שות פרחי כהונה· הרב מסעוד הכהן
אורח חיים · סימן ג
מה ששאלת עוד על פסוק ויהי בשכון ישראל וכו' למה קוראין אותו בשני טעמים בס"ת.
תשובה. הנה כתבו המדקדקים בשם זוהר חדש דף נ"ד ע"ד דע"י פיסוק הטעמים במקרא וחיבורם. יוכל האדם להבין ענין מהות המקרא ופירושו והנה אמרו רז"ל במסכת שבת דף נ"ה כל האומר ראובן חטא אינו אלא טועה שנאמר ויהיו בני יעקב שנים עשר מלמד ששקולים כאחד. אלא מה אני מקיים וישכב וכו'. מלמד שבלבל יצועי אביו וכו'. ופירש"י דכתיב בההוא קרא ויהיו בני יעקב וכו' להוציא מלבך שלא תחשדנו ע"כ. ופירש המהרש"א ז"ל דר"ל כיון דהתחיל ענין אחר והוא נפסק לפרשה אחרת. הו"ל נמי למפסוקי לפסוק אחר. אי לאו להאי דרשה דמוסב אדלעיל, דגם שהיה בראובן זה הגנות וישכב וכו' מ"מ י"ב בניו היו שקולים, כמו שלא היה באחיו זה הגנות ממש דוישכב כך לא היה בו זה הגנות ממש דוישכב וכו'. ולא נכתב בו כן אלא ע"ש שבלבל יצועי אביו וכו':
הרי מפורש בהדיא דעיקר דרשה זו דראובן לא חטא לא נפקא להו לרז"ל. אלא מדאמרינן ויהיו בני יעקב קאי אדלמעלה אוישכב וכו'. וזה לא יצדק אלא אם קורין אותו בטעם בחינת פסוק אחד. דהיינו ישראל באתנח. שנים עשר סוף פסוק. משא"כ אם קורין ישראל סוף פסוק. אינו מוסב ויהיו בני יעקב אלמעלה אוישכב וכו'. וכ"כ הגאון מהר"מ די לונזנו ז"ל בספרו אור תורה. וז"ל לפי שפסוק זה בבחינה אחת הוא פסוק א'. ובבחינה אחרת היא ב' פסוקים לכן בקצת מלותיו ב' טעמים. בבחינת היותו פסוק א' ראובן ברביע וכו' ישראל באתנחתא. ובבחינת היות ב' פסוקים. ראובן בזקף קטן וכו' ישראל בסוף פסוק ע"כ וכ"כ משמו הרב מנחת שי:
ולזה תקנו בעלי הטעמים ב' טעמים במקרא זה דהיותו בבחינת ב' טעמים הוא כפי פשוטו. ובבחינת היותו פסוק א' הוא כפי מדרשו. ועיין במד"ר פ' נשא פ' י"ג ע"פ ולזבח השלמים ענין קרוב לזה. ועיין להרב כרם חמר ח"ב דף כ"ה מה שהשיב על זה וכו' משם הרב כף נקי וכו'. ואנו ליה עינינו ינחנו במעגלי צדק בתורתו הקדושה אכי"ר החותם הצב"י מסעוד הכהן.