אור ברסלב
שות פרחי כהונה אבן העזר › סימן לח

שות פרחי כהונה· הרב מסעוד הכהן

אבן העזר · סימן לח

סימן לז

למעלת ר"ב רחומאי כוליה גופאי החכם רבי חיים אלזרע נר"ו. שלם רב לכבודו. ולכל הסובבים הודו:

מה ששאלת על אודות איש ישראל שנשא נכרית והוליד ממנה בנים ולא נכנסו בברית מילה עד עתה. וכעת רוצה אחד מהבנים הללו לישא בת כהן בכתובה וקידושין. ורו"מ עכב עליו מפני שהוא ערל. הגם שהבן הזה הוא ואמו מתנהגים ביהדות ולבש תפלין ועודנו בעורלתו:

תשובה. הנה רו"מ קצר במקום שאמרו להאריך. שלא ביאר היטב על אם הבנים הללו אם טבלה לשם גירות בפני ב"ד וקיבלה עליה עול מצות או רק דוקא מתנהגת ביהדות מאיליה ומעצמה. ואם הוא לשם גירות. אם טבלה קודם לידת הבנים. או אחר לידתן:

לזאת צריך אני למודע"י לפני רו"מ מה שהדין נותן על כל צד משני הצדדין, והוא שאם הבן הזה נולד קודם שנתגיירה אמו. א"כ הבן הזה דינו כגוי ממש שהרי באותה שעה היתה נכרית וקייל"ן שולד נכרית כמותה. כמ"ש באה"ע סי' מ"ד סעיף ט'. שאם נולד לישראל בן מן הנכרית דינו כעכו"ם אפילו היה המוליד ישראל שאינו מומר ומבואר בב"י שם משם הרב המגיד שישראל הבא על הנכרית והוליד ממנה בן אינו קרוי בנו אלא בנה עכ"ל וכ"כ בהג"ה סי' ט"ז ס"ב שבנו הנולד לו מן השפחה ומן הנכרית אינו בנו וכו' וכן מבואר בכמה מקומות וא"כ כיון שדינו כעכו"ם ממש תו לא שייך ביה קידושין ואם קידש בת ישראל אין קידושיו קידושין. כמ"ש שם ס"ח המקדש נכרית או שפחה אינו כלום שאינן בני קידושין. וכן עכו"ם ועבד שקידשו ישראלית אינו כלום ע"כ הראת לדעת לצד זה אם נולד קודם שנתגיירה אמו:

אמנם אם הוא שנתגיירה אמו קודם שנתעברה בו. הרי הוא כישראל לכל דבריו ואף שנשאר ערל מ"מ דינו כישראל מומר לערלות. שאם קידש קידושיו קידושין גמורים. כמ"ש שם ס"ט שישראל מומר שקידש קידושיו קידושין גמורים. ואפילו הוא מומר לעכו"ם ולחלל שבתות בפרהסייא קידושיו קידושין כמ"ש בב"י משם בעל העיטור ורש"י והרמב"ם ז"ל. וכ"ש מומר לערלות שמבואר ביו"ד סי' ב"י ס"ז דמומר לערלות דינו כמומר לעבירה אחת, דקיל טפי ממומר לעכו"ם ולחלל שבתות בפרהסייא דדינו כמומר לכל התורה כולה.

ומעתה אם הוא בסוג זה שנולד אחר שנתגיירה אמו דדינו כישראל לכל דבריו ולהיותו ערל אמרינן דדינו כישראל מומר לערלות שאם קידש קידושיו קידושין מ"מ היינו בדיעבד. אבל לכתחלה יש להסתפק אם מותר לסדר לו חוק'י. ונראה דלא שנא דכיון דקידושיו קידושין גמורים ולא משום חשש קידושין נגעו בו א"כ אפילו לכתחלה שרי לסדר לו קידושין. ומה שנקטו בו לשון דיעבד. היינו משום דלכתחלה ראוי לנו להרחיקו ולא להתערב בו. דמי זה ערב אל לבו לתת את בתו למומר דלא עדיף מעם הארץ שכתבו בש"ס ופוסקים ופסקה הש"ע סי' ב' שלא ישיא בתו לע"ה וכו' וה"ה למומר וכו'. אבל באמת אפילו בע"ה אם מצא מין את מינו ונתרצו ביניהם אין מונעין אותם. ובודאי פשוט הוא שמסדרין להם חוק'י והוא הדין בזה. אלא לכתחלה ראוי להשיאו עצה לאבי הנערה להרחיקו באמת באמור כי חרפה היא לו לתת בתו לאיש אשר לו ערלה אולי ע"י כן ישמע הבן ויתרצה להימול וצדקה תהיה לו שזיכה את החייב, וא"ל והתעלמת כתיב. שבכמה מקומות מצינו שישראל שהוא מומר לערלות נחשב לישראל גמור. שהרי לענין יי"נ כתב בש"ע יו"ד סי' קכ"ד ס"ח שמושך ערלתו אינו עושה יי"נ וכ"כ הרב הלבוש וסיים שאין הניסוך תלוי במילה אלא בכוונת הלב. וזה אעפ"י שהוא משוך בערלתו לבו לשמים ע"כ וכ"כ הרב עיקרי הד"ט סי' כ"ח אות ח"י משם מהר"י שניאור על אחד מאנוסי הזמן שעדיין לא מל שיוכל להזדווג בפתיחת שערים ולאחוז בס"ת. כיון שלא מלבו נקט זמן למול עצמו לכוונה נפסדת ח"ו. כיון שבכל המצות התעסק כמונו בלב שלם ותמים. ולכן דיינין ליה כיש' גמור אף שעדיין לא מל עכ"ל. והטעם הוא עפ"י מאי דאיתא בנדרים הנודר מן המהולים אסור בערלי ישראל מן הערלים אסור במהולי עכו"ם שהעכו"ם אעפ"י שהוא מהול נקרא ערל. וישראל אעפ"י שהוא ערל נק' מהול והמעיין בדברי התשב"ץ ז"ל ח"ג סי' מ"ז ימצא שדברי מכוונים למ"ש הוא ז"ל:

שוב ראיתי להרב הגדול כמהר"ש הכהן נר"ו בסה"ב ויאסוף שלמה שו"ת אה"ע סי' כ"א שעלה ונסתפק באיש יהודי משרת בצבא הצרפתים הולך בשרירות לבו לא עול תורה ולא עול מצות גם מחלל שבתות. ואוכל נבילות וטריפות וכו' ורוצה לישא בת ישראל. אדעתא דהכי רק היא תשמור דת יהודית אחר שישאנה בכתובה וקידושין כדמו"י. ושאלה האשה אם מותרת לינשא לו לכתחלה. אם יש לדונו כמומר גמור כיון שבלי אונס עובר ומתעבר על דברי תורה וכו' והסכים לאסור עיין שם:

אח"כ שלח לשאול את פי הרב הגדול סב"ד כמוהר"ר רחמ"ן ז"ל לעי"ת ג'יבלטאר יע"א. והשיב הרב ז"ל. תם אני לא אדע במה נסתפק כת"ר כי יכול היה ללמוד דין זה מהמדרש שהביא רש"י ז"ל בפרשת וישלח ע"פ ואחד עשר ילדיו. ודינה היכן היתה וכו'. ולכך נענש יעקב שמנעה מאחיו שמא תחזירנו למוטב ונפלה ביד שכם וכו'. וכבר נודע מ"ש ז"ל בפ"ק דקידושין דעשו נקרא ישראל משומד גם לא מלו אביו בן ח' מפני שהיה אדמוני. וכמעשה דרבי נתן. ואחר ח' ימים לא רצו למולו עד שיגדל (ויקיים הוא המצוה) וכשגדל לא אבה למול ונשאר ערל. ובלי ספק טעמו של יעקב אבינו ע"ה שהוא חשש שמא תלמוד ממעשיו וימשכנה ברשעו. ועל זה נענש יעקב מטעם דשמא היתה מחזירתו למוטב. כמ"ש בספר חסידים במעשה באשת החסיד וכו'. וא"כ בנדו"ז איכא מצוה שמא תחזריהו למוטב. עיי"ש שהאריך הרב ז"ל בענין זה בכחא דהיתירא:

אשר עפ"י האמור נמצינו למידין לנדון שלפנינו שאף לכתחלה מצינן לסדר לו לאיש הלזה חופה וקדושין אם נתרצית האשה להינשא לו בעודו ערל. שהרי אינו מומר כי אם לעבירה אחת שלא מל והרי הוא ככל ישראל הכשרים. ואולי יתעורר בלבו לקיים מצות מילה כדת ישראל הנכנסים בבריתו של אברהם אבינו ע"ה. וכן שמעתי אח"כ שקיים מצות מילה בהסיר ערלתו ועלתה על ראש שמחתו. ושמח את אשתו. ואל ה' ויאר לנו בתורתו ויטע בלבנו אהבתו ויראתו. אכי"ר ע"ה מסעוד הכהן ס"ט:

תוכן העניינים

שות פרחי כהונה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה