שות פרחי כהונה· הרב מסעוד הכהן
אבן העזר · סימן לז
נדרשתי להשיב על ענין איש אחד כהן שהיה מאנשי היוצאים למלחמה בממשלה הצרפתית יר"ה וארח לחברה עם נכרית ונתעברה הימינו רח"ל וילדה בת ונישאת עמו בהאלמיר"י והנה בעת"ה כראות האב את בנו שאי אפשר לו להיפרד ממנה כלל ופרט כי אם המות יפריד ביניהם. שאל את פי אם יכול לגיירה בטבילה וקבלת הדת וישאנה בכתובה וקידושין כדמו"י. או אם היא לעולם אסורה אפילו אחר כל זה ועוד צריך לדעת אם נתחלל מכהונתו כל עוד שהוא עם הנכרית:
תשובה. הנה בפרק הבע"י דף ס' איתא פלוגתא דרשב"י ורבנן בגיורת פחותה מבת ג' שנים ויום אחד אי כשרה לכהונה וכו' ואמר ר"י בר אידי הלכה כרשב"י, אבל הרי"ף להרא"ש ז"ל כתבו דליתא לדרשב"י. מההיא דאמרינן ההוא כהנא דנסיב גיורת פחותה וכו'. וא"ל רנב"י מאי האי. א"ל דאמר ר"י בר אידי הלכה כרשב"י. א"ל זיל אפיק ואי לא אפיקנא לך ר"י ב"א מאונך עכ"ל וכתב מרן בב"י משם הרא"ש הטעם לפי שהנכרים שטופי זימה הם ובניהם ילדי זנונים המה וכו' עיי"ש. וכן פסק בש"ע אבן העזר ס"נ ו' סעיף ח' הגיורת והמשחוררת הרי היא כזונה ואסורה לכהן ע"כ הראת לדעת דגיורת אסורה לכהן:
ועל ענין אם נתחלל מכהונתו כל עוד שהוא עם הנכרית כתב מרן ב"י באורח חיים ס' קכ"ח דהכי תנן בבכורות דף מ"ו כהן הנושא נשים בעבירה פסול עד שידור הנאה וכו' ומה שלא הזכירו הפוסקים פסולים הללו לענין נשיאות כפים. אפשר שהטעם דכיון שאם עבר קודם שידור לא חילל. וכמ"ש הרמב"ם אם כן הוא נושא את כפיו לכתחלה. אבל רבינו הגדול מהרי"א ז"ל כתב דנ"ל דלדעת הכל כהן שהוא נשוי עם גרושה אין לו לישא את כפיו. ואין לו לעלות בתורה. שהרי כל שעה עומד במורדו. ובסי' קל"ה כתב וז"ל ועוד כתב משמיה דמר שמואל כהן שנטמא למתים שאינם מז' מתי מצוה במזיד. יפסל מן הדוכן ומכל מעלות הכהונה עד שישוב. דתנן הנושא נשים בעבירה פסול עד שידור הנאה והמטמא למתים עד שיקבל עליו. וגם הרשב"א כתב בתשובה דכהן שנשא גרושה אין נוהגים בו קדושה אפילו לקרות בתורה ראשון וכו' וסיים ב"י לענין הלכה כיון שהפוסקים לא התירו בפירוש נקטינן כדברי מר שמואל והרשב"א שאסרו בפי' עכ"ל וכן פסק בש"ע שם סעיף מ' כהן שנשא גרושה לא ישא את כפיו אין בו קדושה וכו' וגרושה לאו דוקא. דה"ה גרושה חללה זונה דג' נשים הללו אסורות לכהן מהתורה. וכמ"ש באה"ע סי' ו' ועל שלשתן תני בבכורות הנושא נשים בעבירה וכו':
כתב ה' עולת תמיד דלא תקשי מהאי דאין שאר עבירות מונעין נ"כ. דדוקא בעבירות שאין הכהנים מוזהרים יותר מישראל. שקדושת כהונה גרמה לו והוא חללו. לפיכך פסול לכל דבר כהונה עד שידור הנאה עדר וכו' עכ"ל. ואף אם יאמר הכהן הזה איפשי בכך שיתחלל מכהונתו וטוב לו שישא אשה זו שנתגיירה לאו כל כמיניה. שהרי קמזהר קרא על כיוצא בזה. וקדשתו בעל כרחו. והא לך מ"ש מרן ב"י באה"ע סי' ו' בשם אורחות חיים וז"ל כתב רב נטרונאי כהן דנסיב גרושה. או אחת מהפסולות ושמיתו יתיה תרי תלתא זימני. ולא שבקה. ואמר לא ניחא לי דליהוי כהן: משמיתין ליה לעולם עד דפריש מינה ומגרש לה דאמרינן וקדשתו בעל כרחו. ובתשובה אחרת לגאון מתבעי לאפרושינן ואכרוזי עלייהו דליפרשו כהנים מינייהו דלא ליתקלו בהו. ומיתבעי לשמותיה עד דפריש מינה ואלקויה ואי חיישינן דאזיל לדוכתא אחרינא ופריש ידיה קייצין ליה לראש אצבעותיה וקבעין ביה מומא דלא ליפרוס ידיה ועיין עוד שם מ"ש בשם הרמב"ם ז"ל וכו' וכ"פ בש"ע סי' ו' סעיף וי"ו כהן שנשא אחת מהפסולות היו מחרימים אותם וכל הנושא ונותן עמהם וכיוצא בחומרות אלו עד שיגרשנה ע"כ ואני תפלתי אל ה' יסיר לב האבן מבשרנו ויטהר לבנו לעובדו באמת ובלבב שלם ככל מצות התורה הקדושה. ע"ה מסעוד הכהן ס"ט: