אור ברסלב
שות פרחי כהונה אורח חיים › סימן ח

שות פרחי כהונה· הרב מסעוד הכהן

אורח חיים · סימן ח

סימן ז

אחר זמן רב ראיתי אור פסק דין בענין בין השמשות אשר כוננו ידי הרה"ג כמוהר"ר ישמ"ח עובדיה נר"ו. רציף בספר אבני שיש להרה"ג כמוהר"ר שאול ישועה אביטביל ז"ל מרבני "צפרו" יע"א. ונתתי את לבי להבין אמרי בינה על מה אדניו הוטבעו. ואל מי מקדושים נטתה דעתו. ואראה והנה מצדד איצדודי בדעת ר"ת. וקיבץ כעמיר גורנה דעות הפוסקי' אשר הלכו בשיטת ר"ת. והעלה להלכה שהעיקר הוא כדעת ר"ת ז"ל וכפסק מרן הש"ע ז"ל לענין מילה בזמנה אכן לענין אפרושי ממלאכה בע"ש ראוי להחמיר ולנהוג כסברת הגאונים. ובאפוקי שבתא כדעת ר"ת. כיון ששבת מסורה לכל ואין הכל בקיאין בזה. ובקל יבואו להכשל באיסור סקילה. ע"כ תוד"ק:

והגם שידיעתי מכרעת כי מך ערכי עלי. ואיני כדאי להרהיב עוז בנפשי. לדבר לפני מי שגדול ממני בחכמה מ"מ להיות שמגמת פני להשיג האמת מתוה"ק לכן שמתי פני כחלמיש ואדע כי לא אבוש ובאתי למשמש ולפשפש ולהשתעשע בדבק"ו לפי קט שכלי. ועליה דמר מצוה רמייא להשביני דבר ולהעמידני על הדין ועל האמת. בעזרת השומר אמת לעולם:

והוא דלענין מה שמסיק כת'ר להלכה כדעת הגאונים דברים מחוורים כשמלה. כולם ברורים וטהורים אמרי נועם. אך מה שכתבת לענין דינא יש תשובה. וזה יצא ראשונה. מ"ש כת"ר בד"ה הראת לדעת אמבוהא דרבנן וכו' בא"ד כתב ואנן בני מערבא אית לן יקר סהדותא של הרב מהר"ם נהון שהמנהג כסברת ר"ת. וכן הוא האמת לפי מה שראו עינינו ואבותינו ספרו לנו. וזה שאם אנו נוהגין כס' ר"ת ז"ל (נראה דט"ס הוא וצ"ל כס' הגאונים) הי"ל לפרוש ממלאכה ולקבל שבת בעוד השמש על הארץ כאשר נוהגים באמת בעלי סברא זו וכו'. והא קא חזינן שכל העם מקצה האנשים והנשים עוסקים בתבשילין ובצרכי הבית עד סמוך מעט לקריאת הקורא "אלמג'רב" שכבר שקעה החמה. גם אין מקבלין שבת ומתפללין ערבית כ"א אחר קריאת הקורא כמעשהו בחול. ובמוצש"ק נהגו לאחר תפלת ערבית רחוק יותר מקריאת הקורא. ומאריכין בזמירות עד שתחשך וכו' אין זה אלא שנהגו כס' ר"ת ע"כ:

ונוראות נפלאתי שמעכ"ת פסקה להאי מילתא בסכינא חריפתא. ממראה עיניו במנהגא דבני מערבא דאין זה אלא שנהגו כר"ת. והנה אדרבה משם ראיה שנהגו כס' הגאונים. והוא ממה שהעיד בגודלו שכל העם מקצה עוסקים בתבשילין עד סמוך מעט לקריאת "אלמגר'ב". והנה כבר ידוע שזמן קריאת "אלמג'רב" הוא ממש סמוך לשקיעת החמה. בשיעור מועט. אין למעלה משיעור עשרה מינוטים אחר השקיעה. ונמצא שפורשין ממלאכה סמוך מעט לקריאת "אלמג'רב" הוא בשעת שקיעת החמה. שאפילו לא נשאר לתשלום השקיעה רק זמן מועט לתוספת מחול על הקודש די וכמ"ש הרב גט-מקושר דשיעור תוספת הוא רביע מיל שהוא קרוב לה' מינוטים. ועינינו הרואת בכל מדינות המערב שפורשין ממלאכה בעוד השמש נוטה ללון. ומן הפרט מנהג "פאס" יע"א שמעבירים קול שופר בעיר ואותה שעה המטמין מטמין והמדליק מדליק ופורשין ממלאכה לגמרי. ועדיין החמה לא שקעה. ומעתה לפי זה אדרבה משם ראיה שנהגו כס' הגאונים. שאלו לפי סברת ר"ת עדיין יש שהות ביום לעשות מלאכה עד שיעור ג' מילין ורביע אחר השקיעה. כמ"ש הש"ע סימן רס"א:

ועוד יש לי ראיה שמנהג בני המערב ישצ"ו הוא כסב' הגאונים. ולא כר"ת. שהרי לפי סברת ר"ת כל הדינים השייכים בלילה כגון ק"ש וספירת העומר ומגי' וחנוכה ותענית. זמנם הוא אחר עבור שעה וחומש שעה מהשקיעה הראשונה. שאז הוא זמן יציאת הכוכבי' לדעת ר"ת. וכמ"ש הרב בית עובד בדיני ספי' העומר אות ב' שכתב ויש מחמירים שלא לספור העומר כל זמן שלא עבר שעה ורביע אחר שקיעה"ח. מפני סב' ר"ת וכו'. וכן הוא מנהג עיה"ק "טבריא" ת"ו וכו'. ועינינו הרואות בכל בני המערב שאין עושין כן. רק ממתינין עד שיצאו הכוכבים הנראין אחר עבור רביע שעה אחר השקיעה. אלא ודאי שזה מורה עליהם דסברי לה כשיטת הגאונים:

ופוק חזי מ"ש הרב ויאמר יצחק ז"ל בסוף ח"ב וז"ל אף שקבלנו עלינו הוראת מרן ז"ל ולדידיה דפסק כר"ת אפי"ה לפי מנהג העולם שנהגו לקבל שבת בעוד השמש על הארץ ודאי דחוששין לס' הגאונים. דס"ל דמתחילת השקיעה הא' הוי ביה"ש. ולכן אם נולד בע"ש אחר תחילת שקיעה א' דהיינו שאין נראה השמש על הארץ כלל. נימול ליום א' כדין נולד ביה"ש ע"כ. ומבואר יותר בדברי הרב בק"ש ז"ל, וז"ל איך שיהיה דמידי פלוגתא לא נפקא מאימת מתחיל זמן ביה"ש. ר"ת ודעמיה. והגאונים ודעמייהו פלגן בהדייהו. והמנהג הוא כדעת הגאונים תדע שהרי במוצש"ק ובמוצאי יוה"כ אחר שקיעת החמה מעט. אנו מתפללין ערבית ומדליקין את הנר. והרוצה לעשות מלאכה יעשה ככל אשר יחפוץ ולא יש נזהרים בזה. וכן כ"ד שמצותו בלילה כמו קריאת מגילה וכיוצא. אין העולם נזהרים מלעשות עד שיעברו שעה וחומש משקיעת החמה כדעת ר"ת. אשר מכל זה ומכמה פרטים אחרים. אין צורך להעריך אותם, מוכח דהמנהג הוא כדעת הגאונים. ופשוט הוא ע"כ הרי שו'ר לפניך מ"ש הרבנים הנ"ז חלקם בחיים שהעידו בגודלם שמנהג בני המערב כס' הגאונים ז"ל. ומי לנו גדול ובקי במנהג בני מערבא כזקנים הללו ז"ל:

ומאי דאייתי לן כבוד מעלתו יקר סהדותא של הרב מהר"ם נהון ז"ל שהמנהג כס' ר"ת ז"ל. לפענ"ד לא שמה מתייא. דכל עצמו של הרב מהר"ם נהון ז"ל לא נחית אלא לברר כמה הוא שיעור ביה"ש. והעלה דקיי"ל כדעת מר"ן ומור"ם ז"ל דשיעור ביה"ש הוי כמו רביע שעה. ולאפוקי ממ"ש הב"ח שהוא שליש שעה. אבל לא שמענו מדברי ק"ו דנחית לברר דעת ר"ת ולומר דקיים לן כוותיה, ואדרבה מוכח שפיר דס"ל כדעת הגאונים. דהא אתנח ביה סימנא דקאמר מר ולדידן שנוהגים שקול הקורא שלהם "אלמג'רב". נימול ביום ו'. לפי שנתברר לו שמקריאת "אלמג'רב" עד צאת הכוכבים. י"ג מינוטין למיעוט. וב' מינוט קודם. הוא ט"ו. נמצא שנולד קודם ביה"ש והוא יום ע"כ. וכבר ידעת שקריאת "אלמג'רב" אימת הוי בתחילת השקיעה הראשונה. שאין השמש נראית זריחתה על הארץ. וכיון שמאותה שעה חשיב תחילת ביה"ש. נמצא דאתי שפיר כדעת הגאונים ז"ל. ופשוט הוא לכל רואה שמש. ואתה הראת לדעת שבני המערב כולם כאחד נוהגין כדעת הגאונים בבירור:

ומ"ש עוד כת"ר בד"ה אחרי הודיע אלהים וכו' שמצד אחד נכון לתפוש יותר סברת ר"ת. משום דנפיק מניה חומרא באפוקי יומא. דהכי עדיף טפי מלתפוס ס' הגאונים דנפיק מניה קולא באפוקי יומא. וסמך לו על מ"ש המ"א בסי' שמ"ב שעלה ונסתפ"ק אי לא גזרו על השבות ביה"ש במוצ"ש נמי וכו' והרוה את צמאונו במ"ש האבר"ך בס' מצות כהונה דבמוצ"ש גזרו על השבות ביה"ש וכו' וכת"ר סיפק כל צורכו בדיעה א' כאלו אין גם אחד חולק בדבר זה. ובצפייתנו צפינו שרבים וגם שלימים על מבוכ"ה זו ישבו ומפשט פשטו לה להיפך דגם על ביה"ש במוצ"ש לא גזרו על השבות ועיין להרב קרב"ן בנתיב חיים פשיט לה מדתנן ספק חשיכה ספק אינה חשיכה. דהכפל אתא להורות על ביה"ש של מוצ"ש. ועיין להרב מלא הרועים שיטה על הש"ס שכ' כן נמי, וכוונתם לומר עפ"י מה שפירש"י במשנה דבספק חשיכה כגון ביה"ש אין מעשרין את הוודאי. ואעג"ב דשבות בעלמא הוא קסבר האי תנא דגזרו על השבות בביה"ש ע"כ. ולסתם משנה זו גזרו על השבות בביה"ש בין בע"ש בין במוצ"ש. ומסתם משנה זו אנו למידין לדברי רבי דקיי"ל כוותיה דלא גזרו על השבות בביה"ש עיין בב"י סי' שמ"ב דבין בע"ש ובין במוצ"ש לא גזרו על השבות בביה"ש. הרי לך דלא שאני לן בין עיולי שבתא לאפוקי שבתא.

ועיין עוד בתוס' עירובין דף ל"ד ע"א ד"ה ואמאי וכו' שם בהגה כתבו ולא יוכל לתרץ מה שמתרץ גזירה אטו יו"ט שלאחר השבת ע"כ. דר"ל דאי אמרינן לפירש"י דלרבי לעולם צריך להוליך העירוב עד מקום השביתה גם בערב שבת. ולא סגי ליה במה שמוציאו מביתו ומניחו מבעו"י ברה"ר בקרוב. למקום השביתה בכדי מהלך שיעור ביה"ש. שאז אי בעי ממטי ליה בפחות פחות מד' אמות. תיקשי ליה מרבי דאמר דלא גזרו על השבות בביה"ש. ולדידיה יכול להוליכו בכה"ג בפחות פחות מד"א בביה"ש עד מקום השביתה ודו"ק. הרי מוכח מהכא דלא שאני לן בין ע"ש למוצ"ש. וכן פירש הרב מלא הרועים. ובמחצית השקל על המ"א הביא פי' משם הת"ש. ועיין פרי מגדים באשל אברהם שפי' כן. ועיין לרבינו חידא ז"ל בשתים ועלתה לו בברכ"י ומחב"ר שמייחס להרשב"א סברא זו משם אחד קדוש ומשם הרב שעה"מ וכו' ושאר פוסקים אחרים. והסכים לדבריהם ז"ל דשתי ביה"ש דעיולי יומא ודאפוקי יומא שקולים הם ע"כ. והשד"ח בס' הכללים מע' בי'ת סי' ט"ל הביא מ"ש הגאון רבינו חיד"א וכמה פוס' אחרים דסבירא להו דאין לחלק בין עיולי יומא לאפוקי יומא והגם שהביא עוד סברות אחרות דסברי לחלק. מ"מ רבו האומרים שאין לחלק. ואפילו תימא שהמחלוקת שקול. מ"מ אין בידינו להכריע ולתפוס קולא בע"ש וחומרא במוצ"ש. ועיין ט"ז ה' חנוכה סי' תרפ"א שכתב אגב אורחיה דבכמה דברים הוי טפי איסור שבת בעיולי יומא מאפוקי יומא עיי"ש:

וקרוב לשמוע דבר זה מפלוגתא דהרמ"א ותלמידו מהר"ם יפה בעל הלבוש. והוא דהר"ן ז"ל בפרק שואל הביא משם הרשב"א ז"ל דממאי דאמרינן בש"ס שם דף קנ"א ע"א מותר לאדם לומר לחבירו שמור לי פירות שבתחומך ואני אשמור לך פירות שבתחומי ע"כ. מהא שמעינן שישראל שקבל עליו שבת קודם שחשיכה מותר לומר לישראל חבירו לעשות לו מלאכה פלונית ע"כ. ופסקה מרן הש"ע באו"ח סי' רס"ג סעיף י"ז ומור"ם ז"ל למד מדברי הרשב"א ג"כ דכל שכן דמותר לו לעשות מלאכה במוצ"ש ומותר ליהנות ממנה דהא לא שנא עיין בד"מ. ופסקה בהגה וז"ל וכ"ש במוצ"ש מי שמאחר להתפלל במוצ"ש או ממשיך סעודתו בלילה מותר לומר לחבירו ישראל שכבר התפלל והבדיל לעשות לו מלאכה. להדליק לו נרות ולבשל לו ומותר ליהנות ולאכול ממלאכתו עכ"ל. והרב הלבוש חולק על רמ"א בדין זה וכתב וז"ל ולי נראה דאין דומה עיולי שבתא לאפוקי שבתא דבעיולי שבתא. הדבר תלוי בנדרו וקיבולו עליו קדושת שבת. ונוכל לומר שזה קיבל עליו וזה לא קיבל עליו. אבל באפוקי שבתא שכבר נאסר עליו ביום השבת והוא ממשיך בקדושתו בלילה. כל האיסורים נמשכים עליו ע"כ, וכל האחרונים השיגו על הלבוש. והעמידו דברי הרמ"א עיין להב"ח והדרישה והטו"ז והמ"א ועד אחרן הכבי"ד רבינו חיד"א בברכ"י שם כתב שהעיקר כדברי רמ"א דמה לי עיולי יומא מה לי אפוקי יומא. ודחה מה שהוכיח הרב מים רבים מהירושלמי כדעת הלבוש עיי"ש:

הרי שו'ר לפניך שאין סברא לומר דעדיף לתפוס חומרא באפיקי שבתא טפי מעיולי שבתא. אלא שניהם שקולים. וא"כ אנן בדידן נמי כי היכי דחיישינן לקולא דנפקא לן באפוקי שבתא אי נקטינן סב' הגאוני' הכא נמי חיישינן לקולא דנפקא לן בעיולי שבתא אי נקטינן כסב' ר"ת. ומעת דשני הצדדין שקולים. יש עלינו לתפוס בידינו הדרך היותר קרובה לדעת ושוה לכל נפש. עין רואה כוכבים במסילותם ורמש ליליא כס' הגאונים אשר לא כן סברת ר"ת שהיא מילתא דתמיהא בה אינשי בראותם השמים מלא כוכבי' קטני' ועדיין מותר במלאכה וכבר האיר ה' עינינו בדברי הרב דברי יוסף שכתב שר"ת כתב דין זה לפי מדינתו צרפת בחלק הצפוני. שאין הכוכבים נראין עד עבור שעה או שתים מהשקיעה וכן עוד היום במדינות אשכנז הצפוניים כאשר ספרו לנו מגידי אמת שעד עבור שתים ג' שעות מהשקיעה ועוד זוהר הרקיע מזהיר. ולכן עמדו בס' ר"ת רבני אשכנז הגאון חת"ס וזולתו. לא כן בני "ארץ-ישראל" ובני האיקלימים הללו שעד עבור רביע שעה או יותר מעט. והכוכבים נראין ברקיע. קרוב לשמוע דעת הגאונים בכל דבר מצוה הנוהגים בלילה:

ואגב אורחין שמתי עיני על מ"ש כת"ר בדברי החת"ס שהעתקת וכתבת שנזרקה ט"ס במ"ש והנה במדינות אלו עושים מלאכה עש"ק עד קרוב לשעה או ג' רבעי שעה קודם צה"כ וכו' שצ"ל קרוב למיל או ג' רבעי מיל והוכחת טעות זה ממ"ש בסוף דבריו ונמצא דעביד תרתי קולי דסתרי אהדדי מלאכה עד סמוך לג' רביעית מיל וכו'. תמיהני על דעת ק"ו איך לא שת לבו להבין עומק דברי ר"ת והנמשכים אחריו באיזה שיעור בזמן השעות הם משערים. שהרי לדעת ר"ת חושבי' מהשקיעה עד צה"כ ד' מילין. מוציאים מהם ג' מילין ורביע הראשונים הם יום גמור. וג' רבעי מיל האחרונים הם ביה"ש. ונמצא במ"ש יכולים לעשות מלאכה בג' מילין ורביע הראשונים אחר שאין השמש נראית עוד על הארץ רק משום תוספת שבת הם מוסיפים קודם ביה"ש רביע מיל כמ"ש בש"ע שם. נמצא ג' מילין מהשקיעה חול גמור לכל דבר ומיל האחרון הרביעי. הוא קודש. רביע ממנו הרב'. הוא תוספת מחול על הקודש. וג' רבעים ביה"ש. וידוע הוא דשיעור ד' מילין הוא שיעור שעה וחומש שעה לפי חשבון מהלך אדם בינוני עשרה פרסאות ליום, נמצא לפי סברת ר"ת מותרים במלאכה בע"ש שעה חסר ששה מינוטין. שהוא מהלך ג' מילין. ומעתה א"ש מ"ש החת"ס שעושים מלאכה עש"ק עד קרוב לשעה או ג' רבעי שעה קודם צה"כ. כשיטת ר"ת ומ"ש בסוף דבריו מלאכה עד סמוך לג' רביעית מיל. כוונתו לומר סמוך לג' רביעית מיל האחרונים מד' מילין. ורצה לומר שעושין מלאכה ג' מילין ורביע מהשקיעה ובסמוך לה ג' רביעית מיל האחרונים שהם ביה"ש פורשין ממלאכה ואין כאן טעות:

ומ"ש עוד כת"ר אעג"ב דלענין מילה נפיק מניה קולא גם לר"ת דהנולד אז מלין אותו בשבת. מ"מ לענין מלאכה מיהת נפיק חומרא. דוודאי עדיף טפי לתפוס חומרא במלאכה וקולא במילה וכו' ע"כ. ולא ירדתי לסוף דעת ק"ו מאי דעתיך דטפי עדיף להקל במילה וכו' דאי משום דעכ"פ הרי קא מקיים מצות מילה. לא מן השם הוא זה. דזה נגד ש"ס ערוך בפ' רא' דמילה דף קל"ז משנה מי שהיו לו ב' תינוקות אחד למול אחר השבת. ואחד למול בשבת. ושכח ומל את של אחר השבת בשבת חייב. ע"כ ופירש"י דטעה בדבר מצוה ולא עשה מצוה הוא. ועבד ליה חבורה שלא לצורך. ובהא אפילו רבי יהושע מודה ע"כ. הרי גם בדידן הדין כן שאם נולד אחר השקיעה הרא' דלדעת הגאונים נימול לאחר השבת. ואם אתה בא למולו בשבת כדעת ר"ת דכל אותו זמן מיקרי יום גמור. הרי אתה חייב לדעת הגאוני' כדין הש"ס בשכח ומל אחר השבת בשבת:

ואם תשיביני דהא התם בש"ס איכא תרי לישני. רב הונא מתני חייב ורב יהודה מתני פטור. ופרש"י רב הונא מתני במתניתין ברישא חייב לדברי הכל כדתנינן לה אנן ע"כ. ורב יהודה מתני פטור. כדאמר לקמן דתניא אר"מ לא נחלקו ר"א ור"י על מי שהיו לו שני תינוקות אחד למול אחר השבת וא' למול בשבת, ושכח ומל את שלאחר השבת בשבת. שר"א מחייב ור"י פוטר ע"כ דהניחא ללישנא דרב הונא דמתני חייב וכדאמרינן. אלא ללישנא דרב יהודה דמתני פטור שרבי יהושע פוטר במי שמל של אחר השבת בשבת. וכן פסק הרמב"ם כר"י בה' שגגות פ"ב הלכה ח'. מעתה איכא למימר דטפי עדיף להקל במילה וכו' דאעג"ב דלדעת הגאונים זמנו אחר השבת. מ"מ אם מלו בשבת כדעת ר"ת. פטור אף לדעת הגאונים. שהרי רבי יהושע פוטר בזה. וכן הלכה. אין זו תשובה שהרי תברה בצדה. דהש"ס פריך לקמן ללישנא דתני רבי חייא חייב בשכח ומל את של ע"ש בשבת. השתא רבי יהושע סיפא דלא קעביד מצוה פוטר רישא דמל של ע"ש בשבת דקעביד מצוה מיחייב ומשני אמרי דבי רבי ינאי רישא כגון שקדם ומל של שבת בע"ש דלא ניתנה שבת לידחות. סיפא. ניתנה שבת לידחות. ופירש"י רישא דלא ניתנה שבת לידחות שאין לו תינוק שיהא זמנו היום הילכך לא היה טרוד היום במצוה. שלא היה מוטל עליו כלום לעשות ולא היה לו לטעות ע"כ הרי דלא פטר ר"י אלא באם היה לו תינוק א' למולו בשבת דניתנה שבת לידחות ומתוך שהוא בהול למול זה שזמנו בשבת אינו מדקדק. אבל אם לא הו"ל אלא תינוק א' שזמנו לאחר השבת ושכח ומלו בשבת מודה ר"י דחייב דומיא דרישא דלא ניתנה שבת לידחות, דלא היה בהול בשום מצוה ולא הי"ל לטעות. וכ"כ הרמב"ם שם וז"ל אבל אם לא היה א' מהן ראוי למול בשבת. ושכח ומל בשבת מי שאינו ראוי למול בשבת חייב חטאת עכ"ל. והכא נמי הכא מי לא עסקינן שאין כאן רק תינוק א' שנולד אחר השקיעה במוצ"ש. ואם אתה בא למולו בשבת כדעת ר"ת. נמצאת אתה מתחייב חטאת לדעת הגאונים דחשבי ליה זמנו לאחר השבת:

וא"ת כי אזלת לאידך גיסא נמי לדעת הגאונים תקשי לן הכי. שאם נולד בע"ש אחר עבור ג' רבעי מיל מהשקיעה שהוא שיעור ביה"ש. שאז הוי לילה גמור לדעת הגאונים ונימול בשבת. הרי לדעת ר"ת זמנו בע"ש ואתה מלו בשבת ונמצאת מתחייב חטאת כדין מי שמל של ע"ש בשבת וכנזכר לעיל בש"ס. אין זו קושיא דאין הכי נמי דכי נקטינן חד סברא לענין מילה. אתייא שכנגדה ומחייבתנו. אבל באמת אין עלינו לתפוס רק דיעה אחת כקולא וכחומרא. ואין עוד אחריות דיעה האחרת עלינו אבל לא כמ"ש מעלתו דעדיף טפי לתפיס חומרא במלאכה וקולא במילה, דמה לי מלאכה מה לי מילה שלא בזמנה לענין איסור שבת ושניה' שוו בשיעורי':

ומ"ש עוד כת"ר בכלל העולה שהרוצה לעמוד על זמן כפי דין התוה"ק. ישא עיניו להביט אל השמים בהיות הרקיע מזהיר, וכאשר יראו עיניו ג' כוכבים הרא' הנראים ברקיע אחר שקיע"ח. יחשוב כדי רביעית שעה לאחור והוא זמן ביה"ש האמתי וכו' ע"כ. וכל הרואה יתמ'ה כי מעכ"ת צלל במים אדירים להעלות לפנינו מרגניתא זו סברת ר"ת ז"ל ולהבריק אורה אל עבר פנינו. בזמן המכוון לפי ראות עינינו. והנח עד עתה ערפל חתולתה ולא זכינו לאורה. דכלל העולה מן הסוגר אינו מתאים אל הפסק. כי הלא כדי רביעית שעה הנסוג אחור משיראו ג' כוכבים דחשבינן להו ביה"ש הוא מכוון בקירוב לשקיעה ראשונה. אחר שאין השמש נראית עוד על הארץ. ולא מצינו סברא זו מתייחסת כ"א לדעת הגאונים. דחשבי לביה"ש מיד אחר השקיעה אבל לדעת ר"ת דברי ק"ו רחוקים כמטחוי קשת. שהרי לדעת ר"ת לא חשיב זמן ביה"ש עד עבור ג' מילין ורביע מהשקיעה, שהוא שיעור שעה חסר מינוט אחד וחצי. וזמן יציאת ג' כוכבים הנראים לעין כל. לכל המרבה הם נראים אחר עבור חצי שעה מהשקיעה. ואיך יאמר פה קדוש לחשוב רביעית שעה לאחור והוא זמן ביה"ש לדעת ר"ת דעסיק ביה מר ודברים פשוטים הם לכל עומד עליהם בחוש הניסיון:

ואף אמנם שדברי ק"ו נובעים ממקור קדוש בחת"ס א"ח סי' פ' כל מעיין ישר ישפוט בצדק. דלא כתב כן רק לענין מה שנשאל עליו בתינוק שנולד במוצ"ש ונסתפקו בו שמא עדיין יום הוא. ונתן להם סי' למיקם עלה דמילתא וכמ"ש וז"ל הנה כי כן אם נודע לנו ברור שהוציא ראשו באותו שעה שהזכיר מר היה יום ודאי. לפי השעות הנהוגות לעת עתה. אמנם אם יש ספק בכל השעות שמא אין חילופן שוה וא"א לסמוך על זה. אמנם מר כי אתריה בשידוע לו שהיה יותר מרחוק מצאת הכוכבים הנהוג לעת כזאת, כשהשמים בהירים יותר מג' רבעי מיל עפ"י חשבונו של הרב חק יעקב שהוא טו"ב מינוטין לערך. אזי הלא גם דעת נוטה להקל למולו ביום שבת ע"כ. אבל לא גזר אומר לשער שיעור ביה"ש בכל יום בענין זה. שאין זה סימן מובהק לסמוך עליו. הנה כתבתי לפני כת"ר מה שהשיגה דעתי הקלושה ואזני כאפרקסת לקבל האמת ממי שאמרו ועיני לשמייא נטלית ידריכני בדרך אמת אכי"ר ע"ה מסעוד הכהן ס"ט:

תוכן העניינים

שות פרחי כהונה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה