסחים פליגא אהאי ירו"ש. וכמ"ש הרשב"א בתשו' סי' קע"ז ע"כ. ונראה דגמרא דילן דקאמר הפר"ח ז"ל היינו ההיא ברייתא דף ז' נכרי שנכנס בביתו של ישראל ובצקו בידו וכו' ייחד לו בית אין זקוק לבער וכו' דמיירי בשכירות. כדקאמר התם עלה למימרא דשכירות קנייא עיי"ש. וקיי"ל כגמרא דילן וכמ"ש הרשב"א שם הביאו מרן ב"י בסי' ת"מ וז"ל דהא דגרסינן בירו"ש פרק כל שעה לא ישכיר אדם ביתו לנכרי ליתן בתוכו חמץ. אומר אני דפליגי אהאי ברייתא דייחד לו בית דגמרא דידן. דקא סבר ההוא תנא דכיון דשכירות לא קנייא. הו"ל כמופקד אצלו וכו' ואנן אגמרא דילן סמכינן ע"כ:

ועוד דחה הפר"ח מ"ש הב"ח דמסיק בגמרא דפסחים דשכירות לא קנייא וכו' דהא איפכא אסיקנא בגמ' דאעג"ב דבעלמא שכירות לא קנייא. שאני הכא דכתיב לא ימצא. והרי זה אינו מצוי. וכדפירש"י שהרי אותה זוית מסורה לנכרי. ולפיכך כתב הפר"ח דימכור החמץ בדבר מועט וישכיר הבית לנכרי אחד אוהבו. ומ"מ כתב דאסור להשכיר במעות. דאסור להשתכר באיסורי הנאה. ואף אם המפתח ביד הישראל שפיר דמי ויכול לומר לו שלא יפסיד אחר הפסח עכ"ל:

וכ"כ הנוב"י בנוסח מכי' חמץ שהובא בשו"ת שיבת ציון סי' יו'ד דיותר טוב להשכיר החדר ולהקנות החמץ אגב שכירות הקרקע כי בשכירות ודאי קונה הנכרי מישראל בכסף לחוד. אבל מכירת הקרקע אינה קונה אלא בכסף ושטר וכן מי שאין לו בית אינו יכול למכור החדר בלי רשות בעל הבית. ולפעמים אינו בעיר. או שהבעל הבית הוא נכרי. ולכן משום לא פלוג. התקון הוא ובית דינו תקנה שוה לכל. להשכיר החדר על ט' ימים מערב פסח עד כלות ימי הפסח עכ"ל. הובאו דבריו בשד"ח בע' חו"מ סי' ע' אות דלת ועיי"ש עוד שאסף איש טהור להקת הפוסקים מ"ש בענין זה. ורובם ככולם מסכימים לדעת הפר"ח דסגי בשכירות. וכ"כ החת"ס סי' קי"ג שאם אי אפשר להוציא החמץ מביתו של ישראל. הרי משכיר לגוי חדרו על ט' או יו'ד ימים. ומוכר החמץ אגב שכירות קרקע וכו'. וכתב עוד בסי' קי"ז להשיב לשואל בענין מכירת חמץ אגב שכירות קרקע. אנו אין לנו אלא דין מבואר דקונין אגב שכי' קרקע. ומינה לא ניזוע אפילו זיז כל שהוא. ואין לפקפק ולהרהר כלל ע"כ ועיי"ש:

ותביט עיני בשור"י להרב מקור חיים ז"ל שכתב בסי' ת"מ בביאורים סק"ג וז"ל מה שכתב מרן ז"ל שם בס"א שאפילו אם אינו חייב בדין באחריותו אלא שיודע שהגוי אלם. ויכפהו לשלם אם יאבד. חייב לבער ע"כ והיא דעת הרמב"ם ז"ל והראב"ד ז"ל חולק עליו. ומזה למד המקו"ח במכי' חמץ שלנו. שמקבל מעות דבר מועט. והמותר יזקוף במלוה. והדבר ידוע בבירור שכשיאבד החמץ. לא ישלם אף בדיניהם. שאף הן אין מחזיקין אותו רק להערמה בעלמא. א"כ הוי כאחריות אנס עליו. ולכן צריך דוקא למכור לו החדר שהחמץ בתוכו. דאז הוי כקבל אחריות על חמצו של נכרי בביתו של נכרי דשרי ולא מהני כמשכיר לו המקום. דלא קיי"ל כר"ת שסובר דמהני ייחד לו בית וכו' היינו באחריות. עיין תוס' דף ו' ד"ה ייחד וכו'. אבל לאותן הדרים בבית אחרים בשכי' מהני מה שמשכירין לגוי המקום. דכיון שנסתלק מכל זכות שיש לו בבית זה שוב לא קרינן ביה ביתו. דהא לאו ביתו הוא מכל וכל עכ"ל. דנמצאת אומר מעתה אם אי אזלינן בתר גמרא דילן דשכי' קנייא לגבי חמץ כמ"ש הפר"ח כנז"ל. מ"מ היינו בדלא קבל עליו אחריות וכפירש"י דמ"פ ייחד לו בית בלא אחריות אך לשיטת ר"ת שפירש ייחד לו בית היינו באחריות. ולא כיי"ל כוותיה כמ"ש המ"א שם סק"א. מאן לימא לן דשכירות קנייא בכה"ג דאיכא אחריות. ונמצא לפי"ז דלא סגי אלא במכירה דהו"ל חמצו של נכרי בביתו של נכרי דאפי' באחריות שרי. וכ"כ דרב דרך פקודיך במצות ל"ת י"א בחלק הדבור אות ב' שצריך דוקא למכור החדרים וכו' מטעם שכתב המקו"ח וכו' הוב"ד בהשד"ח סי' ט' שם:

כל קבל דנא חזה הוית להרב מגן האלף שם שהשיג המקו"ח בזה. וכתב שאפילו לדעת הרמב"ם לא דמי. שהרי כיון שמכר סתמו כפירושו שאין עליו עוד שום אחריות מן החמץ. ועוד דבשלמא בפקדון רשותו גורם לו אחריות. והביא ראיה לזה מפסחים דף ל"א בישראל שהלוה לגוי על חמצו וכו' עיי"ש ועיין עוד בהשד"ח סי' ה' אות כ"ד שאסף איש טהור דעות האחרונים ז"ל שרים ונכבדים אשר יצאו מעוררין על דברי המקו"ח הנ"ז. והרוצה לרוות צמאונו בדברי קודשם יעיין שם וימצא כף נחת:

ומעתה זכינו בדין מפי רבוואתא אליבא דהלכתא דסגי לן בשכירות המקום אשר בו החמץ שמוכר לנכרי ולהקנותו לו אגב קרקע בשכירות. והכי עדיף טפי ממכירה. דבמכירה אין הנכרי קונה קרקע אלא בכסף עם שטר כמ"ש בחומ"ש סי' קצ"ד. וטריחא מילתא לכתוב השטר. ואף אם אפשר לכתוב השטר. לאו כולי עלמא בקיאי בתיקון לשון שטר מכירת חמץ. וחוששין אנחנו שמא ילקה בחסר או יתר המפסיד לשון השטר והבטל המכירה כאשר יוצא מפורש בהמקו"ח סי' תמ"ח בחידושים אות ח' עיי"ש ובשאר מפרשים, ועוד רובא דרובא דרין בבית אחרים בשכירות. וצריך רשות מבעל הבית למכור. ולפעמים אינו בעיר או שמא הוא נכרי. ע"כ עדיף טפי בשכירות. וכמ"ש הגאון נוב"י שכתבנו דבריו לעיל:

ונשוב עוד אל הבא"ר עד מתי יש לו זמן למכור החמץ לנכרי כנז'. והנה מרן ב"י ז"ל סי' ת"ן כתב דמ"ש האגור להשכיר ביתו לשום בו חמץ בפסח אסר הירו"ש. פשיטא דר"ל דוקא להשכירו תוך הפסח או ע"פ. דלא מסתברא לאסור להשכיר ביתו לגוי ל' יום קודם הפסח. אפילו שידע שישים בו הגוי חמץ בפסח ובפסח נמי אין נראה לאסור אלא כשמפרש ששכרו לשום בתוכו חמץ דומייא דשכירות בהמה. אבל אם שכרה לדור בה, אעפ"י שבודאי יכניס בו חמץ אין לאסור בשביל זה עכ"ל. וכ"פ מור"ם בהגה שם דמותר להשכיר לו בית לדור בו וכתב הבאה"ט סק"ז דהסכמת ר"א וא"ח ז"ל דאעג"ב שמשכירו סתמא לדור בו. ולא אתא לאפוקי אלא היכא שמשכירו בפירוש לשום בו חמץ כשמשכירו תוך הפסח או בע"פ. דהשתא למאי דאתינן עלה במכירת חמץ שמשכיר לו החדר שהחמץ בתוכו. דהו"ל כמפרש לשום בתוכו חמץ דאסור. שאין להתיר בערב פסח. אלא דיש להסתפק בדבר, אם הוא דאסור בע"פ אחר זמן איסורו דוקא. או גם קודם זמן איסורו. והבאה"ט סק"ז כתב בע"פ מוי"ו שעות ולמעלה ע"כ. דנראה דמפרש דע"פ דומייא דתוך הפסח. דאם הוא קודם זמן איסורו. אין חילוק בין קודם ערב פסח לערב פסח וכ"כ הרב בגדי ישע סי' ד' אות ו' ושכן כתב הגר"א ז"ל דאיירי בע"פ אחר שנאסר בהנאה והכי נקיטינן ע"כ הבי"מ השד"ח סי' ט' אות כ"ה. וכ"כ הפר"ח בסי' ת"ן במ"ש המ"א והט"ז בשם האגור דדוקא תוך הפסח או ע"פ. משמע דקודם הפסח אפילו תוך ל' יום מותר ע"כ. וא"כ הוא הדין לערב פסח קודם חצות. דאין חילוק בין קודם ערב פסח לקודם חצות:

אך לגבי דידיה מדנפשיה כתב הוא ז"ל דאעג"ב דבש"ס דילן פ"ק דפסחים גבי ייחד לו בית אין זקוק לבער ומוכח התם דשכירות ביתו לשום בו חמץ שרי. ה"מ קודם ל' יום לפסח. אבל בתוך ל' אסור משום דמשתכר באיסורי הנאה. אי נמי התם מיירי דמייחדה לו בחנם או בשאילה ע"כ. ואיהו ז"ל לשיטתיה אזיל שכתב בסי' תמ"ח להשיג על הב"ח דסגי בשכירות דקיי"ל כגמרא דילן וכו' סיים שם ומיהו נ"ל דאסור להשכיר במעות משום דהוי משתכר באיסורי הנאה עד כאן:

מיהו אנן לגבי דידן נקטינן כפי נוסחא שכתב מרן ב"י בהאגור. דמוכח שפיר דתוך ל' יום מותר להשכיר ביתו לנכרי. ואינו אסור אלא בע"פ או תוך הפסח. אבל טפי לא: כמ"ש הט"ז משם הב"י וכ"כ המ"א וכ"כ המשב"ז עיי"ש. וכן הוא דעת הנוב"י שכתב בזה"ל דהשכיר החדר על תשעה יום מע"פ עד כלות ימי הפסח. דשמעינן שפיר דלא מבעיא תוך ל' יום אלא אפילו בע"פ קודם חצות יכול להשכיר. וכן נמי דעת החת"ס שם שכתב משכיר חדרו על ט' או יו'ד ימים וכו' דהיינו כשחל ע"פ בחול אז הוי ט' ימים וכשחל ע"פ בשבת הוי עשרה ימים. ועיין להשד"ח סי' ט' אות כ"ה מ"ש בשם האחרונים ז"ל בענין זה. ונראה דגם לדעת הפר"ח ז"ל אתי שפיר שאינו משכיר החדר ע"מ להשתכר באיסורי הנאה. שאין כונתו אלא להנצל מהאיסור. והעד לזה שמשכיר החדר בדבר מועט בפשיטי דלא שוו אגר שכירותא דעפ"י זה גם לדעתו ז"ל יכול להשכיר בע"פ קודם חצות.

ולענין אם צריך מסירת מפתח ביד הנכרי הקונה. כתב הט"ז שם וז"ל ופשוט הוא שהחמץ יהיה מונח במקום שהנכרי יכול ליכנס שם מעצמו כדמשמע לישנא דגמרא דנכרי עייל מדנפשיה וכ"ש שלא יסגירנו במסגרת וישראל יחזיק המפתח בידו. וכל שאינו עושה כדרך זה. הרי זה עובר בב"י וב"י וחמצו לאחר הפסח אסור בהנאה עכ"ל וכ"כ הב"ח. אלא דהפר"ח ז"ל כתב דאף אם המפתח ביד הישראל שפיר דמי. גם המ"א כתב שמשמעות המ"ב שאפילו לא מסר לו המפתח בידו שרי בדיעבד:

ועיין להנובי"ק סי' י"ח שכתב על גוף דברי הט"ז הנז' שהם דברים תמוהים. דמה בכך. דאפי' אם היה כונתו להערמה. הגע בעצמך. ישראל המוכר סחורה לחבירו באופן המועיל וכו' ולא ימסור המפתח. ויהיה בלב המוכר להערמה גמורה שמחשב בלבו לבטל המקח ואח"כ יבואו לדין. וכי אנו משגיחין בהערמה דיליה הלא נקהה את שיניו בדין ונוציא המקח ממנו בע"כ. שכבר זכה הקונה. הכא נמי כבר זכה הנכרי הקונה ומה לנו להערמת המוכר. וכיון שזכה הנכרי שוב אין כאן בל יראה. באופן שדברי הט"ז שכתב שאם לא מסר המפתח עובר בב"י המה דברים שאינם נכונים עיין שם:

והרב חק יעקב מחלק בדברי הב"ח והט"ז, דדוקא אם עשה דברים אלו קודם המכירה או בשעת המכירה. דנמצא דאין כאן מכירה כלל. וכן משמעות דברי הב"ח. אבל אם מכר מתחילה מכירה גמורה. ואחר זמן מה נותן בו הישראל מסגרתו או חותמו. אף דלכתחילה אין לעשות כן משום חשש הערמה. מ"מ בדיעבד אין לאסור החמץ דהוי כאלו נתן הישראל מסגרת או חותמו בחמץ של נכרי. שודאי אינו נאסר בשביל זה עיי"ש:

ומעתה שעינינו הרואות שרבים וכן שלימים הקילו במסירת המפתח, ואם באנו לחוש לדעת הב"ח והט"ז ז"ל דבעו מסירת מפתח. שמא ימשך מזה כמה קלקולים כמ"ש הש"ת שם. לכן יש לנו לסמוך על מ"ש בקיצור ש"ע להגאון מוהרש"ג בסי' קי"ד אות ג' דאם ירא פן יקלקל הקונה יכול ליתן המסגרת אחר שמכר לו החמץ או אם הקונה מסכים להפקיד המפתח אצל הישראל שפיר דמי. הביאו השד"ח סי' ט' אות ט'. וכ"כ הרב כף החיים הנד"מ משם החמ"מ אם הגוי הניח המפתח אצל ישראל אין איסור בדבר. וסיים ונראה דה"ה אם לאחר שמכר ומסר המפתח. אמר לגוי היישר בעיניך שתניח המפתח אצלי והניחו אצלו דאין איסור בדבר ע"כ:

ועיין עוד להשד"ח סי' ט' אות ו' ד"ה ועל החשש דמשום מסירת מפתח. כתב משם הרב בגדי ישע סי' ב' אות ב' וז"ל ואף שהב"ח והט"ז אסרו לסגור החמץ במסגר מפני שנראה כהערמה. ודאי הם מיירי שמכר לו ושילם כל דמי החמץ לישראל קודם הפסח. לכן אם יסגור במסגר שלו הוי הערמה. כי מה לו להסגיר חמץ של נכרי. אבל כשזקף עליו במלוה. יתר דמי המכירה עד אחר הפסח. אין זה הערמה. מה שמסגיר הבית שבו החמץ. כי הוא תופס במשכון עד שישלם לו. וכשישלם לו אף בפסח יפתח לו הישראל את המסגר. ויניח אותו ליקח חמצו ואם לא היה החמץ באחריות הישראל. היה מותר אף אם היה חמץ בבית ישראל. כיון דישראל מנכרי לא קני משכון וכו' עיי"ש מה שהאריך בזה וסיים הגאון שד"ח ז"ל ובאמת נראים הדברים נכונים בטעמם. דאין שייך בכי האי גוונא שום חשש הערמה כיון שהדבר ידוע דתפיס ליה אדמיה ע"כ:

ומעתה אנן בדידן שנהגנו לכתוב בשטר מכירת החמץ בזה"ל ובעד כל החמץ נתן בידי בתורת עירבון סך פלוני. והנשאר זקפתי עליו במלוה עד אשר ישקול וימדוד כל מין למינו וישלם דמי הכל עספ"א וכו' דלפי זה אף אם לא מסר לו המפתח אין בזה חשש:

אך זאת עומדת לנגדי כיון דאוקמינן לעיל דסגי לן בשכירות החדר שבו החמץ. ובשכירות אין צריך שטר. א"כ למה הנהיגו הראשונים ז"ל להצריך שטר במכירת החמץ ותביט עיני להגאון שד"ח ז"ל סי' ט' אות כ"ד שנדחק בזה וז"ל אלא דלפי זה קשה. דא"כ כל הטורח שהצריכו הקדמונים לכתוב שטר למכירת חמץ למה. הלא אנו מקנים החמץ אגב שכירות החדר ובשכירות קרקע א"צ שום שטר. ובשלמא לדעת הסוברים דבקרקע שהוא שלו לגמרי לא סגי בלא מכירה. ניחא דאיצטריך לכתוב שטר מכירת חמץ משום מכירת קרקע אך לפי דעת הסוברים דבין אם החדר שלו לגמרי. ובין אם אינו אלא בשכירות בידו, דינא הוא להקנותו לנכרי בשכירות בלבד. אם כן טעמא בעי. האי שטרא למה לן כלל, ואולי משום שכל עיקר מכירת חמץ מיחזי כהערמה. ראו לתקן כל מאי דאפשר להראות יפוי כח המכירה לחזקה במסמרים. וגם כי אם לא היה צריך שום שטר. היה הדבר מסור ביד כל אדם. ושמא לא היו עושים הקנאה כדבעי לפום דינא. ועל ידי שיצטרך לכתוב שטר ההקנאה כדין וכהלכה. וידע גם כן איזה דברים צריכים מכירה. כי לאו כו"ע דינא גמירי ועושים הטפל עיקר ועיקר אפילו כטפל אינו בעיניהם עד כאן לשונו:

ושבח אני מ"ש השד"ח ז"ל שם סי' ט' אות ו' תיקון מכירה כללית ע"י רב חבר עיר מו"ץ אחר שכותבין לו הרשאה חתומה מכל קהל בני עירו. אשר נמצא אתם וברשותם חמץ. שיש רשות בידו להשכיר מקום עמידת החמץ בחצריהם ובטירותם ולמכור החמץ אגב קרקע לנכרי אשר יישר בעיניו וכו' עיי"ש. וכן עשיתי מעשה בעי"ת "תמושנת" יע"א בשנת תש"ד ותש"ה זמן המלחמה לתפ"ץ אשר היה קשה לרוב העם להשיג טרף לביתם לחם ומזון אחר הפסח אם יבערו מה שיש בידם. ואף גם זאת מעונש הממשלה לא יוכלו לגלות מטמוניהם לכל בן נכר. והודענו בתוך קהל עם העי"א ענין זה. והסכימה דעתם לכך. וברוך אלהינו שהאיר עינינו בתורתו הקדושה וצדיקים ילכו בם. ה' יעזרנו על דבר כבוד שמו יתברך אמן נאם הצעיר ע"ה מסעוד הכהן ס"ט.

תוכן העניינים

שות פרחי כהונה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה