אור ברסלב
שות פרחי כהונה אורח חיים › סימן ד

שות פרחי כהונה· הרב מסעוד הכהן

אורח חיים · סימן ד

סימן ג

למעלת יקר רוח איש תבונה: ליבא ועינא. מרא'ש אמר'ה. הח' הש' כקש"ת רבי חביב ביטון נר"ו אא "והראן" יע"א.

שאלת ידידי במכתבך הבהיר. שואל כענין על מעשה שהיה במנחה של שבת קודש שהתחיל ש"צ חזרת התפלה וקראו הקדושה בעשרה. ויצאו שנים מהם ועכבו הקהל על יד הש"צ מלומר קדיש תתקבל עד שיבואו שנים להשלים המנין. ועלה על דעתך להורות כיון שהתחילו בעשרה הגם שיצאו מקצתן. יוכלו לומר קדיש תתקבל. עפ"י מ"ש מור"ם ז"ל סי' נ"ה ס"ג וכו' אלא שטענו הקהל שמעולם לא שמעו ולא ראו כדבר האמור. ובכן רצית לעמוד על מקור הדין לדעת מה יעשה ישראל. אם אירע כן איזה פעם:

תשובה. אמת הוא שסברתך נכונה וחזקה כראי מוצק מיוסדת עפ"י דרך קדושים. הרב תה"ד ופסקה מור"ם בהגה. אמנם לענין הלכה למעשה אין מורין כן. כאשר יבואר להלן. בס"ד.

והוא דאיתא בירושלמי הביאוהו הרי"ף והרא"ש בפרק הקורא עומד. אין פורסין על שמע ואין עוברין לפני התיבה וכו' פחות מי' התחילו בי' והלכו להם מקצתם. גומר ועליהם הוא אומר ועוזבי ה' יכלו ע"כ ופסקה הרמב"ם ז"ל בפ"ח מהלכות תפלה. והוסיף עוד דהוא הדין בקדושה וקדיש וכ"כ בתשובת שאלה הביאה הרד"א וז"ל התחילו בי' ברכת יוצר והלכו להם מקצתן. משלימין ואומרים הקדושה של יוצר. וכן בקדושה של תפלה. אבל קדיש לא יאמר עד שיהיו שם עשרה. שאין הקדיש חלק מאשר התחילו בו בעשרה עכ"ל. הביאו ב"י בסי' נ"ה עיי"ש. דנראה דדעת הרמב"ם שמפרש הירושלמי דקתני גומר. היינו לומר שאם התחילו באבות גומר אפילו הקדושה וי"ח כמ"ש המ"א וכמ"ש הרשב"א בתשובה הביאו ב"י וכ"פ הש"ע אבל קדיש שאחר תפלה לא יאמר. דלא הוי גמר תפלה אמנם הרב תה"ד כתב שאם התחילו להתפלל בעשרה בשחרית, ולאחר קדושה יצאו מקצתם רשאים הנשארים לגמור סדר קדושה וקדיש. שכל זה מגמר תפלת י"ח הוא. שאותו קדיש שלם חוזר אתפלת י"ח שהרי אומר תתקבל עכ"ל:

והנה רבינו הטור בסי' נ"ה כתב וז"ל ומיהו אם התחילו בעשרה. ויצא אחד מהם גומר הקדיש או הקדושה ע"כ. ופירש הד"מ דמשמעותיה דוקא אותו קדיש או אותה הקדושה ותו לא. וכמשמעות תשובת הרמב"ם שכתב הרד"א. וכ"כ הב"ח מלשון רבינו משמע דאם התחיל הש"צ בקו"ר באבות: גומר אותה הקדושה בלבד. ולא גם הקדיש שאחר התפלה שזהו ענין אחר ע"כ. הראת לדעת שרבינו הטור פסק כדעת הרמב"ם ז"ל. ונמצאת אומר בדעת מרן הש"ע דנקט בלשונו הטהור כלשון הטור. שכתב וז"ל אם התחיל וכו' גומר אותו הקדיש או אותה הקדושה שהתחיל וכו'. מורה באצבע שפסק כדעת הטור דס"ל כשיטת הרמב"ם דאם בקו"ר בחזרת התפלה גומר הקדושה וכל הי"ח כמ"ש בס"ג. ולא יאמר קדיש תתקבל שאחר התפלה. ומור"ם בהגה שם פסק כדעת התה"ד שיכול לומר גם הקדיש שלם השייך לתפלה שהרי אומר תתקבל צלותהון וכו'. ונמצא שחולק על פסק מרן הש"ע ז"ל. וכ"כ בהדיא הפמ"ג באשל אברהם אות א', וכתב משם הפר"ח למעשה אין לסמוך על הרמ"א. אלא כהרמב"ם ומשמע כפסק מרן ע"כ: וכ"כ השערי תשובה שם שהשכנה"ג והפר"ח חולקים על הרמ"א וס"ל שאינו גומר אלא קדושה וכן שאר ברכות העמידה אבל לא קדיש שלם. שאחר התפלה וכמשמעות לשון הש"ע. וכן הסכים הרב שלמי צבור ע"כ. ומה שסיים השע"ת שהעולם נהגו כהרמ"א והמ"א. היינו לבני אשכנז. דגרירין בתר רמ"א ז"ל וכמ"ש הרב פמ"ג שם. אבל אנן בני הספרדים דאתכא דמרן סמכינן, אין לנו לזוז מפסק מרן. וכמ"ש השכנה"ג והפר"ח וכ"כ משמם הזכו"ל ח"א בדיני קדיש. וכ"כ רבינו חיד"א ז"ל בקש"ג בדיני חזרת התפלה. וכ"כ הרב כף החיים החדש שם אות ל"ה בשם כמה אחרונים ז"ל. ומציא'ה מחיפו"ש ראיתי להרב ויאמר יצחק ז"ל בליקו"ד שכתב כדעת הרמ"א וכו' ותמיהני אחר מחילה רבה מהדרג"ת איך עינא דשפיר חזי פסק דלא כדעת מרן ז"ל. אחר שכל האחרונים נתנבאו בסגנון אחד שדעת מרן כהרמב"ם. ואפשר דלא שלטו עיני"ק בספרי האחרונים הנז'. או קרוב לומר דשמיעא ליה כלומר דסבירא ליה טעם התה"ד דקדיש תתקבל שייך שפיר לתפלה. טפי עדיף לומר שהוא גמר התפלה אבל אינו כן דעת כל האחרונים כאמור. נאם החותם בעתרת החיים והשלום הצעיר מסעוד הכהן ס"ט:

תוכן העניינים

שות פרחי כהונה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה